במאי 1997 היה לי מזל להיות נוכח בתערוכת הפאלון גונג השנייה לקליגרפיה וצילום שהתקיימה ביום השנה החמישי מאז הציג מאסטר לי את הפאלון גונג לציבור. התערוכה התקיימה באולם ההתעמלות נאן-לינג בצ'אנג-צ'ון. אחד המתרגלים לקח אותי לשם. כשהגעתי לפתח הרגשתי הרגשה נעימה ורעננה מאוד. מולי ראיתי דיוקן ענק של המסטר לבוש בגלימה צהובה ובצד השני היה סמל הפאלון גונג עם המילים אמת-חמלה-סובלנות.פרחים צבעוניים רעננים היו מסודרים בכניסה.

בשנה החמישית להצגת הפאלון דאפא לציבור על ידי מאסטר לי, מתרגלים בצ'אנג-צ'ון קיימו תערוכת פאלון דאפא לקליגרפיה וצילום 

תמונה קבוצתית של כל הצוות שהקים את התערוכה

הסתכלתי סביב בסקרנות בכל דבר. אנשים רבים נכחו בתערוכה ונראה שרובם הגיעו מערים אחרות. כולם היו לבושים חגיגית וחייכו באושר רב. רבים צילמו את הכניסה.

בתערוכה הוצגו תמונות ומיצגים מגוונים ובאולם היה צפוף מעט. במשך כל הזמן אנשים נכנסו ויצאו, אבל הכל היה מסודר להפליא. לא היה רעש ואף אחד לא דיבר בקול רם. מידי פעם אנשים שוחחו אחד עם השני בלחש. באולם נשמעה מוסיקה נעימה ושקטה.

התערוכה הייתה מגוונת מאוד: קליגרפיה, ציורים סינים מסורתיים, אמנות גרפית, צילומים וכל מיני עבודות יד. התערוכה כללה מגון פריטים וכולם נעשו בצורה מעולה.

 

 

תמונות מהתערוכה

לא ידעתי דבר על אמנויות , אבל היה לי כבוד רב לאמנויות ואמנים, קליגרפיים ומוסיקאים. כשהבטתי לראשונה ביצירות אמנות האלה הייתי מופתע. לא יכולתי להאמין שבקרב מתרגלי פאלון גונג יש כל כך הרבה אנשים עם רמת השכלה גבוהה כל כך והישגים רבים כל כך. הייתי כל כך מאושר שלא היו מילים בפי. נמשכתי מאוד למיצגים בתערוכה וצילמתי המון תמונות (רבות מהן אבדו לי כשהחלה הרדיפה ב-1999). התרשמתי מאוד מכמה ציורים שאחד מהם תיאר סולם עולה לשמים. מאחר שלא הייתי עדיין מתרגל, לא הייתה לי ההבנה העמוקה להעריך באמת את יצירות האמנות האלה, אבל הרגשתי הרגשה של קדושה.

עמדתי מול יצירת האמנות הגרפית הגדולה ביותר בה הייתה מגולפת סירה גדולה. האנשים על הסירה תרגלו או למדו את הפא. הם היו בודהות בודהיסאטוות או טאואיסטים. לכל בודהה הייתה הילה מאחורי ראשו ומכיוון שלא הבנתי בדיוק חשבתי שזה כובע. חשבתי שהם ממש יפים וגם אני רציתי כובע יפה כזה. בודהות רבים ובודהיסאטוות קראו בספר היקר ג'ואן פאלון. כל הבודהות השונים הטאואיסטים והאלוהויות ביצירה הזאת הציגו עולם מרהיב ומיוחד. היצירה הזאת העשויה היטב הותירה את האנשים עם רושם נעים וממושך.

היו כל כך הרבה מיצגים שיכולתי רק לזכור את אלה שאהבתי ביותר, או אלה שהיו מעניינים ביותר לצפייה. יכולתי רק לזכור שהיו עבודות יד רבות ורקמות עם סמל הפאלון גונג. כמו כן היו שם דגלים צבעוניים רבים. בגלל שאהבתי מאוד קליגרפיה, ביליתי זמן רב בצפייה במיצגים של הקליגרפיה. לדעתי אלה היו המיצגים הטובים ביותר בין כל הקטגוריות. על יצירות אחדות היה כתוב "פאלון דאפא הוא טוב", "אמת-חמלה-סובלנות". לכל היצירות היה ערך אמנות גבוה מאוד והן עוצבו בצורה מעודנת מאוד. לא הבנתי את תוכן הציורים במלואם, אבל התרגשתי כל כך מלבבותיהם של האמנים. יכולתי לומר בבטחה שהם השקיעו את כל ליבם ביצירות שלהם.

