התנסות מהוועידה האינטרנטית השביעית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

ברכות, מאסטר הנכבד! ברכות, מתרגלים עמיתים!

מוניתי לקצינת משטרה על ידי בית המשפט ולאחר השתתפותי ברדיפת הפאלון גונג הפכתי למתרגלת.

עבודה במחנה עבודה בכפייה עוררה את מצפוני

זמן קצר לאחר שהחלה רדיפת הפאלון גונג ב -20 ביולי 1999, הגיעו למחנה עבודה בכפייה בו עבדתי ראשוני המתרגלים. בגלל שלא ידעתי כלום על הפאלון גונג, האמנתי לשקרים של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) וחשבתי שהפאלון גונג מעורב בפוליטיקה ומתנגד לממשלה. לכן, השתתפתי גם ברדיפת מתרגלי הפאלון גונג.

כדי לשנות את אמונותם של מתרגלים בפאלון גונג, המשמעת הקפדנית הפכה לאינטנסיבית יותר. הטלוויזיה והרדיו במחנה העבודה שידרו כתבות המשמיצות את הפאלון גונג והראו קטעי סרטים של מתרגלים מפורסמים שעברו "טרנספורמציה". כדי "לשנות" את חשיבתם של מתרגלים, השומרים נאלצו לעשות להם שטיפת מוח, עם צפי לאחוזי הצלחה בשיעור של יותר מ-90% .

יום אחד התבוננתי במתרגלת צעירה שנדונה לעבודה בכפייה בתא המאסר שלה, כורעת ברך במשך זמן רב מאוד בלילה, עם ידיים צמודות מול החזה שלה והבעה של כאב על פניה. היא נראתה מיואשת. לא הצלחתי להבין מה היא עושה, אבל רציתי ללמוד על הפאלון גונג.

פעם המתרגלים תירגלו ביחד במחנה והשומרים היו אובדי עצות בקשר לדרך בה יוכלו לעצור אותם. הם ביקשו מהמנהל להביא שומרים נוספים לעזרה. המנהל הורה לשומרים, שהחזיקו באלות ובמקלות, להקיף את המתרגלים. זה היה ממש מפחיד. המנהל הכריח את המתרגלים להתכופף (לכרוע ברך) עם הידיים מעל הראש. פתאום אחד מלוחות העץ שעליו עמד קרס. בעומדו ליפול, מתרגל הושיט את ידו כדי לנסות להחזיק אותו. זה גרם לי לתהות שלמרות היחס שקיבלו, המתרגלים לא הראו שום שנאה.

הרשויות בדרגים הגבוהים דרשו להעצים את שיטות ה"טרנספורמציה". שיטות למשמעת קפדנית התעצמו בהדרגה. מי שהפר כללים או תרגל את התרגילים נקשר לכיסא כשידיו כפותות במשך שבוע. האכילו בכפייה את אלה ששבתו רעב עם אבקת חלב או דייסת תירס, מהולה במי מלח מרוכזים. אלה שנראו חולים נקשרו וקיבלו זריקות. מתרגלת צעירה ונחושה באמונתה נקשרה למיטה עם ידיים כפותות במשך שבועיים, לא הורשתה להשתמש בשירותים, וצינור האכלה בכפייה נותר באפה במשך השבועיים. לעיתים קרובות היינו עייפים, הזענו הרבה, ולא יכולנו להבין למה המתרגלים התנהגו כך.

להיוולד מחדש בשלבים המוקדמים של תרגול פאלון דאפא

כשאף אחת מהטקטיקות לא הניבה הצלחה, אחד מהסגל אמר, "בואו נעשה משהו שונה". כל אחד ישיג את ספר הפאלון דאפא שנכתב על ידי מר לי הונג-ג'י. נראה אם תמצאו משהו בספר שיעזור לנו "לשנות" אותם. בהתחלה, נדמה שהספר דיבר על ללמד אנשים להיות טובים, ואני הרגשתי שלא היה שום דבר רע בזה. בהדרגה נשאבתי לעקרונות הפא וניצלתי כל רגע פנוי כדי לקרוא. לילה אחד, הספר נראה אדום. הופתעתי מאוד וחשבתי, "למה הספר הזה כל כך מסתורי?" מתרגלים סיפרו לי דברים מסתוריים, אבל זה היה כמו להקשיב לסיפורים תלושי המציאות. ראיתי זאת עכשיו במו עיניי. כשהייתי בתפקיד הייתי מוכנה יותר ויותר להחליף הבנות עם המתרגלים.

