לפני שנת 2003 לא היה לנו מרכז מקומי לייצור עלוני מידע. הייתי צריכה לנסוע באוטובוס לערים אחרות כדי להביא את כל מאמרי המורה ועלונים להבהרת אמת. מטעמי בטיחות וחסכון ירדתי מהאוטובוס בתחנה הקרובה לביתי בעיר. הייתי הולכת ברגל שבעה או שמונה קילומטר ובדרך כלל הייתי מגיעה הביתה אחרי חצות. היות ולא הייתה תאורה, היו פעמים שהמורה האיר לי את הדרך.

לילה אחד בדרכי הביתה התחיל לרדת גשם כשנשאתי עלונים להבהרת אמת. הורדתי את מעילי וכיסיתי את העלונים. כשהגעתי הביתה גיליתי שהעלונים שנשאתי לא נרטבו וגם אני לא נרטבתי כלל.

עם הזמן החלטתי להקים בביתי מרכז לייצור עלוני מידע של פאלון דאפא. בדרך זו לא הייתי צריכה לנסוע או להכביד על מתרגלים עמיתים בנטל של הכנת עלונים עבורי. באביב של שנת 2003 קניתי מדפסת/מכונת צילום במחיר של 2400 יואן. לפני זמן רב מתרגלים עמיתים מערים אחרות עזרו לי לרכוש מחשב. בהדרגה למדתי איך להיכנס ולגלוש באינטרנט. ביקשתי את הדרכת המורה כדי למצוא חומר מתאים באינטרנט ולשמחתי הגדולה למדתי לדעת איך להשתמש במחשב לצורך עבודה זו. היום המדפסת/מכונת הצילום עדיין פועלת היטב ללא בעיות למרות שעות הפעולה הרבות שעברה.

במשך הזמן הוספתי מכשיר הקלטה, מגרסה ושני מדפסות הזרקת דיו. אני המתרגלת היחידה העובדת במרכז ליצור חומרי הבהרת אמת. כל אימת שהתעוררה בעיה הייתי מבקשת הדרכה מהמורה. עם לב טהור התרחשו ניסים רבים. לדוגמא, כאשר חלק מהציוד יצא מכלל שימוש לא העזתי למסור אותו לתיקון. הייתי מפרקת ומרכיבה אותו מחדש עד שבסופו של דבר הייתי מוצאת איך לתקן אותו. בתור אדם ללא השכלה, ללא ניסיון או התמחות בעבודות תיקון, או ידע על ציוד כזה זה נס שאני ממשיכה להפעיל את המרכז ליצור חומרי הבהרת אמת.

כדי לספק את הצרכים של מתרגלים עמיתים הכנתי עותקים של מאמרי המורה ועותקים של הספר "ג'ואן פאלון". מאוחר יותר כדי לתמוך בפרישה מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) והארגונים המסונפים לה, הכנתי גם עותקים של "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" ושל הספר "הכול למען כוח", הסיפור האמיתי של ג'יאנג זמין בסין וכו'. הייתי עסוקה רוב הזמן ועבדתי ימים ולילות. בחורפים היו פעמים שלא יצאתי החוצה מעל 10 ימים ברציפות. לשתיית מים, אגרתי מי גשם או שלג שנמס וקרה שלא אכלתי במשך יומיים. אני גרה לבדי, לכן נערמו החומרים להבהרת האמת על פני כל הבית. כשחשתי עייפות הייתי שוכבת על המיטה וישנה במשך כמה שעות, ולאחר מכן הייתי ממשיכה בעבודתי. ידעתי שמתרגלים עמיתים נכלאו, עונו או איבדו את חייהם על מנת לאמת את עקרונות הפאלון דאפא לכן לא הייתה לי כל סיבה לקחת את עבודה הזו בקלות ראש.

בנוסף לתמיכה במרכז הייצור והפצתם של עלוני המידע אני הסייעת המקומית והאחראית על יצירת קשר עם מתרגלים עמיתים מערים אחרות. להיות סייע מעניק לאדם את ההזדמנות לחשל ולשפר את אופיו. בגלל שאיבדתי את מקום עבודתי הסתמכתי על תמיכה כספית ממתרגלים עמיתים מערים אחרות כדי להפעיל את מרכז ייצור החומרים. יום אחד שמעתי שמועה שמסתובבת לפיה השתמשתי שלא כראוי בכסף שמתרגלים הרוויחו בזיעת אפם, כמה מתרגלים הגיעו לביתי לדון בנושא זה. לא יכולתי להסביר להם כמה גרועה הייתה הרגשתי, בגלל זה בכיתי הרבה מאד. ידעתי שאין טעם לנסות ולהסביר. מאוחר יותר חשבתי, "למה עליי לדאוג. המורה יודע מה עשיתי". דיברתי אל המורה, "בבקשה, תן לי רק לטפח ושחרר אותי מעבודת הסיוע". מתרגל עמית מעיר אחרת בא לבקר אותי ואמר לי "אל תוותרי. את מואשמת כי הקארמה שלך צריכה להיות מסולקת. זה דבר טוב עבורך". כיום אני עדיין עושה את עבודת הסיוע. אני לומדת את עקרונות הפאלון דאפא ככל שאני יכולה, וישנה פחות.

