שיתוף התנסות מתוך ועידת פאלון דאפא השמינית לשיתוף התנסויות בישראל

מאסטר יקר,
אחיי לטיפוח, שלום

על ההחזקה לצדק

במאבק על הצדק יש שני צדדים – הרע והטוב, כאשר הצד הטוב שומר גם על קיומו של הקורבן, בין אם פעיל או סביל. אני תמיד הייתי בצד הטוב, תמיד קורבן. מושגים מוטעים שהשתרשו בעקבות אירועים טרגיים בעברי שמרו בקנאות על תחושת והוויית הקורבן בתוכי, לא פלא שהתחברתי באופן טבעי לאלו הסובלים והמדוכאים בחברה על ידי עוול ורשע: אם זו גזענות, הפלייה מכל סוג שהוא וכדומה. גיליתי בתוכי שיפוטיות רבה וקושי בקבלת בקורת. על כל דבר היה לי מה להגיד, להצביע על החסרה או להביע דיעה. גם אם ברוב המקרים זה קרה רק בתוכי – זה יצר לב לא נקי, ללא שקט, במאבק מתמיד למען הצדק.

תפיסת הצדק גם היא סובייקטיבית לחלוטין. תחושת הקורבן הבסיסית היא – חוסר אונים. האפקט הוא כעס וכאב בעוצמות הרסניות, ואחד הכלים להפגתם או יותר נכון לאשליית הפגתם הוא – שיפוטיות. לא פלא שהחיים זימנו לי הרבה סבל – נפשי ופיזי, כדי לקיים ולשמור את אשליית הקיום הזו, וכך לטשטש את האמת, את הטבע האמיתי ואת מי שאני באמת.

אני יכולה להודות בפה מלא שבמהותי אני "ג'ן ,שן, רן". לולא זה לא הייתי מצליחה לשרוד. זה תמיד הדהד מבפנים ומאז שאני זוכרת את עצמי החיפוש היה קיים. אבל הצד האנושי גבר וגרם לסבל רב ועיוות של מי שאני וכתוצאה התפקוד שלי נפגע, כך לפחות אני חווה את זה.

המורה גאל אותי.

תוך כדי הפלגה על סירת הפא והתמודדות בלתי פוסקת עם המושגים המוטעים שבי אני מגלה את האמת.

לאחרונה התחלף המנכ"ל של העיתון. בישיבת המערכת הראשונה הוא חשף בפנינו את חזונו ודרישותיו וביקש את תמיכת כולנו במהלכים החדשים. הרגשתי בהתנגדות מצדו לכל דבר שהעליתי או שניסיתי להעלות וכך גם הרגשתי בעבר בינינו. מעולם לא שיתפתי אותו על כך. בתוכי כעסתי, נעלבתי והתנגדתי.

בשיחה עם עורכת בעיתון סיפרתי על הרגשתי והבנתי לגבי הפגישה והדרישות החדשות, וכמובן שהיה לי ברור שאני צודקת. הרגשתי מאוימת ומתוסכלת מהדרישות הנוספות כלפיי ומחוסר האונים למלא אותן.

התבוננתי פנימה, האיום והתסכול הם רדיפה מבפנים ומשתקפים בהרבה תחומים בחיי. אין להם דבר עם המנכ"ל החדש. כאשר קיימות בי כל כך הרבה התנגדויות, מה הפלא שזה בדיוק מה שמשתקף מבחוץ?

התחלתי להבין איך ההתנהגות שלי משתקפת אלי מאלו שמסביבי, ראיתי הכל רק מנקודת המבט שלי ושפטתי את הדברים לפי מידת הצדק הנדרשת – לדעתי כמובן. הבנתי שזה בכלל לא העניין, אלא, האם אני מסוגלת להכיל את האחר למרות ואף על פי טעויותיו, רגישותו והתפישה שלו, וכל זאת כמובן צריך להיעשות עם לב שאינו זז. זו החמלה האמיתית, זו החכמה האמיתית.

