שיתוף התנסות מתוך ועידת פאלון דאפא השמינית לשיתוף התנסויות בישראל

התנסות של מתרגל ישראלי

שלום מורה יקר!
שלום מטפחים יקרים!

בהתנסות שלי אני רוצה לשתף אתכם בהבנתי מה זה מצב של מטפח ומעט על שליחת מחשבות נכונות.

בעיסוקיי האחרונים היואן-שן שלי צריך להיות מלא במחשבות נכונות. על כל ישות חיה שאני פוגש עלי להשאיר חמלה וטוב לב. המבט שלי צריך תמיד להקרין חום וטוב לב ועל פניי צריך להיות חיוך. ללא קשר באילו קשיים אני נתקל, אני תמיד חייב לנהוג כך. כך, לפי הבנתי, צריך להיות מצב של מטפח. אך זה לא תמיד מצליח להיות כך. לפעמים אני חווה קשיים. לדוגמה: כשבכל מקום צריך לעמוד בתור, או שלפעמים כל מיני סיטואציות קורות בו זמנית, או כשיש לחצים שונים. בדיוק ברגע הזה כשהמצב מתחמם, המצב הנכון של המחשבה של מטפח מתחיל להיחלש אצלי. אז מתחילות להתבטא כל מיני תלונות וחוסר שביעות רצון שלי. כאשר מצב כזה משתלט עלי, כשזה נמשך וכשאני אני לא עושה צעד אחורה כי אני לא תמיד מצליח לזהות זאת – הסביבה שלי, כל האנשים סביבי מרגישים לא בנוח, ואולי נתקלים בכל מיני צרות. יתכן ששדה האנרגיה שלי יכול להשפיע מאוד על האנשים לכיוון החיובי או השלילי, ואז קשה להציל את החיים שסביבי.

המצב הפנימי שלי יכול להשפיע על פני השטח, וזה משתקף כמו במראה דרך מצב רוחם של האנשים שנמצאים סביבי, לפי הבעות פניהם, לפי הטון בקולם כשהם מדברים.

כאשר אני חושב יותר על עניינים אנושיים, אולי התשוקות וההחזקות של האנשים שמסביבי מתחזקות, הטבע האנושי שלהם נעשה חזק יותר, חזק יותר מקיר בטון. במצב כזה קשה מאוד לגעת בלבם ובנשמתם. כפי שאני מבין זאת, כשאני מכניס מחשבה לא נכונה, או עושה משהו שגוי, אם לא זיהיתי אותה מיד, ובגלל עומס בעיסוקיי לא שמתי לב לכך, אז היא מתחילה לגדול בתוכי ונעשית חזקה יותר. היא מתמקדת במקום מסוים בשדה הממדי שלי ומנסה להישאר שם. היא חיה ויש לה מחשבה משלה. המצב הלא תקין שלי נותן לה כוח ומאריך את הקיום שלה. ואם לא זיהיתי אותה מייד ועצרתי בעדה, היא מתחילה להשפיע עלי מתוך השדה שלי ויכולה לדחוף אותי לדרך לא נכונה. לדוגמה, בעבודה יש לי לעיתים קרובות זמן פנוי, ובדרך כלל אני מקדיש את הזמן הזה ללימוד הפא. אך בפעם מסוימת שמעתי מוזיקה ברדיו וביום הבא פתאום גיליתי שהמוזיקה הזו מתנגנת לי בראש. אמנם ברגע ששמתי לב לכך היא נעלמה מיד, אך ביום הבא היא הופיעה שוב. אולי זה נגע ברגשות שעוד לא סילקתי ואני אפשרתי לזה להיכנס פנימה. כשאמרתי למוזיקה הזו "אני לא רוצה לשמוע אותך יותר" היא לא חזרה יותר. אך יש הרבה דברים אחרים שחודרים פנימה ואולי לא שמים אליהם לב מיד.

אני נמצא בחברת אנשים רגילים ובא במגע עם כל הדברים שאנשים רגילים באים אתם במגע. אם משהו בחברה הזו מוצא חן בעייני, או כשאני מתבונן במשהו, יכול להופיע הרצון האנושי, אז ייתכן שהדברים האלו יוכלו להיכנס לתוכי וליצור הפרעה מבפנים. את המוזיקה המסוימת יצר וניגן בן אדם על בסיס הרגשות שלו, אך אצלי מתעוררת שאלה איך עלי להתייחס לזה? ייתכן שבמוזיקה ההיא שעוררה בי עניין היו האלמנטים שנגעו בתשוקות שעוד לא סילקתי. כמובן שברגע שמגלים את התשוקות האלו ייתכן שהם לא ימשכו אליהם כל כך כל מיני דברים כמו המוזיקה ההיא. הם פשוט ייעשו חלשים יותר או ייעלמו בכלל.

