השגתי תועלת רבה מקריאת הבנותיהם של מתרגלים עמיתים בקשר למאמרו של המורה "מה המשמעות של לעזור למאסטר לתקן את הפא"? הייתי רוצה לחלוק את הבנותיי הצנועות.

זמן קצר לאחר חגיגת השנה החדשה, כשלמדתי את הפא או כשהשתמשתי זמן קצר במחשב ראייתי החלה לההתערפל. חשתי גם לחץ בעיניי. יום אחד כשהשתמשתי בעיניי לסירוגין (פעם בעין הימנית ופעם בשמאלית, המת') גיליתי שחצי עיני השמאלית הייתה מכוסה בדוק, וחציה השני כוסתה בנקודות שחורות באופן לא סדיר.

מאז שהתחלתי בטיפוח תרגול היו לי מעט מאד תגובות פיסיות. כשגיליתי את הבעיה עם ראייתי, תגובתי הראשונה הייתה: הנה הגיעה מצוקה מהפרעה דמונית. מהר מאד הרהרתי על עצמי. בהרצאה הרביעית של סמינר פאלון גונג המורה אמר לנו שהוא כבר ניקה את גופנו. אני כבר מתרגל פאלון גונג 16 שנים; גופי כבר נוקה לפני זמן רב.

בנוסף המורה אמר:

"פרט למתרגלים חדשים המורה לא עשה לכם שום מבחנים שלטיפוח אישי מאז ה-20 ביולי 1999, כי הטיפוח-תרגול האישי שלכם הפך באופן כולל להצלת יצורים חיים ולאימות הפא." (ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בועידת הפא במערב ארה"ב)

אין לי קרמת מחלה. לכן זה מתקבל על הדעת שהבעיה עם ראייתי היא תוצאה של הפרעה דמונית.

בינתיים הרהרתי על הטיפוח תרגול שלי בניסיון למצוא איזה שהוא מבחן שלא עברתי או איזו שהיא פרצה שאפשרתי לכוחות הישנים לנצל. אך מיד הבנתי שלכוחות הישנים אין רשות להתערב בטיפוח תרגול שלי. זה המורה שמפקח על הטיפוח תרגול שלי ולא הכוחות הישנים.

התחלתי לשלוח מחשבות נכונות במטרה לסלק את ההפרעות הדמוניות. לא סיפרתי לאף אחד מבני משפחתי בגלל שלא רציתי לגרום להם לדאגה. אך הרהרתי אודות סילוק וחיסול כל הגורמים שהיוו מכשול לראייתי.

למרות הכל ראייתי לא השתפרה – היא התדרדרה. בסביבות חודש מארס 2011 איבדתי כליל את ראייתי בעיני השמאלית. חשתי כאילו עיני השמאלית כוסתה במסך של עננים כבדים. היה עלי להסתמך על עיני הימנית. בימים הגרועים ביותר לא יכולתי להדליק קיסמי קטורת כהדגשת כבוד למורה, או להכניס מפתח למנעול הדלת בגלל שאיבדתי את תחושת עומק ראייתי. כשהייתי הולך, צעדתי בצעדים לא מאוזנים בין רגליי, הימנית והשמאלית.

ועדיין לא יראתי. הרהרתי "אתה נלחם בי אז אשיב מלחמה". המורה והפא איתי. יש לי אמונה מוחלטת בפאלון גונג. התמדתי בשליחת מחשבות נכונות והמשכתי לבצע את שלושת הדברים. התעלמתי לחלוטין מהבעיה של ראייתי.

לאחר כחודשיים, בתחילת חודש אפריל בעת שלמדתי את הפא ראייתי התאוששה בפתאומיות. עצמתי את עיני הימנית ואימתי את ראייתי המושלמת בעיני השמאלית. הדוק העבה נעלם. הייתי המום מהכרת תודתי למורה. הדלקתי מקלות קטורת למורה, ועשיתי את תנוחת האי-שה כלפי המורה. בעומדי לפני תמונת המורה הבעתי את תודתי.

כשהמורה פרסם את מאמרו "מה המשמעות של לעזור למאסטר לתקן את הפא"? חשתי את חמלתו העצומה וחסרת הגבולות של המורה.

אנא הרגישו חופשיים לציין כל דבר שאינו הולם בהבנותיי הצנועות.