התנסות מהוועידה האינטרנטית השמינית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין
ברכות , מאסטר נכבד! ברכות, למתרגלים העמיתים!

1. סיפור ייחודי על קבלת הפא

ביולי 2000 חיכיתי לפסק דין בבית המעצר העירוני בזי- בו עיר במחוז שאן-דונג באשמת סחר בילדים. ראיתי שאסירה אחת שונה מאוד מהאחרות: תמיד הייתה מחייכת, והייתי בת מזל שישנתי קרוב אליה. היא סיפרה שהיא מתרגלת פאלון גונג, והיא לימדה אותי כל מה שהיא זוכרת מהפואמות של מאסטר לי. מתרגלת זו חזרה הביתה אחרי 28 ימים. לאר מכן מתרגלות אחרות נעצרו ונכלאו. במשך שלושה חודשים הן לימדו אותי את כל 72 הפואמות של הונג יין לפי הסדר, וגם את לון יו, "הסבר התוכן של הפאלון דאפא", "רחב ועמוק", "טיפוח אמיתי", "הדיון בבודהיזם הוא החלק החלש והקטן ביותר של פא הבודהא", "השכנת השלום עם החיצוני באמצעות טיפוח של הפנימי" ו"הארה". המתרגלות חרטו עבורי את התמליל על סבון בעזרת קצוות חדות של מקלות אכילה שבורים.

אסירה אחת דיווחה עלי לסוהרים, ואלה שאלו אותי איך המתרגלות התנהגו בתא שלנו. אמרתי להם שהן מלמדות אותנו להיות אנשים טובים, לא לריב אחת עם השנייה, ולהיות סובלניות. לאחר מכן העבירו אותי לתא אחר. תוך זמן קצר אסירה דיווחה עלי לסוהרים ואחד מהן בעט בי והזהיר אותי שלא אתרגל שוב.

הסוהרים העבירו אותי לתא בו הייתה כלואה מתרגלת ששבתה רעב במשך שבעה ימים. הסוהרים תכננו להאכיל אותה בכוח ובאכזריות ודרשו ממני להצטרף אליהם כדי לענות אותה. אמרתי לסוהרים שאני מפחדת ובקשתי מהם שיתנו לי לנסות לשכנע אותה לאכול. אמרתי לה, "אני מטפחת בחשאי, אני לא רוצה שתסבלי. אנא ממך תאכלי משהו?" היא חייכה והנהנה בראשה. תוך ימים ספורים ניתן גזר דיני לחמש שנות מאסר והועברתי לבית הסוהר של מחוז שאן-דונג.

2. נחישות איתנה

תחילה נלקחתי לאגף חדש, שבו היו שתי אסירות שזה עתה למדו את הדאפא כמוני. אחת מהן תרגלה בלילה הראשון ודווחה על כך. הסוהרת בעטה בה פעם אחת, ולאחר מכן הניח לה. שלושתנו שובצנו לאותו אגף.

פעם אחת כשאסירה אחת הרגישה עצובה, דקלמתי משפט מהפואמות של המאסטר. האסירות האחרות דיווחו עלי מיד לסוהרת ואמרו שדקלמתי משפט מפאלון גונג. הסוהרת שאלה לדעתי על הפאלון גונג. עניתי לה: "הם כולם אנשים טובים". אבל כששאלה אותי אם אני מתרגלת פאלון גונג, באותו רגע לא העזתי להודות בכך.

לאחר מכן חלמתי חלום. כל האפרוחים שגדלנו מתו וקמו לתחייה כולן חוץ מהאפרוח שלי, כי כיסיתי אותם בכיסוי. לאחר שהתעוררתי תהיתי מה המאסטר מנסה לרמוז לי. לקח לי יומיים עד שלושה כדי להבין שזה בגלל שלא העזתי להודות שהייתי תלמידת דאפא. שלוש דקות לאחר שהוארתי להבנה זו, אסירה אחת אמרה לי שהסוהרת קוראת לי. ספרתי לה כיצד קבלתי את הפא במעצר, איך טיפחתי, איך שהמחלות שלי נעלמו וכיצד אופיי השתנה.

