1. בת מזל לקבל את הפא

אני מתרגלת דאפא מבוגרת. לפני 20 שנה חזה לי מגיד עתידות את עתידי ואמר שאוכל לחיות רק עד גיל 68. הייתי בלחץ באותו זמן, אבל הרגשתי שאוכל לעבור מעבר לגיל הזה.

בעודי מחפשת בלהיטות את הנתיב לאלוהות, קיבלתי למזלי הרב את הפא ביולי 1995. ידעתי שלזאת חיכיתי במשך אלפי שנים. התמוססתי בפא, כשאני מאמינה בנחישות במאסטר ובפא ולא היה לי אף פעם ספק כלשהו לגבי הדאפא.

שחררתי לחלוטין את המחשבות והאינטרסים של העבר. כל יום, אני חשה שמחה והגשמה. אני נמצאת כל הזמן בתוך החסד והפאר של הדאפא.

הרדיפה של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) נגד הפאלון גונג גרמה למצוקות גדולות מאוד למשפחתי. אולם למרות הזוועה והאכזריות של המק"ס לא קרסתי. בעלי שגם הוא מתרגל נדון באופן בלתי חוקי ל-20 שנות מאסר בכלא על שצותת והתחבר לרשת הטלוויזיה של המק"ס, כדי להפסיק את תעמולת השקר שלה לגבי הפאלון גונג. אף על-פי שהוא עדיין כלוא בשאן-דונג, אין לי כל ספק או בלבול לגבי מה שצודק.

למרות שלא עברתי את כל המבחנים בעזרת מחשבות ומעשים נכונים, פרצתי לבסוף דרך כל המצוקות והסבל. בהנחייתו של המאסטר במהלך תקופת תיקון הפא, עשיתי כל יום את שלושת הדברים שמתרגלי דאפא צריכים לעשות. הרגשתי שאני מתמידה וגם המתרגלים האחרים גם חשבו שאני מטפחת היטב. אבל לפני זמן קצר, היו לי שתי מצוקות גדולות הקשורות לחיים ומוות, שזעזעו אותי מאוד. לאחר שחיפשתי פנימה גיליתי שיש לי עדיין מושגים אנושיים רבים המונעים ממני להתקדם במרץ.

במשך תקופת הזמן הזאת המאסטר המשיך להאיר את דרכי ולעודד אותי להתקדם במרץ. ידעתי שפיגרתי מאחור די הרבה. השיעורים הרציניים שעברתי העירו אותי. הבנתי שכל עוד אני מאמינה בנחישות במאסטר ועושה את שלושת הדברים היטב עם מחשבות נכונות ובמצב מחשבה אלוהי, אני יכולה לפרוץ דרך כל המצוקות ולהשיג הצלה מהמאסטר. בהמשך, אני רוצה לשתף את המתרגלים בהתנסויות ובהבנות שלי.

2. פרצתי דרך האשליה של קארמת מחלה תוך אמונה נחושה במאסטר ובפא

ב-23 באוגוסט 2012 בעודי שולחת מחשבות נכונות חזקות, התקבע משפט במחשבה שלי: "קשה לערוב לכך שחיי אדם לא יגיעו לסופם במועד שנגזר מלמעלה". הבנתי שהוארתי על ידי המאסטר, מאחר שהייתי אז בת 68. הרגשתי שמשום שהתחלתי לטפח את הפא, התכנון של הכוחות הישנים אינו נחשב עוד. לא לקחתי זאת ברצינות יתרה, אבל גם לא שללתי בנחישות את התכנון של הכוחות הישנים בלבי. יומיים לאחר מכן הרוע הגיע באמת לקחת את חיי.

בערב ה-25 באוגוסט 2012, ישנתי עמוקות. לפתע תפס הרוע חזק בלבי ולא הרפה. בחשכה, לא יכולתי לראות דבר. התיישבתי זקופה עם כאב נורא בלבי, בחזי ובגבי. היה לי קשה לנשום ונראה היה כאילו לבי עומד להפסיק לפעום. התסמינים היו ממש כמו של אוטם שריר הלב. שלחתי מיד מחשבות נכונות חזקות: "אני תלמידת דאפא במהלך תקופת תיקון הפא. אף אחד לא יכול להזיז אותי". התחלתי גם לצעוק: "מאסטר בבקשה עזור לי, בבקשה עזור לי!" אחרי דקות ספורות הוקל לי. הייתי אסירת תודה להצלתו של המאסטר.

