לציון תחילת השנה ה-16 לרדיפת הפאלון גונג בסין – מאמר ראשון בסדרת מאמרים על מרכזים לשטיפות מוח ו"חינוך מחדש" המשרתים את המשטר בסין ברדיפה

בה בעת שהעולם מתרכז בתעשיות כלי התקשורת, הנפט, הבנקאות והתחבורה בסין, חשוב לציין שהפרות זכויות אדם מהוות מבחינת היקפן תת-תעשייה במגזר הציבורי.

לאחר שהמשטר הסיני סגר את מחנות העבודה בסוף השנה שעברה, החליפו את מקומם "בתי כלא שחורים", או מתקני כליאה המופעלים מחוץ לחוק, כפי שמתועד בדו"ח שאמנסטי אינטרנשיונל פרסם בדצמבר 2013.

כלומר, אותן פגיעות בזכויות אדם פשוט ממשיכות במתקנים סודיים מוסתרים.

במשך 15 שנים של רדיפה נגד הפאלון גונג אספו מתרגלי הפאלון גונג מידע בלעדי רחב ממקור ראשון לגבי מרכזי שטיפת מוח, סוג נפוץ של "בתי כלא שחורים" שהם תעשייה ביזארית בפני עצמה. המרכזים האלה מוקמים במטרה הספציפית "לשנות" מתרגלי פאלון גונג. דהיינו, לאלץ אותם לוותר על אמונתם באמצעות כפייה ועינויים פיזיים ופסיכולוגיים.

"תעשיית שטיפת המוח" הזאת היא תוצר של מדיניות המשטר. בפעולות ובביצוע מעורבים בכירים בכל רשות, מהדרג הגבוה ביותר ברשות המרכזית ועד לדרג הנמוך ביותר בקנטונים ובכפרים. שטיפות מוח מתבצעות גם במרכזי כליאה "רגילים", כמו בתי כלא או מחנות עבודה בכפייה שהוכרז לאחרונה על סגירתם, אך הדו"ח הזה מתמקד רק במרכזים שההתמקדות העיקרית שלהם היא שטיפת מוח.

במונחים של תעשייה, ה"לקוחות" במרכזים אלה (או עדיף לומר – "לוחות המטרה" שמכוונים אליהם), הם אסירי מצפון ומתרגלי פאלון גונג ומקורות ההכנסה והמנגנונים שלהם מנוהלים במקביל לתעשיות במגזר הציבורי.

מקורות הכסף העיקריים הזורמים בתעשיית שטיפת המוח כוללים תקציבים ממשלתיים, מענקים המשולמים על ידי הרשות על בסיס מספר המתרגלים שעברו "חינוך מחדש" ("שינוי"), המתרגלים שכולאים אותם ושוטפים את מוחם צריכים לשלם "שכר לימוד", הן באמצעות המעסיקים שלהם והן באמצעות דמי כופר הנסחטים מבני משפחותיהם. חלק מההכנסה הולכת ישירות לחשבונות האישיים של חברי הצוות ואינה מופיעה בנתוני התקציב של המרכז.

ישנה הערכה שבמשך ה-15 השנים האחרונות, השקיע המשטר הסיני 1.18 מיליארד יואן בבניית מרכזים לשטיפת מוח ושילם מענקים בסך 226 מיליון יואן לצוותים במרכזים שהצליחו לכפות על מתרגלים לוותר על אמונתם.

המעסיקים של המתרגלים הכלואים מחויבים בתשלום "שכר לימוד" חודשי של כ-20,000 יואן בממוצע עבור כל אחד מעובדיהם. ההכנסה מערוץ זה מסתכמת עד 3.37 מיליארד יואן ב-15 השנים האחרונות.

המרכזים מסרבים בדרך כלל לשחרר מתרגלים אלא אם משפחתם שילמה 7,000 יואן בממוצע. בהערכה שיש 131,000 מתקני כליאה, המרכזים סוחטים כ-95 מיליון יואן ממתרגלים ובני משפחותיהם.

מאז החלה הרדיפה הפכו המרכזים לשטיפת מוח מקור ההכנסה העיקרי של בכירים במשטרה, במערכת הביטחון הפנימי וב"משרד 610", המכונה "הגסטאפו הסיני", שנוצר במיוחד כדי לפקח על רדיפת הפאלון גונג.