לאחר מכן שלושתנו, המתרגלות החדשות, היינו נקראות להקשיב למשתפת פעולה כל פעם שהגיעה כדי להפיץ הבנות מעוותות. הסוהרת הורתה לנו לכתוב את ההבנה שלנו לגבי פשעינו לפני שטיפחנו בדאפא, ובנוסף גם את ההבנה שלנו על הפאלון גונג. אני כתבתי על איך הדאפא ריפא את המחלות שלי. בגלל שהדיווחים שלי לא התאימו לדרישות שלהן, הסוהרת הורתה לי לשבת בפרוזדור לעתים קרובות בישיבה שפופה. היא אפילו הכריחה אותי פעם אחת לשבת שפופה לילה שלם בחורף. לא הייתי לבושה מספיק חם, אבל המאסטר חיזק אותי וגרם לי להרגיש חמימות.

לעתים קרובות שיננתי בע"פ את הפא עם המתרגלות החדשות האחרות. היינו מלמדות אחת את השנייה את הכתבים שכל אחת למדה. פעם כתבתי "השכנת השלום עם החיצוני באמצעות טיפוח של הפנימי" אבל הסוהרות החרימו את מה שכתבתי. כשאסירה נוספת קיבלה את הפא באגף אחר, הסוהרות האשימו אותי. הם קראו לי לחדר, סגרו את הווילונות, והורו לי להסיר את מעילי. לא היה לי מושג מה הן עמדו לעשות, כאשר לפתע שתי אלות חשמליות הלמו בי. כשישה סוהרות הקיפו אותי עם אלות חשמליות, ואני התגלגלתי על הרצפה. הסוהרות בעטו בי שוב ושוב כמו בכדור. דיממתי. לאחר יותר משעה אחת לא יכולתי לסבול זאת יותר. כתבתי הצהרת ערבות, אך סירבתי למסור מידע על מתרגלות אחרות.

הקשיים שלי התעצמו. כל אימת שמחלקה או קבוצה נאלצה לעבוד שעות נוספות במשך היום או הלילה, נאלצתי להצטרף אליה. יכולתי לישון רק במשך שעתיים עד שלוש שעות בלילה. המאסטר היה נותן לי רמזים בחלומות שלי. שיננתי את הפא ללא הפסקה. ורק מחשבה אחת בראשי : "אפילו אם אמות, אני חייבת לנהוג לפי הפא. אפילו אם ייערפו את ראשי, גופי עדיין יישב בתנוחת הלוטוס. לעולם לא אמיט חרפה על דאפא! "

ביום אחר הוזמנתי למשרדם הסוהרות. ברגע שנכנסתי, הן דרשו ממני להסיר את מעילי. הסרתי את מעילי ללא היסוס והשלכתי אותו הצדה. הסוהרות היו בהלם. הן שאלו אותי אם פחדתי כשהן ניסו להלום בי באלות החשמל. עניתי בקול רם, "לא!" שיננתי את הפורמולות של תיקון הפא, ולפתע מכות אלות החשמל לא יכלו לחשמל אותי. הסוהרות ניסו את אלות החשמל שלהן כנגד הקיר ונראה היה שהן היו תקינות. אחת תהתה, "למה הן לא פועלות? רק אתמול בלילה הטענתי אותה?" במקום זאת הן אילצו אותי לשבת שפופה בפרוזדור במשך כל הלילה.

לבסוף כלאו אותי בצינוק מבודד. הסוהרות צעקו עליי ואמרו שאם לא אמסור מידע על המתרגלות האחרות, לא אשוחרר. אמי שנעצרה בפשע של סחר בילדים הייתה כלואה במחלקה אחרת. הסוהרים ניצלו אותה כדי לנסות "לשנות" אותי. היא בכתה, צעקה ואיימה עליי. לא התרגשתי ושלחתי מחשבות נכונות כדי לסלק את האלמנטים המרושעים ששלטו בה. היא הפסיקה לדבר ורק הקשיבה לי.

הסוהרים הורו למשתפי הפעולה שינסו לשטוף את מוחי, כל אחד בתורו. כדי למחות על כך פתחתי בשביתת רעב. הם אמרו שאם אתנגד לשטיפת המוח, הם יאלצו אותי לאכול. אמרתי, "אם משתפי הפעולה האלה יפסיקו להציק לי, אוכל". הם הפסיקו לבוא.

שני סוכנים הגיעו לתא הבידוד שלי. הם שמעו שהתחלתי לטפח לאחר שנעצרתי על עבירות אחרות. הם כעסו וצעקו עליי: "האם את אומרת שפאלון גונג הוא טוב או דמוני?" פחדתי ולא עניתי. אחרי שעזבו, שיננתי את מאמרו של המאסטר "הסבר התוכן של הפאלון דאפא", "אז למה הצד שלך שהוא הטבע המקורי שלך לא תיקן את הפא?" חשבתי לעצמי, "כן, למה לא אמרתי כלום? למה לא לכתוב שפאלון דאפא נפלא?"

