כשהייתי נערה בגיל ההתבגרות הייתי עם אמי ואחותי בגשר פורסטהיל, הגשר הגבוה ביותר בקליפורניה. רציתי לרדת מטה כדי להגיע לנהר, אבל זה היה מסלול ארוך ותלול. אחותי ואני היינו צעירות ובכושר מלא, אבל אמי הייתה חלשה ועייפה. במשך שנים היא סבלה מסוכרת ומבעיות בשרירים. כשירדנו בדרך המקוצרת מטה, אמי נעצרה ואמרה שאם נמשיך, היא לא תוכל לטפס חזרה למעלה. לכן חזרנו. בדרך למעלה היא בקושי טיפסה. תמכנו בה משני הצדדים ומשכנו אותה למעלה.

יותר מאוחר באותו קיץ נסענו לטיול לאלסקה. הפעם שמתי לב שאמי לא עייפה בכלל. היא טיפסה על הקרחון העצום, נכנסה פנימה למערה וביקרה אתנו באתרי תיירות, ולא התלוננה על עייפות. היא אפילו לא שמרה על הדיאטה המחמירה הרגילה שלה ולא לקחה את תוספי התזונה שנזקקה להם כדי לתפקד. זה היה כאילו פתאום היא נעשתה צעירה.

אחרי כן התברר לי ששבועיים לפני הטיול הזה היא החלה לתרגל בפאלון דאפא, שיטת תרגול ומדיטציה סינית לשיפור גוף ונפש. זמן קצר של תרגול בשיטה גרם לה לתפקד היטב.

כמה חודשים לאחר מכן היא ירדה את כל הדרך של קניון גשר פורסטהיל ועלתה חזרה למעלה אתי ועם אחותי. לא היה שום צורך לתמוך בה.

כמובן שרציתי לדעת יותר על הפאלון דאפא. לא עבר זמן רב וגם אני התחלתי לתרגל את השיטה בעצמי. הצטרפתי לעשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם שהתנסו בתועלת המדהימה של השיטה.

התגברות על פחד

נולדתי פחדנית. אם מישהו מלבד הוריי היה מתקרב אליי, הייתי בוכה. כילדה קטנה, פחדתי נוראות מקולות רעש רמים, במיוחד מקול המים הזורמים. כשגדלתי קצת, התווספו לרשימת פחדיי חיידקים, קהל צפוף, מסיבות פיג'מה, מזון, ריחות רעים, תסמיני מחלה הקטנים ביותר ואפילו המחשבה שצעצועי החיות שלי יתיישנו ויתפוררו. (הפחד האחרון הזה נראה אולי מוזר, אבל הייתי שוכבת ערה בלילה מרוב דאגה לכך).

הרופא רשם לי תרופה נגד חרדה שעזרה לי מעט, אבל כשהייתי בת 15 התפתחו אצלי תסמינים של הפרעה אובססיבית כפייתית (OCD). לכל מקום שהלכתי הייתה לי אובססיה לקרוא כל מילה שראיתי. אם לא הייתי עושה זאת, הרגשתי חרדה איומה, כאילו מים רותחים נשפכו לתוך קיבתי. הרגשתי כאילו איננה יכולה לשלוט על המחשבות שלי עצמי וזה הפחיד אותי מאוד. למרבית המזל למדתי בבית באותו הזמן. אם הייתי לומדת בבית ספר ציבורי אינני יודעת איך הייתי עוברת כל יום ויום. בבית הצלחתי לקבע ככל האפשר את עיניי על הרצפה ולהימנע מלהביט במילים.

היה עליי לקחת פעמיים מהתרופה לחרדה כדי לשלוט ב-OCD, אבל התרופה לא ריפאה את המחלה לגמרי. ידעתי שהכימיקלים בתרופה אינם בריאים לגופי ושמעתי שאפשר להתמכר לסם הזה, ואז קשה להיגמל ממנו ויהיה צורך להגדיל את המינון עם השנים. לא רציתי שזה יקרה, אבל פחדתי להפסיק.

כשאימי סיפרה לי על הפאלון דאפא הייתי בת 19. כשהייתי בת 20 התחלתי לקרוא את "ג'ואן פאלון", הספר העיקרי של הפאלון דאפא שתורגם מסינית. הספר לימד אותי כיצד לשפר את השין-שינג שלי, את טבע הלב ואת האופי המוסרי שלי באמצעות התאמה של עצמי לעקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות".

רק מקריאה בספר, ועוד לפני שלמדתי את תרגילי השיטה, ה-OCD שלי התרפא.

כמה חודשים לאחר מכן למדתי את חמשת התרגילים. הפסקתי בהדרגה לקחת את התרופה נגד חרדה, והמחלה לא חזרה עוד. לפני שתרגלתי פאלון דאפא, כששכחתי במשך יומיים רצופים לקחת את התרופה, הייתי מתעצבנת ומתרגזת, ואם אני זוכרת בבירור דחפתי את אחת מאחיותיי הקטנות. הפעם לא התעצבנתי. סבלתי כמה תסמונות נסיגה קצרות ומיד הן נעלמו גם כן. לא הייתי זקוקה עוד לתרופה.

