חלק 1

2) מא ג'וֹאוּ: הגשמת השליחות

מא ג'וֹאוּ מצ'יפינג, Qinghe (היום פרובינציית שאנדונג), חי בתקופת שושלת טאנג. הוא איבד את שני הוריו כשהיה ילד קטן, ולכן היה עני מאוד. אך הוא היה תלמיד נלהב והיה בקי בספרות הקלאסית כמו לדוגמא ב- ,"Book of Songs" וב- (Zuo Zhuan" (Commentary of Zuo".

כשעבד כעוזר מורה בבוג'וֹאוּ, הוא היה שתוי לעיתים קרובות ולא לקח את עבודתו ברצינות. כשביקרו אותו על מגרעותיו, הוא התפטר. מעתה ואילך הוא הזניח את עצמו לטובת השתייה והתבטל אף יותר.

"לא נשאר לך שום עתיד לנבא אותו"

חייו של מא ג'וֹאוּ התדרדרו עוד יותר וכולם שמרו ממנו מרחק. כששמע שיוּאן טיאנגאנג מוכשר בניבוי עתידות, הוא הלך אליו שיקרא את עתידו. יוּאן טיאנגאנג הסתכל עליו ואמר, "חמשת הנשמות שלך כבר עזבו את גופך ואתה נמצא בסכנה גדולה. לא נשאר לך שום עתיד לנבא אותו!"

מא ג'וֹאוּ היה המום וביקש מיוּאן לעזור לו. יוּאן אמר, "אתה יכול ללכת אחר האיש הזקן מקדימה שרוכב על שור. ייתכן שהוא יוכל לעזור לך".

מא ג'וֹאוּ מצא את האיש הזקן והלך אחריו במעלה ההר. כשהזקן ראה אותו הוא אמר, "במקור היית אלוהות בשמים והוטל עליך לבוא לעולם האנושי כדי לעזור למלכים חכמים. אך שכחת לגמרי את שליחותך השמימית והתמכרת לשתייה. עכשיו נפלת לתוך מצב אומלל. חמשת הנשמות שלך עזבו ויושרך נעלם. המוות מחכה לך ממש בפינה. אינך רוצה להזדרז ולהתחרט ולתקן את דרכיך?"

ביקורת על כישלונו להגשים את שליחותו

מא ג'וֹאוּ היה כל כך מזועזע, שהוא לא הבין לגמרי מה האיש הזקן אמר. אז האיש הזקן לקח אותו לאולם גדול בו פקיד רשמי הקריא בקול פקודה קיסרית. הפקודה העבירה ביקורת על כישלונו של מא ג'וֹאוּ למלא אחר משימתו, וצוּוה עליו לחזור למקומו המקורי כדי להרהר בטעויותיו.

הזקן לקח את מא ג'וֹאוּ לבית גדול ומפואר והוא ראה את שמו כתוב על הדלת. מא ג'וֹאוּ פתח את הדלת ונכנס פנימה. הבית היה מעוצב ברהיטים שהכיר. הוא התאמץ לחשוב אך לא הצליח להבין מה קורה.

ממש באותו רגע, הופיעו לפתע חמישה אנשים גבוהים וחזקים. הם היו לבושים בבגדים שעליהם סומנו חמשת הכיוונים; מזרח, מערב, דרום, צפון ומרכז. הם פנו ואמרו למא ג'וֹאוּ, "אנחנו ה'נשמות של חמשת האיברים שלך'. התמכרת לשתייה והסתובבת לך מבלי לעשות דבר. טימאת את גופך, ולכן עזבנו אותך והלכנו לארמון השמימי. עצום את עיניך כדי שנוכל לחזור".

מא ג'וֹאוּ נזכר ומתנצל

מא ג'וֹאוּ עצם עיניו, ומיד הרגיש מרוענן ובהיר מחשבה ונזכר בשליחות שלו.

הוא נעל את דלת חדרו והלך לאולם הגדול למצוא את מלך האלים. הוא השתחווה לפניו והתנצל על עבירותיו. הוא גם דיווח למלך האלים על משימתו וביקש לחזור לעולם האנושי פעם נוספת.

עתיד מבשר טובות

לאחר שמא ג'וֹאוּ ירד מההר, הוא חזר לבקר את יוּאן טיאנגאנג. יואן הופתע לראות את השינוי שחל בו ואמר, "מה קרה לך? אתה נראה כל כך טוב עכשיו! אני יכול לקרוא את עתידך: 'אתה תקודם פעמים רבות ותוך 100 ימים תהפוך להיות ראש הממשלה'. אני מקווה שתוקיר את עצמך!"

מא ג'וֹאוּ נסע לעיר הבירה צאנג'אן, שסבלה מבצורת. הקיסר טאיזונג משושלת טאנג, היה מודאג מאוד והנחה את פקידי החצר להתפלל לגשם פעמים רבות, הוא האשים את עצמו על הבצורת. בו זמנית, הוא קרא לשריו לחפש אחר דרכים להתמודד עם המצב. הוא הורה לשרים ולגנרלים להצביע על החסרותיו בניהול, ולתת עצות שקולות לממשל.

מא ג'וֹאוּ התייחס למצב ברצינות עמוקה, והגיש יותר מ-20 הצעות שכל אחת מהן הייתה לעניין. הקיסר טאיזונג היה מאוד מרוצה מהצעותיו וזימן אותו לבוא עוד באותו היום.

