מהוועידה השביעית לשיתוף התנסויות באינטרנט עבור המתרגלים בסין

מאסטר נכבד! מתרגלים עמיתים! תודה לכל צוות העריכה באתר מינג-הווי !

התחלתי לטפח בשנת 2007. היות שאשתי מתרגלת הספקתי לקרוא הרבה ספרי דאפא שהיו בהישג ידי. קראתי מדי יום לפחות הרצאה אחת מהספר "ג'ואן פאלון", והרבה חומרי הבהרת אמת כגון "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" ו"תרבות המפלגה הקומוניסטית המתפוררת". גם עזרתי באופן קבוע בהפצת חומרי הבהרת אמת, ותליתי כרזות. עם זאת, לא טיפחתי והייתי מושפע עמוקות משפע הפיתויים שבעולם האנושי. כפי שצוין ב"ג'ואן פאלון" (הרצאה שביעית "הקנאה"):

"כשהוא מזדקן הגוף שלו יהיה הרוס וכל מיני מחלות יצוצו".

יום אחד חשתי שהרגליים שלי נרדמות וזה גרם לי למאמץ גדול לעלות במדרגות. חשבתי שאלה סימנים של שבץ מוחי והייתי מפוחד. אשתי אמרה לי: "עליך ללמוד לטפח. אם אתה כנה ואמיתי, המאסטר יעזור לך". זה מה שדחף אותי להיות מטפח אמיתי.

זה היה ב -5 במאי 2007, כאשר החלטתי לוותר על הרדיפה אחר הנאות אנושיות ועל הרגלים רעים, כולל הימורים, שתייה, זנות, וכו'. באותה תקופה היה לי רקע טוב בדאפא ויכולתי להתחיל לעשות את שלושת הדברים מאוד מהר. קראתי מדי יום שתיים או שלוש הרצאות מהספר "ג'ואן פאלון", וגם מאמרי דאפא במינג-הווי השבועי. הצטרפתי לקבוצת תרגול בשעה 03:50 בבוקר, והשלמתי את כל חמשת התרגילים מדי יום. שלחתי גם מחשבות נכונות שש עד שמונה פעמים ביום.

באותה תקופה ניהלנו עסק בכפרים, וכל יום שישי אשתי חזרה הביתה כדי להכין חומרי הבהרת האמת, בעיקר את "תשעת הדיונים" וכמה ספרונים קטנים שמכילים עובדות על הדאפא. היא הביאה חבילות רבות, גדולות וקטנות ואז היינו מחליטים היכן להפיץ את החומרים. האזור שאליו הלכנו היה הררי, לכן היינו צריכים ללכת על שביל לא סלול. רגליי כאבו מאוד מהליכה על שבילים המכוסים בחצץ. האזור גם לא היה מאוכלס במיוחד כך שלהפיץ 100 עלונים דרש מאתנו לבקר בכמה כפרים. במהלך שנה ביקרנו בכפרים ועיירות רבים, יותר ממה שאני יכול לזכור. פשוט הלכנו לכל מקום אפשרי.

מאחר והתחלתי לטפח מאוחר יחסית, הקדשתי מאמץ רב בעשיית שלושת הדברים והתמקדתי בטיפוח תרגול אמיתי. בהתחלה, שמתי לב לשינוי יסודי בהשקפתי על החיים, ובהדרגה גם גופי הפיזי השתנה. כל התחושות של חוסר הנוחות נעלמו. זה מילא אותי בביטחון נוסף במאסטר ובדאפא.

בחודש דצמבר 2007, חזרנו לעיר מגורינו הקודמת. ואני באמת נעשיתי אדם אחר. בעת השנה החדשה, חברים וקרובי משפחה באו לבקר אותנו. רובם שתו, עישנו, והימרו, אבל אני לא לקחתי בזה חלק. בעבר, במיוחד בעסקים, תמיד ניסיתי לרמות, ולהשיג יותר רווח אישי. כפי שהמאסטר ציין בג'ואן פאלון (הרצאה ראשונה, "באמת להביא אנשים לרמות גבוהות"):

"בחברת האנשים הרגילים אנשים מתחרים, מרמים ומזיקים זה לזה בגלל רווח אישי קטן".

עכשיו, אני מתחשב גם ברווחתו של הזולת. לדוגמא, בסביבות ה-6 במאי אנשים שילמו לי לפחות ארבע פעמים סכומים שנעו בין 200 דולר ליותר מאלף דולר מעבר לנדרש. בכל הפעמים התקשרתי אליהם והחזרתי להם את הכסף. כאשר קיבלתי שטר מזויף, הייתי קורע אותו במקום לנסות להעבירו הלאה לאחרים. במצבים אלה, אני באמת יודע שאני מרומה, אבל אני לא נלחם  בזה, ופשוט הייתי נותן לדברים להיות איך שהם.

