הוגש לאחרונה על ידי מתרגלת בועידת פאלון דאפא לשיתוף התנסויות בוושינגטון די.סי.

נולדתי בטורקיה הדרומית אך משנת 1994 אני מתגוררת באוסטרליה. בשנת 2001 נתקלתי לראשונה בפאלון דאפא בעיר מלבורן והתחלתי לתרגל. מגיל 17 סבלתי מבעיות בריאות רבות, אבל הבעיה הגרועה ביותר הייתה מצב לבי. כשבוע לאחר שהתחלתי לתרגל בפאלון דאפא מתרגלים באתר התרגול סיפרו לי שהם עומדים לקיים מצעד מחאה לקריאת מצוקה (SOS) במלבורן כדי להעלות את המודעות על הרדיפה בסין. כששמעתי על הרדיפה הייתי בהלם ולא יכולתי להבין מדוע מישהו ירצה לרדוף אנשים שניסו לשפר את עצמם. אמרתי שאצטרף אליהם למצעד.

לא ידעתי שהם מתכוונים לצעוד מעל ל-11 ק"מ.

לא היו לי נעליים מתאימות להליכה ובדרך כלל בגלל מצב בריאותי לא יכולתי ללכת ברגל הביתה אפילו מהחנויות הסמוכות. אבל, היה לי דחף חזק למחות נגד הרוע של המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס). אמרתי לעצמי שאני חייבת להשתתף במצעד גם אם אמות בדרך. ידעתי שדאפא יקר ערך, למרות שבשלב זה עדיין לא קראתי את הספר "ג'ואן פאלון".

התחלתי ללכת, ולהפתעתי לא התייעפתי בכלל למרות שהרגליים שלי היו מלאות שלפוחיות. הלב שלי פשוט תפקד כראוי, למרות מזג האוויר החם מאוד. ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון. לא הייתי מחמיצה הזדמנות כזו לתמוך ולעשות משהו משמעותי לשם שינוי. נדהמתי באמת. המשכתי ללכת בחום קיצוני בלי שזה יפריע לי. לו רק היו לי נעליים נוחות, הכל יכל להיות מושלם.

מתרגלת אחת שאלה אם רגליי כואבות. אמרתי שכן, אבל זה לא יכול להיות גרוע כמו להיות נרדף. היא הציעה לי לשלוח מחשבות נכונות ולימדה אותי את מילות הנוסחה באנגלית. פתאום חשתי אנרגיה נעימה, חמה זורמת בגופי. אמרתי לעצמי שפאלון דאפא הוא אמיתי. הרגשתי כל כך בעלת-מזל. חוויתי אושר ושלווה שמעולם לא חוויתי קודם.

באותו יום הלכתי ברגל 8 ק"מ ועד שהגעתי הביתה, כל השלפוחיות שלי נעלמו. זה היה ממש נס. יום זה שם קץ כמעט לכל בעיות הבריאות שלי.

בשנת 2004 חזרתי לטורקיה כדי לעזור ליותר אנשים ללמוד על הפאלון דאפא. במהלך ששת החודשים אחרי בואי, אנשים רבים למדו את התרגילים ועם שבעה מתרגלים מתוכנו הקמנו שם את אגודת הפאלון דאפא.

הבהרנו את האמת לשלטון המקומי ולאסיפה הלאומית הטורקית (TNA) באנקרה. היחידה לזכויות אדם של TNA לקחה על עצמה לחקור את הרדיפה של הדאפא בסין. קיבלנו מכתב גינוי על הרדיפה. לכן היה ברור לי שהממשלה הטורקית קיבלה את העובדה שהמק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) יוצרת עוולות.

בשנת 2007 לאחר שהות של שלוש שנים בטורקיה חזרתי לאוסטרליה, בדיוק בזמן כדי לראות את להקת השן יון מקיימת מופע במלבורן. צפיתי במופע תשע או עשר פעמים בערים שונות ברחבי אוסטרליה. בעת הצפייה לרוב היו לי דמעות בעיניים. רוב הלילות לפני שנרדמתי חשבתי על המבצעים. כל פעם שהם עזבו את אוסטרליה הרגשתי עצובה מאוד ולא רציתי לדבר עם אף אחד במשך כמה ימים. היו לילות שבכיתי בחושבי עליהם. פשוט רציתי שיום אחד נוכל לארח השן יון באיסטנבול. כמה נפלא זה יהיה!