ביום ה-12 בצינוק המבודד, אמרתי לשומרים שהשגיחו עלי, "תנו לי דף, אני אכתוב." כתבתי, "פאלון דאפא מוסרי והוגן! המאסטר שלי בא כדי להציל אנשים. אין כל אפשרות למנוע ממני ללמוד פאלון דאפא". כשראו מה כתבתי השומרים החרימו את הדף. עמדתי לחתום את שמי כ"תלמידת דאפא".

כשראה את מה שכתבתי, הסוהר רקע ברגליו. הוא אמר שככל שהם החזיקו אותי יותר זמן בכלא, נעשיתי יותר נחושה. הוא שאל אותי, למרות שבעבר הייתי פושעת כיצד זה קרה שאני מתנהגת עכשיו כמתרגלת פאלון גונג אמיתית. כל הזמן שהיה שם שלחתי מחשבות נכונות, וגרמתי לו לכאב ראש. למחרת הוא בא עדיין עם כאב ראש ושחרר אותי מהצינוק המבודד. אמרתי לו שכל מי שמשתתף ברדיפה יקבל את גמולו אלא אם כן יפסיק לעשות דברים כאלה. הוא באמת הפסיק לפגוע במתרגלים באופן ישיר.

הסוהרים שינו לחלוטין את גישתם כלפיי: אף אחד לא העז להתאכזר אלי. המתרגלת שלימדה אותי את הפאלון גונג במרכז המעצר היתה מבולבלת, והסוהרים הורו לה לשטוף את מוחי. לא התערערתי. באגף שלנו היו 17 מתרגלות, ורק ארבע תאי בידוד. החלטנו לתרגל את תרגילי הפאלון גונג יחד. ביום הראשון הסוהרים יצאו מדעתם, אך לא עשו דבר חוץ מלצעוק. סיימנו את התרגילים. כל אלה שהסכימו לעבור שטיפת מוח, התחרטו על ש"השתנו" ופרסמו הצהרות רציניות על רצונן לטפח בדאפא בנחישות.

מתרגלת עמיתה נוספת שקיבלה את הפא בכלא, עונתה במהלך תקופת הבידוד שלי. היא נכשלה במבחן . חלמתי שהיא מתה. לכן בקשתי מהמאסטר לאפשר לי לפגוש אותה כדי לעזור לה. המאסטר נענה לבקשתי. סיפרתי לה על החלום שלי. השומרים תכננו לתת לה לשטוף את מוחי, אבל סיפרתי לה איך עברתי את המבחן הזה ועזרתי לה לכתוב הצהרה חגיגית. היא הפכה למתרגלת נחושה.

לאחר זאת עינו אותי עד לנקודה שלא ניתן היה להכיר אותי. דיווחתי על הסוהרים שהלמו בי באלות חשמליות ועל אלה שנעלו אותי בצינוק . מנהל בית הכלא בא לבקר אותי וספרתי לו כיצד עונתי.

ביום האם, מתרגלת אחת שרה שיר שהולחן על ידי תלמיד דאפא, "מגיע עבורכם", הסוהרים חטפו מידה את המיקרופון, מנעו ממנה קשר עם האחרות, וניסו לכלוא אותה בצינוק. 16 המתרגלים האחרים פתחו בשביתת רעב ושבתו מעבודה כמחאה על כליאתה, ודרשו את שחרורה ללא תנאי. הסוהרים נאלצו לשחרר אותה מידית.

כשנכנסתי למשרדם, הסוהרים היו מורים לי לשבת ישיבה שפופה. עניתי בכבוד, "שילמתי על הפשע שלי, עכשיו אתם מוסיפים אשמות שווא! עתה אין לי על מה לשלם". הסוהרים ניסו להכריח אותי, אך לשווא. מאז, הם סיפקו לי שרפרף קטן במשרד שלהם. בכל פעם שביקשו ממני לכתוב משהו, הייתי כותבת, "פאלון דאפא נפלא" או אחת מהפואמות של המאסטר. לבסוף הסוהרים פחדו לתת לי לכתוב. הם גם הפסיקו לקבוע לי מכסת עבודה – יכולתי לעשות כפי יכולתי.

חלמתי על ספורטאי שמקבל פרסים, ושגם שמי מופיע ברשימה. היו שקיבלו אבני ירקן קטנים, ואני שני מפתחות. גם חלמתי שאוניברסיטה מקבלת אותי כסטודנטית ושאפילו הגעתי ללימודי תואר גבוה. לאחר מכן שוחררתי, 11 חודשים לפני תום תקופת המאסר שלי, וחזרתי הביתה.