הבנתי מהר מאוד את ערכו של הספר. קראתי כל אימת שהיה לי זמן. יום אחד כשקראתי, הר ירוק מבריק הופיע פתאום בפינה התחתונה של הספר. בהר היה חור. אבל כשהסתכלתי שוב התמונה נעלמה. ידעתי שראיתי את זה באמת.

במקרה, מצאתי כמה מאמרים של מאסטר לי וקראתי אותם בבית. ככל שקראתי יותר חשתי שהפאלון גונג מלמד מוסר ומלמד אנשים לעשות מעשים טובים. המשכתי לקרוא, ועכשיו הרגשתי שפאלון דאפא לא צריכה להיות מושמצת. חשבתי שאני חייבת לנסוע לבייג'ינג ולדרוש צדק עבור הפאלון גונג. הצד האנושי שלי הניח מיד את המאמרים. לא העזתי לקרוא עוד. תהיתי איך אני, כשומרת במחנה עבודה בכפייה, יכולה לחשוב מחשבות כאלה? יש לי עבודה וגם משפחה!

המשכתי לקרוא. המורה אמר,

"אנושות! התעוררי! הנדרים ההיסטוריים של האלוהויות מתממשים. החוק הגדול אומד את כל החיים. האדם קובע בעצמו את מסלול החיים שלו. מחשבה אחת של אדם יכולה לקבוע את עתידו. העריכו את זה. הפא ועקרונות היקום בדיוק מולכם." ("דיון נוסף באמונות טפלות", יסודות להתקדמות במרץ II)

אחרי שקראתי את זה, הרגשתי שאני יכולה לשחרר את כל העמדות והרגשות שהיו לי בעבר, כי בעצם באתי לעולם עבור הפא. המורה אמר,

"בעבר אסכולת הטאו דיברה על כך שהמאסטר מחפש את התלמיד במקום שהתלמיד חפש את המאסטר." ("ג'ואן פאלון")

הבנתי שאני חייבת לטפח, ורציתי להיות חכמה, אבל הייתי מודעת היטב בפני איזו סכנה אעמוד בסביבה נוראה שכזו. החלטתי בלבי: "המורה, החלטתי לצעוד במסלול החיים הזה, אפילו אם צריך ללכת על חודו סכין".

אחרי שהגעתי לכלל החלטה, למדתי את הפא בכל רגע פנוי. גיליתי בתוך עצמי שינויים דרמטיים מבחינה נפשית וגופנית. מקום העבודה שלי חסך כסף לרכישת בתים, ועמיתיי לעבודה הפצירו בי לקחת בית גדול יותר. אמרתי שאין לי כל צורך בכך. הבנתי שקיבלתי את הפאלון דאפא, ועלי להשתפר במהירות ולחזור לביתי האמיתי. הפסקתי לשתות ולשחק מה-ג'ונג, הפסקתי לקלל הרבה, ולא השתתפתי עוד בפעילויות של אנשים רגילים. תסמיני מחלה הופיעו ונעלמו בהדרגה. לא סבלתי יותר: מכאבי ראש, דלקת מעיים, אבנים בכליות, בעיות בחוליות הצוואריות, דלקת פרקים, או מחלות אחרות.

השינויים שהתרחשו בי הבהילו את המשפחה שלי. בשל הפחד מהמפלגה הקומוניסטית, הם התנגדו והכשילו אותי על כל צעד ושעל. בעלי הרגיש חוסר אונים. בני משפחתי ניסתו לשכנע אותי ואמרו: "את לא יכולה להתנגד למפלגה", "אל תעשי דברים האסורים על ידי הממשלה", "דיקטטורה של הפרולטריון", "המפלגה משלמת לכם", "לא "תשנו" אחרים אלא תעברו "טרנספורמציה", וכן הלאה. אני עמדתי על שלי. לבסוף אמרו בזעם, "אם את מתעקשת, מהיום והלאה לא נתיחס אליך כחלק מהמשפחה. "אמרתי, "זה תלוי בכם". הם טרקו את הדלת ועזבו.