שמעתי שהודיעו למתרגלים הטורקיים על האפשרות שיארחו את השן יון בשנת 2007, אבל לא היינו מסוגלים לבצע זאת. בשנת 2008 שוב לא היינו מסוגלים ושוב בשנת 2009 הייתה לנו הזדמנות, אבל שוב לא היינו מסוגלים לעמוד בזה למרות השאיפה שלנו. אחת הסיבות היתה שמתרגלים מעטים התגוררו באיסטנבול. אחרים חיו באנקרה ומרסין, ואני גרתי באוסטרליה. פשוט לא יכולנו לגבש גוף אחד וזה השפיע על העבודה שלנו. השקענו מאמצים רבים בנסיעה הלוך ושוב לאיסטנבול לפגישות ולמציאת נותני חסות, אבל זה לא פעל.

שנת 2010 בפתח ושוב רצינו שלהקת השן יון תופיע בטורקיה. הייתי באוסטרליה, והתייסרתי על חוסר היכולת שלי להיות בטורקיה לתקופת זמן יותר ארוכה. החלטתי שאני חייבת לעשות זאת ולבקש את רשותם של הבוס שלי, בני ובעלי. חיכיתי לרגע הנכון, ואז באופן פתאומי בעלי אמר שאני צריכה לנסוע לטורקיה למשך זמן רב שאם לא אסע לעולם לא אהיה מאושרת. למחרת נגשתי למשרד של המנהלת שלי עם חיוך גדול ומעדן טורקי . היא שאלה "מה את רוצה?" עניתי שיש לי בקשה, אבל לא יודעת איך לבקש כי זה קשור לנסיעה לטורקיה לזמן ממושך כדי לארח את להקת השן יון. היא הביטה בי ואמרה, "הפעם את לא תסעי לבד. אני באה איתך כדי לסחוב את המזוודות שלך!" היא העניקה לי שישה חודשים חופשה (ללא תשלום) מהעבודה, למרות שלא נשארו לי יותר ימי חופשה. הייתי בהלם! התקשרתי מיד למתרגלות הטורקיות והחלטתנו לשכור לארבעתנו דירה באיסטנבול לכל זמן שיידרש כדי להצליח לארח את השן יון.

ב -1 באפריל סוף סוף הושלמה כל הסחבת. למרות הביקוש הרב לאולם הנבחר, המנהל המתין לנו במשך חודשיים כדי שנוכל לסכם כל הפרטים. אין ספק שהיה זה התכנון של המורה ואף אחד לא יכול להכחיש זאת.

לאחר שהבהרנו את האמת וסיפרנו להם על החשיבות והיופי של השן יון הציע השלטון המקומי לעזור לנו בקידום המכירות. בעזרתנו הכין משרד התקשורת של השלטון המרכזי עלון מידע, ושלח אותה לכל העיתונים ברחבי המדינה. החדשות על השן יון הופיעו בששת העיתונים הגדולים עם תמונות בצבע מלא וכתבה מפורטת. באותו שבוע, מתרגל שעבד בתקשורת הצליח לארגן ראיון טלוויזיוני. במהלך השידור הוצגה קלטת הווידיאו לקידום השן יון, והעובדות על "המהפכה התרבותית הגדולה" והרס פסלי בודהות ויצירות אמנות מסורתיות. שמחתי שהממשלה שלי העמידה את עצמה במקום הנכון.

למרבה הצער כל הפרסום הטוב עורר את זעמה של המק"ס. השגריר הסיני ביקר מיד במשרד המושל העליון והכריז על השן יון כ"מסוכנת", וכי יש למנוע ממתרגלי פאלון דאפא לקדם את השן יון אחרת סין תנתק את כל הקשרים עם טורקיה. המק"ס דרש מהמושל להתקשר מיד למנהל הכללי של מקום האירוע. המק"ס גם טלפנו למנהל הכללי של החברה שלנו ואיים עלינו שלא לארח את השן יון. ביקשנו מהם לבוא למופע ואמרנו להם שלא יצליחו לשנות את דעתנו.