כשהם מעודדים ממדיניות המשטר, הבכירים רודפים אחר צבירת הון ממרכזי שטיפת מוח. מנהל מרכז כזה יכול למעשה לצבור עשרות מיליוני יואן כהכנסה צדדית.

הערכה שמרנית זהירה שלנו היא שסכום הכסף הכולל הזורם בתעשייה הביזרית הזאת מאז התחלת הרדיפה, מגיע ל-4.87 מיליארד יואן לפחות.

הנתונים בהערכות הללו מגיעים ממאמרים המפורסמים באתר מינג-הווי. עקב צנזורה כבדה על המידע בסין ומתוך סין, סביר להניח שהמספרים בתמונה הכוללת גבוהים יותר.

תעשייה המתבססת על מדיניות המשטר

עם פתיחת קמפיין הרדיפה הודיע המשטר הסיני שהמשימה העיקרית "במאבק נגד הפאלון גונג" היא "לשנות מתרגלי פאלון גונג", שמשמעותה לכפות עליהם באמצעות שטיפת מוח ועינויים להכריז כי יוותרו על תרגול השיטה.

ב-24 באוגוסט 1999, חודש לאחר ההנחתה הרשמית של קמפיין הרדיפה, המשרד הכללי של הוועדה המרכזית במפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) והמשרד הכללי של מועצת המדינה פרסמו מזכר בסוכנות החדשות שין-הואה המצהיר: "שינוי של מתרגלי פאלון גונג הוא המפתח לאמוד תוצאות המאבק נגד הפאלון גונג".

מרכזי שטיפת מוח תוכננו ונבנו במיוחד למשימה הזאת.

המדיניות הזאת בוצעה בפועל על ידי מספר סוכנויות ממשלתיות כמו למשל, בוועידה לאומית של מנכ"לי משרדי משפטים ברמת הפרובינציה שהתקיימה ב-16 עד ה-18 בינואר 2001, ביקש שר המשפטים דאז, ג'אנג פו-סן ממשרדי המשפטים המקומיים לקחת על עצמם את "שינוי מתרגלי פאלון גונג" כמשימה נדרשת.

ב-25 באפריל 2001 מחלקת הארגון של הוועדה המרכזית במק"ס שלחה הוראות לסניפים המקומיים שלה בנוגע למאבק נגד הפאלון גונג. ההוראות כללו 3 מסמכים שפירטו תמצות של התנסויות ב"שינוי מתרגלי פאלון גונג" במחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יא בפרובינציית ליאו-נינג, במשרד מחנות העבודה בבייג'ינג, ובוועדת המק"ס בעיר צי-טאי-הה בפרובינציית היילונג-ג'יאנג.

הגישה בה השתמשו במרכזי שטיפת מוח פותחה לראשונה על ידי אנשי אכיפת החוק של מחוז שי-גאנג, בעיר דא-ליאן שבפרובינציית ליאו-נינג וכללה הקמת "בתי ספר ללימודי משפט" (לשון מכובסת למרכזי שטיפת מוח) והתנהלות במערכת סגורה של הנהלה ושינוי.

בעקבות המודל של שי-גאנג, הוקם בעיר בייג'ינג "מרכז להכשרה משפטית" בעזרת הממשל המרכזי, שתפקידו להכשיר בכירי ממשל מקומיים מכל רחבי המדינה, בטכניקות של שטיפת מוח לשנות מתרגלי פאלון גונג.

מרכזים לשטיפת מוח קודמו בפועל תוך זמן קצר על ידי הממשל המרכזי וּוועדות המק"ס בבייג'ינג כמודל לשינוי של מתרגלי פאלון גונג. רשויות מקומיות בכל דרג ודרג קיבלו הוראות להקים מרכזים כאלה.

ממשלים מקומיים מוציאים לפועל מדיניות ארצית

על פי הוראות הממשל המרכזי פיתחו הרשויות המקומיות סוגים שונים של מדיניות לשינוי מתרגלי פאלון גונג, עד לפרטים הקטנים.

