לחלק הראשון

הקדמה

אמרה סינית עתיקה אומרת "שמים וארץ רואים כל מחשבה של אדם, והם יוודאו שכל אחד יקבל כראוי לו. הטוב יתוגמל בטוב והרע ייתקל ברוע."

החשיבה בסין העתיקה הייתה שאנשים מתוגמלים כראוי על מחשבות טובות ונענשים על מחשבות רעות. למעשה, הכול הוכרע ברגע של אותה מחשבה. בתרבות הסינית המסורתית היו התייחסויות רבות בכתבים של הקונפוציוניזם, הבודהיזם והטאואיזם, שאמרו שמקדמת דנא התייחסו החכמים והאנשים בעלי אמות מידה מוסריות גבוהות ליושר וכנות כמעלות העיקריות בהתנהגות.

לבם של האבות הקדמונים היה מלא יראה כלפי שמים וארץ וכלפי העין הבוחנת של אחרים, כדי שלא יפלו שלא במודע ולפגוע בכבוד השמים והארץ. גם כשאיש לא היה בסביבה הם שמרו על מחשבה טהורה ורגועה. הם נהגו בזהירות כדי להבטיח שלעולם לא יעשו דבר כנגד מצפונם.

היו גם אנשים שחשבו שאם מעשיהם הרעים לא ייראו, אז איש לא ידע על כך. אבל הם מעולם לא הצליחו להימלט מעונש על מעשיהם הרעים.

סיפורים רבים בספרים העתיקים מספרים על העיקרון הזה. הסיפור הבא הוא רק אחד מהם.

מעשים רעים בישרו מראש על מזל רע: מעשים טובים ביטלו את התוצאה

צ'ן ג'יון חי במדינת רו-גאו במחוז ג'יאנג-סו בתקופת שלטונו של הקיסר ג'יאה-ג'ינג משושלת מינג. הוא מונה למורה בבית ספר במדינת וונג-ג'יאנג שבמחוז אנ-הווי.

בליל ה-11 ביוני, בהיותו בן 39, צ'ן ג'יון חלם חלום, ובו הגיע למקדש ג'י-זו שבדרום מדינת רו-גאו. פקיד לבוש בשחורים לקח אותו לאולם הראשי שריח קטורת נישא בו ומשרתים חמורי סבר עמדו בשורה לאורך המסדרון.

צ'ן ג'יון כרע על ברכיו למרגלות המדרגות. ולפתע שמע קול של בודהיסאטווה (אדם היכול להגיע לנירוואנה אך דוחה זאת מתוך רחמים כדי להציל ישויות סובלות) מכריז: "משפחתך הייתה נאמנה והגונה במשך דורות, בעיקר אמך שהייתה טהורה וצנועה. היא כיבדה את הוריה ונתנה כבוד לבודהות. מלכתחילה בורכת להיות מועמד לשלב הראשון של הבחינה הקיסרית ולעבור אותו, ואף את הבחינה הקיסרית עצמה. אבל מכיוון שעשית כל מיני דברים רעים ומעולם לא עשית מעשים טובים, מזלך הטוב נלקח מזמן על ידי השמים. לאחר יום הולדתך הארבעים, תחל לסבול בהדרגה בשל הפשעים שביצעת. החטא הבלתי נסלח ביותר שלך הוא שלא מכבר ניתן לך ספר טוב להעביר לאחרים. לא רק שנהגת בו בחוסר כבוד, אלא גם לא הצלחת להעביר אותו הלאה. כך מנעת מאחרים לבחור בנתיב אל הטוב. זה החטא הגדול ביותר. אתה תמות מוות פתאומי באוגוסט. אי אפשר לחוס על חייך!"

צ'ן ג'יון הוטרד עמוקות וניעור משנתו. הוא נזכר שכשהלך לג'ין-לינג כדי להבחן בבחינה הפרובינציאלית המשולשת, בנו של הואנג רונג-זנג, מורה בבית הספר באן-הווי, הפקיד בידו ספר המלמד אנשים את העקרונות של סיבה ותוצאה, וביקש ממנו למסור אותו לשני מועמדים לבחינה שגרו באכסניה בה שהה.

בשל לוח הזמנים העמוס שלו, לא עלה הדבר בידו הוא לקח את הספר לביתו והניח אותו בקופסא. הדבר נשתכח ממנו לחלוטין ועתה הוא נזכר בו אך ללא הועיל אין הוא יכול לעשות דבר. כמו כן, הוא הרהר לעצמו זהו רק חלום הוא לא יכול להיות אמיתי. עם זאת בבוקרו של ה-16 באוגוסט, צ'ן ג'יון הרגיש לפתע קור עובר בכל גופו והוא חש סחרחורת והזיע מאוד. במצב של חצי הכרה, הוא הבין לבסוף שהחלום היה אמיתי.

הוא חשב: "למרות שביצעתי חטאים חמורים, ייתכן שיחוסו על חיי אם אתקן את דרכיי". עם המחשבה הזאת הוא הרגיש הרבה יותר טוב. הוא קם ממיטתו וכתב מכתב מלא חרטה על מעשיו. הוא נשבע בכל לבו לא לחזור על טעויות העבר. הוא גם התחייב להפיץ ספרים העוסקים בסיבה ותוצאה ובקארמה, וביקש מהישויות השמימיות לבחון את לבו.

באותו לילה הוא ראה בחלומו ישות שמימית מובילה אותו לארמון ענקי. שומר שמימי נכנס פנימה כדי להודיע על חרטתו. זמן קצר לאחר מכן, השומר חזר ואמר לצ'ן ג'יון לחזור הביתה כי חסו על חייו. השומר גם אמר לו: "אתה חייב להיות איתן במחויבותך ולמלא אותה היטב. אל תתרשל אף פעם!"

למחרת היום בקומו מהשינה, הוא הרגיש רענן והחלים לגמרי ממחלתו. מאותו רגע עודד צ'ן ג'יון אנשים סביבו לעשות מעשים טובים ולהתאמץ מאוד להפיץ ספרים טובים המלמדים אנשים את העקרונות של היחס בין סיבה לתוצאה.