הסתכלנו על התערוכה כשאנחנו הולכים ביחד. המוסיקה הנהדרת של "פודו" החזירה אותי לתקופות עתיקות והאווירה שהורגשה שם הייתה נהדרת כל כך וקדושה. ראיתי עוד תמונה של מאסטר לי, סרוגה בעבודת יד בחוטי צמר צבעוניים, כפי שהיא מופיעה בעמוד הראשון בספר ג'ואן פאלון. זה היה עדין כל כך ונפלא שהופתעתי מאוד מכך. התערוכה האדירה השאירה בי זיכרונות יפים ששמורים במחשבתי לעולם.

התערוכה הנדירה הזאת עודדה אותי והשפיעה עלי להתחיל בטיפוח-תרגול וזה חיסל את המושג העקשני שלי שצ'יגונג היא אמונה טפלה. בגלל המושג הזה, החמצתי הזדמנויות רבות לתרגל פאלון דאפא. למעשה כבר ב-1994, חבר המליץ בפני על הפאלון גונג אבל אני הייתי חסום על ידי המושג האנושי הזה ולא התייחסתי לכך ברצינות.

לפני שהלכנו לתערוכה שיאו נינג הזמין אותי לדירתו והשמיע לי את הרצאות הפא של המאסטר. כשהבטתי בוידיאו, נעשיתי ישנוני כל כך שנרדמתי על הספה שלו. כשהתעוררתי המשכתי לצפות בהרצאות. שלושה ימים לאחר מכן סיימתי לצפות לבסוף בהקלטות הוידיאו. אחרי התערוכה ההבנה שלי על הפאלון גונג השתנתה לחלוטין. זה כלל לא דומה היה למה שחשבתי בעבר. בבוקר לאחר התערוכה הלכתי לאתר התרגול. בתחילה הסתכלתי על קהל המתרגלים וחיקיתי את תנועותיהם, לאחר מכן ניגש אלי מתרגל ולימד אותי את התרגילים באופן אישי. למדתי את התרגילים ברצינות גמורה.

בדרך זו נכנסתי לעולם קסום כל כך, אך עם מבוכה רבה והמון שאלות. איך יכולתי לדעת שאחרי היום הזה חיי ישתנו ואני אמצא את הנתיב המוביל אותי חזרה לשמים. התערוכה הייתה נקודת המפנה בחיי ואני שמח מאוד שאני צועד על הנתיב בחזרה למקור האמיתי שלי.

עברו 13 שנה מאז מאי 1997, השנה בה התחלתי טיפוח-תרגול. האסטמה שליוותה אותי שנים רבות כל נרפאה והמזג העצבני שלי השתנה והפך עדין יותר ושקט. כשהאינטרסים האישיים שלי או האגו שלי נפגעו על ידי אנשים אחרים, הכנסתי את עצמי למשמעת בהתאם לדאפא ויכולתי להישאר מלא חמלה ולחשוב על הדברים מנקודת מבט של אנשים אחרים. משפחתי וכל חבריי תמכו בתרגול הדאפא שלי. המאסטר לימד אותי שעלי להיות אדם טוב. במשך כל השנים האלה בהן הדאפא נרדפת עברתי מצוקות רבות כתלמיד דאפא. אבל תחת ההגנה מלאת החמלה של המאסטר יצאתי מהדיכאון ופרצתי דרך כל המצוקות.

אחרי שהחלה הרדיפה ב-20 ביולי 1999 התחלתי להבין מה זה באמת לטפח את עצמך. כשאני זוכר את התערוכה הנדירה הזאת, הבנתי גם את התכנים של יצירות האמנות ומה רצו להביע האמנים ביצירותיהם. המצוקות לא הרסו את הרצון שלי לטפח, להיפך, זה עזר לי להפוך בשל יותר ויותר. כרגע אני מסתובב כל יום ברחובות כדי להבהיר את האמת לאנשים ועוזר להם לעזוב את המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ואת ארגוניה. אני מקווה שכל סיני שרומה על ידי כל השקרים האלה יוכל להבין את האמת ולהינצל.