מקריאת מאמרי התנסות של מתרגלים באתר מינג-הווי, הבנתי שיש מתרגלים שהגיעו לכאן מרמות גבוהות מאוד ומאסטר תכנן עבורם את הדרך לאורך ההיסטוריה. אז הרגשתי צער שאני לא זכיתי למזל טוב שכזה.

מצב הטיפוח שלי הוא כזה שרק לעתים נדירות אני יכולה לחוש משהו, או לזהות את רמזיו של המאסטר. בכל פעם שאני עומדת לנוכח מבחן קשה ומכאיב, עלי להגיע להבנות בעצמי, ובכל פעם אני בקושי עוברת את המבחן. כשפניתי למאסטר בתחינה לעזרה לא נראה שקיבלתי רמז או סימן כלשהו ממנו. כל פעם שזה קרה הייתי חושבת שאיני ראויה לעזרתו וחשתי כאילו איבדתי משהו.

בשלוש השנים האחרונות זה נעשה גרוע יותר, כשמצוקות ומבחנים בסביבה המשפחתית שלי הצטברו למצב בלתי אפשרי. משום שלא יכולתי לזהות את ההחזקות שלי ותחנוניי למאסטר לא צלחו, התפתחה אצלי נטייה לטינה. כיום הוארתי לכך שזה היה ביטוי של החזקה לקנאה שהייתה חבויה עמוק מאוד מאוד.

המאסטר דואג למטפחים שלו. המאסטר אמר ב-"הוראת הפא בוועידה בניו זילנד" (1999)

"אם אתה חתיכת פלדה, לבטח לא אתן שתהיה חתיכת ברזל". (תרגום זמני)

כשמדובר ביכולת מולדת של ישות, איכות הארה והישג פוטנציאלי, המאסטר רואה זאת בבירור ובמדויק. השוואה לא מעשית של האדם עצמו למטפחים אחרים והתשוקה שלו להישגים של אחרים נובעות למעשה מהחזקה לחמדנות שנגזרת מההחזקה לקנאה.

החיים קיימים ברמות שונות וישויות ברמות נמוכות אינן יכולות לעבור מעבר לתחום של עצמן ולהבין ישויות ברמות גבוהות יותר. לישויות שמימיות אין מושגים אנושיים. בודהות, טאואים ואלוהויות ברמות שונות חושבים כולם שהעולם שלהם הוא הטוב ביותר, שזהו מצב מחשבה הנובע מהרמות הייחודיות שלהם. מנקודת מבט מסוימת, ההחזקה לקנאה, היא גם כן צורה של חמדנות וצורה של תשוקה שאינה יודעת שבעה. לדוגמה, לרצות מה שלא שייך לך.

כמו כן, כשאדם מעריץ אחרים הנמצאים ברמות גבוהות יותר, או כאלה שטובים ממנו, האין פירושו של דבר שהוא מזלזל באלה הנמצאים ברמה נמוכה יותר?

בעבר לא ידעתי מדוע איני יכולה לראות בבתי סגולה או חוזק כלשהם. בזתי לה בלבי. חשבתי שהיא אינה יכולה לעשות שום דבר טוב או משביע רצון לטעמי. הערכתי את עצמי כטובה יותר מכל אחד אחר והתייחסתי לאחרים בהתנשאות ובחוסר כבוד מוחלט. בכתיבת המאמר הזה עד הנקודה הזאת, אני מתביישת בעבר שלי.

הכרה בהחזקות שלי לקנאה ותחרותיות

כל הזמן שאלתי את עצמי: "אחרי כל כך הרבה שנות טיפוח, מדוע אין לי לב שקט ומלא חמלה? כל יום אני במרוצה אחרי משהו. תמיד משהו תופס את מחשבתי ומטריד את שלוותי. אני תמיד מזלזלת באחרים. אני חשה גועל נפש מכל התהפוכות החברתיות והתוהו ובוהו תחת שלטון המפלגה הקומוניסטית הסינית ותמיד יש לי תלונות שדברים מסוימים צריכים להיעשות בדרך מסוימת. עיניי מחפשות תמיד טעויות של אחרים. אני מוצאת טעויות אפילו בדברים שאחרים סוברים שהם מכובדים לגמרי ומקובלים. הזלזול שלי באחרים נגזר מההחזקה שלי לקנאה ולתחרותיות, והוא מסתבך עוד יותר על ידי רגשות, כמו נטירת טינה, שנאה, רצון להיאבק, התפארות, גאווה והערצה עצמית. עם כל כך הרבה מושגים ורגשות אנושיים וכל כך הרבה חומר שחור המקיף אותי, כיצד יכול להיות לי שדה חיובי עם חמלה? מאסטר מעריך ומוקיר את כל הישויות ביקום. כמטפחת, כיצד אני יכולה לזלזל באחרים?"

קנאה היא צורת ביטוי של חיים שסוטים מהפא. הקנאה יכולה לגרום לאדם להיות לא רציונלי ואפילו לא שפוי ולהרוס כל דבר בדרכו ואפילו את עצמו כהרף עין. קחו למשל את הכוחות הישנים. הם מקנאים בתלמידי הדאפא. הם חושבים שקל מדי לתלמידי דאפא להיות מתרגלים, בו בזמן שלהם עצמם אין את ההזדמנות הזאת. לכן, הכוחות הישנים משתמשים בשיטות הרסניות לבחון את תלמדי הדאפא מה שגורם להם בתורם להרוס את עצמם. השטן היה מלאך, אבל הוא לא ציית לאלוהים. הוא חשב שהוא בעל יכולת רבה והתכוון למרוד. לבסוף, הוא ירד והפך לשטן. דוגמה נוספת היא הסיפור על קנאתו של שן גונג-באו בהכתרת האלוהויות. כמה מסוכנת היא הקנאה!

כשנוכחתי לאט לאט בהחזקה שלי לקנאה, הרגשתי שקט ושלווה בנפשי. ללא שום טינה, שנאה, קנאה או הרגשת עליונות, אפילו ללא שביעות רצון או התרגשות הרגשתי שהחומר שהשפיע עלי אינו יכול עוד לגעת בי. אני יכולה לומר מהו האני האמיתי שלי ומהם מושגים אנושיים. לפעמים החומר יכול לגעת ברמה השטחית שלי ולעורר את הרגשות האנושיים שלי, אבל זה רק לרגע קט שאחריו אני יכולה להירגע במהירות ולחזור למצב הרגיל. בהנחייתו של מאסטר אני יודעת שגיליתי את שורש ההחזקות שלי ועקרתי אותו מהשורש.