ראשי עדיין היה סחרחר אך לא עבר זמן רב, ושקעתי שוב בשינה. בעודי ישנה, הרגשתי שהמאסטר פתח את נקודת הלאו-גונג בכף ידי השמאלית. כף היד שלי פלטה כדור אור גדול מלא באור מוזהב. חשבתי שאולי זה כלי פא להשמיד את האלמנטים של הרוע.

למחרת בבוקר אחרי שקמתי, הרגשתי עדיין כאב קל בחזה ובגב. בעזרת הגנתו רבת החמלה של מאסטר, פרצתי דרך מבחן גדול של חיים ומוות. המשכתי להודות למאסטר.

בראשון בספטמבר 2012 הרוע חזר שוב. הרגשתי פתאום בלילה שגבי לוהט מחום. הרגשתי שכאילו הונח על גבי ברזל מלובן. באותו הזמן חזי היה קר כקרח והאוויר שנשמתי היה קפוא. ההבדל העצום בין הקור לחום היה מאוד קשה עבורי לשאת. בינתיים ראשי הסתחרר והיה לי קשה לשלוט בגופי.

אספתי את כל כוחי לייצב את הג'ו-יואן-שן שלי וקראתי בשמי כדי שראשי יצטלל. באותו הזמן ביקשתי מהמאסטר לחזק אותי. למרות שלא יכולתי לדבר, הג'ו-יואן-שן שלי צעק בבירור: "מאסטר, בבקשה עזור לי. אני במצוקה". כמו כן המשכתי לשנן כל פיסקה מהפא שזכרתי. שיננתי בעיקר את "לון יו". האמנתי בנחישות במאסטר ובפא וחשתי יציבות ופחות פחד בלבי. השתמשתי במחשבות נכונות לטפל בכל דבר שקורה לי.

לאחר מכן חשבתי שעלי להשתמש במחשבות נכונות לחשל את גופי הבלתי ניתן להשמדה. הפחד שלי נעלם מיד. הרגשתי שאני ישות אלוהית וגופי הפך גדול יותר ויותר. הזהרתי את האלמנטים הרעים שהעזו לרדוף מתרגלי דאפא בתקופת תיקון הפא שהם הולכים לקראת השמדה. צעקתי את דבריו של המאסטר שאמר ב-"יסודות להתקדמות במרץ":

"אם שומעים את הטאו בבוקר, אפשר למות בערב". ("להתמוסס בתוך הפא")

זכרתי אפילו שהמאסטר אמר ב-"פאלון גונג":

"אתה תחייה כמו היקום" (פרק שלישי "לטפח את השין-שינג")

לפתע, הרגשתי שהמאסטר השמיד לחלוטין את כל הרוע בהינף יד.

הכול חזר לקדמותו. פניי הכחילו ולא החלימו במשך חודש ימים. הבנתי שהמאסטר נשא עבורי את הסבל פעם נוספת והייתי אסירת תודה למאסטר. בכיתי ולא היו לי מילים להביע את תודתי למאסטר. כדי להיות מתרגלת אמיתית, אני צריכה לנהוג בקפדנות לפי מה שהמאסטר הורה לנו.

אחרי שעברתי את המבחן של חיים ומוות בפעם השנייה, הרהרתי כל הזמן מדוע הרוע יכול היה לרדוף אותי ומדוע העז הרוע לגעת בי. חשבתי שכל זה נגרם מההחסרות שלי עצמי. כל המושגים האנושיים למיניהם עלולים להפוך לסיבה לכוחות הישנים לרדוף אותנו.

בפעם הראשונה כשנרדפתי על ידי הכוחות הישנים, לא שללתי אותם באופן מלא. בלבי עדיין ניקר הרעיון שעלולה להיות לי מצוקה בגיל 68, כשלמעשה הייתי צריכה לשלול לחלוטין את הכוחות הישנים כבר במחשבה הראשונה שלי. כמתרגלי דאפא, הנתיבים שלנו תוכננו על ידי המאסטר ורק דבריו נחשבים. במהלך הטיפוח שלנו כל מחשבה ומחשבה שלנו צריכה להיות בתוך הפא. לא נתתי תשומת לב לטיפוח שלי ולא הקשבתי בצורה מלאה למאסטר. אחרי המצוקה התעוררתי בסופו של דבר והתחלתי שוב לחפש פנימה.