3. לעולם אין להרפות בטיפוח

בשנת 2004 חזרתי הביתה, בפרובינציה רחוקה. בהתחלה לא מצאתי אף מתרגל עמית. הבהרתי את האמת לחברים ולבני המשפחה, וגיסתי מדרגה שלישית קיבלה את הפא. מזיכרוני כתבתי במחברת את "הונג יין" ואת תת הפרקים של הספר "ג'ואן פאלון". בבית הסוהר בשאן-דונג מתרגלים עמיתים הביאו מאמרים ומידע על התקדמות תהליך תיקון הפא. כשעזבתי, ידעתי שאני חייבת להבהיר את האמת ולהציל ישויות חיות.

קניתי נייר ומכחול וכתבתי, "פאלון דאפא נפלא" ו"אמת, חמלה סבלנות נפלאים" על נייר ועל בדים, ולאחר מכן הצבתי אותם בחוץ. המתרגלים העמיתים שהכרתי בכלא שאן-דונג המשיכו לשלוח לי מאמרים חדשים, עד שיצרתי קשר עם מתרגלים מקומיים.

במשך למעלה משנה לא הצלחתי לאתר מתרגלים עמיתים בעיר מגוריי, לכן חזרתי למחוז שאן-דונג ברכבת ושם איתרתי מתרגלת עמיתה שהכרתי בכלא. היא נתנה לי קופסא מלאה עם עותק של הספר "ג'ואן פאלון", ואת "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" ומאמרים חדשים ומאמרים אחרים של המאסטר. הם שלחו עבורי מחשבות נכונות כדי שאחזור הביתה בשלום. גם אני שלחתי מחשבות נכונות וחזרתי הביתה ללא אירועים מיוחדים.

פתחתי חנות למזון ושמתי DVD של "תשעה הדיונים" עבור הלקוחות שלי בזמן שסעדו. קשיש אחד סיפר לי שמתרגלת נתנה לוDVD , אבל הוא לא העז לצפות בו. גם אשתו הכירה מתרגלת שהייתה במעצר, ועזרה לה. הוא רצה להודות לה. שמחתי מאוד ומיד שאלתי אותו היכן גרה המתרגלת הזו. גיליתי שהיא עדיין במעצר, אך בפעם השנייה היא שוחררה. לבסוף יצרתי קשר עם הקבוצה המקומית.

הטיפוח הפך לרגוע לעומת זאת השין-שינג שלי עדיין לא עלה. לא העזתי להרפות מהצלת ישויות חיות. השתמשתי בצילומי רנטגן ישנים של בני משפחה כדי לשכפל "פאלון דאפא נפלא", "אמת-חמלה-סובלנות נפלאים". אחר כך, בלילה הלכתי עם המתרגלות לרסס בצבע, לפני אירוע גדול בשוק. כל אחת מאתנו הלכה לאורך צד אחד של הרחוב. התחננתי לגשם, ולאחר מכן ירד גשם קל, וכל האנשים הסתתרו בבתיהם. ריססנו על קירות לבנים, על עמודים, ועל זכוכית. זה היה כל כך יפה! סיימנו אחרי החצות. בדרך כלל לא יהיו מוניות בשעות אלה, אבל כשהגענו לכביש, נהג נמנם במונית שלו. הערתי אותו. הוא אמר, "אני כאן מחכה לך." ידעתי שמאסטר אפשר לו לחכות לנו כאן!

למחרת היה יום בהיר ושטוף שמש . הלכתי לשוק הגדול וראיתי שעבודת הלילה הקודם שלנו בוצעה יפה להפליא. אנשים שוחחו ביניהם, "האם המוניטין של הפאלון גונג השתקם? איך הם הצליחו לעלות את התווים למעלה?" אנשים רבים צילמו אותם .

כל אחת בנפרד חלקה חומרי הבהרת אמת בעיירות הסמוכות. בהתחלה, לא העזתי למסור חומרי הבהרת אמת פנים אל פנים, מפחד שמא האנשים יצעקו עליי, "מה את עושה?". חיפשתי פנימה: "למה לא להציל ישויות חיות בצורה גלויה ומכובדת?" המאסטר לימד אותנו ב"תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא":

"איך אני יכול לעבוד עם הזרם המרכזי של החברה? אני לא יודע מה לעשות!" כשאתם הולכים אל קהילות שהן מבוססות יותר, אתם מפחדים מכדי להגיד משהו, ומחזיקים בהססנות את העלון בפחד גדול. האם אתם חושבים שזה יכול להציל אנשים? באותו הרגע האדם עומד לחשוב שאי אפשר לסמוך עליכם, נכון? אתם באמת לא צריכים לחשוב על זה כל כך הרבה, אלא, לכו על זה בביטחון ובאצילות. אתה תלמיד דאפא, האם אתה לא מבין שאתה מציל אנשים?