בימים שאחרי הפגישה קראתי מספר פעמים את ההרצאה של המאסטר ל"אפוק טיימס" ב- 2009. זיהיתי בבירור את החסרותיי ולפתע ראיתי באור אחר את מה שהמנכ"ל החדש מנסה לעשות. כל הטענות שהעליתי בפני העורכת הופרכו בצורה חד משמעית ובבת אחת הכל נמס. התמלאתי ברוך וברצון עז לעזור, והתגבשה בי החלטה לתמוך בכל העשייה שלו במידת יכולתי, גם, ובעיקר, אם זה דורך לי על תחושות הקושי וחוסר האונים.

על "הביטוי בשטח נובע מהמחשבה", מתוך:  "לימוד הפא בפגישת "האפוק טיימס"  2009

"זה באמת קשה לנקות את המושגים האלה ואת הדברים הרעים שיצרתם תוך כדי חיי היום יום שלכם ואתם צריכים לשנות את ההרגלים האלה שיצרתם. כבר יצרתם דרך חשיבה כמו זאת ולכן אם אתם רוצים להימנע מבעיות נוספות עליכם להסתכל לתוך אופן החשיבה שלכם ולתקן שם דברים"

המאסטר אומר עוד:

"כשאני אומר "הביטוי בשטח נובע מתוך המחשבה", אני מתכוון גם שהקושי נובע מכך שאתם מייחסים חשיבות יתר לעניין עצמו ורואים את עצמכם באור פחוּת יותר. אל תתייחסו לשום דבר כזה כאל משהו גדול, בגלל שבמשהו משמעותי כמו הצלת ישויות חיות, עליכם לעשות בדיוק מה שאתם אמורים לעשות, לנהל אותו בצורה רגועה. כשאתם נתקלים בדברים שלא נשמעים כל כך טוב, או שאינם מה שאתם מצפים שיהיו,  אל תיקחו אותם ללב ורק עשו בצורה אצילית ובביטחון את מה שאתם אמורים לעשות. אם לא תיתנו להפרעה של הרוע לסחוף אתכם, גורמים מרושעים לא ינבעו מכם, הרוע יהפוך משהו פעוט, אתם תיעשו ענקיים וחזקים והמחשבות הנכונות שלכם יהיו שופעות. זה באמת כך."

בשיחה עם מטפחת על נושא חוסר האונים, שיתפתי שהרדיפה אחר הצדק גם היא החזקה, כי מאבק לצדק מצריך קורבן, ואם אין קורבן – אין צורך להילחם, כי אז העשייה היא מתוך וו- ויי, הנקייה מדברים רגשיים שבמהותם הם בסך הכל מושגים מוטעים על עצמנו. באנו לפה בשליחות לעזור למאסטר לתקן את הפא כי המקום הזה מעוות לגמרי, איך אנחנו מצפים למצוא פה צדק? הרדיפה לצדק מחפה על תחושה פנימית של חולשה ורצון לתקן בחוץ במקום בפנים. כמובן אני מתייחסת כרגע רק לתהליכים פנימיים. קיימות הרבה דעות ותמיד יהיו, אז מה? מה שחשוב כרגע זה העשייה. המאסטר מדגיש כל כך הרבה פעמים את שיתוף הפעולה בינינו, האם אנחנו מבינים את זה באמת? האם אנחנו מאמתים את עצמנו או את הפא? אז למה כל כך הרבה ויכוחים על איך ומה, ובזבוז של זמן ואנרגיה, צריך עכשיו לעשות, וביחד אנחנו חזקים יותר.

