היכולת של האדם להתבונן פנימה לזהות ולתקן את טעויותיו נחשבה בעת העתיקה מידה הכרחית בקרב אנשים אצילים.

אלה שהיה בהם האומץ להתייצב איתן מול ההחסרות שלהם ולשפר את עצמם זכו להערכה רבה. כמאמר הפתגם: "מי אינו טועה? התהילה היא לאלה המוצאים דופי בעצמם ומשתנים"

הסיפורים הבאים עוסקים בדמויות היסטוריות שעשו שינויים כאלו והגיעו להישגים נעלים.

1 . המלומד הידוע הואנג-פו מי

המלומד הואנג-פו מי ((Huangfu Mi (215-282) נודע בעת העתיקה בהישגיו והשפעותיו על הספרות ההיסטורית והרפואה. כסופר פורה, יצירותיו כיסו מגוון רחב של נושאים כולל היסטוריה, אתיקה, ספרות ורפואה. ובמיוחד ספרו העוסק באקופונקטורה Teachings on Acupunctureהוא מאמר מחקרי ראשון הדן בתיאוריות ובהתמחות באקופונקטורה.

הנער הבטלן

חייו של הואנג-פו מי השתרעו על פני שלוש שושלות. הוא נולד בתקופת שושלת האן המזרחית (25-220), גדל בתקופת שלוש הממלכות (220-265) ומת בזמן שלטונה של שושלת ג'ין (265-317).

אמו נפטרה כשהיה צעיר מאד, והוא אומץ על ידי דודו ודודתו. כשהיה בן 15, הוריו המאמצים עברו עם משפחתם ממדינת לינג-טאי שבפרובינציית גאנסו, למדינת יינג-צ'י שבפרובינציית הֶה-נאן.

כנער, הואנג-פו הלך בטל יחד עם חבריו לשכונה. כשהגיע לגיל 20 עדיין היה בור וחסר השכלה בהיסטוריה, פילוסופיה, ספרות, אתיקה ודת בעת שכל הבחורים ההגונים בני גילו כבר התמחו בנושאים האלו.

יום אחד הוא מצא כמה מלונים עסיסיים ומתוקים והביא אותם כמתנה לאמו המאמצת. היא קראה בבכי "אתה כבר בן 20 ועדיין השכלתך עלובה כל כך. מכאיב לי לראות שבזבזת זמן כה יקר. אם אתה באמת רוצה להיות בן טוב, עליך ללמוד היטב ולהיעשות בקיא בהיסטוריה וספרות ובנושאים האחרים שגברים צעירים בגילך אמורים לדעת. בעת העתיקה, אמו של מנציוס (הפילוסוף הסיני מנג דזה) העתיקה את מקום מגוריה שלוש פעמים כדי למצוא לבנה סביבה נאותה. האם נכשלתי בבחירת מיקום טוב עם שכנים טובים שישפיעו עליך לטובה? מדוע אין לך עדיין שום עניין בקריאת ספרים ובטיפוח הערכים המוסריים שלך?"

הואנג-פו מי' נרגש עד דמעות והבטיח לאמו שיפתח דף חדש ולעולם לא יבזבז זמנו לריק. הוא החל לקרוא ספרים ללא הרף ולא החמיץ אפילו יום אחד. כשעבד בשדות הוא קרא בכל הפסקה. ככל שקרא יותר, כוח רצונו גבר והוא נעשה רגוע יותר.

סופר פורה שמאמציו השפיעו לטובה על החברה

כשהגיע לגיל 26 הוא החליט להקדיש את זמנו לכתיבה, הוא רצה לכתוב ספרים שישפיעו לטובה על החברה.

בזכות התעניינותו בתחומים רבים, עבודותיו התפרשו על מגוון רחב של נושאים שונים.

קטגוריה אחת שספריו התמקדו בה הייתה היררכיה חברתית. הספרים האלו נחשבו לבעלי ערך חינוכי רב.

הנושא השני שעסק בו היה היסטוריה. משנוכח לדעת שקיימת ספרות מעטה על התרבות שקדמה למאורעות של שושלת האן, הוא אסף וחיבר ספר עב כרס בשם Imperial Century שכלל מאורעות היסטוריים מ"תקופת שלושת הקיסרים" הקדומה ועד לשושלת הנוכחית של זמנו. בנוסף, הוא כתב עוד ספרים על תקופות היסטוריות שונות.