ככל שנטמעתי יותר בפא הרגשתי יותר את הגנתו ועידודו של המורה. חלמתי על עץ תפוחים חסון שצמח באמצע הרחוב בעיר מגוריי, והיו לו הרבה תפוחים גדולים. הוארתי להבנה שהם הפירות של המוסריות, שגדלו מהטיפוח של החוק המוסרי והטאו. כשלא הייתי חרוצה, חלמתי שנשאתי שתי שקים גדולים והיה איתי ילד. רצתי מהר מאוד לכיוון תחנת הרכבת, אך לאחר שהגעתי לדלפק הכרטיסים, הכרטיסן סגר את השער. ראיתי שני מתרגלים על הרכבת, מחכים שתיסע. כשהתעוררתי, הזכרתי לעצמי לשאוף להתקדם במרץ, ללמד את הילד היטב, ולהקדיש זמן ללימוד הפא והתירגול עם הילד שלי כל יום.

לעבור כל מבחן, הרוע נמצא בכל מקום

הדיכוי גבר והמצב הפך לקודר ועגום. במאמץ לכפות על המתרגלים לכתוב הצהרת ערבות, המבטיחה לוותר ולהתנכר לתרגול, העינויים של המתרגלים הנחושים הפכו לאכזריים יותר. המתרגלים אולצו לכתוב דוחות בהן היו צריכים להצהיר שיסלקו את הפאלון גונג מתוך מחשבותיהם. מתרגלים שוויתרו על התרגול סייעו לשומרים ועזרו בייעוץ, ופושעים ניטרו על המתרגלים. הם אילצו את מתרגלים לשבת על ספספלים קטנים, לצפות בתוכניות טלוויזיה המשמיצות את הפאלון גונג, לא לדבר, לא לעצום את עיניהם, ללבוש מדים, לעבוד, לצעוק סיסמאות. קולות של צעקות, קללות, וזעקות מעוררות רחמים עקב המכות נשמעו ללא הרף.

הלחץ עלי היה עצום, במיוחד לאחר שהם שמו לב שלא הייתי פעילה ברדיפת המתרגלים. ראש החטיבה גילה שאנשים מתרגלים ושולחים מחשבות נכונות בהיותי בתפקיד. בתור עונש, הוא העניש אותי בהטילו עלי קנסות. זה היה כמו שהמורה אמר,

"אולי בעתיד תקבל שתי סטירות בפנים ותבויש לפני מישהו שאתה רוצה הכי פחות שכבודך ייפגע מולו. זה כדי לראות איך אתה מתמודד עם העניין הזה ואם אתה יכול לשאת את זה." ("ג'ואן פאלון")

כשחשבתי על הפא, לבי הלם במהירות והפנים שלי האדימו. לפעמים קלטתי את זה, ושלחתי מחשבות נכונות כדי לסלק את האלמנטים המרושעים. ואז גיליתי שעמיתיי לעבודה והאסירים השגיחו עלי בשבע עיניים. אמרתי לעצמי שעלי להיות זהירה והייתי בטוחה שאלך רק בנתיב שאורגן על ידי המורה. המורה אמר :

"שימו לב: לא משנה כמה אתם עסוקים, אין עליכם לשכוח ללמוד את הפא. זוהי ההבטחה הבסיסית לקראת השלמות וביצוע עבודות הדאפא כיאות." ("לכל התלמידים בוועידה הצפון אירופאית", יסודות להתקדמות במרץ 2)

"כתלמיד הדאפא, עליך להתנגד באופן כולל לכל מה שמתכננים הכוחות הישנים הרעים."("הדאפא הוא מוצק ולא ניתן להשמדה", יסודות להתקדמות במרץ)

למדתי את הפא יותר ושלחתי מחשבות נכונות בכל הזדמנות אפשרית. כשהתעוררתי בלילה, הייתי קמה מיד ללמוד את הפא או לתרגל את התרגילים לא משנה מה הייתה השעה. לפעמים חשתי שהשינה מנסה לגבור על הנחישות שלי, אז שלחתי מחשבות נכונות. גרוני היה יבש עד כדי קושי לנשום. עיניי דמעו והרגשתי כמו דקירות מחטים בעיני ובאוזניי. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות ולא נתתי לרוע לנצל את הפרצות שלי.

לכבד את ההתחייבות

עם לימוד הפא ושיתוף התנסויות עם מתרגלים עמיתים בהדרגה התבהרו לי כמה עקרונות. הבנתי מה צריך להיעשות. היה עלי לעזור למתרגלים בעומדם מול מצוקות ולחזק את מחשבותיהם הנכונות.

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות." ("להסיר את ההפרעות", יסודות להתקדמות במרץ 2)

מתרגלים נחושים באמונתם התרגשו לאחר קריאת הפא, ומתרגלים שהיו נבוכים לאחר קריאת הפא כתבו מיד הצהרות רשמיות, האומרות שהם ימשיכו עם הטיפוח/תרגול.

