מתרגל הפאלון גונג מר גואו צ'ון-ג'אן מרובע ווי-פינג שבעיר שינג-צ'נג, פרובינציית ליאו-נינג, נידון באופן בלתי חוקי בשנת 2005 לשנת עבודה בכפייה על שתרגל פאלון גונג. הוא נעצר שוב על חלוקת חוברות פאלון גונג ב-27 ביולי 2009, ונידון למאסר של ארבע שנים. עורך דינו ציין לבית המשפט כי הנחת היסוד להענשת מתרגלי פאלון גונג הם נגד החוקה, וכי אמונה בפאלון גונג או הפצת שיטת התרגול אינם מהווים פשע.

עורך הדין מבייג'ינג, האן יי-צון הגן על מר גואו במשפטו השני. הצהרת קו ההגנה שלו ציינה כי בעוד מר גואו היה במעצר, אף אחד לא טיפל באביו הקשיש והמשותק. אביו הזקן הלך לעולמו במהלך תקופה זו. בתו היחידה של צ'ון-ג'אן, גואו מינג-ינג היא סטודנטית שנה שלישית בבית הספר התיכון, מצטיינת בלימודיה, ובעלת אופי מעולה. לאחר שאביה הושלך לכלא, לא היה אף אחד שיתמוך בה, מה שהפך את חייה מוכי העוני לקשים אף יותר, והקשה עליה להישאר בבית הספר. על מנת להביא לשחרורו, הנערה הצעירה פנתה למשרדים משפטיים בבקשה לנקות את שמו של אביה, אך עד כה לא הצליחה בכך.

הצהרתו של מר האן הדגישה שלוש נקודות מרכזיות:

1. חופש האמונה הוא זכות אוניברסאלית.

2. העילות המשמשות להענשת מאמיני הפאלון גונג הן בניגוד לחוקה.

3. הפצת אמונות דתיות על ידי אזרחים סינים לא מהווה עבירה.

הצהרת ההגנה

לבית המשפט המחוזי של העם בעיר הו-לואן-דאו, פרובינציית ליאו-נינג:

בתו של מר גואו צ'ון-ג'אן, גואו מינג-יינג ביקשה ממני לשמש כסניגור למר גואו במשפטו השני. קראתי בעיון את הקבצים והחומרים של התיק המדובר לאחר שקיבלתי על עצמי את התפקיד. ביקרתי את מר גואו במרכז המעצר ושמעתי את הצד שלו לסיפור. וכעת אציג את הדעות הבאות בהתבסס על העובדות ועל החוק:

לפי דעתי, פסק הדין הפלילי מס' 189 שנקבע על ידי בכירים בעיר שינג-צ'נג, בבית המשפט המחוזי בפרובינציית ליאו-נינג ב-20 באוקטובר 2009, שקבע כי גואו צ'ון-ג'אן אשם בכך שהשתמש בארגון הפאלון גונג כדי לחבל בחוק, הוא מופרך וחסר יסוד. התנהגותו אינה מהווה עבירה. הסיבות לכך הן כדלקמן:

1. חופש האמונה היא זכות אוניברסאלית המוכרת על ידי העולם

מקור חופש האמונה הוא מתקופה די עתיקה. אפשר ליחס אותו לצו הרומי של מילאן, משנת 313 לספירה, לפני כמעט 1,700 שנים.

אותה חירות מתקיימת עבור המאמינים בכל הדתות; לא צריכה להיות כל אפליה. בשנת 1948, האו"ם קבע והכריז על זכויות האדם האוניברסאליות. סעיף 18 קובע: "כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת". בנובמבר 1987 העביר האו"ם קביעה נוספת: "ביטול כל צורה של חוסר סובלנות ואפליה על בסיס דת או אמונה". פעם נוספת, אמנה זו מדגישה, "אף אדם לא יהיה נתון לכפייה אשר תפגע בחופש דתו או אמונתו לפי רצונו. לכולם תהיה הזכות לחופש המצפון והדת. זכות זו תכלול את החירות לבחור בדת או באמונה על פי בחירתו".