לבסוף הוא כתב ספרים שהפליגו בשבחם של אנשים אצילים בעת העתיקה שנשארו נאמנים למערכת הערכים שלהם, לא נכנעו לכוח או לשררה ולא רדפו אחר תהילה ועושר.

כמו כן, כמה דוגמאות נוספות הן: "הביוגרפיה של 91 נזירים מתבודדים", "הביוגרפיה של מתבודד", ו"הביוגרפיה של נשים שנשארו נאמנות לבעליהן".

מכיוון שהואנג-פו מי חי בתקופה שבה היו חילופי שלטון בעת שהחלה להתגבש שושלת חדשה הוא ראה אנשים רבים מתפתים לכוח ולשררה ברדיפתם אחר תהילה ועושר. הוא תיעב את אלו שהתפשרו על ערכי המוסר שלהם כדי לרצות את אלו שבשלטון, והעריץ את אלו שלא הושפעו מעושר, עוני, מחסור או כוח. הוא כתב ספרים בנושא זה כדי לעודד את עמיתיו הכפריים לדבוק בערכים המוסריים שלהם ולצבור עוד מוסריות.

הנושא הרביעי שכתב עליו היה מדע הרפואה. הוא החל להכיר בחשיבותה של הרפואה.לאחר שהוא בעצמו חלה.

לדבריו: "לא משנה עד כמה אנו נאמנים לקיסר או עד כמה אנו מכבדים את הורינו, כשאנו נופלים למשכב לא נוכל לעשות דבר לכן חשוב לנו ביותר לדעת על הרפואה".

הוא ליקט וחיבר לספר את "Teachings on Acupuncture" שבו סיווג ורשם 349 נקודות אקופונקטורה, ופירט בדייקנות את מיקומן ואת החיבורים שלהן לתעלות האנרגיה בגוף. כמו כן הוא דן בדרך בה מוסיקה והמצב הנפשי משפיעים על תפקודם של האיברים הפנימיים. ספר זה נחשב כספר חובה לתלמידי הרפואה העתיקה, והואנג-פו כונה "האב המייסד של האקופונקטורה. הוא הדגיש שעל הסופרים לוודא שלעבודותיהם יש השפעה חיובית על אנשים ועל החברה, והתנגד לכתיבה שיש בה הגזמה ויומרנות או מילים חסרות טעם.

הנאמן לעצמו הוא איש אציל

על אף שהתפרסם והיה ידוע בחברה, הואנג-פו מי שמר נפשו מפרסום ותהילה. משהפצירו בו להרחיב את מעגל חבריו ולהאדיר את שמו, הוא הביע את רצונו להמשיך באורח חייו הפשוט.

לאמיתו של דבר הוא דחה הזמנות רבות לשרת בחצר המלכותית. כשהקיסר ווּ-די ביקש להעניק לו את התואר "מלומד של חצר המלכות", הוא סירב לכבוד הגדול והתנצל. במכתבו לקיסר הוא כתב, "שמעתי שקיסר חכם יקיף את עצמו במלומדים שהם אמיצים מספיק לומר את האמת, ושמדיניות הנוהגת לפי מידת הרחמים תזמין אנשים להשמיע את קולם ואת דאגותיהם. עם שליט חכם כהוד מעלתך, אני מבקש לאפשר לי להתמקד בכתיבה ולעסוק ברפואה". ווּ-די כיבד את בקשתו והעניק לו עגלה מלאה ספרים לקריאה.

בעיני אחרים, הואנג-פו מי נחשב לשקדן מדיי, תמיד היה עסוק בקריאה ובכתיבה. כשנאמר לו שעומס רב של עבודה קשה עלול לקצר את חייו, השיב: "אם אקבל את הטאו בבוקר, לא יהיו בי הרהורי חרטה אם אמות בערב. תוחלת החיים של האדם נקבעת מראש בידי שמים".

כמו כן הוא הצביע על כך שאדם יכול להאריך את חייו אם רק יתייחס בקלילות לתהילה ולאינטרס אישי. אדם יכול לקבל את הטאו האמיתי (האמת של היקום) רק אם יימנע מרדיפה אחרי עושר ושררה. הוא אף כתב מאמר המביע את רצונו לחיות חיי פשטות, ללא המועקה של אינטרסים חומריים ותהילה. במקום זאת הוא רחש כבוד רב להרמוניה שבין השמים והארץ ("הספר של שושלת ג'ין")

המשך יבוא…