המאמצים "לשנות" את המתרגלים המשיכו באכזריות. כמה מהמתרגלים לא הצליחו להחזיק מעמד תחת העינויים וויתרו על התרגול. שיטות העינויים היו רבות, כולל ידיים כפותות מאחורי הגב ומכות על הפנים עם אלות חשמליות. מתרגל נחוש באמונתו הוכה באופן בלתי אנושי. עם זאת רבים נשארו איתנים באמונתם. פרצתי בבכי כשראיתי את האמון של מתרגלים עמיתים במורה ובדאפא והמחשבות הנכונות היציבות שלהם. הם התגברו על מבחן כוח הסבל. זה היה באמת כפי שהמורה אמר:

"במצב זה, הביצוע של הרוע כבר הפך לגמרי לביטוי הכעס האישי של האנשים הרעים באמצעות הכוח שבידיהם ונקיטה באמצעים הגסים ביותר."

"בגלל שהרוע, שנשאר בתיקון הפא בזמן הנוכחי, ראה את האמונה הנחושה של תלמידי הדאפא הבלתי ניתנת לשינוי, הוא השתגע ואיבד את הרציונל שלו." ("כפייה לא יכולה לשנות את לב האדם", יסודות להתקדמות במרץ II)

חלק מהמתרגלים הפכו לנכים כתוצאה מהעינויים ולאחדים היו חבורות על כל גופם. כשראית זאת, הודאגתי והחלטתי לחשוף את הרדיפה. מתרגלים עמיתים כתבו את עובדות הרדיפה בלילה, למרות היותם תחת הניטור של השומרים בתפקיד והפושעים.

מתרגלים רבים שוחררו בלי שוויתרו על התרגול. הרשויות חששו מחשיפה ציבורית. לאחר כל חשיפה העינויים צומצמו. הבנתי שאני חייבת לחשוף את כל הסבל שמתרגלים עוברים, עד הרוע יסולק. שלחתי מחשבות נכונות וסילקתי הפרעות. בזמן ההוא הרגשתי שהרוע היה קיים בכל מקום, אפילו באוויר. היו זמנים שבהם המחשבות הנכונות שלי לא היו חזקות. מיד הבנתי שזה לא בסדר. אמרתי לעצמי, "אני מתרגלת דאפא ומחשבות על הפא של המורה מעצימות את המחשבות הנכונות". המורה אמר,

"השורש שלי נעוץ ביקום. מי שיכול לפגוע בך יכול לפגוע בי, בפשטות הוא יכול לפגוע ביקום הזה" ( הרצאה ראשונה, "ג'ואן פאלון")

היו גם רגעים שלא יכולתי לעבור על פני מאורת הרשעים, במיוחד כאשר ראיתי מתרגלים עמיתים שהוכו וידיהם נכפתו באזיקים. העינויים התרחשו כל יום. הייתי תחת לחץ עצום ורציתי לעזוב. ואז הייתי נזכרת בפא של המורה,

"הטיפוח-תרגול הוא קשה. הקושי נמצא בזה שאפילו כשאסון עצום מתחולל, אפילו כשהרשע רודף באופן מטורף ואפילו כשמדובר בחייך, אתה עדיין מסוגל להמשיך ללכת בדרך הזאת של הטיפוח-תרגול שלך בנחישות, בלי ששום דבר בחברה האנושית יפריע לצעדיך בדרך הטיפוח-תרגול." ("דרך", היסודות להתקדמות במרץ II)

בזכירת דרך הטיפוח שלי בעשר השנים האחרונות, אני זוכרת את העצב והדמעות, כמו גם את הכרת התודה. המורה הגן עלי נתן לי רמזים ללא הרף. אני מתרגלת בעלת מזל רב! המורה טיהר אותי ואפשר לי לחזור לאני האמיתי שלי.

אין מילים שיכולות להביע את הכרת התודה שלי למורה. כדי לגמול למורה אני יכולה רק להיות נחושה ולעשות היטב את שלושת הדברים. במקביל, אני מקווה שמי שוויתר על הדאפא יחזור בקרוב לטפח ולתרגל.

אני גם מקווה כי הרשעים, השומרים, והשוטרים שעדיין משתתפים ברדיפה יוכלו להכיר ולהבין את האמת, וכך להם ולבני משפחותיהם יהיה עתיד טוב.

תודה למורה. תודה לכם מתרגלים עמיתים.