אגפים 1,3,4,5 ו-8 ייצרו בגדים. כדי להרוויח בצורה המרבית, בכירי הכלא קבעו מכסות תחרותיות עבור הסוהרים. הם הציבו לסוהרים מטרות ביצוע עם בונוסים וקידום בהתאם לתוצאות. אפילו צמצום גזרי דין ושחרורים על תנאי היו תלויים בתפוקת הייצור. זה גרם לתחרות בין אגפי הכלא. ובהתאם עלו גם כמות העבודה והלחץ להשיג תוצאות. אולם עקב חשש מצד החברה ומחאה בין-לאומית נגד עבודת עבדים, הכלא עשה כמה ויתורים בעניין. בעבר על העובדים היה לעבוד 18 שעות ביום ואפילו 24 שעות ביום. כיום הם צמצמו את שעות העבודה ל-10 שעות אך טענו בפני מקורות חיצוניים שהם צמצמו עד ל-8 שעות עבודה. למרות ההפחתה בשעות העבודה התפוקה בסך הכול גדלה. הסוהרים השתמשו בדרכים שונות לדחוף לייצור מוגבר. הם לחצו על מנהיגי קבוצות מבין האסירים, השתמשו בגמולים ועונשים, מכות, קללות וצמצום שעות הפסקות האוכל והמנוחה.

רשויות הכלא מינו שוטרים להביא עוד חוזים. רוב החוזים הגיעו מחברות בין-לאומיות וספקים מהשורה הראשונה לחברות המסחריות האלה. כמות גדולה של בגדים וצעצועים (שהוכנו באגף 2) יוצאו לארה"ב, יפן, דרום קוריאה, רוסיה, גרמניה ועוד. מספר מותגים כמו "פייר קרדן" למשל הם תוצרת הכלא הזה. בתקופה של שפל בחוזי סחר זרים, הכלא עבד על חוזים לייצור מקומי ובכלל זה הצבא והמשטרה, להם סיפק הכלא מדים וסחורות שונות.

אני זוכרת לפחות שלושה שמות של מותגים עם הזמנות גדולות. אחד מהם הוא בגדי ילדים ABC, חברה שהוקמה בטייוואן ב-1983 ומפורסמת מאוד בסין.

חברה אחרת היא בגדי ספורט של Charles River Apparel. על תגיות הבגדים כתוב "ייצוא לארה"ב" והלוגו שלה להלן:

בכלא ייצרו גם ג'קטים של " Han-Si" עם הלוגו:

מקום נוסף בו מייצרים סחורות בהיקף נרחב בעבודת עבדים הוא מחנה העבודה בכפייה וואנג-צ'ון בזי-בו, שאן-דונג. המחנה נבנה ב-2004 במיוחד למטרת רדיפת מתרגלות פאלון גונג בשאן-דונג. כמה אלפי מתרגלות בגילאי 20 עד 60 נכלאו שם, עונו ונאלצו לעבוד בעבודת עבדים. בזמני שיא היו כלואות שם כ-600 מתרגלות. תקציב המזון החודשי לכל אסירה היה רק 150 יואן, למרות שהיה עליהן לעבוד קשה מאוד ללא פיצוי כלשהו.

המתרגלות עברו סבבים רבים של שיטות לשטיפת מוח. כל מתרגלת חדשה שהגיעה הייתה במעקב סביב השעון על ידי אסירות פליליות, כשהיא מבודדת בתוך תא מאסר. התא שימש כמקום לינה, ארוחה ושירותים. מתרגלות שסירבו לוותר על אמונתן סבלו מעונשי עמידה ארוכים מהרגיל, הכו אותן, קיללו אותן, תלו אותן ומנעו מהן שינה והליכה לשירותים.

אחרי שכפו על מתרגלות הפאלון גונג לחתום על הצהרת וויתור על אמונתן הפנו אותן לעבודת עבדים. העבודה החלה ב-5:00 בבוקר והסתיימה ב-10:30 בלילה. היה עליהן לשיר "שירים אדומים" של המפלגה, לכתוב יומנים שבועיים ודיווחי סיכום חודשיים. בדיווחים האלה היו צריכות להשמיץ את המאסטר של השיטה ואת השיטה. אפילו זקנות שלא ידעו לכתוב היו צריכות להשמיץ בעל פה ואחרות כתבו זאת.

במחנה זה ייצרו וילונות, מחרוזות זכוכית, חולצות סרוגות ללא שרוולים, תיקים, שמיכות, צעצועים, עצי חג המולד, שום קלוף וחבילות עפרונות. הייתה גם עבודה ידנית רבה בתיוג, אריזה, רחיצת כלי זכוכית, ואזות, ואריזת סלילים חשמליים. כמו כן היו למחנה חוזים עם חברות בגדים בוויי-צ'יאו בשאן-דונג.