שיתוף התנסות מתוך ועידת פאלון דאפא השמינית לשיתוף התנסויות בישראל

שלום מאסטר נכבד, שלום מטפחים עמיתים.

המורה אומר בהרצאות שלו שהתפקיד העיקרי של תלמידי דאפא הוא להציל ישויות חיות.

מתוך: "לימוד הפא בוועידת הפא של 2010 בניו יורק":

"… לא משנה איזה רדיפה ניהלו מבצעי הפשעים, היא שימשה רק לחשל את תלמידי הדאפא שלנו לבגרות. תלמידי הדאפא עברו כביכול "מבחן" שהיה גם מרושע וגם קשה, ועברו אותו. לא משנה כמה הרדיפה הייתה מרושעת, עבדתם באופן עקבי להבהיר את האמת, להציל ישויות חיות, ולאמת את הפא, והייתם ברורים מאוד במחשבתכם מה אתם עושים..."

כאשר עובדים חמישה ימים בשבוע נשאר מעט מאוד זמן לעשות את שלושת הדברים שהמורה מבקש מאתנו לעשות. לעתים קרובות המעביד שלי היה מבקש ממני להישאר קצת יותר זמן בעבודה. אמרתי לו שאני רוצה לעבוד ארבעה ימים בשבוע, אך הוא לא הסכים בטענה שיש הרבה עבודה. אבל אני ידעתי בוודאות שלא יכול להיות שבזמן תיקון הפא יהיה מתוכנן שאבלה בעבודה זמן רב כל כך. שלחתי מחשבות נכונות וסילקתי הפרעות. כעבור זמן קצר הבוס הזמין אותי למשרד ואמר שהוא יכול לתת לי יום חופש נוסף משום שיש פחות הזמנות. כך התווסף לי יום חופש אחד.

העברית שלי לא מספיק טובה כדי לעבוד בא.ט, אך היה לי רצון עז לעזור לפרויקט הזה ולפני כמה שנים נמצא הפתרון: לאייר בעיתון. עם הזמן התחלתי לאייר גם עבור המהדורה האנגלית של א.ט. עבודה זו דורשת ממני זמן רב ויש גם פרויקטים אחרים להבהרת האמת שחייבים להשתתף בהם, אך בכל זאת ידעתי שאינני עושה מספיק.

לפני כשנה הגיע לישראל נציג של רשת אן.טי.די מניו יורק. הוא העביר הדרכות שונות, ובכללם קורס מעשי לצלמים. בלי לחשוב פעמיים נרשמתי לקורס. באותו זמן לא ידעתי דבר על העבודה ב-NTD. ידעתי רק שנדרש ידע באנגלית. שפת-האם שלי רוסית. אינני יודעת עברית ברמה גבוהה מספיק, שלא לדבר על אנגלית. כלומר – זה לא בשבילי.

דיברתי עם אחד המטפחים. שאלתי אותו האם הוא חושב שבשביל לצלם צריך לדעת אנגלית. הוא ענה לי שלפי דעתו על מנת להתרוצץ עם מצלמה אין צורך בידע באנגלית.

לאחר סיום הקורס לצלמים שהעביר הנציג של NTD מניו יורק התחלתי לקרוא באינטרנט כל מה שקשור לעבודה עם מצלמה. בנוסף, אחד המטפחים שלח לי חומר בנושא.

נושאים כמו עקרונות הקומפוזיציה ובחירת זווית נכונה – הם נושאים שבהם השתמשתי בציור, לכן הדברים האלה לא היו חדשים בשבילי. אבל כל זה היה תיאוריה. להתאמן בצילום היה קשה יותר. אני ומטפחת עמיתה נסענו למטפח שלישי שיש לו כבר ניסיון כצלם באן.טי.די. ראיתי עד כמה הוא עמוס בעבודה, אך למרות הכול הוא מצא זמן ללמד אותנו.

מטפחת אחרת שגם ממנה ביקשנו שתלמד אותנו התוודתה בפנינו שזו עבודה לא קלה ללמד מישהו לצלם כתבה. היא סיפרה גם שיש דרישה מהמשרד הראשי שכל צלם יעשה את עריכת הוידיאו של הכתבה בעצמו. על דרישה כזו בכלל לא ידעתי, בתמימותי חשבתי שלוקחים מצלמה, הולכים לצלם, וזהו. על עריכה לא ידעתי כלום, והמטפחת הזו שיתפה אותי שהיא מהססת אם להשקיע בי וללמד אותי צילום, כי אולי אחרי כל זה לא אשאר צלמת, בגלל העריכה. היה לי קשה לשמוע את זה.

כאשר נרגעתי, התחלתי לחשוב בהגיון. האם יש לי החזקה להיות צלמת? ברור שלא, אני פשוט החלטתי בתמימות שאני צריכה לעשות את זה. אם יש דרישה לעשות עריכה אז אלמד לעשות עריכה. המטרה שלי היא לעזור ל-NTD.

