אני מתרגלת מיאן-טאי. אני רוצה לספר כאן כיצד שוטר ומשתפי פעולה גרמו למותה של גב' וואנג מהעיר יאן-טי שבשאן-דונג בשנת 2003. הם אף תכננו לרצוח אותי כדי  להעלים את העובדות.

1. נעצרתי על חלוקת חומרי הבהרת אמת

כשחילקנו חומרי הבהרת אמת בערב של ה-20 בינואר 2003 באזור מגורים בעיר יאן-טאי צעקתי בקול: "פאלון דאפא הוא טוב! המורה בבקשה עזור לי". רציתי לאפשר למתרגלים נוספים לברוח מהמשטרה. רצתי במורד הגבעה. חמישה שוטרים בלבוש אזרחי רדפו אחרי. אחד מהם דחף את ברכיו בגבי כל כך חזק שבקושי נשמתי. הם כבלו את ידי. זה שדחף את ברכיו בגבי לא יכול היה להתרומם וכששוטר אחר משך אותו למעלה הוא אמר: "נפגעתי בגבי. כמה מכם יכולים לקחת אותה לתחנת המשטרה ואז נוכל ללכת הביתה". דחפו אותי למכונית משטרה והביאו אותי לתחנת משטרה ביאן טאי.

2. עינויים אכזריים: מכות שוקים מחשמלים וכוויות ממים רותחים

חמש דקות לאחר שהגעתי הגיעו שתי המתרגלות האחרות. אחד השוטרים בעט בי בחוזקה בחזה. השני קרע מעלי את המעיל וקשר אותי לכיסא ברזל. לאחר מכן החלו לענות אותי באכזריות.

מפקד התחנה הכה וחשמל את גב' וואנג פנג-צ'ין באלות מחשמלות מהשעה 7:00 בערב עד ל-2:00 לפנות בוקר. היא לא אמרה דבר. שפכו מים רותחים על פניה והיא רק צעקה: "פאלון דאפא הוא טוב! פאלון דאפא הוא טוב!" השוטר נמלא בפחד ואמר שאינו יכול יותר לטפל בה ועזב את החדר.

שוטר אחר חשמל אותי עם אלה חשמלית. הוא פתח את פי בכוח ושבר לי שן. הוא החדיר את אלת החשמל לפי, חשמל אותי ושאל: "את יכולה עדיין לסגור את שיניך? האם את יכולה עדיין לקרוא לעזרה למורה שלך?" הוא השתמש במסמר שעל קצה האלה כדי לחפור פנימה וחשמל את הלסת שלי. החור שנפער בלסתי לא נרפא במשך חודשים אחדים לאחר מכן. החדר היה מלא בעשן מפעולת אלות החשמל ועישון השוטרים. היה קשה לראות בבירור. הם המשיכו גם לשפוך עלי מים חמים מהתרמוס.

העינויים נמשכו עד 2:00 לפנות בוקר. איבדתי את הכרתי ורעדתי כולי. אחד השוטרים רץ והזעיק בקול שוטר אחר כשקרא: "בואו, היא הולכת למות". הגיע שוטר הסתכל עלי, לא אמר מילה ועזב. לאחר זמן מה השוטרים כלאו את גב' וואנג ואותי בחדרים נפרדים. שתינו היינו כבולות לטבעות ברזל מקובעות ברצפה.

3. גב' וואנג מתה כתוצאה מהתעללות חמורה במרכז שטיפת מוח

ב-27 בינואר 2003 השוטרים לקחו אותנו אחר הצהריים למרכז שטיפת מוח בעיר. כשנפגשנו בדלת היציאה גב' וואנג הראתה לי את השלפוחיות על פניה וצווארה מהמים הרותחים ששפכו עליה. היא נכלאה בחדר מס' 1 ואני בחדר מס' 2. המתרגלת השלישית נלקחה לחדר גדול.

במרכז היו משתפי פעולה שעזרו לרדוף את המתרגלים. הם הורו לנו לאכול את ארוחת הערב באותו יום ואנחנו סירבנו. עברנו עינויים רבים כול כך שבקושי יכולנו לדבר. הם החלו להאכיל את גב' וואנג בכפייה: קשרו אותה למיטה, פתחו את פיה בכוח והאכילו אותה בכפייה מרק אורז דרך צינורות במבוק מחודדים באורך של 5-6 ס"מ, עד שמתה.

4. השוטרים תכננו לרצוח אותי כדי להעלים את האמת

בבוקר ה-28 בינואר השוטר שעינה אותנו בתחנת המשטרה הגיע למרכז שטיפת המוח עם שני שוטרים נוספים. עדכנו אותם שהיה מקרה מוות אתמול. השוטר רמז: "אין בעיה אם שניים מתוך השלושה ימותו". אחר הצהריים באותו היום הם לקחו אותי ומתרגלת אחרת למרכז המעצרים ביאן-טאי.

ב-1 בפברואר לקחו אותי לחדר חקירות. אחת השוטרות שאלה אותי: "שמעת חדשות כלשהן?" כשעניתי שלא שמעתי דבר היא המשיכה ושאלה: "האם באמת אינך יודעת דבר? שוב עניתי שלא שמעתי דבר.

