שיתופי התנסויות בנושא "מחלה" הופיעו פעמים רבות ברשת. ברצוני להציע את הבנתי בנושא זה.

ישנם מתרגלים רבים בסביבתי שהיו במצב של "מחלה" במשך זמן רב. חלקם סבלו מנפיחות ברגליים למשך תקופה לא קטנה, לחלקם יש פצעים מוגלתיים המגירים מוגלה במשך זמן מתמשך, לחלק מהם יש תסמינים של סכרת, ולחלק יש בעיות קטנות שלא מגיעות למצב של מחלה, אך גם אינן עוברות, וכן הלאה.

המטפחים האלו עושים את שלושת הדברים היטב והם עקביים מאוד בהבהרת האמת בחזית כדי להציל אנשים. בעקבות מצבם הגופני הירוד, מתרגלים אחרים מגלים דאגה רבה לגבי מצבם של מטפחים אלו. הם לומדים ביחד את הפא, משתפים התנסויות, מחליפים רעיונות, שולחים מחשבות נכונות, ומנסים כל מיני פתרונות חומלים אך לשווא.

לאחר מספר פעמים, הם פשוט הניחו לעניין לחלוף ממחשבתם. כמה מתרגלים אומרים לרוב: "זהו מראה כוזב, אל תאמינו לזה". או "תנו לזה להטמע בפא". האם המתרגלים האלו שואלים את עצמם, "אם זהו מראה כוזב, מהו המראה האמיתי של התופעה הזו? אם תתן לזה 'להטמע בפא', זה כמו רעל. זה מרעיל וזה כאן כדי לרדוף אותך. מילה אחת ממך, וזה יטמע בפא?"

קבלתי את הפא לפני ה-20 ביולי 1999. בהתחלה, בכל פעם שהיו לי סימפטומים של "מחלה" שמחתי מאוד, כי המאסטר מנקה אותי שוב ומטהר עוד את גופי. בדרך זו הגוף שלי יכול לייצר גונג, וכך אני יכול לטפח לקראת רמה גבוהה יותר.

באותה תקופה, בכל פעם שסילקתי קארמה, זה תמיד בא מהר ועבר מהר. בדרך כלל זה לא לקח יותר משלושה ימים ושני לילות. אהבתי להשתמש בביטוי "זה הגיע לנקודת הכתישה" [ונטחן עד אין כלום. המתרגם] כדי לתאר זאת, והייתי מבריא ממש בפתאומיות. זה לא חלף באיטיות כמו בתהליך הבראה של אנשים רגילים.

לאחר ה-20 ביולי 1999, תלמידי דאפא נכנסו לטיפוח שבתקופת תיקון הפא. המאסטר לא תכנן בשבילנו עוד קארמה שנצטרך לסלק. הקשיים כרוכים רק ברדיפה הנעשית על ידי הכוחות הישנים, תחת התירוץ של ההחזקות והפרצות שלנו.

בשיתוף עם מתרגלים עמיתים הסובלים מ"חולי", שמתי לב שהם כולם חיפשו פנימה וגילו ערימה של החסרות והחזקות. כאילו שההחסרות וההחזקות האלו הן שורש הבעיה. חיפוש פנימה הוא כלי קסם שהמאסטר העניק לנו. אך יחד עם זאת, אסור לנו לשכוח להשתמש במחשבות נכונות כדי להתנער מהרדיפה שנכפתה עלינו על ידי הכוחות הישנים.

 בכל פעם שאני נתקל במצב כזה, הדבר הראשון שאני עושה זה לגעור בכוחות הישנים:

1. אתם גורמים לי לגרור את הגוף הזה כדי להפיץ חומרי דאפא, להבהיר את האמת, להציל ישויות חיות. אתם יוצרים השפעה שלילית לדאפא. מה שאתם מציגים בפני כל הישויות החיות אינו הטבע היוצא מן הכלל של הדאפא הפלאי. אתם משמיצים את הדאפא. אתם הורסים את הישויות החיות שצריכות להינצל. כוחות ישנים, רק בשל החטא האחד העצום הזה, אתם ראויים להיות למושמדים!

2. אתם משתמשים בתירוצים של פרצות, החזקות, או מבחנים כדי לטלטל את המחשבות הנכונות והאמונה של מתרגלי דאפא. כוחות ישנים, אתם רוצים להרוס תלמיד של שליט הבודהות. כוחות ישנים, אין דרך בה החטא שלכם יכול להיחשב כקטן! החטא הזה שלכם הוא מספיק גדול כדי לסלק אותכם!