באותו יום, לאחר קבלת השיחה הטלפונית מהמק"ס, סגן מנהלת האולם התקשר כדי להודיע שעלינו לקבל אישור מהממשלה לארח את השן יון לפני שנוכל לקבל זכות לשימוש באולם. ביקשתי מסגן המנהל לדבר עם המנהל הכללי בקשר לנושא זה. אמרתי לו שלפני חתימה על חוזה סיפרתי לכולם בתיאטרון שיתכן ויהיו הפרעות אבל מעולם לא הייתה לי ההזדמנות לדבר עם המנהל הכללי. הוספתי ואמרתי שהמק"ס הרסה אין ספור משפחות, הילדים חסרי בית בגלל שאבותיהם ואמותיהם נרצחו. המשכתי ואמרתי שאם הם רק מאמינים לשקרים של המק"ס והמופע שלנו יבוטל זה אומר שהם מצדדים עם הרוצחים. אמרתי לה שאלחם לנצח נגד העוול הזה, ושאבוא לאולם האירוע עם עורך הדין שלנו ביום שני. סגן המנהלת מיד אמר שהוא ינסה לארגן פגישה ואין צורך להביא עורך דין.

באותו יום שני הלכנו למשרד מנהלת האולם. הבהרנו לה את האמת. היא הקשיבה ושאלה שאלות רבות לגבי השן יון, הדאפא והתרגילים. הראנו לה את הווידיאו לקידום השן יון וכל האולמות בהם הופיע השן יון בעולם. היא הייתה המומה מזאת שהמק"ס ייחסה תכונות דמוניות למופע יפה כזה. היא לא רצתה שנלך והציעה לנו תה. אחרי זה, היא הציעה קפה, ואחרי זה, עוד כוס תה. היא ביקשה מאיתנו להדגים את התרגילים. ואז אמרה שמאחר ונוצרה אי הבנה גדולה, אני חייבת לטלפן למושל ולספר לו את האמת על השן יון ועל הדאפא. היא טילפנה למושל בנוכחותנו. אבל המושל האחראי לתיק שלנו הלך ללוויה בעיר מגוריו ועזב את איסטנבול. היא הבטיחה לנו שלא תבטל את המופע, אבל יעצה לנו בחום לגשת למשרד המושל ולמשרד החוץ באנקרה.

באותו יום הלכנו לבניין הממשל הראשי, מקום שבו נמצאים משרדיהם של 10 או יותר מושלים. זה מבנה היסטורי ענק ולכל האגפים הממשלתיים העיקריים יש משרדים שם. מסובך להיכנס למקום הזה שלא לדבר על ההזדמנות לדבר עם המושלים. היה מדהים לגלות שהייתי עם מתרגלת שקרוב משפחה שלה שימש כאחד המושלים באותו בניין. למרות הקרבה שלה לאותו מושל ולמרות שהוא היה ממונה על מחלקה, בלי קשר לענין שלנו, החלטנו שאנחנו ניגש אליו קודם. המתרגלת הייתה קצת עצבנית בגלל שלא רצתה להכניס אותו ללחץ. לכן שתינו נרגענו והרהרנו במצב. עשינו סדר במחשבה שלנו והבננו שזה הסיכוי שלו להינצל. אם הוא יכול להינצל ולמקם את עצמו טוב, הוא יעזור לנו גם בלי שנצטרך לבקש ממנו עזרה. כמובן, עם גישה שונה זו, ברגע שנכנסנו למשרד שלו הוא שמח מאד לראות אותנו. להפתעתי הוא הכיר כל אחד מבני המשפחה שלי והוא גם היה חבר טוב מאוד של קרובי המשפחה שלי. דיברנו וצחקנו וגם שתינו איתו כמה כוסות תה. לבסוף הוא שאל לסיבת בואנו. פשוט סיפרנו לו על השן יון, על הדאפא ועל ההפרעות מצד המק"ס. בלי לבקש ממנו לעשות משהו הוא מיד נטל את הטלפון לידו והתקשר. בטורקיה, כאשר מופע כמו השן יון בא מחו"ל , יש מדור במשטרה שמוודא שכל אשרות הכניסה והניירת בסדר. הוא טלפן למושל הממונה על המשטרה וקבע מיד פגישה.

