התחלתי לתרגל פאלון גונג בשנת 1995 ועכשיו אני בת 62. ניסים רבים התרחשו במהלך 15 השנים האחרונות, אני רוצה לשתף אתכם בכמה מהם בתקווה שעוד אנשים ילמדו על הפאלון דאפא. במקביל אני רוצה גם להודות למורה על שדאג לי והציל את חיי!

נס הביא אותי ללמוד פאלון דאפא

ביולי 1995 חלמתי חלום מוזר. שלושה קשישים נגשו אלי – אחד עם זקן לבן, אחד עם זקן שחור ואחד עם זקן אדום, הציגו לי ספר גדול ואמרו "תרגלי טיפוח. שמך רשום כאן. הסתכלתי, ושמי אכן היה כתוב בספר. התעוררתי בבהלה.

בלילה שאחריו בחלום אחר, אישה קשישה שאלה אותי "למה את לא מתרגלת טיפוח כשנתבקשת לעשות כך? לכי והביאי את הספר שלך!" שוב התעוררתי בבהלה.

בהיותי עובדת אדמה כפרית, שמעולם לא הלכה לבית הספר, לא ידעתי מה פירוש המילה טיפוח ונכנסתי קצת לפאניקה. למחרת, תוך כדי עבודה בשדה הסתכלתי סביבי וחשבתי לי " אלך למקום בו יש יותר אנשים אחרת משהו בלתי צפוי עלול להתרחש."

בערב בשובי הביתה ראיתי כמה זרים נכנסים לביתו של השכן יו- ג'י, לכן גם אני נכנסתי אליו. בביתו של יו ג'י ראיתי אנשים מתרגלים. הם אמרו לי שקוראים לתרגול פאלון גונג. חשבתי לעצמי "אולי זה טיפוח". וכך למדתי מהם. כמו כן קניתי גם עותק של הספר "ג'ואן פאלון".

אחרי ארוחת הערב הדלקתי את מנורת הנפט, פתחתי את הספר וניסיתי לקרוא. הייתי מתוסכלת מאוד היות והייתי בורה. שנאתי את אמי שמנעה ממני ללכת לבית הספר כשהייתי צעירה. והתחלתי לבכות. בהיתי בספר במשך זמן רב ולאחר מכן נרדמתי.

חלמתי חלום ברור וממשי. בחלומי ראיתי לוח והמורה כתב עליו. כל אות פלטה אור זהוב. המורה הקריא עבורי את המשפט הראשון,

"פוא פא הוא העמוק ביותר" ("לון יו", מהספר ג'ואן פאלון).

לפתע התעוררתי ומיד פתחתי את הספר וקראתי את המשפט הראשון. עשיתי את זה שוב ושוב לפני שנרדמתי. המורה לימד אותי את המשפט השני … וכו'. זה נמשך שלושה ימים. כך לימד אותי המורה לקרוא את לון-יו.

בעזרת המורה ומתרגלים עמיתים למדתי לאט לאט לקרוא את הספר ג'ואן פאלון. ככל שלמדתי יותר השין-שינג שלי השתפר ונרפאתי מכמה מחלות שבינהן בעיות מעיים, מחלות קיבה וכאבי ראש.

המורה הציל את חיי מספר פעמים

במאי 1996 הבית שלי התמוטט. בוקר אחד כשחזרתי מקניות בשוק נתקלתי בדודי נוסע הביתה בעגלה רתומה לסוס. העגלה הייתה מלאה ביבול שעליו ישבו שמונה אנשים. דודי ביקש ממני לקפוץ על העגלה אבל לפני שיכולתי לטפס עליה, הסוס נע הצידה והגלגלים מחצו את רגליי. התמוטטתי על הקרקע.

נזכרתי בסיפור מהספר ג'ואן פאלון, על האישה המבוגרת שנגררה על ידי מכונית למרחק רב נפלה ארצה ויצאה ללא שריטה, לכן חשבתי על זאת שגם אני בסדר גמור ולא קרה לי מאומה. כאשר התיישבתי, ראיתי שרגליי היו מסובבות ב-180 מעלות. העקבים שלי היו עכשיו במקום שהאצבעות שלי היו אמורות להיות. פיתלתי אותן בחזרה למיקומן, שפשפתי את קרסוליי נעמדתי וצעדתי מספר צעדים. האנשים על העגלה אמרו "אלוהים אדירים, האם את בסדר?" עניתי "אין בעיה. המורה מגן עלי!" וקפצתי על העגלה. כשחזרתי הביתה השעה הייתה קרובה לשעת הצהריים, הבית שלי היה הרוס כמעט לחלוטין. בפנים היו הרבה דברים, שעדיין לא הוצאו לכן מיהרתי פנימה. בדיוק בעת שהוצאתי חפצים מתוך הבית החוצה, שלוש לבנים פגעו בי ישירות בראש. איבדתי את ההכרה. לאחר זמן מה התאוששתי ונגעתי בראשי. לא היתה שום נפיחות ולא ירד דם, אבל הרגשתי סחרחורת. בלבי אמרתי למורה, "המורה העובדים צריכים לאכול עכשיו ארוחת צהריים ואני לא יכולה לטפל בהם במצב הזה". מיד ראיתי פאלון בצבע כסף-לבן מסתובב מעל ראשי ויכולתי לשמוע את הרוח. הסתכלתי כלפי מטה וראיתי פאלון קטן מסתובב על רגליי. הם הסתובבו למעלה מדקה והרגשתי כאילו כלום לא קרה לראשי ולרגליי. בעת שבישלתי דמעות זלגו על פניי וחשבתי "המורה, יש לי יותר מדי קארמה, ואתה עדיין דואג לי. אני אטפח היטב כי אני אסירת תודה לעולמים!"