הקיסר היה להוט כל כך לראות את מא ג'וֹאוּ, ששלח אנשים לזרז אותו ארבע פעמים. כשהם נפגשו, הם דיברו על עניינים עכשוויים ועל דרך הניהול. הראיון של מא עם המלך היה מאוד נעים, והם דיברו כמו חברים ותיקים.

לשרת בנאמנות גדולה

הקיסר טאיזונג תמיד נתן חשיבות רבה לאופי מוסרי כשהוא מינה אנשים. מא ג'וֹאוּ הראה גם מוסריות וגם כשרון ומיד מונה לעבוד במשרד שר הפיקוח. זמן קצר לאחר מכן הוא קוּדם לתפקיד המצנזר הקיסרי, ואחר כך לשלושה תפקידים אחרים; עוזר המבקר, יועץ קיסרי ומורה לבנו של הקיסר טאיזונג, יורש העצר לי גֶ'ה.

מא ג'וֹאוּ שירת את הקיסר טאיזונג בנאמנות רבה. הוא אמר בכנות, "בכל פעם שאני קורא ספרות קלאסית והיסטוריה, אני מוצא סיפורים על נאמנות ועל כיבוד הורים של אנשים בעלי טוהר מידות. אני רק איש קטן, אבל אני משתוקק ללכת בדרך הגדולה ולחשוב היטב איך לנהוג. לא התמזל מזלי ואיבדתי את הוריי בגיל צעיר, ולכן איני יכול לדאוג להם. אך מה שאני כן יכול לעשות הוא להיות נאמן למלך ולנהוג ביושר. בשמים, נאמנות ויושר נחשבים להכי חשובים, ואדם צריך לבסס את עצמו על פי עקרונות כאלו".

לקחים מהעבר

מא ג'וֹאוּ עשה את מיטבו כדי למלא את חובותיו. הוא הגיש לקיסר תזכירים על עלייתן ונפילתן של שושלות קדומות יותר, ועל הרווח וההפסד של דרכי ניהול של ממשלים קודמים.

הוא כתב, "… הקיסרים והמלכים הקדמונים חינכו את נתיניהם למוסריות ושימשו דוגמה לדורות הבאים, כך שאנשים לא ישכחו זאת. מעט השושלות שקדמו לנו נמשכו רק 50 או 60 שנה במקרה הטוב, והשושלת הקצרה ביותר נמשכה רק 20 או 30 שנה. הסיבה העיקרית למלוכה הקצרה שלהם הייתה שהשליט לא הבין איך לדאוג לאנשים הרגילים ונכשל בסיוע לענייניהם, כך שלא היה להם בסיס איתן.

"לשושלת סוי תחת שלטונו של הקיסר וֶון (יאנג ג'יאן), היה בסיס איתן והיא יכלה להימשך זמן רב יותר בשלווה. אך יאנג ג'יאן נעשה חשדן באחרים לעת זקנה והתעלם מסכנות חבויות.

"כשהקיסר יאנג (יאנג גואנג) הוכתר לקיסר, הוא היה מושחת וניהל אורח חיים מנוון. הוא ניצל את האנשים ואיבד את תמיכתם, ולבסוף הביא את השושלת לידי חורבן. כדאי לנו ללמוד לקח מגורלה של שושלת סוי. קיסר צריך לטפח מוסריות כל עוד הוא יכול, במקום להתחרט לאחר שאיבד את מדינתו. נפילתה ושקיעתה של מדינה לא תלוי בכמה עושר היא צברה, אלא בהאם הקיסר הולך בעקבות עקרונות שמימים ורצון האנשים.

"בהתייחס לעקרונות שמימים, אם אדם עוקב אחריהם דברים יזרמו בצורה חלקה, אחרת הם יכשלו. על אדם לטפח מוסריות בניהול שלטונו ולעבוד למען טובת הציבור; לשמור על מוסריות ולמנות אנשים בעלי מוסריות; לתמוך בחסכנות ולצמצם את עול המיסים".

מא ג'וֹאוּ גם כתב באחד התזכירים, "חשוב ביותר למנות נציבי ממשל ושופטי שלום מדיניים טובים כדי להבטיח שקט ושלווה, כי הם ממלאים תפקיד קריטי במובן יציבותה של המדינה. אנו חייבים לבחור בקפידה את אלה המוסריים לתפקיד נציבי הממשל ושופטי השלום, כי אלו יקודמו מאוחר יותר לתפקידי גנרלים ושרים בעתיד. הוד מלכותך צריך קודם למנות אותם לתפקידים מקומיים, כך שיהיה להם קשר ישיר עם האנשים ואפשר יהיה לראות אם הם מתאימים לתפקידים אלו".

הקיסר טאיזונג אימץ את עצתו של מא ג'וֹאוּ ומינה אישית כל נציב ממשלתי, וביקש מפקידים שמעל לדרגה החמישית בבית המשפט להמליץ באופן אישי על שופט שלום מדיני בעל מוסריות וכשרון. הקיסר טאיזונג גם רשם את שמם של פקידים מקומיים על מסך בחדרו, כדי שתמיד יוכל לראות את שמם. אם אחד מהם עשה משהו טוב, הקיסר רשם הערה לצד שמו.

מא ג'וֹאוּ כתב תזכירים רבים בתקופת ג'נגואן [Zhenguan era], והשלים את שליחותו כפקיד חצר רב ערך בשושלת טאנג. הקיסר טאיזונג בעצמו כתב לו הקדשה: "עוף החול זקוק לכנפיים כדי לעוף גבוה, שליט זקוק לעוזר קרוב, נאמן וכנה". (מ- Tai Ping Guang Ji).

המשך יבוא…