בעודנו ממתינות לפגישה עם המושל הממונה על המשטרה ניצלנו את ההזדמנות כדי להבהיר את העובדות ולחלק עלונים לכל הבאים והיוצאים מהמשרד. בדרך זו הצלחנו להגיע לאנשים רבים והיינו נרגשות מהתכנון של המורה. ידענו שאם פשוט נפעל לפי הוראות של המורה, לא ניתן יהיה לעצור את המופע. היינו בטוחות שהמשטרה תמקם את עצמה בצד הנכון מאחר והבהרנו את האמת בעבר כאשר דאגנו להסדיר את כל הניירת הקשורה לאשרות.

לבסוף הוזמנו להכנס למשרדו של המושל האחראי על כוחות המשטרה. הוא היה עסוק מאוד בלחתום על ניירת ורק אמר, "תראו אני יודע שאתם אנשים טובים אבל זה מעבר לסמכותי ברגע שהשגרירות הסינית מעורבת. פירוש הדבר שהסוגיה צריכה להיות מטופלת ברמה של משרד החוץ. אני יודע שאתם נפלאים, אבל אני לא יכול לעזור לכם". באמרו זאת אפילו לא הסתכל עלינו. קמתי והנחתי את החוברת של השן יון שהוכנה עבור אוסטרליה, עלוני Shen Yun ואת הכרטיסים על הניירת שהוא חתם. בליבי היתה לי חמלה רבה, בזמן שאמרתי בחומרה "אדוני, בבקשה תסתכל על הכרטיסים, תסתכל על הרקדנים ותסתכל עלינו. זה אמיתי. השקענו כל כך הרבה מאמץ לתוך זה. שילמנו כל כך הרבה כסף עבור האולם. העירייה נתנה את תמיכתה המלאה עבור זה. רקדני השן יון קיבלו אשרות כניסה. הם לא רוצים שום דבר מאף אחד. הם רק רוצים לרקוד ולשיר ולהחיות את התרבות האבודה. נאסר על העם הסיני לעשות דבר בסין. אנשים נרדפים והם לא יכולים לדבר בשמם". הוא הביט בנו כאילו התעורר מחלום. הוא הסתכל על תמונות הרקדנים, ואמר שהם כל כך יפים. דמעות היו בעיניו. לשלושתנו גם היו דמעות. שאלתי, "האם אתה הולך למקם את עצמך בצד המק"ס או לאפשר לשן יון לרקוד ולשיר. שאל את עצמך למה לרקוד ולשיר כל כך מסוכן עבור הממשלה הסינית רבת עוצמה? ממה הם מפחדים?"

מורנו היה שם איתנו והרגשנו כל כך מבורכות.

המשכתי, "אם אתה מתייחס אלי כאל פושעת ולא נותן לי לארח את השן יון, אז כלא אותי בבית סוהר, אבל אם תיתן לי לצאת דרך הדלת הזו בתור אישה טורקית חופשייה אז לא אתן לשום פקיד מהמפלגה הקומוניסטית הסינית להפריע לי בארץ שלי. כמתרגלי פאלון דאפא, אנחנו לא נקח צעד אחד לאחור. מי מנהל את המדינה שלנו?" הוא התרגש ואמר לנו שבוודאי לא הוא זה שיבטל את המופע. ואז הפנה אותנו למושל שלישי האחראי לשגרירויות וביקש מהמזכירה שלו לקחת אותנו אליו.

עליכם להבין שקשה מאוד להיפגש עם המושלים האלה. עם זאת, בזכות התכנונים של המורה, נפגשנו עם שלושה ברציפות.