מתוך ההרצאה "התקדמו יותר במרץ"  2010  וושינגטון, די.סי

"למען האמת, לפעמים הפה שלכם יגיד שכל מה שהמאסטר רוצה זה מה שאתם תעשו, אבל ברגע שזה מגיע לנסיבות אמיתיות בחיים, אתם עושים לעצמכם בלא יודעין הנחות . תמיד יש לכם את הדעות שלכם על דברים, ואתם חושבים שהדעות שלכם מתאימות למציאות שלכם ולנסיבות שלכם. אבל זה לא נכון. אל תשכחו: התקופה הנוכחית של ההיסטוריה נשמרה לתיקון הפא, וניתנה לתלמידי הדאפא להציל יצורים חיים ולהשלים את עצמם. זה לא כה פשוט כמו שאנשים מדמיינים עם חשיבה אנושית."

מושגים מוטעים

בעקבות מותה הטרגי של חברה קרובה, עברתי חוויות שעזרו לי לגלות את השפעת המושגים המוטעים ואת המחשבה הנכונה.

עברתי פחד עמוק ובדידות שהזכירו סיטואציה דומה בילדותי כשאבי נהרג. רגשות אלו נחרטו בי וצפו בעוצמה רבה עכשיו. הפחד היה גדול כל כך והשתקף אלי מקירות הבית, נאחזתי בפא בכל מאודי ובשביל שאוכל להירדם שיננתי את "לון יו". הבנתי שרגשות אלו של פחד, כעס, כאב וחוסר אונים, עולים עכשיו דרך המקרה הזה כדי למנוע מבעדי לעשות את מה שלשמו אני כאן. הם שיצרו את המושגים המוטעים שדרכם אני מבינה את החיים. הבנתי שזו הפרצה דרכה יוכלו ההפרעות להיכנס ולהפריע לתלמידת דאפא. אלו התיכנונים של הכוחות הישנים, שכשהגיע היום ואני עושה את תפקידי הם יוכלו להשתמש במושגים המוטעים כפרצה להפרעות. החלטתי חד משמעית לא להכיר בזה!

הבנתי שהמחשבה הנכונה היא שאני תלמידה של מאסטר לי הונג ג'י, ובאתי לכאן לאמת את הפא, להיות "ג'ן-שן-רן", ולא משנה מהם הדברים על פני השטח. רק כך אפשר לחזור לאיזון ולתקן את כל המעוות, רק כך אפשר באמת להינצל ולהציל.

מתוך: הרצאת פא בועידת הפא באמריקה המערבית (21 באוקטובר, 2000 בסן-פרנציסקו)

"כל ישות חיה ביקום הזה, ולא משנה באיזו רמה היא אימתה והבינה את הפא שלה, את עקרונות הפא  שלה ואת סטטוס הפרי שלה, צריכה לעבור מבחן קשה ואמיתי, כדי לוודא אם הדברים שהיא אימתה והבינה יכולים להתקיים ביקום הזה, כך היא מקימה את המוסריות האדירה שלה."

בשנתיים וחצי האחרונות עבדתי כגננת בגן פרטי.

היו לי קשיים רבים בדינמיקה עם בעלת העסק וזיהיתי את האלמנטים של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) באמצעים בהם היא השתמשה: איומים, האשמות, שקרים ואלימות מילולית, טיפחתי דרכם בנחישות והמצב השתפר, קיבלתי השראה מהמחשבה שאני אמורה להציל גם אותה ולאמת את הפא מולה. לאחרונה נוצרה סיטואציה מסויימת שגרמה לה שוב להיכנס למצב של לחץ ולתקוף אותי. תוך כדי כתיבת התנסות זו הבנתי שאני משתפת פעולה עם המצב שנוצר, בזה שאני מאפשרת להיות נרדפת, ובשביל שתינו אני צריכה לא לקבל את זה יותר. בשיחה שנערכה בינינו היא שוב תקפה אותי בצורה איומה ואלימה, ואני החלטתי שמספיק והצעתי שנסיים את קשר העבודה בינינו. היא הסכימה והמשיכה להתנפל, אמרתי שאני לא מוכנה לדינמיקה כזו וקמתי ויצאתי. רווח לי מאד והרגשתי נהדר – לא הייתי יותר קורבן!