נהגתי לתרגל את התרגילים כפי שמתרגלים התעמלות. במשך 10 שנים שיחררתי רק מקצת מהמושגים האנושיים ומההחזקות שלי. לפעמים, ההחזקה אליה התמכרתי וההתמקדות בחיי היום יום היו חשובים בעיני יותר מאשר הטיפוח ולימוד הפא. הייתי שקועה לגמרי בהחזקות למוניטין, לאינטרסים אישיים ולתחושות. אהבתי לשמוע מילים נעימות. כשנתקלתי בעיסקה אהבתי לנצל אותה. כשנכדתי דורגה ראשונה במבחן בבית ספרה, הרגשתי גאה מאוד. המושגים האנושיים שלי היו נטל כבד מדי. זה לא היה טיפוח והתוצאות יכלו להיות מסוכנות מאוד.

3. בצער רב חיפשתי פנימה

ב-"לימוד פא בוועידת ניו יורק 2008" המאסטר לימד אותנו:

"אז כשאתם נתקלים בקשיים זו ההזדמנות המושלמת בשבילכם להשתפר. אם אתם יכולים להסתכל פנימה, המצב הקשה הזה יהפוך במקום זאת להזדמנות, למשהו להתגבר עליו ולהזדמנות להיכנס למצב חדש. למה לא הסתכלתם על הדברים כך? ברגע שאתם נתקלים בקושי אתם דוחפים אותו מכם והלאה. כמו שאמרתי, אפילו אם אתם מתווכחים על אימות הפא והצלת יצורים חיים, או ששמעתם כמה הערות לא נעימות, כולם היו למען השיפור שלכם, משום שהשיפור שלכם הוא הראשון במעלה. בלי השיפור שלכם לא ניתן להשיג דבר, וזה כולל הצלת יצורים חיים. אם לא תצליחו להשתפר ולהשיג את השלמות המלאה, לאן היצורים החיים שאתם מצילים ילכו? מי ייקח אותם? למה לא להסתכל על הדברים כך?"

הפא של המאסטר עורר אותי כמו פטיש כבד. אם לא חיפשתי פנימה במהלך טיפוח זה לא היה טיפוח אמיתי. שאלתי את עצמי בשביל מה הגענו לעולם הזה. אחרי המצוקות שחוויתי נשארתי בבית במשך יותר מחודש כדי לחפש פנימה ולבחון את עצמי, ללמוד את הפא ולשלוח מחשבות נכונות חזקות. כיצד אלך בנתיב הטיפוח בדרך הנכונה? הבנתי שהמפתח הוא לחפש פנימה. אם לא אטפח את עצמי היטב, היקום שלי יהפוך ללא אמיתי . אז לאן ילכו הישויות החיות שהצלתי? זהו חטא אם לא אטפח עצמי היטב.

כשנוכחתי לדעת בבירור שמשהו הוא טעות של מישהו אחר, ומישהו אחר הוא האשם, זה גרם לי לכאב נורא, , אבל עדיין היה עלי לחפש פנימה ולגלות את ההחסרות שלי עצמי. במהלך קונפליקטים בקרב בני משפחה, או בין מתרגלים, אם לא הבנתי את עקרונות הפא ברמה גבוהה, הייתי מתייחסת לכך כקבלת טעויות של אחרים כשלי עצמי. כיצד זה יכול שלא לצער? אבל כאשר אנו מודדים את עצמנו עם עקרונות הפא של היקום, אנו מבינים כיצד זה בעצם האשמה שלנו. התהליך של שחרור ההחזקות אינו יכול להיות נוח. אבל אחרי הצער, חשתי את השמחה של השיפור בתוך הפא.

מעולם לא ידעתי כיצד לחפש פנימה ולא התאמצתי במיוחד בטיפוח השין-שינג שלי. אם אטפח באמת את עצמי על-פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" אשיג חמלה אדירה. אף ישות רעה או אלמנטים רעים לא יעזו להיכנס לממדים שלי והם יושמדו אוטומטית.