מושל זה היה גבר בעל ארשת פנים כעוסה מאוד, צעק עלינו ואמר שבגלל שרצינו לעשות כסף הממשלה שלנו תסכן את יחסיה עם הממשלה הסינית. הייתי רגועה, אבל באותו זמן עמדתי על שלי ואמרתי לו בתקיפות, "לא מדובר פה על עשיית כסף. אתה חושש מיחסים גרועים עם הממשלה הסינית, אבל מה לגבי היחסים עם האזרחים שלך? הוטרדנו על ידי המק"ס! אנחנו זקוקות להגנה. אבל אנחנו לא מפחדות. באתי לספר לך את האמת, שאתה לא יודע ואתה אפילו לא מקשיב לי. אנחנו לא עושות זאת עבור כסף. אנחנו מתרגלי פאלון דאפא ובהחלט לא עושים את זה בשביל כסף!"

הוא עצר אותי ושאל: "איזה סוג של מתרגלים?" אמרתי לו, "מתרגלי פאלון דאפא," מסרתי לו עלון והסברתי לו שזו שיטת תרגול מדיטציה מסין העתיקה. הוא אמר, "תראי, את לא יודעת איך ממשלות פועלות. אם, לדוגמה, פי.קי.קי ארגון הטרור מנהל תעמולה בכל מקום שהוא בעולם נגד טורקיה, כממשלת טורקיה גם אנחנו ננסה לעצור אותם". קמתי ואמרתי בתקיפות," איך אתה יכול להשוות את השן יון לקבוצת טרור? "הוא גם קם ואמר, "זו הייתה רק דוגמא. אולי את לא אוהבת את הדוגמא שלי". עניתי, "נכון בהחלט, אני לא אוהבת אותה בכלל". הוא שאל אותי איזו מין אישה אני, ומאיזה מקום באתי. עניתי שהוא ואני דומים כי באנו מאותה עיר. ואז הוא החל להתרכך וביקש ממני לשבת. הוא הציע לי תה ודאג שיביאו תמרים למשרד. סירבתי לשתות עד שהוא הסכים עמי שהדוגמא שהוא נתן הייתה דוגמא עלובה. ואז הוא אמר, "בסדר, אם אתה לא אוהבת את הדוגמא שלי, אז אקרא למושל האחראי על מרכז אסיה. הוא ייתן לך דוגמאות יותר טובות ויסביר לך מדוע אנחנו לא יכולים לסרב לסין".

וכך היינו בדרכנו לראות את המושל הרביעי, כל זה באותו יום. המושל הזה היה טורקי אויגור (מוסלמים החיים בסין ומונים כ-30 מיליון איש, המת') שמשפחתו נרדפה כעת בסין. הוא סיפר שמנהיג האויגורים לא קיבל אשרת כניסה לטורקיה בגלל הלחץ של המק"ס. זו היתה הדוגמא שלו למה טורקיה לא יכול לסרב לממשלה הסינית. חשתי עצובה בלבי, על זאת שלאיש הזה הייתה הבנה כזו ושאלתי, "מה עשית בנדון? לא עשית כלום? אם לא אתה, אז מי יעצור את הרשע? אני רוצה לומר לך שאנחנו בהחלט לא נשנה את דעתנו! "

לשמע הנחישות שלי האווירה השתנתה שוב. המושל הראשון, שכעס מאוד בהתחלה, התרכך, ושאל אותי על היתרונות של דאפא. סיפרתי לו עם לב מלא חמלה, את הסיפור על שיפור מצב בריאות לבי. הוא הפסיק לכעוס ושיתף אותי בבעיות שסבל עם לבו, ואמר שהוא בעצמו מעוניין לתרגל דאפא. ואז שניהם אמרו שהם בוודאי לא יבטלו את המופע אבל יתכן ומשרד החוץ יבטלו ואז הם לא יכלו לעשות דבר בקשר לזה. כמו כן הוסיפו, שהמושל שדיבר תחילה עם המק"ס היה מחוץ לעיר בהלוויה ולא יכול לדבר איתנו. הם הציעו לנו לנסוע לאנקרה ונדבר ישירות עם משרד החוץ.

וכך עשינו, גילינו שפקידת משרד החוץ גם נולדה בעיר שבו אני נולדתי. היא בירכה אותנו על הפרויקט שלנו, איחלה לנו הצלחה וקיבלה עלון דאפא כשדמעות בעיניה. כשחזרנו מהנסיעה הזו בסופו של דבר ראינו את המושל האחרון, זה שדיבר עם המק"ס. הוא בירך אותנו עם חיוך גדול על פניו ואמר, "אני יודע שאתן פה כדי להלחם אתי, אבל אני לא חושב שיש משהו על מה להלחם. אני מאמין שאין שום פסול עם להקת השן יון או עם פאלון דאפא. המשיכו עם המופע שלכן".