3. אני תלמיד דאפא שנמצא כאן כדי לעזור למאסטר לתקן את הפא. יש לי אחריות, שליחות, כל רגע בתיקון הפא הוא יקר לעין ערוך. אך אתם מעכבים אותי וגורמים לי לאחר, אתם גודשים בצורה שלילית את תהליך תיקון הפא של המאסטר. כוחות ישנים, בצעתם פשע חמור ביותר כלפי הסדר הגבוה ביותר, הפשע הגרוע ביותר שאפשר לעלות בדמיון, מגיע לכם שתסולקו; בצורה, ברוח ובהכל.

בכל פעם שהכוחות הישנים רודפים אותי, בכל פעם שאני סובל מתסמינים פיזיים לא רגילים, המחשבה הראשונה שלי היא: "לסלק! לסלק את הכוחות הישנים, לסלק את כל החומר הרקוב שהכוחות הישנים הכניסו לגופי!

"גם אם עשיתם דבר קטנטן, בכל זאת בצעתם פשע ואתם ראויים להישמד לחלוטין! אני תלמיד של שליט הבודהות, הוא כבר ניקה אותי וגופי עכשיו הוא הטהור והנקי ביותר. איך אוכל לתת לכם ללכלך אותו ולפגום בו באופן מקרי כל כך?!"

ככל שאני סובל יותר מכאב ומחוסר נוחות, כך אני מסלק יותר. אני משתמש במילה "לסלק" יחד עם כוח מחץ מכריע בתחום זה בפרט. אני מרוקן את מוחי מכל מחשבה מסיחת דעת, משאיר רק את המילה: לסלק!

"אולי יש לי פרצות. אני אשמיד אותכם קודם, ואז אחפש את הפרצות שלי. לא אתמהמה כלל. מכיוון שאני בתוך מבוך – אני מטפח בתוך המבוך, אבל דרך הטיפוח שלי היא כזו. אתם כוחות ישנים, הרסניים לדאפא; אתם יוצרים השפעה שלילית לדאפא, אתם רוצים להרוס את תלמידי הדאפא שהמאסטר יצר; אתם תהרסו ישויות חיות. כל פשע שאתם מבצעים הוא קטלני, ואין לו מחילה!

"איני יכול להרשות לכם להמשיך כך אפילו לרגע אחד. אם אתן לכם להמשיך אפילו לשנייה נוספת אבצע פשע בעצמי. כי הגוף שלי הוא יקום קטן, והשנייה הזאת יכולה להיות כמה אלפי שנים, כמה עשרות אלפי שנים. אני הריבון והמלך של היקום הזה, אני בפירוש לא אתן לישויות מרושעות לבצע השתוללות של מעשי רשע בתוך המרחב שהוא היקום שלי".

בדיוק כך, בנסיבות רגילות, אני יכול לסיים את הרדיפה שנכפתה עלי על ידי שדי המחלה בזמן שאני מציין זאת. בני משפחתי הכריזו שאני יכול לעשות ניסים. הם כולם מכבדים את המאסטר ואת הדאפא. אף אחד לא מעז לומר "לא" לדאפא!

מתרגלים עמיתים, לפני שהרדיפה התחילה, הצהרה כזו הייתה נקראת "לסלק קארמה". עכשיו זו רדיפה, רדיפה אמיתית! זה מחוזק על ידי התירוצים של הכוחות הישנים, וזה הם שמבצעים את הפשעים. כתלמידי דאפא בתקופת תיקון הפא, יש לנו את האחריות לסלק את הישויות הרעות האלו, ממש כמו שמטאטים אבק.

הטיפוח שלנו הוא עניינו של המאסטר, לא שלהם. אנחנו נטמעים לפי הדאפא. אנו לא משתמשים בסטנדרט שלהם כשלנו. המראה שלהם הוא בצורה של הפרעות! אנחנו תלמידי דאפא כאן עלי אדמות כדי לעזור למאסטר לתקן את הפא! אנו בעלי מעמד גבוה שכזה. המאסטר העניק לנו יכולות על טבעיות רבות כאלו. איך נוכל לתת ליצורים הרקובים הנמוכים הללו לרדוף אותנו?!

מתרגלים עמיתים, הרימו את הצד השמימי שלכם! למעשה זה פשוט מאוד.

המאסטר אומר לנו,

"לסלק את הרוע זה כמו להסיר אבק"

(הונג יין III, "רק למען הפעם האחת הזאת")

הכול נמצא במחשבה האחת שלך!

זו רק הבנתי האישית. אולי היא חד צדדית. כוונתי היא לשם החלפת התנסויות בלבד. אם אתם מוצאים כל דבר שאינו הולם, בבקשה העלו אותו לדיון שוב.