ב"ג'ואן פאלון", הרצאה שנייה, כתוב:

"בטיפוח-תרגול הדתי של העבר, אסכולת הבודהא דרשה ריקנות. לא צריך לחשוב על שום דבר ולהיכנס לשער הריקנות. אסכולת הטאו לימדה את האַין, כי אין שום דבר. לא צריכים לא לרצות ולא לרדוף אחרי שום דבר. מתרגלים מדברים על כך שיש את הרצון לתרגל אבל אין את הרצון להשיג גונג. בטיפוח-תרגול צריכים להיות במצב של חוסר כוונה. ככל שאתה מתרכז בטיפוח השין-שינג שלך, כך תעשה פריצות דרך ברמה שלך. מובן שתשיג דברים שאתה ראוי להם. אם לא תוכל לוותר על דברים האין זאת החזקה?"

במשך תקופה ארוכה לא יכולתי להבין למה הפיסקה הזו מתייחסת, יש שם משפט:

"…יש את הרצון לתרגל אבל אין את הרצון להשיג גונג".

אני עובד באן טי די במחלקת החדשות בעברית בתפקיד עריכה. הרבה פעמים יש לי תחרות עם עצמי על הזמן. אני מתמקד יותר בלעשות את העבודה שלי מהר, ולא תמיד חושב על האיכות. אבל איכות העבודה שלי משקפת בעיקרון את ההתייחסות שלי בתקופת תיקון הפא. כמה שיותר טובה ההתייחסות שלי לדברים, כך אפשר להציל יותר ישויות חיות. כשההתייחסות שלי גרועה, האם זה לא מה שכתוב בג'ואן פאלון:

 "…יש את הרצון לתרגל אבל אין את הרצון להשיג גונג".

"להשיג את הגונג" אני מבין במשמעות של להשיג את המטרה של הצלת חיים. זאת אומרת שאני עובד הרבה אבל לא משיג את המטרה הזו.

מטרת ההגעה שלי לעולם הזה היא הצלת ישויות חיות. כל הדברים שאני עושה הם בשביל הצלת ישויות חיות. אבל שמתי לב שבסיטואציות שקשורות לתחרות הזאת עם הזמן, אין לי בכלל המחשבה "האם זה מציל ישויות חיות?"

בהרצאת הפא ביוסטון 1996, המורה אמר: (תרגום לא מדויק)

"אני יכול לומר לכולכם שההבדל הוא במחשבה אחת בלבד; ההבדל בין אנשים לבין אלוהויות הוא המחשבה האחת הזו. אם אתה יכול לוותר עליה, אתה מטפח, ואם אינך יכול, אתה בן אנוש."

מחשבה אחת יכולה להיות שנייה של זמן, מחשבה אחת – שנייה אחת. אם אני עושה את עבודתי עם מחשבה נכונה וחושב על האחרים ועל הצלת ישויות חיות, אז אין לי מחשבה על הזמן בכלל, אני מחובר למה שאני עושה. זה נקרא "וו וויי". אבל אני חשבתי על עצמי וברגע שחשבתי על עצמי ולא שמתי את האחר קודם, כבר התרחקתי מהפא. כמטפח אני צריך לצאת מהנושא של חיים ומוות, כי זה עניין של אדם רגיל, אז אם חשבתי על עצמי, נגעתי בנושא של חיים ומוות. אז אני כבר הולך בדרך של אדם רגיל.

כשהבנתי את זה התחלתי להשתדל להסתכל פנימה וממש להקדיש מחשבה לכל מצב שבו אני נמצא, התחלתי להסתכל באופן יותר רגוע על הסיטואציות ברגע שהן קורות. אם אני לא מצליח בזמן אמת אז אני עושה זאת לאחר מכן, ובגלל שאני מקדיש מחשבה ומסתכל פנימה לוקח לי הרבה פחות זמן לפעול במחשבה נכונה ולהחזיר את המצב למצב הנכון. התחלתי לעבוד יותר על עצמי והרגשתי שיש לי פחות מחשבות אנושיות.

כעת אני רוצה לגעת בנושא של שליחת מחשבות נכונות.