פה התחילו הפרעות: בעלת הדירה ששכרתי נפטרה, והבנים שלה העלו את שכר הדירה. זה היה יקר מאוד והתחלתי לחפש דירה אחרת. לאחר סיום העבודה סיירתי בעיר, טלפנתי לאנשים, חיפשתי מודעות בעיתונים ופניתי למתווכים. כל זה בזבז לי המון זמן.

הזמן עבר, וכשנשאלתי כיצד מתקדמת הלמידה שלי לא יכולתי לענות דבר. הייתי מגיעה לפגישות של אן.טי.די. כולם היו חביבים וידידותיים וכולם עשו עבודה גדולה, ואני לא עשיתי שם כלום. התביישתי לי והפסקתי לבוא לפגישות. לא יכולתי להתגבר על ההפרעות.

באותו זמן חלמתי חלום: המטפחים שעובדים באן.טי.די התאספו בפארק יפה. כולם היו עסוקים וכולם מחייכים אלי וממשיכים להתעסק בעניינים שלהם. רק אני לא עושה שום דבר! הם העמידו לי מחשב באותו מקום בפארק וליד המחשב… מיטה… אני נשכבתי וזה היה נורא. התעוררתי מהזוועה.

הייתי צריכה לפרוץ את זה. שלחתי הרבה מחשבות נכונות. ידעתי בוודאות שאפרוץ את זה.

מתוך: "לימוד הפא בוועידת הפא של 2010 בניו יורק":

"במשך כל השנים הארוכות בהן תלמידי הדאפא שלנו נרדפו, המאמצים שלנו כל הזמן לחשוף את הרדיפה ולהביא את אנשי העולם לראות שמה שנאמר הם רק שקרים מפלילים והאשמות מזויפות, היו למעשה כדי להציל את אנשי העולם. זה משום שאלו שבאמת נרדפים הם לא תלמידי הדאפא, אלא אנשי העולם…"

ביקשתי מהבן שלי להתקין לי תוכנת "פרמייר" לעריכת וידיאו. הוא אמר שאני צריכה מחשב חדש, חז יותר. הוא הבטיח לי לקנות לי מחשב חדש כמתנת יום הולדת ולהתקין בו את כל התוכנות הנדרשות. יום אחד אומר לי בני שהמחשב החדש שלי שהוא הרכיב עבורי והכניס בו את כל התוכנות … נשרף. הבנתי שעלי לשלוח מחשבות נכונות חזקות יותר. הוא הרכיב לי מחשב חדש חזק עוד יותר. התקין בו את כל התוכנות הנדרשות, והביא מסך גדול ברזולוציה גבוהה (לעריכת וידיאו רצוי שיהיו שני מסכים).

לקראת הזמן הזה הכול הסתדר בצורה כזאת שקניתי דירה חדשה, אבל זה כבר סיפור אחר.

יש תוכנות ללימוד עריכה, אך הן באנגלית. לכן למדתי כל חומר ברוסית שיכולתי למצוא. אחד המטפחים מ- NTD לימד אותי במשך שעות דרך סקייפ, אך לא יכולתי להתחיל לעשות עריכה לבד. כשהצלחתי ללמוד משהו אחד, לא ידעתי משהו אחר – וחוזר חלילה. לא היה לזה סוף. כאשר התחלתי להתאמן על עריכה קיבלתי כאבי ראש חזקים, העיניים שרפו לי כאילו שפכו עליהם מלח. האינטרנט התנתק כל הזמן ונעלם לחלוטין. המתקין היה בא ומסדר לי את הכול. זמן קצר לאחר שהוא היה הולך האינטרנט נעלם שוב.

המטפח שלימד אותי לעשות עריכה שאל אותי מתי אתחיל לעשות עריכה, הרי הוא בזבז עלי זמן רב. בני שאל אותי מתי אתחיל לעשות עריכה? הרי הוא בזבז עליי כסף רב וזמן רב… ואני שולחת מחשבות נכונות, שוללת את הסיטואציה, ויודעת בוודאות שאם לתלמיד דאפא יש לב ישר אז הוא יכול לעשות את זה ויעזרו לו. אני מסתכלת פנימה ומחפשת החזקות. האם אני עושה את זה בגלל ההחזקה לתהילה ורווח? לא! אני עושה את אך ורק כדי לעזור למורה להציל ישויות חיות. זה אומר שאף אחד אינו יכול להפריע לי!