המדינה שלנו גם חוקקה חוקים המגנים על חופש האמונה. החוקה הנוכחית מצהירה באופן מכובד: "לאזרחים של רפובליקת סין העממית יש חופש אמונה ודת".

חופש הדת המעוגן בחוקה מורכב משלושה חלקים: (1) חופש הדת – כלומר דוקטרינה דתית – נהנה מהזכות להתקיים, להתפתח, ולהיות מוחלף. כל הדתות שוות בעיני החוק ונהנות מאותה הגנה ודרך טיפול. (2) חופש האמונה פירושו שלאזרחים יש את הזכות לבחור ולנהוג לפי מנהגי הדת. אמונה היא בחירה שנעשית באופן חופשי מתוך כוונתו של האדם. החסיד עושה את בחירתו בשאלה באימוץ האמונה ללא התערבות. (3) פוליטיקה נפרדת מדת והן לא מתערבות אחת בענייני השנייה. המדינה מכבדת ומגינה על האלוהויות המכובדות על ידי האנשים, אך אוסרת על פולחן אלוהות בצורת איברים, כדי למנוע מהדתות לפלוש לתחום הרשות הציבורית.

פאלון גונג, טאואיזם, בודהיזם או נצרות, על כולם להיות חוקיים ושווי ערך בפני החוק. החוק צריך לתמוך בכל דת, דוקטרינה, תיאוריה ואידיאולוגיה – בין אם הן מודרניות, פרימיטיביות או אפילו מה שנקרא אמונה תפלה, כל עוד הן אינן פוגעת באינטרס הציבור או בזכויות הלגיטימיות של האחרים. החוק צריך לתת לאמונות השונות האלה מעמד שווה ולהבטיח שהן פועלות באופן נורמאלי. ובאשר לתורות לא רגילות באמונותיהן בהתנהגותן ובמנהגיהן, אלה תוכלנה להיות מתוקנות ומרוסנות באמצעות דיונים תיאורטיים, ביקורת וכו'. בדיוק כפי שתומס ג'פרסון אמר, "האמת היא אדירה והיא תנצח אם מניחים לה; האמת היא היריבה המתאימה והמספקת לשגיאה ואין לה סיבה לפחד מסכסוך אלא על ידי התערבות האדם, פרוק מנשקה הטבעית, טעון ודיון חופשיים; שגיאות חדלות להיות מסוכנות כאשר הן ניתנות לסתירה באופן חופשי".
2. העילות המשמשות להענשת מאמיני הפאלון גונג הן בניגוד לחוקה.

מחשבות אינן מהוות עבירה. ענישה היא רק על התנהגות. זהו עיקרון בסיסי של החוק. חופש הדת נכלל בתוך הקטגוריה של מחשבה. האמונה התקפה של אזרח בדוקטרינה מסוימת אינה פעולה בניגוד לחוק ואינה מהווה עבירה. יתר על כן, אין להעניש על כך. עם זאת, המצב הנוכחי בפועל הוא שערורייתי ומקומם. מאז שנת 1999 המדינה שלנו לא הפסיקה לדכא את מאמיני הפאלון גונג. במשך עשור, רדיפה שיפוטית כזו גרמה לאינספור מאמינים לאבד את חייהם, ויותר מכך, לאבד את החירות האישית שלהם. הרדיפה פירקה והרסה עשרות אלפי משפחות. זהו אסון שהביא חרפה למדינה וזה חטא גדול מנשוא.

סעיף 36 של החוקה קובע, "אזרחי הרפובליקה העממית ייהנו מחופש האמונה והדת. אף גוף במדינה, ארגון חברתי או אינדיבידואל יכריח אזרחים להאמין או לא להאמין בדת. אף אדם לא יפלה אזרחים בעלי או חסרי אמונה בדת. המדינה מגנה על פעילויות דת רגילות". עם זאת, בעשר השנים האחרונות הענישה של המערכת המשפטית את מאמיני הפאלון גונג הפרה בדיוק את הקביעה החוקתית הזאת. היא רמסה באכזריות זכויות האדם. האם ההכרזה הזאת נועדה רק להצגה ואי אפשר להגשימה?