לגבי הצלת יצורים חיים, חילקנו עותקים של תשעת הדיונים ותקליטורי SHEN YUN, דיברנו עם אנשים פנים אל פנים, וגם ציירנו הודעות על הקירות. אני יכול לכתוב די טוב, לכן מתרגלים עמיתים ביקשו ממני לעתים קרובות לטפל בפעילות מיוחדת זו, אני עוסק בה מאז תחילת 2007. אני זוכר בבירור כי ביום האחרון של שנת 2008, הלכתי עם אשתי לפרסם על אחד מקירות העיר שלנו באזור שוקק את המילים: "פאלון דאפא הוא טוב! אמת, חמלה, סובלנות הוא טוב!". צבעתי בצבע זהוב את המילים שלוש פעמים כדי לוודא שיזהרו לאור הירח. למחרת, אנשים רבים ראו את המודעה שפרסמנו. מילים אלה הצילו יצורים חיים וריסנו את עושי הרוע. בסביבות השעה 11:00, עברתי במקרה ליד המקום הזה וראיתי כעשרים שוטרים מנסים לצבוע צבע על המילים כדי למחוק אותם. נראה לי שהסתכלו על המילים כאילו כל מילה היא פצצה. כפי שהמאסטר אמר ב"הרתעה", "הונג יין" כרך שני (תרגום זמני):

"העטים האלוהיים מרסנים את השדים בעור אדם הללו"

אירוע ספציפי זה גם הראה לי שיש לי את ההחזקה של פנאטיות והתפארות. אם היו לי מחשבות נכונות מספיק חזקות, המילים שכתבתי על הקיר היו נשארות הרבה זמן. היה זה  שיעור שעלי ללמוד ממנו.

בתחילת אפריל 2010 הצטרפתי לצוות הטלפנים המבהירים את העובדות על הדאפא. התחלפתי בתורנות עם אשתי. בתוך כשעתיים יכולנו לעשות יותר ממאה שיחות. עלות השיחות יקרה, אבל עבור הצלת יצורים חיים, זה משתלם.

במשך יותר משלוש שנים של טיפוח אמיתי עברתי תלאות רבות. לפני תחילת הטיפוח, נלחמתי ברגשות שלי, וזה רק גרם לי ליצור הרבה קארמה. היו פעמים שכל הגוף שלי גירד או כאב, או שהרגליים היו נפוחות. כפות הרגליים והרגליים שלי האדימו. היה לי כאב שיניים חמור ולא יכולתי לאכול במשך כמה ימים. כל הבעיות האלה נעלמו עם ההדרכה של המאסטר. כמתרגל התמדתי לנהוג לפי התכנונים של המאסטר ולא של הכוחות הישנים. כך למשל, הייתה תקופה שהרגליים וכפות הרגלים היו כל כך נפוחות עד כדי כך שלא יכולתי לנעול נעליים, אבל המשכתי לעשות את שלושת הדברים. כשלא יכולתי לעמוד בכוחות עצמי כדי לעשות תרגילים, נשענתי על הקיר כדי לעשות אותם. לגבי התרגיל החמישי ישבתי בתנוחה של חצי לוטוס במקום תנוחת הלוטוס המלאה. אבל לפחות לא ויתרתי עליו לגמרי. היו רגעים של כאב בלתי נסבל, אבל ידעתי שאני יכול להתגבר עליו ולעבור את זה בזכות האמונה במאסטר. ואכן, התגברתי על הכול.

למרות ששלוש וחצי שנים זה לא הרבה מאוד זמן, בכל זאת זו תקופה של מבחנים ומצוקות. הייתי בחור עם מושגים אנושיים חזקים למדי, ותמיד מחלתי לעצמי כשעשיתי טעויות, אבל כשמדובר בטעויות של אחרים לא הייתי כל כך סלחני. בכך שתמיד התלוננתי על אחרים, הקשיים שלי נמשכו זמן רב מאוד. עם זאת, הרגשתי בר מזל ללמוד את העקרונות של הדאפא ולהיות מסוגל להפוך מאדם אנוכי לאדם לא אנוכי. אני חושב שזה בגלל הכוח של העקרונות של הדאפא. הן גופי והן נפשי מטוהרים. אין מילים בשפה אנושית כדי להודות למאסטר על מה שהוא עשה בשבילי. הדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לנהוג לפי ההדרכה של המאסטר ולהתקדם במלוא המרץ.

האמור לעיל הוא התנסותי האישית. אשתי ומתרגלים עמיתים עזרו לי לארגן את התנסות הזאת. אנא ציינו כל מה שאינו הולם.