האחיינית של בעלי נפטרה בקיץ של שנת 2005. אחייני התקשר אלי וביקש ממני ללכת ולחלוק כבוד. היה זה יום גשום במיוחד והייתי צריכה לחצות ולהתבוסס בשטף המים שזרמו בנחל שבדרך כלל היה ערוץ יבש. אבל באותו יום הוא היה כנהר גועש. חציתי אותו כרגיל. כאשר התקרבתי לגדה השנייה פתאום זרם מים פרץ לעברי. רצתי כמה צעדים קדימה כדי לנסות להימנע מהזרם אבל לא הייתי מהירה מספיק. נאבקתי בזרם וזחלתי לעבר הגדה, אבל סחרור זרם המים סחף אותי במורד הזרם. נאבקתי שוב. מותשת צעקתי "המורה עזור לי בבקשה!" באותו רגע קרה נס. הזרם עשה סיבוב בצורת חצי ירח ועבר את המקום בו הייתי. השתמשתי במעט הכוח שנשאר לי כדי להיאחז בענף עץ והצלחתי לטפס על הגדה השנייה לאחר שהחלקתי בבוץ פעמים רבות.

פעם כשהלכתי בשנת 2005 לאתר יצור עלוני דאפא כדי לקבל את העיתון מינג-הווי השבועי. בדרכי לשם ראיתי בדרך פתקי נייר רבים מפוזרים, אספתי אותם וראיתי שהיו בהם הודעות עבור המתרגלים. מסרתי אותם באתר לקחתי את עלוני החדשות והלכתי הביתה. אחרי שחזרתי הביתה נתקפתי בכאבים נוראיים. בהיותי במיטה הרגשתי כאבים חזקים בחלק גבי התחתון ובבטני וצרחתי. בעלי התקשר לכמה מתרגלים והם הגיעו. בגלל שהיו לי כמה מחשבות רעות הבנתי שנתתי לרוע הזדמנות לרדוף אותי בזמן שהרמתי את אותם הפתקים. המתרגלים שלחו עבורי מחשבות נכונות במשך היום ולאחר זאת ועזבו.

בלילה, ראיתי במימד אחר את גופי במצב שכיבה. ידיי ורגליי נתלשו, והפצע הישן מהניתוח הקיסרי שלי נפער, כל חלל הבטן שלי נפתח ומעיי נשפכו החוצה. ידעתי שהכוחות הישנים באו לקחת את חיי וחשבתי, "גם אם עשיתי משהו לא כראוי, המורה שומר עלי ואני לא ארשה לאף אחד לרדוף אותי. אלה שרודפים אותי עושים פשע."

ואז ראיתי את הפא-שן של המורה. המורה נפנף בידו. הפצע הישן נסגר, הרגליים והזרועות שלי התיישרו והיו כמקודם. הרגשתי שאני יכולה לזוז עכשיו. מאחר ולא אכלתי במשך יומיים, ניסיתי לקום לאט לאט לעמוד ולאכול משהו. ביום השלישי התאוששתי לחלוטין.

יום אחד לאחר שיצאנו לקניות, תלת אופן וטנדר הגיחו לפתע משני צידיי, וסגרו עלי כמו סֶנְדְּוִיץ. לא היה בי כל פחד, פשוט לא יכולתי לזוז, כאילו קפאתי במקומי. באורח פלא, שני כלי הרכב עצרו מיד. מאחר והיו כה קרובים לגופי, קבלתי שריטה קטנה על רגלי. בעלי הגיע ואני אמרתי מהר לנהגים "תסתלקו מהר. בעלי מגיע והוא לא ייתן לכם לעזוב. אני מתרגלת פאלון דאפא. זכרו "פאלון דאפא הוא טוב" אמת, חמלה וסובלנות טובים". גם נתתי לכל אחד חוברת דאפא.

אני מקווה שאנשים לא יאמינו לשקרים של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) ויתעוררו לנפלאות של הפאלון דאפא.