מר ואנג, 40, היה מזכיר מטעם המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) בחברה גדולה בעיר צ'ינג-הואן-דאו. כאשר המק"ס החלה לרדוף את הפאלון גונג, הוא נכנע ללחץ והלך על פי הוראות המק"ס על מנת לשמור על מעמדו. הוא שיתף פעולה עם המשטרה לתפוס את המתרגל שיאו ליו ולשלוח אותו למרכז לשטיפת מוח. מר שיאו נשפט לעבודה בכפייה למשך שנתיים, עונה בזמן שהיה כלוא באותו מחנה וכמעט מת. במשך הזמן פיתח ואנג מחלת לב וספונדילוזה בצוואר (עיוות חוליות). הוא אושפז שלוש פעמים וסבל כאבים קשים. אנשים התלוננו לממונה עליו בקביעות על היותו פקיד מושחת, והממונה שלח אנשים שיחקרו אותו תכופות בשל כך. כל זה הקשה מאד על חייו של ואנג. במשך מעצרו של שיאו ליו, מתרגלי פאלון גונג שלחו למר ואנג הרבה פעמים חומר הבהרת אמת והוא קרא אותו בתשומת לב. התברר לו שהרבה קציני משטרה ואנשי צוות "משרד 610" נענשו על מעשיהם הרעים, הוא החל לתהות מדוע הוא סובל ממחלה עיקשת כזו בגיל כל כך צעיר. הוא החל לחשוב שזה יכול להיות קשור לרדיפה שלו את מר שיאו ליו.

אחרי שמר שיאו ליו שוחרר, מר ואנג סידר לו לחזור למעמדו הקודם במהירות רבה ודאג גם שהוא יקבל משכורת זהה ואת ההטבות שקיבל לפני שנעצר. מר שיאו הבהיר לו את העובדות בנושא הדאפא באופן רציני. כאשר מר ואנג הבין מהי האמת, הוא התפטר מן המק"ס ומארגונים הקשורים אליו, ניפץ את התליון עם תמונתו של מאו שהיה במכוניתו וזרק אותו לפח, הוא תלה במקומו תליון שעליו כתוב "פאלון דאפא טוב." הוא העלה באש את כל הספרים שנכתבו על ידי מאו, דנג, וג'יאנג זמין שהיו מונחים על מדף הספרים שלו.

היה לו גם פסלון חרסינה של מאו שקיבל מדודו שנפטר. הוא היסס האם לסלק את הפסלון ואת התגים האחרים שעליהם תמונתו של מאו, אבל מר שיאו סיפר לו על מעלליו של מאו בזמן "מהפכת התרבות", ושמאו הרג אנשים רבים במהלכיו הפוליטיים. לדוגמה, במהלך "הקפיצה הגדולה קדימה" הרבה סינים מתו ברעב המלאכותי שנוצר על ידי מהלך זה. האנשים בסין באמת מאד עניים ועדיין מדינאי מרושע כזה יכול להשפיע גם אחרי מותו. בכל מקום שתמונתו תלויה אנשים יסבלו ממזל רע, ממחלות ואבדון. כשמר ואנג הבין את זה, הוא ניפץ את הפסל של מאו ואת התגים וזרק אותם אל הנהר המסריח שמאחורי ביתו. הוא ניתק את קשריו לחלוטין עם המק"ס. וכאשר שוטרים מ"משרד 610" חקרו אודות שיאו ליו, הוא הגן עליו בשקט.

לאחר שהחל להאמין בדאפא ועזב את המק"ס, מחלת הלב שלו והספונדילוזה בחוליות הצוואר נעלמו, והוא אף העלה במשקל. צבע פניו הוטב והוא הרגיש מלא און. לפני, הוא צרך תרופות רבות, אבל עכשיו הוא לא נזקק יותר לשום תרופות. הוא משנן בשקט "פאלון דאפא טוב ו 'אמת חמלה וסובלנות' טוב," ואז מתחיל את עבודת יומו. הוא עובד ביעילות ובשמחה והכול הולך למישרין. עכשיו הוא דבק בעקרונות של "אמת חמלה וסובלנות" והוא אדם טוב. הדבר הראשון שהוא שינה (בחייו) היה הרגלו לאכול כל הזמן, לשתות, ולהיות שתוי. כאשר אנשים שולחים לו מתנות כשוחד, הוא מסרב לקבל אותן בתקיפות. בעבודתו הוא להוט לעזור לאחרים מבלי לבקש תמורה. הוא זוכה לאמונם של עמיתיו וחבריו, ואנשים לא מתלוננים עליו יותר. ב-2007 הוא קודם לתפקיד המנכ"ל.

כאשר הוא משתתף במפגשים עם בני כתתו וחבריו, אם מישהו מהם מזכיר את נושא ה"פאלון גונג", מר ואנג מספר להם שאירוע "ההצתה העצמית" פוברק ובוים על ידי המק"ס והוא מלא בחסרים. "אל תאפשרו לעצמכם להיות מובלים על ידי המק"ס. אל תשתתפו ברדיפה של הפאלון גונג," הוא מוסיף. הוא גם אמר שהוא באופן מוחלט מאמין שדאפא טוב והוא יתנהג טוב. הוא אמר לבני משפחתו ולחבריו שהוא הפיק תועלת לאחר שהחל להאמין בדאפא ועזב את המק"ס ואת ארגוניו, ושכנע אותם לעזוב גם כן.