התנסות שהוקראה בוועידת הפא הבין לאומית 2012 בבירת ארה"ב

ברכות למאסטר, ברכות למתרגלים העמיתים.

קיבלתי את הפא ב-1996. משום שעבודתי היום יומית לא גזלה הרבה מזמני, ניצלתי זמן רב ללימוד הפא. בכל פעם שעמדתי בפני קונפליקטים, הפא של המאסטר הצביע לי על הכיוון הנכון. לפני 1999 לא נתקלתי במצוקות רבות מדי. לימוד הפא האינטנסיבי עזר לי גם להניח בסיס איתן לעשיית שלושת הדברים היטב במהלך ההתנגדות השקטה לרדיפה.

באוקטובר 2010 הצטרפתי לפעילויות לקידום ה- Shen Yun. ידעתי שv- Shen Yunמציל אנשים ויש לו חלק בתרבות השמימית. בדצמבר 2010, כשנוכחתי לדעת שמכירת הכרטיסים לא מתנהלת היטב, הרגשתי כאב בלבי. אני מכיר את העיקרון של "הטיפוח תלוי באדם עצמו ואילו הגונג תלוי במאסטר". המאסטר סולל את הנתיב בממדים אחרים, אבל אנחנו לא פעלנו היטב. כתלמידי דאפא, המשימה שלנו היא להציל ישויות חיות, כך שנשבעתי למאסטר בלבי שאלך אחר הנחייתו ואעשה כל מה שצריך לעשות כדי להצליח במכירות הכרטיסים שלנו בארה"ב.

אחרי וועידת הפא לשיתוף התנסויות בוושינגטון די. סי, ביולי 2011, נסעתי ליוסטון לעזור למתרגלים מקומיים לקדם שש הצגות Shen Yun שתוכננו לחודש דצמבר. באותו חודש, יולי, היה חם מאוד. במשך היום הטמפרטורה הגבוהה ביותר הגיעה ל-47 מעלות צלסיוס. המשימה שלי הייתה לתלות שלטים. בדרך כלל לקחתי את השלטים בסביבות השעה 13:30 והבאתי אותם לצ'יינה טאון בסביבות השעה 14:00. אחרי שהייה בחוץ של 10 דקות בלבד, היה לי חם מאוד והייתי מאוד צמא. זה היה כמו להיות בתוך תנור. אולם היה עלי להתגבר על חוסר הנוחות משום שהיה דחוף להציל אנשים. תוך שעתיים וחצי תליתי 80 שלטים. נשארתי ביוסטון כדי לתלות שלטים.

בדרך כלל מתרגל שנסעתי איתו הוריד אותי ברחוב הומה מאדם. היו לי 200 שלטים, מזוודה מלאה עלונים ועל גבי נשאתי תרמיל עם ה- iPadשלי. בכל חנות סיפרתי שהופעה מצוינת עומדת להגיע ליוסטון, והצגתי להם ב-iPad שלי פרסומת של 30 שניות על ה- Shen Yun. בהסכמתם, תליתי שלט. אם לא אפשרו לי, השארתי עלון וביקשתי להעביר את המידע למנהל החנות או לבעליה.

בכל יום מ-9:00 בבוקר עד 18:00 או 19:00 תליתי כ-200 שלטים. אחרי שחזרתי הביתה הרגשתי כאילו אני בוער באש. כרסמתי כדורי קרח כדי להתקרר. ערב אחד, כמה ימים לאחר מכן, נפלתי על הרצפה ולא יכולתי להתרומם. כרעתי על ברכיי במשך זמן מה ואז יכולתי לקום. אבל בבוקר המחרת שוב הייתי מלא באנרגיה ויצאתי לתלות שלטים.