שיפור השין-שינג

נהגתי להתלונן רבות על כך שעליי לעזור בעבודות הבית, גם אם לא הרבה. אחרי שקראתי את "ג'ואן פאלון" ולמדתי על הסובלנות, רחצתי צלחות וניקיתי את חדר האמבטיה בלב מלא שמחה.

פעם אחת, זמן קצר לאחר שלמדתי פאלון דאפא, אבי ואמי החורגת התרעמו על כך ששוב ושוב שכחתי לנעול את הדלת בלילה. הם אמרו שיהיה עליי ללכת לישון מוקדם כדי למנוע את הבעיה הזאת. נוכחתי לדעת שזה לא ישאיר לי זמן לכתיבה, שהייתה התחביב האהוב עלי. התרגזתי כל כך שלא יכולתי לדבר. לאחר מכן דיברתי עם אבי בחוסר כבוד והודעתי לו שאני מסרבת לציית לחוק הזה של זמן שינה.

אולם לאחר מכן נזכרתי באמת-חמלה-סובלנות. מקריאה בספר למדתי שעלינו להתייחס למצב כזה כמבחן לאופי שלנו. לא עברתי את המבחן והתביישתי בעצמי. למחרת היום, התנצלתי בפני אבי ואמרתי שהייתי חצופה וטיפשה. הוא חייך וחיבק אותי. פשוט כך, כאילו הקונפליקט עבר. שמתי פתק ליד המיטה שלי להזכיר לי לנעול את הדלת והבעיה נפתרה.

מאותו זמן ואילך, בכל פעם שנתקלתי בקונפליקט, ניסיתי תמיד ללכת על פי העקרונות של הפאלון דאפא. התוצאות היו נהדרות. מאותו יום אני ואמי החורגת, איתה נהגתי להסתכסך כל הזמן, הסתדרנו נפלא בינינו.

שלוות נפש

כשהייתי בת 22 עברתי עם אחותי הצעירה לדירה משלנו. אחותי שמחה לצאת מהבית, אבל אני פחדתי והתגעגעתי הביתה. למעשה, כבר כמה חודשים הייתי בחרדה עצומה כיוון שהפכתי לאדם בוגר שיש לו הרבה יותר אחריות, וכיוון היה לי חבר ודאגתי לגבי העתיד.

אולם לעזוב את הבית איפשר לי לתכנן את סדר היום שלי עצמי, כך שיהיה לי יותר זמן לקרוא את "ג'ואן פאלון" ולתרגל. התחלתי לקרוא ולתרגל יותר במרץ. כשבועיים לאחר מכן הפסקתי לפחד. ידעתי שפאלון דאפא עזר לי.

כיום אני בת 25. נעלמה הילדה שנהגה לשכב במיטה בדאגה לחיות הצעצוע שלה. אם אני מוצאת עצמי שוכבת במיטה ערה ומפוחדת, אני קמה ומתרגלת ואז מרגישה שוב שלווה.

נהגתי לקבל קצבת נכות מהביטוח לאומי, משום שהתגלו אצלי תסמינים של אוטיזם ואמי החורגת לא הייתה בטוחה שאוכל להחזיק מעמד בעבודה. אחרי שלמדתי פאלון דאפא, כתבתי לביטוח הלאומי והסברתי שאינני נכה עוד מפני שאני מתרגלת פאלון דאפא. הם הפסיקו לשלוח לי את קצבת הנכות.

כיום אני עובדת בחברת אלקטרוניקה ולפעמים אני נוסעת לנסיעות עסקים. נסעתי לנסיעת עסקים לפלורידה בעצמי וכשהרגשתי פחד להיות רחוקה כל כך מהבית, שיננתי את ה"לון יו" והרגשתי טוב יותר. אם לא הייתי מתרגלת פאלון דאפא באותו הזמן, לבטח הייתי נכנסת לפניקה.

החבר אותו הזכרתי קודם הוא בעלי כיום. גם הוא מתרגל פאלון דאפא. מאחר ששנינו מאמינים בעקרונות של אמת-חמלה-סובלנות, אנחנו מסתדרים ביחד נפלא וכמעט אף פעם לא רבים. הודות לפאלון דאפא אני מסוגלת שיהיו לי חיים נורמליים, נישואים מאושרים ושלוות נפש.

מר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא ומחבר ה"ג'ואן פאלון" הציג את השיטה לציבור ב-1992. לפני כן השיטה נלמדה רק באופן אישי. אני מודה מעומק לבי שזכיתי לחיות במהלך הזמן שבו הפאלון דאפא נפוץ בעולם.

ב-1999 מנהיג המשטר הקומוניסטי הסיני חש מאוים וקינא בפופולריות העצומה של הפאלון דאפא. המשטר פתח ברדיפה אלימה כשהוא מטריד, מענה ורוצח את מתרגלי הפאלון דאפא בסין. משום שהפאלון דאפא עשה רבות כל כך למעני ולמען מיליונים אחרים, אני מתנדבת לסייע לעורר מודעות לרדיפה.

אני מקווה שהמאמר הזה יסייע לעוד אנשים ללמוד על היופי של אמת-חמלה-סובלנות.