לדוגמה, ועדת המק"ס באזור האוטונומי של נינג-שיא-הווי קבעה שבכל דרג ברשות המקומית ובתאגידים בשליטת המדינה, מנהל הארגון אחראי על שינוי מתרגלי פאלון גונג שסימנו אותם כ"אנשי מפתח", ואילו חברי מפלגה מן השורה אחראיים על שינוי המתרגלים האחרים.

הרשות המקומית במחוז הה-שי בטיאן-ג'ין דרשה מהוועדות השכונתיות, מתחנות המשטרה ומעובדים בעלי קשר עם מתרגלי פאלון גונג לשתף פעולה לצורך מעקב אחרי המתרגלים וה"שינוי" ("חינוך מחדש") שלהם. הארגונים האלה נדרשים גם לחתום על חוזה המפרט את האחריויות שלהם.

במחוז שיאה-גואן בעיר נאן-ג'ינג, כדי להעסיק במשימת השינוי את וועדות המעסיקים והוועדות השכונתיות של מתרגלי פאלון גונג, דרשה הרשות מכל מעסיק להפקיד כל שנה, 200 יואן, ומכל ראש וועדה שכונתית 100 יואן.

בסוף השנה, אם כמות ה"שינויים" שהם הצליחו לגרום עומדת במכסה היעודה, תחזיר הרשות את הכסף בתוספת מענק. אם לא יצליחו לעמוד במכסה, יצטרכו בנוסף לאבדן ההפקדות והמענקים שלהם, לעמוד בסנקציות משמעתיות של רשויות ניהול גבוהות יותר.

כיחידות מבצעיות המפקחות על מרכזי שטיפת מוח, משרדי 610 מקומיים וּוועדות PLAC (ועדות פוליטיות-משפטיות) מתכננים בפועל ומכוונים שוטרים לעצור מתרגלים.

לדוגמה, גו סונג-האי, סגן מנהל "משרד 610" ברמת הפרובינציה בהיילונג-ג'יאנג הורה על הקמת מרכזי שטיפת מוח ופיקוח עליהם בערים רבות כמו וו-צ'אנג, מודאן-ג'יאנג, צ'י-צ'י-האר חרבין ועוד. אם במרכז מסוים יש מספר נמוך של כלואים, הוא מאיץ במשרדי 610 מקומיים לעצור עוד מתרגלים באופן בלתי חוקי, כדי לעמוד במכסה.

משרד 610 האחראי על מרכז שטיפת מוח בעיר גווי-יאנג בפרובינציית גווי-ג'ואו, מנחה וועדות שכונתיות ומעסיקים של מתרגלים לערוך מדי שנה סקר כדי לקבוע מיהם האנשים שעדיין מתרגלים פאלון גונג. על סמך תוצאות הסקר, מטיל המשרד על הארגונים האלה את המשימות לשלוח את המתרגלים האלה למרכז לשטיפת מוח.

בהערכות הביצוע השנתיות של ועדות השכונה והמעסיקים, ברמות הממונות עליהם מתייחסים במיוחד למידת הצלחתם בשינוי מתרגלי פאלון גונג. אינדיקאטורים אחרים של ביצוע נחשבים משניים. כך גם לגביי המענקים השנתיים לצוות. עבור כל שינוי של מתרגל, מקבל הצוות סכום מסוים כמענק. למעשה המדיניות הזאת נותנת תמריץ לארגונים לשלוח כמה שיותר מתרגלים למרכזים לשטיפת מוח.

כל פגישה הנערכת על ידי "משרד 610" ברמת הפרובינצייה ועל ידי הוועדה הפוליטית –משפטית (PLAC) במרכז לשטיפת מוח בהר לואו-טאי בעיר פו-שון מתחילה בחלוקת משימות מעצר בערים הסמוכות. את המשימות מטילים על "משרדי 610"המקומיים שכופים את ביצוען על תחנות משטרה ומעסיקים של מתרגלים.

תחנת משטרה בפו-שון שלא הגיעה למכסת המעצרים ושליחת מתרגלים למרכזי שטיפת מוח, שכרה אנשים שמחפשים להרוויח קצת כסף, הם נרשמים במרכז לשטיפת מוח ומעמידים פנים שהם מתרגלי פאלון גונג ושהם מסכימים "לוותר על השיטה". בדרך זאת מתמלאת מכסת השינוי שהוטלה על ידי רשות גבוהה יותר. השכירים האלה מקבלים 20 יואן ליום עבור "עבודתם".

