בסין, קיימת אמרה בקרב אנשים רגילים: "ציות לכיבוד הורים". היא מוגדרת כילדים שמוכנים להקשיב להוריהם, להיות צייתנים לרצון הוריהם ולא לגרום להוריהם לכעוס. כבוד להורים ולמבוגרים הוא לא רק דבר טקסי, אלא כבוד שנובע מלבו של האדם.

כיום, מתרגלי פאלון דאפא גם מבינים מה זאת אומרת לכבד את המורה ואת הפא. יש מתרגלים שהדבר הראשון שהם עושים בבוקר הוא לשרוף קטורת לכבוד המורה. שריפת קטורת היא דרך אחת להביע כבוד ולהוקיר את המורה. אך, בתור מתרגלים, עלינו גם להבין שהדרישה הדחופה ביותר של המורה מאתנו הי,א לבצע היטב את שלושת הדברים. בשלב האחרון של תיקון הפא, עלינו ללמוד את הפא היטב, ותוך כדי כך שאנו מטפחים את עצמנו, עלינו גם להמשיך להציל יותר יצורים חיים. אם מתרגלים באמת רוצים להביע את הכבוד שלהם למורה ולפא, הם חייבים לשים לב למילות המורה ולנהוג על פי דרישות המורה.

כבוד למורה ולפא נובעים מהאמונה במורה ובפא. ואמונה במורה ובפא נובעת מההתקדמות הרצופה בדרך הטיפוח, מה שמאפשר לנו להבין בהדרגה את הרמות הגבוהות יותר של הפא ובאמת לחוות את החמלה של המורה, ואת הניסים וקדושת הדאפא.

ברגע שמתרגל בדרך האמיתית של טיפוח מבין את גדולת הדאפא, הוא או היא לא יפקפקו באמונה הנכונה שלו/שלה במורה ובפא, ולא משנה מה יהיו הנסיבות. מתרגל כזה לא יוותר על הפא גם כאשר חייו עומדים על הפרק. ברגע שמתרגל מפתח כזאת אמונה נכונה וחזקה במורה ובפא, אז, הוא או היא יוכלו באמת לכבד את המורה ואת הפא. הדרך הכי ישירה לכבד את המורה ואת הפא היא ללכת על פי דרישות המורה במאת האחוזים — כל פעולה והתנהגות צריכות לציית לדרישות הפא.

במהלך השנים, היו מתרגלים רבים ששרפו קטורת והשאירו מנחות כדי להביע את הכבוד שלהם למורה ולפא. אולם רבים מהם שומרים על האידאלים המעוותים של אנשים רגילים — מבקשים מהמורה להגן עליהם ועל משפחותיהם ותמיד חושבים על מה שהם יכולים להשיג מהדאפא, במקום לעשות היטב את שלושת הדברים שהמורה דרש מהמתרגלים לעשות. הם לומדים את הפא ומתרגלים את התרגילים בבית, אבל לעתים נדירות מבהירים את האמת כדי להציל אנשים. הם מפחדים מהרדיפה של הרוע ומפחדים להביא צרות על משפחותיהם, ולכן הם לא מסוגלים לציית לחלוטין למילות המורה ולהוקיר את המשימה שלהם כתלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא.

אם מטפח לא יכול ללכת על פי דרישות המורה, איך הם יוכלו לדבר על אמונה אמיתית במורה ובפא? אם מטפח לא יכול להאמין באמת במורה ובפא, אזי איך הם יוכלו להאמין במורה ובפא באמת וללא שמץ אנוכיות? אני מאמין שהמורה דואג במיוחד לכך שנלך בדרכינו היטב וכך נעזור לו בתיקון הפא ונציל יותר יצורים חיים, נשלים את המשימה ההיסטורית שלנו, ולבסוף נשיג את השלמות.

