בימים אלו סין הומה מרעידות אדמה פוליטיות. בתחילה היה זה מפקד המשטרה וואנג לי-ג'יון שביקש מקלט מדיני בקונסוליה האמריקנית בצ'נג-דו; לאחר מכן בו שי-לאי הורד בדרגה; לאחר מכן , ראש הממשלה וון ג'יאה-באו התפרץ בזעם כשהוא מצהיר שקצירת האיברים ממתרגלי הפאלון גונג (הכלואים במחנות העבודה בכפייה ובבתי הסוהר, המת') על ידי ג'יאנג זמין וסיעתו (חלק מהמפלגה הקומוניסטית הסינית, המת') הייתה אכזרית ובלתי אנושית. ואחרי זאת, הנשיא הו ג'ין-טאו (יו"ר המק"ס) טיפל בג'ואו יונג-קאנג כאשר השתמש באסטרטגיה פוליטית נגדו. לאחרונה נודע גם שהו ג'ין-טאו ווון ג'יאה-בו העתיקו את הקו הפוליטי היפני.

כמה מתרגלים עמיתים החלו להתלהב ולהתרגש עקב אירועים אלו וחשבו שמה שקרה למפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) היה רק ההתחלה, ודברים עוד יותר גרועים יתרחשו בקרוב. האם שכחנו מי אנחנו?

מהי המשימה שלנו? האם זה ליהנות מהדרמה המתרחשת? האם הפוליטיקה של המק"ס קשורה אלינו? בסופו של דבר כל הצעדים של המק"ס היו ניסיונות למנוע את חיסול שלטונה בסין.

מה עוד שלאחדים מהמתרגלים ישנה החזקה לשנת 2012. האם לשנת 2012 יש איזה קשר לטיפוח שלנו? האם זה נמצא בפא? האם זה יבטיח שתנצל ותגיע לגן עדן רק בגלל שאתה חושב על זה כל יום?

הנתיב שהמתרגלים צועדים בו שונה מהנתיב של אנשים רגילים, וזה גם כולל את מה שהמתרגלים חושבים. אם אתה חושב על עניינים של אנשים רגילים האם אינך אדם רגיל? הסתכל על אנשים רגילים השקועים – ב"עסקים מוצלחים" – מחפשים תהילה, תועלת אישית וריגוש. לכן מדוע איננו יכולים אנו, כמתרגלים, להתמקד ב"עסקים המוצלחים" שלנו ולעשות היטב עם כל הלב, את שלושת הדברים שהמאסטר ביקש מאתנו לעשות?

אם מתרגל אינו יכול לראות את ההבדל בין מתרגלים לבין אנשים רגילים, הוא אינו יכול להתקדם ולהשתפר בטיפוח, מאחר ושני הנתיבים הם נתיבים שונים לחלוטין. בעבר המתרגלים יכלו לוותר על הכל מאחר והיה ברור להם לחלוטין שהם שונים מאנשים רגילים. מה רוצים אנשים רגילים? מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים להיטמע בפא ולעזור למאסטר בתיקון הפא.

אם אינך רוצה להיטמע בפא ורק רוצה להיות אדם רגיל, אזי אינך מתרגל. במקרה זה אף אחד אינו יכול להציל אותך. אם מישהו אינו רוצה לחיות, אף אחד לא יכול להתערב בזאת.

הטיפוח שלנו באמת שונה. בהיסטוריה, שום אסכולת טיפוח לא גרמה לתלמידיה "להבהיר את העובדות כדי להציל ישויות חיות". הנתיב אותו המתרגלים לוקחים הוא ללמוד את הפא, לעשות את התרגול, לשפר את השין-שינג, להבהיר את העובדות כדי להציל ישויות חיות ולשלוח מחשבות נכונות. אחדים מהמתרגלים אינם מבינים את הדרישות ומטפחים בדאפא כמו שהמטפחים טיפחו בעבר. ולכן אינם רוצים לעשות את שלושת הדברים. אזי אשאל אותך שאלה: "באיזו דרך טיפוח אתה מטפח?"

אלו הן רק ההבנות האישיות שלי.

המאסטר אמר:

"עם חוק גדול כזה, כל כך הרבה אלוהויות כבירות של העתיד שטופחו באמצעות הדאפא, תלמידי דאפא כבירים, איך אפשר להטיל תקווה על אדם רגיל כלשהו? האם אין זה עלבון לעצמנו? האם המין האנושי יכול לשלוט על אלוהויות? אבל רבים מתלמידי הדאפא שלנו חושבים באופן זה. זה לא משנה אם זה אדם אחד שחושב כך, זה גם לא משנה אם שני אנשים חושבים כך – זהו עניין של טיפוח אישי. אם כולם חושבים בצורה זו, איזה מין תופעה זאת בתוך כל קבוצת תלמידי הדאפא? זוהי תסיסה חזקה, החזקה חזקה. זה לא בסדר. אני ראיתי את זה, גם הכוחות הישנים ראו את זה. הכוחות הישנים חושבים: "איך זה ייתכן?" לכן הם גרמו שהתוצאה של הקונגרס ה-16 של המפלגה הקומוניסטית הסינית תהיה יותר גרועה." (הרצאת פא בוועידת הפא בפילדלפיה, ארה"ב בשנת 2002)

הזמן חולף כהרף עין, כל הגורמים משתנים במהירות של מצמוץ עין, וכל שינוי עלול להיות מכריע ומוחלט. עבור כל מתרגל, ככל שנחזיק בהחזקות שלנו אפילו רק לדקה נוספת, זה ישאיר אותנו בחרטה בלתי הפיכה.