במשך זמן מה חשתי רדומה כשלמדתי את הפא, תרגלתי ושלחתי מחשבות נכונות. זוהי בעיה חמורה במהלך טיפוח. זה שווה ערך לאי עשיית שלושת הדברים. דנתי בכך עם מתרגלים עמיתים כדי לגלות את שורש הבעיה שהסתברה כאנוכיות.

אני מתאמת באזור המקומי. כשגיליתי שלמתרגלים יש בעיות כלשהן, לא הצבעתי עליהן, מפחד שמא אפגע בהם. אבל למעשה פחדתי לפגוע בעצמי ולפגוע במושגים האנושיים שלי. לא משנה מה עשיתי, לא יכולתי לשחרר את האני שלי. לפעמים עשיתי את שלושת הדברים עם החזקות, מושגים אנושיים, ערמומיות ורמייה. זה לא היה כדי לאמת את הפא. למעשה, פעמים רבות אימתתי את עצמי. כשגיליתי את ההחזקות והמושגים האנושיים ושחררתי אותם באמצעות טיפוח, לא חשתי עוד רדומה בזמן לימוד הפא.

4. ללמוד את הפא עם מחשבה מרוכזת

ב-"תלמידי דאפא חייבים ללמוד את הפא" המאסטר אמר:

"אתם יודעים מה קרה ללימוד הפא במקומות רבים? באזורים מסוימים הוא התדרדר לפורמליות בלבד. כשאנשים מסוימים קוראים את "ג'ואן פאלון" הם לא מתרכזים אלא חושבים על דברים אחרים, ולא מסוגלים למקד את תשומת לבם בטיפוח. זה שווה ערך לבזבוז זמן. וזה לא רק בזבוז זמן – במקום שזה יהיה הזמן שבו הם יתרוממו, הם משתמשים במחשבתם לחשוב על עניינים ודברים שהם לא צריכים להטריד את עצמם בהם, וכך, לא רק שהם לא מתרוממים, אלא להיפך, הם פעמים רבות נופלים ברמה. אם לא תלמדו את הפא היטב, יהיו דברים רבים שלא תהיו מסוגלים לעשות היטב".

מתוך הפא של המאסטר אני מבינה שלימוד הפא הוא גם תהליך של טיהור עצמי. מתרגלים יכולים לשפר את עצמם במהלך לימוד הפא וכל מחשבה ומושג שאינם נכונים יעלמו. אם לא נלמד את הפא עם מחשבה מרוכזת, הרמות שלנו יֵרדו. כל מילה בספרי הדאפא היא הפא שן של המאסטר, בודהא, טאו או אלוהות. אפילו האותיות הן אלוהויות. אם לא נלמד את הפא עם מחשבה מרוכזת זהו חוסר נימוס למאסטר ולפא. ואז הפא לא יחשוף לנו את עקרונות הפא. לכן עלינו לקרוא כל מילה ומשפט בבירור במהלך לימוד הפא ואסור לנו להוסיף או לדלג על מילים כלשהן.

בעבר למדתי את מהספר "ג'ואן פאלון" פעם בכל שבוע ואת הרצאות המאסטר והמאמרים החדשים בבית ובקבוצת הלימוד. אבל במהלך הלימוד היו לי הפרעות ואני למדתי בצורה פורמאלית בלבד. פחדתי לפגר בלימוד מבחינת הכמות, אבל לא נתתי תשומת לב לאיכות ולא הייתה לכך השפעה טובה באמת. לפעמים הרגשתי עסוקה מדי כל יום וגם עייפה. זה נגרם למעשה מפני שלא הייתה לי אנרגיה מהפא. התמוססות בפא, הבנה של הפא והדרכה של הטיפוח שלי יכולתי להשיג רק על ידי לימוד הפא עם מחשבה מרוכזת. אני לא רודפת עוד אחר הכמות בלימוד הפא והתחלתי ללמוד את הפא עם מחשבה שקטה ומרוכזת.

כשלמדתי באמת את הספר "ג'ואן פאלון" עם מחשבה מרוכזת הייתי מופתעת לגלות שעקרונות הפא הוצגו שכבה אחר שכבה, במיוחד העקרונות כיצד לטפח את השין-שינג וכיצד להשתפר ברמות. השגתי מכך תועלת והשתפרתי רבות.

ב-"הרצאת הפא במנהטן" המאסטר אמר לנו:

"עם פא כל כך אדיר, הדאפא יהיה איתך כשהמחשבות שלך נכונות, וזו הבטחה אדירה".

