לאחרונה קרוב שלי סיפר לי חדשות רעות. דודי ובנו איימו לדווח עלינו למשטרה. הסיבה הייתה שמתרגלת אחת התייחסה אליו באופן גרוע, דבר שגרם לו להרגיש שמתרגלי פאלון גונג הם אנשים "רעים". למעשה, המתרגלת שהתייחסה אליו גרוע הייתה אשתו, שהיא גם דודתי. כששמעתי את זה, נעצבתי מאד. אם אשתו לא התייחסה אליו יפה, מדוע הוא מאשים אותנו? שאר המתרגלים במשפחתנו, כולל אותי, את אבי ואת הדודות והדודים האחרים שלי – כולם התייחסו אליו בכבוד. מדוע הוא מאשים אותנו? עם זאת, ידעתי שזה לא קרה במקרה, ואני מבין שאם מתרגל דאפא נתקל בקונפליקטים עם אנשים רגילים, האשמה נמצאת אצל המתרגל. לכן במשך הימים האחרונים, חיפשתי בתוכי.

במהלך השיתוף הקבוצתי שלנו, דודתי התלוננה תמיד בבוז על האנוכיות של דודי. למרות שכולנו התנהגנו בנימוס כלפי דודי, למעשה קיבלנו את העובדה שהוא לא היה אדם טוב. אנחנו רק הצענו לדודתי שתנהג לפי הפא, ושלא תהייה קשה אליו במעשים או מילים. אך כנראה שהיא לא קיבלה את עצתנו והתלוננה כלפיו לעיתים תכופות. וכך התברר לנו שלא חמלנו על דודי ולא רחשנו לו כבוד, וכך הוא סבל כל יום מדבריה הקשים של דודתי.

בתחילה האשמתי את דודתי על שלא הפגינה את החמלה שצריכה להיות למתרגל דאפא, דבר שגרם לנו לבעיות. מאוחר יותר, כשלמדתי מהספר "ג'ואן פאלון" את הנושא של "שדה אנרגיה", התעוררתי לכך שהשדה שלנו כקבוצת מתרגלים צריך להיות טהור וחומל, אחד כלפי השני. עלינו להתחשב אף עוד יותר באנשים רגילים שסובבים אותנו, ולהיות אדיבים כלפיהם.

עמוק בלבי כעסתי על תלונות דודתי ועל האנוכיות והערמומיות של דודי. לא רחשתי להם כבוד, ובכנות, גם לא עזרתי לדודתי להבין את טעויותיה מנקודת המבט של הפא. כשמתרגלים אחרים דיברו אליי, לא קיבלתי את עצתם, ובמקום זאת התלוננתי בסרקאזם. זה מראה שהחמלה שלי כלפי אחרים הייתה העמדת פנים בלבד ולא אמיתית. לא קיבלתי את ההצעות של אחרים עם לב פתוח. זה רחוק מהתכונות של היקום אמת חמלה סובלנות! אם אנחנו המתרגלים לא מסוגלים לתקשר אחד עם השני עם חמלה, איך נוכל ליצור שדה טהור וחומל שישפיע על אנשים שלא מתרגלים וידכא את מחשבותיהם הרעות!

באמצעות דברים אלה התעוררתי לכך שכאשר אנו מדברים עם אנשים ומציעים משהו, אנחנו צריכים לא רק להיות אדיבים, אלא יותר חשוב מכך – עלינו לקבל בכנות את ההצעות של אחרים עם לב פתוח. אם נדבק במחשבותינו, נתרכז בעצמנו, ולא נקשיב לאחרים – לא רק שאצלנו יווָצֵרוּ פרצות, אלא גם נגרום צרות לכל הקבוצה. בינתיים, עלינו לכבד את כל האנשים שסביבנו בכנות מכיוון שהם יצורים חיים שמחכים שנציל אותם, הם אינם אנשים שצריך לתעב או שיהיו מושא לרגשות עצורים. אם היינו מציעים לדודתי עם לב טהור מה לעשות, אם היא הייתה מקבלת זאת עם ראש פתוח, אזי הקבוצה שלנו כולה הייתה מתייחסת לדודי עם חמלה, והוא לא היה מפתח דעה קדומה על תלמידי הדאפא. כלימוד מהלקח הזה, עלינו להיות יותר מתחשבים, עם לבבות טהורים, ללמוד ממתרגלים עמיתים ולטפח היטב את עצמנו. זה יאפשר לנו לשתף פעולה אחד עם השני ולשפר את עצמנו כגוף אחד.

אלו הן רק הבנותיי האישיות, ואני מקווה שהמתרגלים יוכלו להצביע בפניי על כל דבר שאינו הולם.