עדיין הייתי מודאגת, בגלל שלא היה בידינו היתר רשמי. ואפילו ב-21 במאי, יום ההופעה, עדיין לא היה בידינו היתר. המשטרה היתה אמורה לתת לנו את ההיתר, אך שלחה את המסמכים למחלקה אחרת. למרות תמיכתה הרבה, לא נתנו לנו מידע רב. חשבתי שאולי בגלל שזה עניין רגיש, נושא פוליטי, האסטרטגיה שלהם הייתה אולי רק להסתכל לכיוון השני ולא לבחוש יותר מדי בעניינים. לא ידעתי מה לעשות. נוסף על כך, התחילו חיכוכים עם מתרגלים אחרים שמתחו עלי ביקורת, וטענו שעם כל מי שנתקלתי בו התפתח מזה ריב.

אבל לאחר שיחה עם מתרגל אחר והסתכלות פנימה הייתי מסוגלת שוב לבטוח בעצמי ולזכור שהמורה תמיד איתנו. המתרגל שיתף אותי במשהו יוצא דופן. הוא ביקש ממני להירגע בעת שאני חושבת על המשטרה, כי יומיים לפני כן, בזמן שהלהקה לאמנויות הבמה שן יון הגיעה לגבול, הוא ראה עם העין השלישית שלו סולם יורד משמי איסטנבול והשמים הוארו בעת שישויות מוארות מחסלות את הרוע עם כלי קסם ארוכים. הישויות היו מאושרות ונטולות דאגה. כשהמתרגל שיתף אותי בזה על פניו היה חיוך לבבי כזה, שגרם לי לחייך גם. ואז ידעתי ששום דבר לא ישתבש.

ואכן, בעלי האולם בסוף אמרו שגם אם אין את ההיתר הנדרש, הם ימשיכו עם המופע. אבל כפי שהתברר, המשטרה מקמה את עצמה נכון. חמש דקות לפני תחילת המופע, שישה שוטרים הופיעו עם היתר מהממשלה המאשרת לקיים את המופע. השוטרים נשארו וממש אהבו את המופע. כן! לבסוף הצלחנו להביא את מופע לטורקיה. יש עדיין כל כך הרבה מה לשתף אבל אני לא יכולה לקחת יותר מדי מזמנכם.

בודאי סיפרתי לכם את החלקים הטובים ביותר של סיפור השן יון באיסטנבול שלנו. לא הזכרתי כי פעמים רבות הצגנו שין-שינג גרוע. לפעמים היו לנו הרבה ויכוחים. אנחנו בהחלט מודעים לכך שאנחנו צריכים להשתפר בתחום הזה, להיות עם יותר חמלה וללמוד היטב את הפא כדי ליצור גוף אחד בטורקיה כדי להצליח יותר מבחינת קידום מכירת כרטיסי השן יון, ובסופו של דבר להציל יצורים חיים, להבהיר את האמת, לטפח את עצמנו ולהיות ראויים לגאולה של המורה הרחום שלנו.

לבסוף, אני רוצה להזכיר את המתרגלים האיראנים. בלעדיהם לא היינו מסוגלים להצליח עם השן יון. רבים, אולי מעל 70 מתרגלים איראנים הגיעו לטורקיה ובענווה הציעו את תמיכתם בכל דרך אפשרית. למדנו מהם הרבה במונחים של שיפור השין-שינג והדרך בה הם שיתפו היטב פעולה אחד עם השני. הם עשו את כל עבודה בלי שום ויכוח או חוסר שביעות רצון. הרגשנו שהמתרגלים מטורקיה ומאיראן הם באמת גוף אחד.

מאסטר, אני תמיד מתקשה למצוא מילים להודות לך, ואני לא בטוחה אם באמת אצליח להודות לך על שליחת השן יון לאיסטנבול.

תודה על ההקשבה מטפחים עמיתים.