מעסיקים רבים של מתרגלים מסרבים לשתף פעולה עם המדיניות הזאת. בתגובה לכך מאיימים "משרדי 610" לקנוס את המעסיקים.

היקף התעשייה: מיליארדי יואן

אנו נעריך את היקף התעשייה משתי נקודות מבט: סך הנכסים הקבועים, וסך הזרימה במערכת. עקב חסימת המידע בסין אין אפשרות לקבוע בדיוק כמה השקיע המשטר וכמה הרוויחו בכירי ממשל ממרכזים לשטיפת מוח. בכל זאת אנחנו יכולים עדיין לבצע ניתוח די קרוב על סמך ספרות מקצועית שפורסמה.

הקצאות משאבי מימון של הרשויות בבנייה: 1.15 מיליארד יואן

2 השקעות עיקריות של רשות במרכזי שטיפת מוח הן עלויות בניית פרויקט ועלויות תפעוליות יום יומיות, בהערכה שההשקעה השנייה כרוכה במספר הכולל של הצוות ועלויות אחרות כמו שירותים ציבוריים שונים. יש רק מידע מועט זמין לגבי עלויות אלה, לכן אנו דנים רק בעלויות פרויקט בנייה כמו למשל הנכסים הקבועים של המרכזים.

מרכזים לשטיפת מוח הם חלק ממערכת ארגון המדורגת מלמעלה למטה. כל פרובינציה מקימה מרכז ברמה הפרובינציאלית כמו מרכז שין-ג'ין בפרובינציית סיצ'ואן או המרכז ללימודי משפט בפרובינציית הו-ביי. לכל ממשל ברמת עיר או מחוז יכול להיות מרכז משלו. המרכזים האלה הם מתקנים קבועים.

ברמת עיירה ישנם מרכזים זמניים רבים המוקמים אד הוק- למטרה מסוימת ונסגרים לאחר מכן. את המרכזים הזמניים לא כללנו בניתוח הנתונים שלנו ואנו מתמקדים רק בקבועים.

בטבלה מס' 1 יש כמה דוגמאות להשקעה של הרשות במרכזי שטיפת מוח ברמות שונות. בממוצע, עלות הבנייה של מרכז ברמת פרובינצייה היא 19.82 מיליון; ברמת נציבות עירונית (רמת ביניים בין פרובינציה לבין מחוז או עיר-מחוז) היא 1.75 מיליון; וברמת מחוז ועיירה, 0,4 מיליון יואן.

טבלה מס' 1- עלויות בניית מרכזים לשטיפת מוח (1999– 2013)

ישנם בסין 31 פרובינציות, 324 ערים שהן תחומי מנהל, 2,855 מחוזות. לא לכל המחוזות יש מרכזים משלהם, אך זה די בטוח לשער שיש לפחות מרכז קבוע אחד בכל פרובינציה ובכל נציבות עירונית. על סמך השערות זהירות אלה סך עלות הבנייה של מרכזים לשטיפת מוח מוערכת ב-1.18 מיליארד יואן.

הערכה זאת נותנת רק את פס העלות הנמוכה יותר, מאחר שמרכזים ברמת קנטונים ועיירות לא כלולים בניתוח.

סכום מצטבר זורם בתעשיית מרכזים לשטיפת מוח: 3.69 מיליארד יואן

כפי שציינו קודם, נוסף לתקציב הבנייה של מרכזים לשטיפת מוח יש שלושה מקורות הכנסה נוספים: מענקים ממשלתיים על שינוי מתרגלים, שכר לימוד המשולם על ידי מעסיקים, ודמי כופר הנסחטים ממתרגלים ומשפחותיהם. חלק מההכנסה מגיעה ישירות לחשבונות חברי הצוות מבלי שהנתונים מופיעים בתקציב המרכז.

את המענקים המצטברים מהרשות אפשר לחשב כמענק תמורת שינוי מתרגל כפול מספר המתרגלים שכפו עליהם לוותר על השיטה. ניתן לחשב זאת על ידי הכפלת מספר המתרגלים הכלואים במרכזים לשטיפת מוח ושיעור ההצלחה המדווח של ה"שינוי".

