לאחרונה, הלשון שלי הייתה רדומה והגבה הימני שלי רעדה. האמנתי שלמתרגל דאפא לא תהייה כל מחלה ולכן אני לא ייחסתי לזה יותר מדי תשומת לב ולא שלחתי מחשבות נכונות.

מספר ימים לאחר מכן הבעיה הפכה לשיתוק חלקי של הפנים. אני מתרגל פאלון דאפא מזה 10 שנים ורק לעתים רחוקות סבלתי מקארמת מחלה. מה לא עשיתי בסדר שבכך אפשרתי לכוחות הישנים למצוא תירוץ לרדוף אותי? חיפשתי פנימה.

המפעל בו עבדתי היה במצב לא טוב. לאחר סבב של פיטורים, נתרו ברמה הראשונה ארבעה עובדים בלבד, כולל אותי. פעם אחת בישיבת צוות כללית ,הבוס שיבח אותי כעובד הטוב ביותר המסוגל להתמודד עם משימות מסוגים שונים והודיע שהוא ישלם לי את השכר הגבוה ביותר .

מכיוון שהמפעל היה בקשיים כספיים, כל העובדים קיבלו קצבה חודשית נמוכה, כאשר רוב השכר שולם בסכום שנתי חד פעמי לפני ראש השנה הסינית. כשהגיע זמן התשלום, הבנתי שקיבלתי את הבונוס הנמוך ביותר בכל המפעל כולו. הרגשתי מושפל ובקושי יכולתי לשלוט ברגשותיי. הייתי חייב ללכת מיד הביתה.

כשהגעתי הביתה ,עמית שהיה בחופשה התקשר אליי ושאל אם כבר קיבלנו את השכר. השאלות שלו הרגיזו אותי שוב. לגמרי שכחתי לשלוט בשין-שינג ופרקתי את התסכולים שלי דרך הטלפון.

אחרי שהסתיימה שיחת הטלפון, חמותי, שאף היא מתרגלת פאלון דאפא , הזכירה לי, " האם אתה מתרגל פאלון דאפא?" אז הבנתי שלא לא הייתה צריכה להיות לי החזקה כזו לרווח ולהפסד אישיים, אבל האמוציות שלי סירבו להירגע.

במהלך חגיגות השנה הסינית החדשה, חיפשתי פנימה את ההחזקות שגרמו לי לכעוס כל כך, להרגיש מתוסכל ומושפל.

בקלות מצאתי מספר החזקות. בצעתי יותר משימות מאשר עובדים אחרים, אבל התשלום שקיבלתי היה הנמוך ביותר, וכך קינאתי באחרים. הובטח לי השכר הגבוה ביותר, אך למעשה ניתן לי השכר הנמוך ביותר והרגשתי כמו אידיוט שהפך ללעג ולקלס במפעל. זו הייתה החזקה למוניטין. אני לא אוהב את עמיתיי שתמיד בחרו במשימות הקלות וזה חשף את הרצון שלי לתחרות. הייתה לי הרגשה של יוהרה וציפיתי לשמוע שבחים מההנהלה. היה לי הרצון להתפאר ולספר לאחרים שאני מכיר דרכים טובות יותר להשלים את המשימה.

התביישתי לראות שהיו לי עדיין כל כך הרבה החזקות לאחר שתרגלתי בדאפא במשך למעלה מעשור. כדי לדכא את הרגשות הסוערים, שיננתי את דבריו של המאסטר שוב ושוב.

“Not caring about human pain or joy Is a cultivator Not attached to gain or loss in the world An Arhat”
(“Leaping out of the Three Realms,” Hong Yin)

"אדם רשע נוצר מקנאה. בגלל אנוכיות וכעס הוא מתלונן שדברים אינם הוגנים כלפיו.
אדם רחום הוא תמיד עם לב של חמלה. ללא טענות וללא שנאה, הוא מתייחס לקשיים כאל אושר.
לאדם מואר אין כלל החזקות. הוא מתבונן באנשי העולם, המובכים על-ידי האשליה. ("יסודות להתקדמות במרץ", "מצבים")

לאחר כמה ימים, נרגעתי. אבל עדיין הרגשתי טינה כלפי הבוס שלי ולכן סירבתי להשתתף בארוחת ערב בטכס פתיחת המפעל לאחר חג ראש השנה הסינית.

אחרי שחזרתי לעבודה, כשעמיתיי דיברו אלי, בכל שיחה שמעתי את הסרקזם. "למה שלא תחפש עבודה חדשה עם שכר טוב יותר? אתה טיפש שאתה עובד כל כך קשה עבור שכר נמוך כל כך". "אם אתה חושב שהשכר נמוך מדי, אתה יכול להפסיק לעבוד". הבוס לא קושר אותך לעבודה, כדי שתישאר פה."

לא יכולתי להתאפק יותר. ניגשתי למשרד המנהל הכללי והתלוננתי בפניו על כל ההתעללות בי לאורך השנים. שכחתי את דברי המורה בנוגע לטיפוח הדיבור שלנו .