ואז, שמעתי שמועה נוספת שאני חיה עם מתרגל. ממש נאבקתי עם זה עד שיום אחד נזכרתי במילותיו של המורה מוועידת הפא של שיקגו בשנת 2006,

"כל מה שאתם חווים במשך הטיפוח שלכם—טוב או רע—הוא טוב, כיוון שהוא מגיע רק משום שאתם עושים טיפוח." (לוועידת הפא של שיקאגו)

כמה מתרגלים עמיתים הציעו לי להתעמת עם המתרגל שהפיץ את השמועה הזאת אך לא עשיתי זאת. במקום זאת, הסתכלתי פנימה כדי לראות אם עשיתי משהו רע בקשרים שלי עם גברים מתרגלים . תוך כדי התבוננות פנימה חשתי זרם חם עובר בגופי.

ב-15 בינואר 2005 הלכתי לביתי עם עוד שני מתרגלים. למחרת בבוקר הגיעו שוטרים לביתי החרימו את כל חומרי הדאפא וכבלו את ידינו באזיקים. בגלל שלא שיתפתי איתם פעולה, קצין אחד הורה "הדק את האזיקים שלה!" באותו רגע היתה לי הרגשה שמימית ודמעות החלו לזרום מעיניי. במוחי דברתי למורה מאחר ובאשמתי אבדו החומרים להבהרת האמת לא הייתי ראויה להגנתו של המורה. הקצין חשב שבכיתי בגלל שהאזיקים היו מהודקים. הם לא יכלו להבין את חמלתו הכבירה של המורה, והאמת היא הם היו אלה המשוועים לחמלה.

הוחזקתי במרכז מעצר מקומי. המורה ארגן כך שיראה כאילו הייתה לי בעיית לב רצינית. כמה ימים לאחר מכן נשלחתי לאגף המשטרה בעיר ובמהלך ההעברה במשטרה המקומית טענו שיש לי בעיית לב.

כדי לקשור אותי לכיסא השומרים השתמשו באזיקים ושרשרת במשקל של 24 ק"ג. הקירות בחדר היו אטומים לרעש, ועל אחד הקירות היו תלויים אזיקים, שוט, ומכשירי עינויי אחרים. למרות זאת לא פחדתי ממה שראיתי. מולי היה שולחן וכמה אנשים ישבו מאחוריו. הם הציגו את עצמם כאילו אני תחקרתי אותם. אני מאמינה שעליהם להיות אדיבים למתרגלי פאלון דאפא. סיפרתי להם שאני האדם היחיד המעורב בהכנת החומרים להבהרת האמת ואף אחד אחר אינו אחראי לזה. שום דבר מאיומיהם לא השפיע עלי, הם ניסו בחביבות, והציעו לי קערת אטריות ומנדרינה. לא היה לי תיאבון ואכלתי מעט מאוד. הם לא היו בטוחים מה עליהם לעשות הלאה.

חקרו אותי במשך ימים ולילות ללא הפסק. ההצהרה היחידה שהתעקשתי עליה הייתה שאף אחד אחר אינו מעורב. לא רציתי לערב מתרגלים אחרים בבעיה שלי.

כאשר לא יכלו להוציא ממני שום מידע שלחו אותי למחנה מעצר.

מתרגלים עמיתים שלחו עבורי מחשבות נכונות והמשפחה שלי ביקשה כל הזמן לאפשר לי לחזור הביתה. אחרי חודשיים, בעזרתו של המורה חזרתי לביתי.

התנסות זו ציינה עבורי את חשיבות הפעולה על פי עקרונות הדאפא. עלינו להתחשב באחרים ולהאמין במורה ובעקרונות הדאפא. ואז כל הבעיות ניתנות לפתרון.

האמור לעיל הן ההבנות שלי בדרך הטיפוח שלי. נא להצביע על כל דבר שאינו הולם.