שכר לימוד מצטבר תלוי במספר כולל של המתרגלים במרכזים, משך הכליאה שלהם שם והתשלומים החודשיים שמשלמים המעסיקים שלהם.

ואחרון, דמי כופר מצטברים מחושבים כתוצר של סך מספר המתרגלים הכלואים במרכזים כפול סכום הכסף שכל אחד מהמתרגלים או משפחתו צריכים לשלם.

אי לכך, המידע העיקרי שהוא בסיסי להערכה בכל הפריטים האלה הוא סך מספר המתרגלים שנשלחו למרכזים במשך 15 השנים האחרונות. קשה ואף בלתי אפשרי לקבוע את המספר המדויק. בכל זאת, נתונים סטטיסטיים שפורסמו מספקים מספר משוער.

נתוני טבלה מס' 2 נאספו מכמה אזורים בסין שם מספר המתרגלים הכלואים במרכזים היה זמין בתקופה מסוימת. מספר הכלואים במרכזים בכל רמה כפול מספר המרכזים בכל רמת ממשל נותן את המספר הכולל של הכלואים.

בשנים 1999 עד 2013, בעיר ברמת תחום מנהל, שיעור הכלואים נע מ-57 עד 1464 עם ממוצע של 383. המספר הזה הוא במידה רבה אומדן נמוך יותר, מאחר שהמספר הממוצע של מרכזים ברמת מחוז ועיירה ומרכזים בעיר ברמת מחוז וקנטון הם 177 ו-26 לפי הסדר, כשכל עיר ברמת תחום מנהל כוללת עשרות עיירות, מחוזות וקנטונים. לדוגמה, לפרובינציית גואנג-דונג 21 ערים ברמת תחום מנהל כשלכל עיר בממוצע 2.6 מחוזות, 54.5 עיירות ו-3.2 ערים ברמת קנטונים.

טבלה מס' 2 מרכזי שטיפת מוח למתרגלי פאלון גונג (1999 – 2013)

מספר הכלואים ברמה הפרובינציאלית מ-1999 עד 2013 היה זמין רק בגואנג-שי: 221. כמובן ששימוש במספר בזה כממוצע לכל הפרובינציות ייתן הערכה נמוכה ביותר. אולם עד שנוכל להשיג יותר נתונים, אנו משתמשים במספר הזה להערכה שמרנית זהירה.

מספר מרכזי שטיפת מוח מתחת לרמת הקנטונים אינה ידועה, לא נכלול את מספר הכלואים באותם מרכזים, למרות שהם מספר לא מבוטל בכלל.

בצירוף נתוני שתי הטבלאות, אנו מעריכים שבשנים 1999 עד 2013 מספר מתרגלי הפאלון גונג הכלואים במרכזי שטיפת מוח ברמת הפרובינציה והנציבויות העירוניות הוא (בהערכה זהירה כפי שציינו) 131,000.

טבלה מס' 3 מקורות עיקריים להכנסה של מרכזים לשטיפת מוח (1999 – 2013)

השתמשנו במספר הזה כדי לשבץ בטבלה מס' 3 את האומדן הזהיר של סכום הכסף הכולל הזורם במערכת לשטיפת מוח. החישובים המפורטים של תשלומים לכל אדם, או לכל חודש כליאה זמינים בטבלאות 4-6.

אנו מעריכים שבשנים 1999 – 2013 ההכנסה ממענקים ממשלתיים, שכר לימוד ודמי כופר עבור כל הכלואים היא 226 מיליון, 3.37 מיליארד ו-95 מיליון יואן בהתאם, המסכם את סכום הכסף הזורם ב-3.69 מיליארד יואן. היינו רוצים להדגיש שוב שזהו אומדן זהיר ונמוך ביותר מהסיבות שציינו למעלה.

זהו המאמר הראשון מתוך סדרת ארבעה מאמרים. עוד נתונים וניתוחים יבוא בחלקים הבאים.

למאמרים האחרים בסדרה (באנגלית):

A Close Look at the Brainwashing Industry in China: Revenue I (Part 2 of 4)

(A Close Look at the Brainwashing Industry in China: Revenue II (Part 3 of 4

A Close Look at the Brainwashing Industry in China: Revenue II (Part 4 of 4)