כל מה שהמורה דרש מאיתנו הוא למעננו, ולא למען המורה. המורה נתן לנו כל כך הרבה ללא כל תנאי מוקדם, כדי שנוכל לצבור מוסריות אדירה – דבר שכל כך הרבה אלוהויות ואלים אפילו לא יכלו לקבל. אף פעם לא דרש מאיתנו לבצע טקס רשמי כדי להראות כבוד למורה ולפא. במקום זאת, הוא רק מסתכל על ליבנו כדי לראות כיצד אנחנו מממשים את המשימות שלנו בהתאם לדרישות הפא. כל מי שמתעלם ממילות המורה, בעתיד מה שיישאר לו זה רק להתחרט.

בעיר שאן-שיאן בפרובינציית שאן-דונג, סיפורו של לואן דונג-בין על הצלת אנשים עדיין מתפשט עד ימים אלה. נאמר שיום אחד אדם זיהה את לואן דונג-בין. האיש הזה ידע שלואן דונג-בין הוא בן אלמוות, ובכל ליבו רצה ללמוד את הדאו ממנו כדי להפוך גם כן לבן-אלמוות. לואן דונג-בין הצביע על ערימה של צואת כלב ואמר לאדם הזה, "רק תאכל את זה". האדם הסתכל על צואת הכלב בבלבול והניד ראשו לשלילה. לו דונג-בין ראה שהאדם הזה לא היה מסוגל לעשות את מה שהוא דרש, ולכן, לא יוכל ללמוד את הדאו ולהיהפך לבן-אלמוות. לואן דונג-בין ניגש, לקח את הצואה והניח אותה בתוך פיו. באותו רגע, האיש הבין לפתע שהערימה של צואת הכלב הייתה למעשה דאן האלמוות. מייד הבין שאיבד את ההזדמנות שלו, והבין שמאוחר מדי להתחרט.

מבחינה היסטורית, האם היה אי פעם מאסטר שרימה את התלמידים שלו בדרך טיפוח נכונה? בדרך טיפוח נכונה, הדרישות של המאסטר תמיד נועדים להועיל לתלמידיו. במהלך תקופת תיקון הפא הזאת, המורה הפיץ את הפא האמיתי ביותר של היקום למען תיקון הפא וההצלה של היצורים החיים. כל מטלה שהמורה דרש מאיתנו היא פשוטה בהחלט. הוענק לנו הזוהר הגדול ביותר ביקום.

המורה מעולם לא אימץ איזשהו ממיני הסוגים של האשליות ההיסטוריות, שהשתמשו בהם במערכות טיפוח אחרות כדי לבחון תלמידים. במקום זאת, הוא הסביר לנו את העקרונות האמיתיים, כדי שנוכל להבין אותם בבהירות ונוכל לנהוג לפיהם. אלו הם המושגים שקבלנו לאחר הלידה וההחזקות שיוצרים רעיונות מוטעים המונעים מאיתנו לציית לדרישות המורה, ומובילים אותנו לפספס הזדמנויות לשיפור, אחת אחרי השנייה.

במהלך חג השנה החדשה, עשרות מיליוני מתרגלים בסין שרפו קטורת באדיקות כדי להביע את הכבוד שהם רוחשים למורה. כמובן, זה דבר טוב שלמתרגלים יש את השאיפה הכנה לשרוף קטורת למרות שהמורה מעולם לא הדגיש את הצורך לעשות זאת. אדם חייב להיות עם מחשבה נכונה בזמן שהוא עושה זאת. אסור שיהיו מחשבות אנוכיות או מסיחות. אחרת, זה יהיה אקט של חוסר כבוד למורה.

ללא קשר לדרכים שבהם אנו נוקטים כדי להביע באופן אישי את הכבוד שלנו, הדבר החשוב ביותר הוא שכל מתרגלי הדאפא ינהגו לפי דרישות המורה וינצלו את הזמן של חג השנה החדשה כדי לעסוק יותר באימות הפא והצלת יצורים חיים.