נתקלתי בהפרעות רבות אבל הייתי מסוגל לסלק את כולן. ידעתי בבירור שההפרעות המתבטאות במוחי הן כתוצאה מהמושגים שלי ומהקארמה שלי. אני יודע שהישויות החיות ביקום שלי קשורות אלי. כאשר אני מטפח גם הן מטפחות. מצב הטיפוח שלהן משתקף במוחי ובגופי. אני גם יודע שהישויות החיות שעלי להציל תשקפנה את המחשבות הלא נכונות שלהן במוחי. כך שזה חשוב מאוד לשמור על מחשבות נכונות וללמוד את הפא היטב כדי לנקות את ההפרעות. אני יודע שאני צריך לתקן את המחשבות הלא נכונות של אותן ישויות ולכן להציל אותן. פיתחתי מנגנון שפועל היטב עבורי. בכל פעם שאני נתקל במצוקה, אם זו נפשית או פיזית, משהו טוב יקרה. אחרי שאני מטהר את מחשבתי, תליית השלטים שלי נעשית כמעט ללא הפרעות.

בתהליך תליית השלטים היו לי התנסויות מעניינות רבות ונוגעות ללב. יום אחד שוחחתי עם קופאית אחת בחנות. היא שאלה לשמי. אמרתי לה ששמי טום. היא שאלה בהתרגשות, "האם ה- Shen Yun באמת מגיעה? טום, כל כך חם ועדיין אתה נושא כל כך הרבה דברים. שתה כוס מים כדי שתוכל להמשיך בעבודתך". אמרתי לה: "ובכן קני בבקשה כרטיס וכך תראי לי שאת מעודדת אותי". היא ענתה שעליה להתייעץ עם בעלה על כך. אחרי שעזרה לי לתלות את השלט, ביקשה ממני להשאיר לה את מספר הטלפון הנייד שלי. למחרת סיפר לי איש הקשר שהיה אחראי על קידום ה-Shen Yun שאישה אחת צלצלה וביקשה להודיע לטום שקנתה את הכרטיסים. למחרת היום בעל החנות, המנהל ולקוח אחד גם קנו כרטיסים.

יום אחד חלפתי על פני מסעדה שהיו לה חלונות גדולים הפונים לצד לרחוב. אמרתי לעצמי שעלי לתלות שלטים במקום הזה. דיברתי עם המנהלת וסיפרתי לה בקיצור על ה-Shen Yun. היא עודדה אותי לתלות כמה שלטים שאני רוצה. כמו כן הציעה לי לשתות קוקה קולה במסעדה שלה ללא תשלום ככל שאצטרך. הסכמתי לקבל כוס גדולה של קוקה קולה עם קרח והודיתי לה. היא אמרה לי: "אל תודה לי, עלי להודות לך. הבאת לי מידע נפלא". באותו הרגע ראיתי שהישויות החיות ממתינות למידע על ה-Shen Yun.

פעם אחת נכנסתי לבניין שהיה בו קוד כניסה לכל משרד. ניסיתי לדחוף דלת אחת. הדלת נפתחה. ראיתי אישה לבושה בשמלה יפה, והצגתי לה את ה-Shen Yun והראיתי לה את האלבום של ההופעה. היא ממש אהבה זאת. אבל לפתע שאלה אותי כיצד נכנסתי. עניתי לה, "הדלת הייתה פתוחה, אני מצטער, האם עשיתי משהו לא נכון?" שאלתי. היא ענתה לי שהיא שמחה לשוחח איתי אבל אהיה בצרות אם נכנסתי ללא רשות. לאחרי שעזבתי את החדר, חשבתי לעצמי שמצאתי את האנשים שהיו להם קשרים גורליים עם ה- Shen Yun, אבל עלי לשפר את השיטה שלי. לאחר מכן ניסיתי משרד אחר. גם שם הדלת הייתה פתוחה. שוחחתי עם האישה במשרד. גם היא אהבה את האלבום של המופע, אבל גם הופתעה כיצד נכנסתי מבלי לדעת את הקוד. חשבתי שעלי למצוא דרך בה אוכל להביא להם את המידע על ה- Shen Yunמבלי להפתיע אותם. עליתי לקומה הבאה שם היו משרדי ההנהלה של משרד עורכי דין. בפתח היה דלפק קבלה ואנשי ביטחון. נתתי לפקידת הקבלה חומרים על המופע ואמרתי לה שזו הצגה נפלאה שאסור לאף אחד להחמיצה. היא הבטיחה לי להעביר הלאה את חומר המידע.