התהליך הזה לקח בערך שנה כשפתאום, לפני כמה חודשים, מטפחת ממוסקבה פנתה אלי וביקשה לבוא לגור אצלי בזמן החופשה שלה. אמרתי לה שתבוא, בהחלט. היא עורכת וידיאו עם ניסיון והיא באה בדיוק ללמד אותי עריכה בשפה הרוסית כך שיהיה לי ברור יותר. בזמן שהיא הייתה בישראל היה לי את מי לשאול כאשר לא ידעתי משהו. היא יכלה לבדוק את עבודתי מיד. ואז הייתי מתקנת טעויות. כמו כן הייתה לי ההזדמנות לראות איך היא עובדת. זאת הייתה חניכה שלא יכולתי אפילו לחלום עליה!

לאחרונה עשיתי את העריכה הראשונה שלי. אחר כך עוד אחת. בהחלט יש לי הרבה מה ללמוד, אך המורה עזר לי לפרוץ את ההפרעות. תודה רבה למורה.

אז עכשיו אני חלקיק קטן של שני פרויקטים גדולים להצלת אנשים: NTD וא.ט.

יכול להיות שלמישהו אחר היה קל יותר להתחיל לעשות עריכה ראשונה לבד ואולי יהיה לו קשה להבין אותי. אבל בשבילי כל צעד היה כרוך בעבודה קשה כאילו קשרו לי לרגל משקולת מאה קילו.

תודה רבה לכל המטפחים שתמכו בי.

תודה רבה למורה. רק האמונה במורה עזרה לי לפרוץ את ההפרעות וללכת קדימה.

מתוך: "לימוד הפא בוועידת הפא של 2010 בניו יורק":

"… אבל המטרה המהותית של הפצת הדאפא בצורה נרחבת בעולם ושל הצלת ישויות חיות, היא לגאול את הכול – להציל את כל הישויות החיות שיכולות להינצל. וזו הסיבה שפעלנו כמה שאנחנו יכולים, לנסות את המיטב להציל יותר…"

הקמת בית ספר מינג-הווי בישראל

מה? בית ספר מינג-הווי? כאן בישראל? אולי כך יגיב חלקנו בתדהמה. אכן כן, כאן בישראל, בית ספר מינג-הווי מתחיל את עבודתו.

"ביאור הפא בפגישה עם תלמידים מאסיה פסיפיק" (12 באפריל 2004 , בניו יורק)

"זה גם נכון לגבי בתי ספר של מינגווי. לדאפא עצמו אין בתי ספר, אבל תלמידי דאפא מצילים יצורים חיים ומבהירים את האמת, משאירים מאחוריהם את הדברים הטובים ביותר עבור אנשי העתיד, הישויות של העתיד, והם תומכים בתלמידי דאפא חדשים וצעירים. אז בסופו של דבר, מה שאתם עושים הם כולם דברים טובים. אז משום שאתם עושים דברים טובים עבור היצורים החיים, אין אתם יכולים להבדיל בין אלה היכולים להיכנס, ואלה שלא. האם זה לא יהיה טוב יותר לרשום אנשים רבים יותר מהחברה הרגילה? לומר זאת באופן שונה, אם אתם רוצים להגיע לכך שיהיה לכם מחזור חיובי – זה מרוקן אם כל הזמן תלמידי דאפא יממנו את זה – אז עליכם להיות מושרשים בחברה ולהיכנס למחזור חיובי. זוהי הדרך בה יש ללכת. משאירים מאחוריהם את הדברים הטובים ביותר עבור אנשי העתיד, הישויות של העתיד, והם תומכים בתלמידי דאפא חדשים וצעירים. אז בסופו של דבר, מה שאתם עושים הם כולם דברים טובים."

בין המתרגלים שלנו יש משפחות צעירות רבות, שיש להם ילדים. והילדים האלה הם חלק חיוני של הגוף האחד שלנו. מתרגלים באים ללימוד הפא הקבוצתי עם ילדים. אבל ילדים דורשים תשומת לב והם לא יכולים לשבת במשך כמה שעות בלי לעשות רעש.

היו הרבה דיבורים על העניין הזה. אחד חשב כך, השני חשב אחרת. אבל המצב לא השתנה. ילדים עושים רעש, הם זקוקים להשגחה ותשומת לב, יש להעסיק אותם. ילדים לא צריכים להפריע מכיוון שהם ואנחנו, המבוגרים, מהווים גוף אחד.

כאשר דיברנו על איך לפתור את המצב הזה, חשבתי לעצמי שזה ייפתר איכשהו. אבל ככל שחלף הזמן, המתרגלים שיש להם ילדים הגיעו פחות ופחות להשתתף בפגישות שלנו.

פעם אחת מתרגלת שהיא אמא צעירה, התיישבה ושיתפה ברוגע עד כמה קשה יכול להיות להגיע לפגישה הקבוצתית עם ילד, וכשהיא כבר מגיעה, אין לה הזדמנות ללמוד את הפא בשלווה ולשתף בהתנסויות טיפוח.