אחר כך באו המחשבות הכלכליות בעיקר כי עמדתי לפני נסיעה לועידה ברומא שהייתה הוצאה גדולה בשבילי והסתמכתי על המשכורת החודשית שנכנסת. איך אסתדר?

היה לי ברור שהפחד לא מנהל אותי יותר ועם מחשבה נכונה הכל יסתדר.

בבוקר למחרת, שיחה עם מטפחת החזירה אותי למחשבה הנכונה שהכל תלוי במה שאני רוצה, והאם התחשבתי קודם כל באחרים לפני שחשבתי על עצמי.

ואז קראתי מייל שמטפח אחר שלח עם ציטוט מ"לימוד פא בוועידת ניו יורק 2008.  המאסטר אומר:

"היכולת של אנשים להבין דברים, או חוסר היכולת הזו, והמחשבות ונקודות המבט של היצורים החיים על זה, הפכו לאתגרים עבורכם בזמן שאתם מאמתים את הפא ומצילים את היצורים החיים של העולם הזה. אך לא משנה איך הם התנהגו, אנחנו עדיין צריכים להציל אותם, משום שחוסר ההבנה שלהם נובע מכך שהם אבודים באשליה. הם גורמים לכמה אתגרים לתלמידי הדאפא משום שהם לא יכולים לראות את הדברים כפי שהם באמת. לא משנה מה הסיבה בגללה הם באו לכאן לפני אלפי [שנים] או לפני עידנים, הם, בכל זאת, חיכו לזמן האחרון הזה. אנחנו לא יכולים להחליט נגד הצלתם רק משום שהם התנהגו בצורה עלובה בתקופת חיים אחת או עשו משהו מסוים לא נכון."

כל הזמן כשהחזקתי מעמד מול התקפות הרוע שעברו דרכה התחזקתי מהמחשבה שאני הלינק שלה להצלה. לאחר המילים האלו של המורה הבנתי שזה לא היה עד הסוף. הבנתי כמה אחריות יש לי עליה אם לא עשיתי הכל כדי לעזור לה לראות נכון את הפא ואותי כמייצגת שלו, ועד כמה היא אבודה בתוך האשליה.

הכל נמס וכתבתי לה מייל שמזמין פתח לתקשורת. הצעתי שנסיים את הקשר בצורה הגונה ומכובדת.

פתאום הבנתי שכבר ניסיתי הכל ועכשיו יש כאן בחירה של הצד השני וזה נכון לא להסכים יותר לרדיפה. למרות ההקלה העצומה שחשתי כלפי סיום הקשר הזה חשתי צער כי ראיתי מול עיני את ההרס והאובדן שלכדו את האדם שמולי. רווח לי כשהיא אמרה כי יש לה כבוד רב אלי והיא לא מצטערת על רגע אחד שהייתי שם, כי החשוב ביותר היה שתחשוב טוב על הפא –שהגיע אליה דרכי.

לא עוד קורבן – שלווה הציפה אותי, הרגשתי קלילות ותחושה של כוונון נכון וחזרה לטבע האמיתי שלי – איזו הקלה. למרות העתיד הלא נודע, ההחלטה הייתה מוחלטת לא לתת לפחד ולדאגה מקום בתוכי ורק ללכת באמונה שלמה בתוך הפא.

ב"הרצאת הפא בפגישה בנושא יצירת מוסיקה" בוושינגטון 2003 המאסטר אומר:

"מצב שליו הוא דבר רחום, למעשה הוא מצב אמיתי של בני אדם. בתוך השלווה יש גם שיאים, עליות ומורדות. זה לגמרי רציונלי. בתוך שלווה יש גם ביטוי של פאר, אבל הבסיס הוא שלווה."