כשאני מעודד מכך, כשנכנסתי למשרד, הייתי משוחח קודם כל עם פקידת הקבלה. כמעט כולם אהבו את העלונים והשלטים ותמיד אמרו לי שיתלו אותם. דנתי עם איש הקשר המקומי של ה- Shen Yun בדרך לעשיית דברים ושאלתי אותו אם זו היא שיטה טובה לפעול. הוא שמח מאוד לשמוע זאת וגם ביקש ממני שאקח איתי קוביות קרח בגלל החום. הוא מתרגל השומר על מחשבות נכונות חזקות. הוא תמיד מעודד מתרגלים כשהיה להם רעיון טוב לגבי קידום ה-Shen Yun. ביוסטון כל מתרגל תומך בשני במחשבות נכונות ולכל מה שעשינו הייתה השפעה חיובית.

שבועיים לאחר מכן אחד המתרגלים השאיל לי מכונית שעזרה לי מאוד. לא הייתי צריך ללכת ברגל. כל לילה אחד המתרגלים נתן לי את הכתובות של שבעה או שמונה מקומות שם היה עלי לתלות את השלטים למחרת היום. הכנסתי את הכתובות ל-GPS וזה עזר לי גם להזכיר לעצמי למהר לסיים את המשימה בזמן. נתקלתי בכמה הפרעות, כמו אבדן ה- iPad שלי או שהגעתי למקסימום המשיכה בכרטיס האשראי שלי. כמו כן בזבזתי את כל הכסף המזומן שהיה ברשותי. אולם תליתי כמעט 4,000 שלטים במשך ארבעה שבועות. ביחד עם מתרגלים עמיתים, סיימנו את תליית הסבב הראשון של השלטים. נותני החסות סיפרו למתרגלים שהם יכלו לראות שלטי Shen Yun בכל מקום ביוסטון.

לאחר מכן, איש הקשר באוסטין ביקש מאיתנו עזרה לתלות שם פוסטרים. נסעתי לשם עם מתרגל אחד קשיש ואחד צעיר. באוסטין מתרגלים עמיתים שיתפו פעולה היטב אחד עם השני. סיימנו את המשימה שלנו תוך שמונה ימים. אזרחים מקומיים רבים אמרו שהם יכולים לרואות את השלטים שלנו בכל מקום.

חזרתי ליוסטון והתחלתי בסבב השני של תליית שלטים עם מתרגל מסנט לואיס. במשך ימי השבוע ביקרנו בבנייני משרדים ובסופי שבוע חילקנו עלונים מדלת לדלת. איש הקשר ביקש מאיתנו שעד סוף נובמבר נסיים את הסבב השני. לא היה לנו זמן רב. שנינו שיתפנו פעולה היטב אחד עם השני. ביקרנו בכל הקומות בבניינים שהקצו לנו. היו לנו קצת הפרעות אבל התגברנו עליהן באמצעות חמלה רבה, אמונה איתנה ואומץ במחשבה שלנו. ביקרנו ב-8,000 משרדים בחודש אחד וסיימנו את המשימה שלנו בתליית 3,000 שלטים כבר בתחילת אוקטובר. בדרך זו נותר לנו חודש אחד לעזור לתלות שלטים בעיר אחרת. כשחלפתי בנהיגה על פני בנייני המשרדים האלה שמחתי מאוד.

בסוף אוקטובר נסענו לפניקס. איש הקשר המקומי נתן לנו כתובות של 265 חנויות. לא היה לנו זמן רב, כך שהיה עלינו לבקר ב-14 חנויות ביום. המשימה הוכפלה בהשוואה למה שהייתי צריך לעשות ביוסטון. כבר ביוסטון היינו מהירים מאוד, אבל עכשיו היינו צריכים לפעול מהר עוד יותר. בכל פעם שהרגשתי שהאנרגיה הנפשית והפיזית שלי מגיעה לקצה היכולת, ביקשתי את מאסטר לחזק אותי. הצלחנו בכך. מתרגל אחד נדהם, "רק כרגע יצאנו מהמכונית, איך זה שסיימנו את כל הרחוב ממש ברגע קצר?"