לאחר מכן התנהגתי כמו אדם רגיל. עבדתי את אותן השעות שעבדו העובדים האחרים. אם הם יצאו להפסקה, הפסקתי גם אני את העבודה שלי. בסופו של דבר, הכוחות הישנים השתמשו בפרצה זו כדי לפגוע בי עם קארמת המחלה.

בעודי מחפש פנימה, נזכרתי שמתרגל אחר שלח לי הודעה הרומזת שיש לי בעיה מהותית בטיפוח שלי. מתוך נימוס הודיתי לו על ששיתף אותי, אבל לא מתוך הכרת תודה אמתית, גם לא חפרתי עמוק כדי לחפש את ההחזקה המהותית שלי.

עם התגלות קארמת המחלה בפניי, התחלתי לאמוד את עצמי ביתר רצינות בהתאם לפא. ואז, כשחקרתי יותר לעומק, התגלו יותר תשוקות.

ניסיתי בכל כוחי לשמור על יחסי שלום עם העמיתים שלי. לא הייתי בררן לגבי המשימות ועבדתי קשה מאוד. אבל שמתי לב שהכוונה שלי הייתה לזכות במחמאות. לפעמים נתנו לי משימה לא הוגנת אך לא התלוננתי. רציתי להראות לאנשים שאני מתנהג על פי העיקרון של אמת, חמלה, סובלנות, אבל באותו הזמן הרגשתי מרירות בלבי. פחדתי לאבד את המוניטין שלי. לא הגעתי באמת לרמה של לא להיות קשור לרווח או הפסד אנושי.

לאחר שהופיעה קרמת המחלה של שיתוק הפנים, נשארתי בבית. כשאנשים מהמפעל טלפנו ובקשו שאחזור לעבודה, לא סיפרתי להם את הסיבה האמתית; במקום זאת, מצאתי תירוצים רבים כדי להאריך את החופשה שלי.

סיפרתי זאת רק למספר מתרגלים שהיו קרובים אליי, כדי שיעזרו לי לשלוח מחשבות נכונות לנקות את קארמת המחלה, אך באותו הזמן ביקשתי מהם שלא לאפשר למתרגלים אחרים אותם החשבתי כ"לא שקדנים" לדעת על המצב שלי, היות שפחדתי שיבוזו לי או שיצחקו עליי. הסיבה השטחית שלי הייתה לשמור על המוניטין של הפאלון דאפא, אך כאשר חפרתי עמוק יותר, התברר לי שאני מגן על המוניטין שלי כמתרגל שקדן.

ב"יסודות להתקדמות במרץ", "ההימנעויות של המטפחים" המאסטר אמר:

"עם החזקה לתהילה, הדרך תהיה דרך רעה עם כוונה. כשמישהו משיג תהילה בעולם האנושי, הוא בטוח יהיה טוב בדיבור אבל דמוני בלב, מרמה את הציבור ומערער את הפא."

הבנתי שהרדיפה אחרי מוניטין היא דבר מסוכן מאוד.

בנוסף, כשלעתים קרובות בחרתי משימות "בטוחות" להבהרת אמת במקום לתת עדיפות גבוהה יותר להצלת יצורים חיים, מצאתי גם את ההחזקה לפחד. בחיי היום יום, עדיין היו לי החזקות של יהירות , שחצנות והתחסדות.

תוך כדי חפירה עמוק יותר ויותר, הבנתי שאני עדיין לא סומך על המאסטר ועל הדאפא באופן מוחלט, ושיש לי רדיפה אחר דברים. זאת כי בזמן שכתבתי את ההתנסות הזו, הייתי נוגע בפניי מעת לעת כדי להרגיש האם פינות העין והפה שלי התיישרו. חוץ מזה, בסתר לבי, רציתי שהמאמר הזה יתפרסם, כדי שהמתרגלים העמיתים שלא חבבו אותי יקראו אותו וישנו את דעתם עליי.

הוקל לי לאחר שזיהיתי שההחזקות המהותיות שלי היו רדיפה אחר תהילה וחוסר האמונה בדאפא ובמאסטר. הגיע הזמן לוותר עליהם ולהפוך לתלמיד דאפא אמתי.

אני מודה שלא התנהגתי בסדר, אבל מצאתי את ההחזקות המהותיות שלי. מעתה ואילך אלך רק בדרך הטיפוח שאורגנה לי על ידי המאסטר, ולכוחות הרעים אין זכות לרדוף אותי .

במקביל ,אני חש בהערכה אמתית למאסטר ולעמיתיי המתרגלים שעזרו לי והצביעו על ההחזקות שלי .

כשסיימתי לבחון את כתיבת ההתנסות שלי , חיוך נורמאלי הופיע על פניי. קארמת המחלה המזויפת נעלמה.

תודה לך, מאסטר!