שיעור נוסף במחשבה נכונה עבר דרך סבל פיזי שעברתי בעקבות בעיית גב קשה שהשאירה אותי ללא יכולת לזוז במשך יומיים תוך כדי כאב עצום ובלתי פוסק. למרות שהשכיבה עצמה הייתה מכאיבה ביותר, הדבר הקשה יותר היה בכל פעם שהייתי צריכה לקום. הסבל היה כה עז והייתי מותשת, לא ידעתי איך אהיה מסוגלת להמשיך לשאת את הכאב. ניסיתי לזהות את ההחזקה שהסתתרה שם. בימים האלו למדתי את הפא ללא הפסקה ושלחתי מחשבות נכונות כל הזמן, אך לא הרגשתי הקלה. בשלב מסוים שאלתי את עצמי האם אני מפחדת למות, מה שגיליתי הוא שמה אני מפחדת ממנו הוא הכאב בכל פעם שאני צריכה לקום, כי איני יכולה לשאתו יותר, לפחות לא בהכרה. הוא שלט בי. הבנתי את זה. החלטתי שכוחה של המחשבה הנכונה אדיר מכל דבר אחר ובפעם הבאה שרציתי לקום החלטתי שהמחשבה שלי היא זו שקובעת והיא אינה מכירה בכאב כלל ולא משנה איזה ביטוי יהיה לזה על פני השטח. הכנתי את עצמי לקימה וקראתי בקול "פאלון דאפא האו" – ועמדתי על הרגליים!מאותו רגע הכאב פחת וההחלמה הייתה מהירה ביותר. לאחר ארבעה ימים מתחילת התהליך כבר חזרתי לעבוד. הרגשתי שגבי התיישר.

במאמר "לסלק את ההחזקה האחרונה" מתוך "התקדמות במרץ 2", המאסטר אומר:

"אם מטפח יוכל להניח את המחשבה של החיים והמוות בכל מצב, הרשע בטוח יפחד ממנו; אם כל התלמידים יוכלו להגיע לזה, הרשע בעצמו יושמד. אתם כבר יודעים את העיקרון של "יצירה הדדית וניגוד הדדי". אם אין פחד, אז האלמנט שגורם לך לפחד כבר לא יתקיים. זה לא משהו שעושים בכוח, אלא משהו שמגיעים אליו כשבאמת מניחים ברוגע את הלב. כל פעם שאני רואה שאתם עומדים בקשיים ובסבל, המאסטר סובל יותר מכם; כל פעם שאתם עושים צעד לא נכון, כואב לי מאוד. למעשה כל מה שהרשע עושה מכוון להחזקות ולפחדים שלכם שעדיין לא הנחתם. אתם הישויות המוארות העתידיות שהולכות להיות בודהות, טאואים ואלוהויות, אנשים שלא רודפים אחרי רווחים והפסדים שבעולם הזה, אז עליכם להניח את הכל. ברגע זה אם אין לכם ההחזקה לשלמות המלאה, הרשע לא יוכל לנצל את הפרצה האחרונה."

בהמשך, אני עוברת תקופה של מבחנים רצופים בוויתור על ההחזקות הכי בסיסיות שקיימות בי, זה כל כך אינטנסיבי שאפילו קשה לתאר זאת במילים. הקונפליקטים, ובמיוחד אלו מול מטפחים עמיתים, מבקשים ממני להיות כל כך במחשבה נכונה, בחמלה ובסובלנות, וחושפים בפניי עם כל מילה היוצאת מפי או מחשבה שעוברת, את החסרותיי, פחדיי ולבבות שזזים.
אך בתוך כל זה זורח אורו של הפא במוחלטות.

המתרגלת מקריאה את הפורמולה של התרגיל רביעי: "מעגל האנרגיה השמימי של גלגל החוק" (אנו מנועים מלהדפיס את הפורמולה בשפה שאיננה שפת המקור – סינית)

מאסטר יקר,

במהלך השנים שאני מטפחת, אתה מראה לי את כוחי האמיתי שוב ושוב ומאפשר לי לעבור את האתגרים שלפני, החסד שלך ממיס את לבי עד דמעות בכל פעם מחדש. אתה יודע את התודה שבלבי על הפא שהענקת לנו.

פאלון דאפא האו