כיום אני לומדת את הפא כל יום עם מחשבה רגועה. שחררתי את ההחזקה לרדיפה ואני מבינה שאשיג מה שאני אמורה להשיג בעודי לומדת ומבינה באמת את הפא.

במשך היום אני לומדת ארבע או חמש הרצאות מהספר "ג'ואן פאלון". בלילה אחרי שאני מסיימת שליחת מחשבות נכונות חזקות ב-18:00, אני מתחילה לצפות בהרצאת הוידיאו של המאסטר: "הוראת הפא שניתנה למתרגלים האוסטרליים". צפיתי כבר בוידיאו 8 פעמים במשך 9 ימים. לפני השינה אני שוב מקשיבה להרצאת פא. במשך 24 שעות סביב השעון אני נמצאת בתוך הפא והרוע אינו יכול לנצל אותי.

כמו כן אני שולחת מחשבות נכונות חזקות במשך זמן ארוך. בדרך כלל כדי לסלק את הישויות והגורמים הרעים שמפריעים לי לוקח לי חצי שעה ולפעמים 50 דקות לשלוח מחשבות נכונות חזקות עם לב טהור.. באותו זמן, אני מסלקת את החומרים הרקובים הנוצרים על ידי המושגים האנושיים בממדים אחרים. ההשפעה ממש טובה.

אחרי המצוקות האלה איני מעזה עוד להתעצל. אני יודעת שהחיים שהוארכו לי נועדו לטיפוח. ב-"ג'ואן פאלון" המאסטר אמר:

"אבל יש קריטריון אחד – שזמן החיים שהוארך מעבר לתוחלת החיים שהוקצבה מיועד אך ורק למטרת הטיפוח. ברגע שהמחשבה שלך סוטה אפילו מעט זה יביא לסכנת חיים, כי אורך החיים שלך כבר נגמר מזמן". (הרצאה ראשונה)

לכן התמקדתי בטיפוח כל מחשבה ומחשבה שלי, להיטמע בפא, להפוך חסרת אנוכיות ולחשוב קודם כל על אחרים בעודי עושה דברים. כעת אני מסוגלת לסבול את הכאב. עלי לטפח להיות חסרת אנוכיות כדי שאוכל להיכנס ליקום החדש ולחזור הביתה עם מאסטר.

בעודי כותבת את המאמר הזה נזכרתי בהרצאת הפא של המאסטר למתרגלים מבוגרים ב-"הוראת הפא שניתנה למתרגלים האוסטרליים". הפא של המאסטר ממש העיר אותי. הבנתי שאם מתרגל מבוגר אינו משתמש בזמן המוגבל שלו לטפח באמת ולשחרר את החומרים, ההחזקות והמושגים האנושיים, הטיפוח שלנו יהיה לשווא. לא אוכל לעולם לשכוח את הדאגות של המאסטר עבורנו, את החמלה שלו והאזהרה הרצינית שהזהיר אותנו. אני מקווה שמתרגלים מבוגרים נוספים יכולים לצפות פעם נוספת בהרצאת הוידיאו של המאסטר.

אני כמעט בת 70. ללא ההגנה רבת החסד של המאסטר, לא הייתי יכולה לפרוץ דרך כל המצוקות כדי ללכת אחריו כיום. למדתי לקחים כואבים מהמצוקות שלי.

ב-"הרצאת הפא בועידת הפא הבינלאומית במנהטן 2005" המאסטר לימד אותנו:

"מטרתו של המטפח היא לצאת מעבר לעולם האנושי ולהשיג את השלמות של ישותו. כשיש לו החזקה להשיג דברים חומריים או לאינטרס אישי, הוא לא יכול להגיע לשלמות. כשמטפח מטפח בעולם הזה, עליו להיפטר מכל מיני סוגים של החזקות אנושיות, ורק אז הוא יכול להפוך לישות שמימית. אחרת, כל החזקה או כל אלמנט בעולם האנושי שמשפיע על מחשבתך, הופך למנעול שמהדק אותך למטה ומונע ממך לעזוב. זו הסיבה שכשאתם מאמתים את הדאפא ומצילים יצורים חיים, אתם מטפחים את עצמכם באותו זמן".

אלה הן רק ההבנות האישיות שלי. אנא ציינו בחמלה כל דבר שאינו הולם.