הוארתי להבנה, שאני חייבת להציל ישויות חיות בצורה גלויה. החזקתי בידי את חומרי הבהרת האמת ומסרתי אותם לאנשים פנים אל פנים, עם מחשבה יציבה מאוד. הייתי אומרת, "עכשיו זו תקופה של אסונות. הבאתי לך מכתב שלום" או אומרת, "אני כאן כדי להביא לכם שלום וביטחון". כל האנשים קבלו זאת בעין יפה. חלקם פרשו משלושת הארגונים המסונפים למק"ס, אחדים הססו. ואז המשכתי לומר להם, "אתם יכולים לכתוב על שטר של כסף שאתם פורשים. אלוהים יראה זאת"

עזרתי לשבעה אנשים לאחר שהבהרתי להם את האמת, להתחיל בטיפוח. אחת עובדת איתי בסופרמרקט. הבוס שלי קידם אותי לאחר שעבדתי שם במשך חצי שנה ,וקיבלתי אותו שכר כמו אלה שכבר עובדים במשך ארבע שנים, שכן, בהיותי מתרגלת, אני עובדת טובה. המתרגלת החדשה כעסה וחשבה שזה לא הוגן. ואז אמרה שהיא תפסיק לטפח. אני רק חייכתי אליה ואמרתי, "אם אני אסרב לקבל את הסכום הקטן הזה בתמורה לשיפור השין-שינג שלך באמצעות האירוע הזה, אני מעדיפה לוותר על הקידום הזה". היא הפסיקה לכעוס וחידשה את לימודי הפא איתי, ועבדנו יחד בכתיבת מכתבים להצלת ישויות חיות .

לאחרונה קראנו מאמר במינג-הווי השבועי על קנייה והפעלת נפצי רעש. הרגשתי שזו הייתה האחריות שלנו. הלכנו מהר להפעיל נפצי רעש ליד תחנות משטרה מקומיות. מתרגלת חדשה אחת נבהלה והתלבשה כאישה קשישה, אבל אחרי הדלקת הנפצים, היא אמרה שהפחד שלה נמוג ונעלם!

שני מתרגלים עמיתים נעצרו. הלכנו לבית המעצר כדי לשלוח מחשבות נכונות בקרבת מקום. עבדנו יחד כדי לחשוף את הרדיפה באינטרנט, הפקנו חומרים במיוחד לחשיפת אירוע זה, והדבקנו אותם בכל רחבי מקומות העבודה שלהם, בבתים אחרים, קהילות, מרכזי המשטרה/פרקליטות/בית משפט, ומרכזי מעצר. כשנכנסנו לבית המעצר, מתרגלים עמיתים רבים שלחו מחשבות נכונות. בשיתוף פעולה חלק, שני מתרגלים אלה שוחררו תוך פחות מעשרה ימים.

אבל הרוע תמיד שורד בין ההחזקות האנושיות שלנו. לאחר ששוחרר, אחד משני המתרגלים האלה אמר לנו, "הרשויות שחררו אותנו מוקדם כדי למצוא מתרגלים אחרים". מתרגלים רבים נבהלו ואמרו שעכשיו ימנעו מלפגוש אותם. הם אפילו הפסיקו ללמוד איתם את הפא. תוך זמן קצר הם נעצרו שוב ונלקחו לכלא כדי לרצות את עונשם. זה היה שיעור רציני עבורנו. הוארתי להבנה שיש לנו החסרות בשיתוף פעולת הגוף האחד, לא הצלחתי לטפח את סילוק ההחזקה לפחד, ולא הצלחתי לחשוף את הרוע מבעוד מועד. בעצם רק הסתתרנו.

לסיום

כך השתנתי והפכתי לתלמידת דאפא לאחר שהורשעתי בפשע של סחר בילדים. השינויים בי היו עצומים. טיפוח חייב להיות מוצק. כל מילה של המאסטר היא מבחן. התשובה טמונה בטיפוח על פי דבריו של מאסטר ובהארה למשמעויות הפנימיות והעמוקות בדאפא. אני אתקדם בנחישות יחד עם כל המתרגלים העמיתים!