הבנתי שכמתרגל דאפא בתקופת תיקון הפא, עלי לאמוד את עצמי עם הפא בכל רגע. למרות שאני עדיין מטפח, עלי להתייחס לעצמי כאל אלוהות. נוכחתי לדעת כשאני מגיע לקריטריון הנדרש על ידי הפא, קידום ה- Shen Yun יתבצע בצורה חלקה.

גם בפניקס אמרו לנו שרואים את השלטים שלנו בכל מקום. בלילה, מלבד לימוד הפא ותרגול התרגילים, גלשתי באינטרנט ושיתפתי את ההתנסויות שלי בקידום ה- Shen Yun עם מתרגלים בערים אחרות. עודדנו אחד את השני. המטרה שלנו הייתה פשוטה, להציל אנשים רבים ככל האפשר. המאסטר סלל עבורנו את הנתיב להגיע לזרם המרכזי בחברה, עלינו נותר ללכת בו היטב.

בבנייני משרדים רבים בפניקס הייתה אבטחה מחמירה, בגלל שצוות העובדים שם טיפל במשימות הקשורות להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, מה שדרש אבטחה בדרגה גבוהה. היה עלינו למצוא דרכים איך להעביר את המסר של ה- Shen Yun. זה דרש מאתנו להיות רגועים ולהיות ללא אילוצים של מושגים אנושיים. פעם הלכתי לבניין משרדים אחד. לא הייתה שם דלת כניסה, חוץ מדלת אלקטרונית בחנייה השמור היטב. בסמוך אלי חנתה מכונית דואר. הדוור נשא בידיו קופסה ונכנס בדלת. הלכתי בעקבותיו מבלי לחשוב יותר מדי. הוא נכנס למעלית ולחץ על כמה כפתורים. גם אני לחצתי על כפתור, אבל זה לא פעל, מפני שהיה צורך בקוד המפעיל את המעלית. הדוור שאל אותי לאן אני רוצה לעלות ועניתי לו שכמוהו עלי למסור חומר. הוא ביקש ממני ללכת בעקבותיו. הגענו לפקידת קבלה שבירכה אותי בשמחה. היא לקחה את החומרים מידי ושאלה כיצד הייתי רוצה שיחלקו אותם. אמרתי שצריך לחלק אותם בכל משרד. היא הבינה ואישרה. כמתרגל, אני יודע כמה חשוב להציל אנשים. ידעתי שעלי להקפיד על נימוסיי כל הזמן. בעבודתי הרגילה עבדתי בהובלת מטענים ימיים. קראתי קווי מדיניות, חוקים ותקנות רבים של מדינות שונות. בתקנות האלה,העדיפות העליונה ניתנה לחיי אדם, שהם היקרים ביותר. לכן הצלת אנשים זהו הדבר החשוב ביותר. לא צריך שיהיו לנו דאגות וחששות יתר בזמן שאנו מקדמים את ה- Shen Yun. בה בעת, עלינו להיות רגועים ורציונאליים, כך שהכוחות הרוע לא יוכלו לנצל את הפרצות שלנו.

עד סוף דצמבר ביקרנו ב-6,000 משרדים בפניקס. עד אז מופעי ה- Shen Yunביוסטון ובאוסטין הסתיימו בהצלחה. עקב מאמצי מתרגלים, ה- Shen Yunעשה דרכו לזרם המרכזי של החברה בשתי הערים האלה. זה גם עודד מאוד את המתרגלים בערים נוספות.

אחרי פניקס ביקש אותי איש הקשר מנאשוויל לסייע להם. טסתי חזרה הביתה בבוקר ועליתי אחר הצהריים על אוטובוס לנאשוויל. אשתי אמרה לי שאני לא צריך לחזור הביתה. היא תביא לי קצת בגדי חורף לתחנת האוטובוס.

בנאשוויל המתרגלים היו במצב טיפוח טוב ושמרו על מחשבות נכונות חזקות. עד אמצע ינואר סיימנו את הקידום והשגנו את היעדים המצופים.

משם נסעתי ישירות למדיסון, וויסקונסין. אשת הקשר פגשה בי בשדה התעופה. כשראתה אותי שאלה: "איך זה שאיבדת משקל כה רב?" היה קר מאד במדיסון. ביום השני להגיעי לשם ירד שלג כבד. אשת הקשר השאילה לי את מכוניתה. מאחר שלא היו מתרגלים רבים במדיסון, היה עלי לעסוק בקידום ה- Shen Yun עד מאוחר בערב.