ידעתי שהיא חוקרת כדי לדעת אם שמעתי על מותה של גב' וואנג, כך שהעמדתי פנים שלא ידעתי דבר. היא סיפרה לי שהשוטרים תכננו להכות אותי למוות: "השוטרים כבר הכינו מכשירים כדי להכותך. אולי הם יעשו זאת מחר במקום היום". היא אמרה בדמעות.

אמרתי לה: בבקשה אמרי לגב' וואנג שלמשטרה יש כבר קצת מידע עלי". לאחר מכן כתבתי פתק וביקשתי אותה להעביר לגב' וואנג. הם העבירו את הפתק הלאה לשוטרי תחנת המשטרה ושמעתי אותם צוחקים בקול.

השוטרת חזרה ולא אמרה דבר. כשהלכתי לשירותים ראיתי שוטרת עם אלות מתכת ושרשרות לצידן. הבנתי שזה נכון שהם מתכוונים לרצוח אותי כדי להעלים את העובדות.

הם לא מצאו דבר חשוד כלשהו, כך שהם רק הכו אותי במשך זמן מה והורו לי לא לזוז. הם עקבו אחרי אלקטרונית בתורנות של כל שעתיים. זה ארך כך למעלה מ-50 שעות ולא הרשו לי לאכול או לשתות. בסופו של דבר ביקשתי ללכת לשירותים. הם ליוו אותי וחיכו עד שאסיים. הם פחדו ועזבו אבל הכניסו אותי לתא לאחר זמן מה.

ב-3 בפברואר כשראו את מצבי הפיזי העלוב, שני שוטרים ביקשו מפקידים בכירים אחדים לשחרר אותי ואמרו לי שלא הצליחו בחקירתם. הם הציעו לי אז: "את יכולה להשתחרר גם אם תגידי משהו". כמובן שלא אמרתי דבר.

5. דיווחתי על מקרה המוות

תוכניתי הייתה לדווח על מותה של גב' וואנג למשרד המשטרה ולמשרד התביעה הכללית. אולם הפקידים הבכירים במרכז המעצרים החזיקו במידע והודיעו על כך רק למפקד המשטרה. ב-25 ביוני מפקד המשטרה נפגש איתי. כשדיווחתי על התקרית הוא היה מפוחד ואמר: מומחים אשרו את מותה של גב' וואנג" כשאמרתי לו שמתה כתוצאה מהתעללות חמורה במרכז שטיפת המוח הוא ביטל את דברי ואמר: "שטויות". כשהבין שאמר משהו לא הולם הוא הוסיף ואמר שלא יטפל במקרה ועזב.

הם חסמו לאחר מכן את כול המידע, ובדקו אם מישהו תיעד את מה שהתרחש. ב-25 ביוני השוטר שהתעלל בנו בתחנת המשטרה הסכים שגב' וואנג מתה כתוצאה מהרדיפה. הוא נראה מפוחד והורה לי לשמור זאת בסוד. הוא העיר שיש לו שני ילדים בבית ספר והתחנן לפני שאעזור לו. סירבתי לבקשתו. הוא לא יכול היה לעשות דבר ועזב.

ב-27 ביוני הוא שב בחזרה וביקש ממני לשמור על כך בסוד, הוא איים שאם לא, הוא יוציא אותי מהמרכז לארוחה, ויהרוג אותי בחוץ. כשראה שהאיומים אינם פועלים הוא אמר לי לחשוב על כך שנית ועזב. הוא הגיע שוב לאחר שלושה ימים מלווה בשני סוכני משטרה. הם שוב איימו שאשמור על כך בסוד. אמרתי להם: "מי שהורג אנשים צריך לקבל אחריות". הם עצרו אותי ואמרו: "את יכולה להפסיק כאן ועכשיו. זה לא יעבוד מאחר ואת מתעסקת במחלקת השוטרים". כשעניתי שזה לא בסדר מכל זווית כלשהי. הם הציעו : "אנחנו יכולים לשחרר אותך. בואי ונתחיל דף חדש". אולם כשראו שקיבלתי פסק דין מבית המשפט לא הייתה להם עילה לקחת אותי החוצה ולהרוג אותי. מלבד זאת אסירים רבים שם שמעו כבר שגב' וואנג מתה כתוצאה מהתעללות.

חיפשתי הזדמנויות להגיש תביעה בנוגע למותה של גב' וואנג אבל לא יכולתי. ב-27 ביולי כשהתובע הגיע עצרתי אותו וסיפרתי לו על מותה של גב' וואנג, כמו גם על תקריות של מכות חמורות שהוכיתי. הוא רשם הכול ואמר שיטפל בכך. ב-1 באוגוסט הוא ביקש ממני שוב פרטים והעיר: "התביעה אינה יכולה לטפל במשטרה" לא שמעתי ממנו שוב.

כפי שכבר הזכרתי המשטרה רצתה להרוג אותי כדי להעלים את העובדות. במרכז המעצרים איבדתי לעתים קרובות את הכרתי ולחץ הדם שלי הרקיע שחקים. הסוהרים ניסו לאלץ אותי לעבוד בעבודות ידיים אבל סירבתי. כתוצאה מכך הוחזקתי בצינוק. מאוחר יותר אחד האנשים בעלי מצפון במשרד התביעה גילה זאת ואמר: "השוטרים האלה יצאו משליטה בימים אלה. עלינו להגיש תביעות כדי לטפל בכך".

ב-15 בדצמבר אותה שנה המשטרה לקחה אותי לכלא הואה-ביי וכלאה אותי שם.