כשואלים אותי באם אני חשה בודד אני תמיד עונה: אני מאושר מאד. אני מתרגל דאפא הנוהג לפי הדרך הנפלאה והנכונה ביותר, כמו כן אני גם תלמיד תקופת תיקון הפא. החשוב מכל הוא שיש לי את המורה בעל החמלה העמוקה ביותר שהציל אותי וטיהר את נפשי ואת גופי. המורה גם מדריך אותי בטיפוח. כל יום אני חש שאני טבול בנועם והחסד של המורה ולכן אינני חש בודד.

כל אימת שאני נכשל בטיפוחי אם איני נוהג לפי הפא או אם אני מפתח החזקה, המורה שולח לי רמז כדי לגרום לי להגיע להבנה. אני יודע שהמורה אף פעם לא ישאיר אותי מאחור.

כשאני מתקדמ בטיפוח, המורה מראה לי את הפאלון הצבעוני כדי לעודד אותי להשתפר עוד יותר.

אני יוצא החוצה לאמת את הדאפא בכל מזג אוויר, ללא כל הבדל בין אם זה קיץ או חורף. לפעמים כשאני חש עייף ומותש, אני נזכר שהמורה נמצא איתי תמיד. אני יודע שעלי למלא את הנדרים שהתחייבתי למלא. משימתי כאן היא לעזור למורה לתקן את הפא.

כשייצור אנוש לומד את האמת אודות פאלון דאפא וניצל, אני מבין שיכול להיות שהוא מושל או מלך של איזו שהיא ממלכה, וכמו כן כל הייצורים החיים בממלכתו ניצלים.

כל יום אני שולח מחשבות נכונות לסילוק והשמדת הרוע בזמנים שנקבעו לכך. אני חייב לעשות זאת, כעזרה למורה בתיקון הפא. המורה ביקש מאתנו לשחרר ולוותר על ההחזקות לתהילה, לרווח ועל הרגשות. ובינתיים הכין עבורנו דבר מרשים ונהדר. אני נוהג לפי בקשת המורה ומנסה להיפטר מכל החזקותיי, ולכן איני חש בדידות.

אני חש כל יום שאני טבול בעקרונות הפא המעמיקים, ללא גבולות. ככל שאני קורא ולומד אותם יותר, אני חש שרצוני לקרוא אותם עוד ועוד, ויותר קשה לי להניח את הספרים מהיד. כשאני מקבל את עקרונות הפא לחלוטין עם כל ליבי, שום דבר אחר אינו קיים. החזקותיי מסולקות בהדרגה באמצעות לימוד הפא, וכל המחשבות הרעות והלא נכונות מטוהרות. לימוד הפא הופך אותי למתמיד ושקדן ואמונתי במורה ובפא גוברים. לימוד הפא הוא דבר חשוב מאד עבור המתרגלים.

קבלתי את חוק הבודהא שהוא הישר ביותר. כמו כן המורה שלי הוא הרחום והחומל ביותר. עם כל אלה, כיצד יכול אני לחוש בודד? אני יכול רק להתמיד ולשקוד ולטפח ביציבות. אעשה היטב את שלושת הדברים ואמלא אחר התחייבויותיי להצלת יותר ישויות חיות.