השלג ירד לסירוגין. היה קשה לצעוד בשלג. שלג וקרח נכנסו לנעלי הספורט שלי ונמסו. אך עדיין רצתי בשלג מפני שהזמן היה מוגבל. כל מה שחשבתי היה שעלי למהר להציל אנשים. כשהייתי צמא או רעב, אכלתי שלג. חזרתי הביתה כל יום בשעה מאוחרת. אחד המתרגלים אמר לי : "מאחר שאתה רץ כל יום בשלג ועליך לאכול ארוחת צהריים". עניתי לו "המאסטר עוזר לי. ממש אין לי זמן לארוחת צהריים". אחרי שלושה ימים התגלה ברגלי השמאלית חתך גדול ודיממתי. זה קצת כאב כשרצתי בשלג, אבל לא שמתי לב לכך. מאחר שנעליי היו ספוגים במים, רגליי קפאו ולא הרגשתי את הכאב ברגל. יום לאחר מכן התגלו מספר חתכים ברגלי הימנית. אשת הקשר קנתה עבורי זוג מגפיים ומתרגלת אחרת קנתה לי בגדי שלג. יומיים לאחר מכן הייתי מופתע כשרחצתי את רגליי בלילה, כל החתכים נעלמו מבלי להשאיר צלקות.

פעם אחת הלכתי לחלק עלונים באזור מגורים. היה כמעט חושך ולא הבחנתי שדלת הכניסה לבית הייתה פתוחה. תליתי את תיקיית העלונים על ידית הדלת ופניתי לעזוב. פתאום התנפל עלי כלב גדול. הרמתי את זרועותיי בניסיון לעצור אותו, אבל הכלב הפיל אותי. בעליו של הכלב הופיע כשהוא מודאג ושאל אם אני בסדר. זרועי דיממה, אבל אמרתי לו שאני בסדר. המשכתי לחלק את העלונים. באותו רגע לא היה בי כל פחד. המשכתי לומר לעצמי שהזמן להציל אנשים מוגבל מאוד. באותו לילה ראיתי מכוניות רבות שהתקלקלו לרגלי גבעה גבוהה, אבל אני נהגתי ועברתי על פניהן ללא כל בעיות. עבורי הכביש לא היה חלקלק. הגעתי הביתה בשלום. ניקיתי את החתך בזרועי. למחרת בדקתי שוב והחתך החלים ללא כל צלקת. תודה מאסטר! תודה מאסטר!

לפעמים השלג הכבד מכסה את כל המכוניות, אבל אין לי בעיה לזהות את המכונית שלי. ביום שבת אחד הצטרפה אלי אשת הקשר המקומית לחלק את חומרי ה-Shen Yun בעיירה קטנה. הכבישים היו מכוסים בקרח. היא החליקה ונפלה פעמים רבות. מאוחר יותר היא אמרה שהברך שלה נפצעה בצורה חמורה והיא לא יכולה לעמוד. ביקשתי ממנה להמתין במכונית ולאפשר לי לחלק את העלונים. היא אמרה שאינה יכולה לעשות זאת והתעקשה ללכת איתי ולחלק את העלונים. יומיים לאחר מכן אחד האנשים בעיירה הזמין 16 כרטיסים. למאמצים שלנו היו השפעות חיוביות.