כאשר שמעתי אותה מדברת… הלא הדבר נידון לפני כן, ואני חשבתי אז שמישהו צריך לטפל בזה, ושאני כל כך עסוקה שאני לא יכולה אפילו לחשוב על זה… אבל כששמעתי את סיפורה… משהו בשיתוף של המתרגלת הזאת נגע ללבי, או אולי הזמן היה בשל: אנחנו צריכים לארגן בית ספר מינג-הווי. בימי שישי, כאשר המתרגלים לומדים את הפא, במקביל, גם על הילדים ללמוד.

אנא אל תחשבו כלל שידעתי מה עליי לעשות, אבל מישהו היה חייב לקחת על עצמו את המשימה. אני אוהבת ילדים ויש לי רקע פדגוגי, ואנחנו יכולים לארגן את הכל בשיתוף בין המתרגלים.

אחרי שחזרתי מהעבודה התיישבתי והתחלתי לטלפן לאותם מתרגלים שהערכתי שיהיו מעוניינים להשתתף בפרויקט מינג-הווי. להפתעתי לא היו רבים שהביעו נכונות למשימה זו. אז שלחתי דוא"ל לקבוצה כולה, שיש צורך בבייביסיטר במהלך לימוד הפא. ידעתי בדיוק שזה יהיה בית ספר מינג-הווי, אבל כתבתי "בייביסיטר", ואני חושבת שזאת הייתה טעות. שני אנשים הגיבו, וזה לא היה מספיק. מתרגלת אחת שלחה לרשימת התפוצה מייל טוב מאוד לגבי התוכן שיש ללמד תלמידי דאפא צעירים ואיך כדאי לעשות זאת.

שלחתי הרבה מחשבות נכונות ולא ביצעתי אפילו שיחת טלפון אחת מבלי לשלוח מחשבות נכונות. יותר ויותר מתרגלים הביעו את רצונם להשתתף בפרויקט. ראיתי שזה כבר אפשרי שנעבוד עם הילדים הצעירים. כתבתי לרשימת התפוצה שבמהלך לימוד הפא הקרוב יתקיים שיעור ציור לילדים ולאחר מכן טיול. הכנתי שלט: "כיתה לילדים" וציירתי סביבו לוטוסים. קניתי נייר, עפרונות צבעוניים, טושים וכו'. קניתי ענבים יפים, כדי שלילדים יהיה משהו טעים לאכול בהפסקות. כך התכוננתי לשיעור הזה.

בשיעור הראשון השתתפה רק ילדה קטנה אחת, אבל השיעור הלך טוב מאוד והילדה לקחה הביתה תמונה יפהפייה שציירה. כשחזרתי הביתה ושלחתי מחשבות נכונות, ראיתי בממדים אחרים חגיגה גדולה על הקמתו של מינג-הווי. הרבה גברים ונשים לבושים במיטב הבגדים רקדו על רקע אחו רחב וירוק, והיה יער באופק. כולם שם היו צעירים, יפים ומאושרים. הם רקדו במעגל, מחזיקים ידיים, והיו מעגלים רבים כאלה. זה היה יפה מאוד, כאילו פאלונים הסתובבו.

עכשיו במהלך לימוד הפא המשותף יש לנו כל פעם שיעורים לילדים. בינתיים עוד אין לנו מספיק ילדים וגם לא מספיק מורים. אבל זו רק ההתחלה. בין המורים של בית הספר ישנם מורים למוסיקה, כושר, ציור, ריקוד ועוד. אבל הדבר החשוב ביותר שנלמד את הילדים יהיה אמת, חמלה, סובלנות. כמובן שגם נלמד את הפא ונתרגל את התרגילים בצורה מתונה לילדים. נלמד אותם איך להיות ילדים טובים. הם ישאו בלבם את העקרונות הללו לתוך החברה, ועל ידי כך יצילו אנשים.

"ביאור הפא בפגישה עם תלמידים מאסיה פסיפיק" (12 באפריל 2004  בניו יורק):

"בין אם זה יהיה ההקמה שלכם של בית ספר מינגווי או ניהול כיתות מינגווי בעצמכם, או אולי אתה מורה ואתה מלמד תלמידים בהתאם לג'ן-שן-רן בכיתה, אין שום בעיה עם שום דבר כזה. וכמובן, הקמת בית ספר מינגווי זה פשוט דבר גדול. עכשיו משהם הוקמו, אני מקווה שתנהלו אותם טוב יותר ויותר, תעשו אותם גדולים יותר ויותר, ותקימו יותר ויותר מהם. הם, עבור כל הישויות, ברכה, ועבור היצורים הרעים, זה מסלק אותם".

תודה לכולכם,

בבקשה אנא העירו בחמלה על הטעויות.