שליחת המחשבות הנכונות באותו הזמן על ידי מטפחים בכל העולם, זה אחד משלושת הדברים שהמורה אמר לנו לעשות. במיוחד במצב הקשה שבו המחשבות לגמרי עסוקות בדברים אחרים, צריך להעביר את המחשבות למצב של שליחת מחשבות נכונות. לפעמים זה כל כך קשה שנדמה שרכבת כבדה נוסעת במהירות עצומה וצריך לעצור אותה מיד. במצבים האלו אני אומר לעצמי לפעמים, שעכשיו, שליחת המחשבות הנכונות זה הדבר החשוב ביותר, הקדוש ביותר, ושכל העניינים שעסקתי בהם עד עכשיו, לא משנה עד כמה הם חשובים, הם פחות חשובים. זה עוזר לי להרגיע את הלב שלי ולהתרכז בשליחת המחשבות הנכונות.

שמתי לב שחשוב להתכונן לשליחת המחשבות הנכונות דקה או שתיים קודם לכן. אם לא עושים כך אז ייתכן שכשישמע ה"גונג" לתחילת שליחת המחשבות הנכונות, אהיה עדיין עם אותן מחשבות ועניינים שהיו לי לפני כן. כמובן הכי טוב פשוט לשבת ולהירגע במשך חמש דקות. אך זה לא תמיד כך. אני שולח מחשבות נכונות בזמנים שונים במשך היממה, ולפני כל פעם שאני עושה זאת המצב שונה לגמרי. אם צריך לקום מהשינה או שאתה משוחח עם אנשים, או שאתה מבצע עבודה כלשהי. לכן כל פעם אני משנה את הגישה כדי להעביר את הריכוז שלי לשליחת מחשבות נכונות.

בחודשים האחרונים אני מייחס לזה הרבה תשומת לב. ההכרה שלי נעשית יותר יציבה. בעבר גיליתי שבזמן שליחת המחשבות הנכונות אני חושב על משהו אחר, לא נמצא שם בגוף הפיזי ,אלא ממשיך עם המחשבה על נוחות ולא שולח מחשבות נכונות כמו שצריך. כדי שמצב כזה יפסיק להתקיים, אני מנסה לעשות מעבר חד, לעקור מחשבות שונות כבר בהתחלה, אפילו אם הן טובות מאוד וחשובות. אם אני לא יכול לעשות זאת מיד, הרוע שאני צריך לסלק במרחבים שלי יודע על כך, ויכול להפריע בכל מיני דרכים, לנסות להסיח את דעתי, להריץ בראשי מחשבה, לומר ש"עניינים מסוימים חשובים יותר ושצריך לחשוב עליהם, כדי לקבל החלטה ". כל זה נעשה כדי להסיח את דעתי. ברגע שאני מזהה את המחשבות האלו, ושולח מחשבות בצורה טובה במשך 15 דקות, אז אני מנקה היטב את הרוע מהממדים שלי.

בג'ואן פאלון הרצאה תשיעית, "לב בהיר ונקי" המורה אומר:

"כשאדם משנן את שמו של הבודהא, הוא צריך לעשות את זה כשהוא ממוקד במחשבה אחת, ללא שום דבר בלבו, עד שחלקים אחרים של המוח יהיו רדומים והאדם לא יהיה מודע לשום דבר עם מחשבה אחת שמחליפה אלפי מחשבות, וכל מילה של "בודהא אמיטאבהא" מופיעה מול העיניים. האם אין זה הישג?"

הרבה פעמים אני שולח מחשבות נכונות ומרכז את הלב שלי באות "מיה" (Mie). אני מגדיל את האות "מיה" עד כמה שאני יכול, ומחזיק מחשבה אחת באופן מקסימלי על סילוק הרוע בתוך שלושת העולמות. לפעמים אני רואה את האות "מיה" סופגת לתוכה רוע מתועב ומסלקת אותו לחלוטין.

הגישה שלי כלפי שליחת המחשבות הנכונות שינתה גם את הגישה שלי כלפי לימוד הפא. זה נתן לי אפשרות ללמוד את הפא באופן רגוע, מרוכז ועמוק יותר. זה עזר לי להתייחס לעבודתי ולעניינים הקשורים להבהרת האמת בצורה יותר אחראית. שליחת המחשבות הנכונות משחקת תפקיד חשוב מאוד בטיפוח האישי, ובתיקון הפא.

אני מודה למורה!
אני מודה לעמיתיי!