בפברואר התקשר אלי איש הקשר בשיקגו וביקש שאבוא חזרה לשיקגו. גרתי בעיירה קטנה הסמוכה לשיקגו. אבל מאחר שהזמן היה מוגבל, לא חזרתי הביתה ונסעתי ישירות לשיקגו. כולם עבדו קשה מאוד, אבל הרגשנו שעדיין לא פתחנו את השער בממדים האחרים. הרגשתי לחוץ והמשכתי לומר לעצמי שזוהי התחנה האחרונה. עלי לשתף פעולה היטב עם שאר המתרגלים עד הסוף. עלי להאמין במאסטר ובפא ולסיים את המשימה שלי. תוך חמישה ימים ביקרתי ב-50 בתי חולים. עברתי מקומה לקומה ומחדר לחדר. מאוחר יותר אחד המתרגלים מסנט לואיס הגיע לעזור. ביקרנו בבניינים באזור הדאון טאון. חזרנו למקום שגרנו בו מאוחר מאוד בלילות והייתי סחוט ועייף. ידעתי שזה מפני שלא קראתי את הפא ולא תרגלתי היטב במשך התקופה הזאת. ביקשתי עזרה מהמאסטר. התחלתי לזמזם לעצמי את המנגינות שלמדתי מהמופע של ה- Shen Yun. אהבתי אותם מאוד. כל לילה במשך שבועיים, שרתי את השירים בקול רם בדרכי חזרה הביתה. השירה הגיעה מעומק לבי. הלחץ עבר ולא הרגשתי יותר מדוכא. ידעתי שבצעתי את המשימה שלי. הרגשתי שכל תא בגופי התמלא באושר.

כמה מתרגלים מחוץ לעיר הגיעו לעזור. התחלנו בסבב השני והשלישי של חלוקת העלונים. באותו זמן מכירת הכרטיסים עדיין לא הייתה טובה. לעתים קרובות עודדנו אחד את השני עם דבריו של המאסטר:

"אני לא מאמין שהמצפון, כשיקראו לו, לא ישוב." ("להציל את העולם", "הונג יין III")

באפריל איש הקשר של מדיסון סיפר לי שכל הכרטיסים נמכרו והזמין אותי לצפות במופע. קידמתי את מופע ה- Shen Yun במשך 9 חודשים, אבל לא ראיתי את המופע ולו פעם אחת. מדיסון קרובה לשיקגו, אבל מכירת הכרטיסים בשיקגו לא הייתה טובה. כדי לחסוך בזמן, לא נסעתי למדיסון. המתרגלים עודדו אחד את השני לא לוותר. בבוקר המופע האחרון בשיקגו טסתי לסנט אנטוניו כדי לקדם את ה- Shen Yun. ברגע שהמטוס נחת, אשתי צלצלה וסיפרה שהכרטיסים למופע השלישי בשיקגו נמכרו כולם, ממש כמו בשני המופעים הקודמים. ידעתי שזהו כוחו של המאסטר.

גם בסנט אנטוניו סיימנו את המשימה בצורה טובה. אחרי וועידת הפא במאי בניו יורק, המתרגלים בשיקגו החליטו לערוך ביולי עוד שתי הופעות של ה- Shen Yun. נותרו לנו רק שישה שבועות. כשהגשתי את מאמר השיתוף הזה למארגני וועידת הפא בוושינגטון די.סי, התחלתי כבר לקדם את המופע ביחד עם מתרגלים בשיקגו.

במבט לאחור על הנתיב שבו הלכתי, ניסיתי לעשות יום אחר יום כמיטב יכולתי, על אף שכוחי מוגבל. אני מודה למאסטר על התכנונים שלו ואמרתי לו שאין לי כל חרטות הנוגעות למסע הטיפוח שלי.

התהליך של קידום ה- Shen Yunהוא תהליך של טיפוח. במהלך השנה האחרונה התמדתי לראות את ההחסרות שלי, כמו חוסר סבלנות, תלונות על מתרגלים עמיתים ועוד. אני מבין כעת שהחסרות החלישו את היכולת להציל ישויות חיות. עקב לימוד פא אינטנסיבי, למדתי כיצד להיות מלא חמלה כלפי מתרגלים עמיתים וסילקתי החזקות רבות לתהילה. באותו זמן הבנתי שכל מה שהשגנו הוא בעטיו של כוח הפא, מפני שמה שיש לנו זה הכול מהמאסטר. המאמצים והקשיים שיש לנו הם למען הצלת ישויות חיות והם גם למען עצמנו.

הבה ונִזכֵר בארבעת השורות מהפואמה של המאסטר:

“There is no affect between master and disciple
The Buddha’s grace remolds Heaven and Earth
When disciples have ample righteous thoughts
Master has the power to turn back the tide”

("The Master-Disciple Bond" "Hong Yin II")

תודה לך מאסטר! תודה לך מאסטר!