ב-20 ביולי 1999 מחלקת המינהל האזרחי הודיעה כי הפאלון גונג הוא ארגון לא חוקי. באותו יום, הכריז המשרד לביטחון פנים את החרם על הפאלון גונג. ב -26 באוקטובר 1999, בראיון לעיתון הצרפתי "לה פיגארו", קרא ג'יאנג זמין לפאלון גונג כת. למחרת היום 'עיתון העם' פרסם פרשנות תחת הכותרת, "הפאלון גונג היא כת." שלושה ימים לאחר מכן הקונגרס העממי הלאומי של הוועדה המתמדת העביר את ההחלטה להחרים ולאסור על תרגול בפאלון גונג, לדכא ולהעניש על פעילות בה. ב-9 באוקטובר 1999, וב-4 ביוני 2001, בית המשפט העליון והתובע העליון מטעם המדינה פרסמו במשותף הסברים לחוק הקיים, אשר למעשה עודדו ענישה קשה ואכזרית. ב- 9 באפריל 2005, פרסם המשרד לביטחון הציבור הודעות על זיהוי ודיכוי.

כל המסמכים הנ"ל הפרו את הכשר החוקה ואת חוקיותו של החוק. לפיכך, מסמכים אלה אינם צריכים להיות בשימוש על ידי מערכת המשפט כבסיס שיפוט. בסעיף השמיני, פסקה חמישית של חקיקת החוק קובעת: " חוקים המציעים להשתמש באמצעי כפייה וענישה המונעים מאזרחים את זכויותיהם הפוליטיות ומגבילים את חופש הפרט,חייבים להתבטל." זאת אומרת שגם הקונגרס העממי הלאומי, וגם הוועדה המתמדת אינם יכולים לנסח חוקים כדי להסדיר נושאים אלה. ארגונים אחרים ואינדיבידואלים אין את הסמכות להתמודד עם נושאים הנוגעים לחופש הפרט של אזרחים.

3. פעולת הפצת אמונה דתית זה לא פשע

הנתבע במקרה זה, מר גואו צ'ון-ג'אן, הוא מאמין איתן בפאלון גונג. הוא שילם מחיר נורא עבור אמונתו. בשנת 2005 הוא נידון לשנת עבודות כפייה על ידי ועדת העבודה בכפייה של העיר הו-לואן-דאו. ב-27 ביולי 2009 הוא איבד את חירותו שוב על חלוקת עלוני פאלון גונג. בית המשפט טען כי הוא לא התחרט על מעשיו, וסירב להודות באשמה. וכתוצאה מכך הקציבו לו עונש כבד יותר – ארבע שנות מאסר.

מר גואו חילק עלוני פאלון גונג. איזה פשע הוא ביצע בכך? התנהגותו לא הפרה את זכויות הפרט או את זכויות הקניין של אחרים. הוא לא גנב וגם לא שדד. הוא אפילו לא הזיק לאינטרס הציבורי ולא היווה איום לחברה. אם כך, מדוע הוא נעצר ונידון למאסר? להיות בעל אמונה זה לא פשע. גם הפצת אמונות דתיות אינה פשע. בית המשפט בערכאה הראשונה שלו מצא אותו אשם בשימוש בכת כדי להפריע לאכיפת החוק. האם יותר לי לשאול, מה הוא עשה כדי להפר את החוק? איזה חוק הוא הפר? איך אדם רגיל יכול להיות מסוגל להפריע לאכיפת החוק? המדינה שלנו לא צריכה להרשות רק למפלגה להפיץ את האידיאולוגיה הקומוניסטית, ולאסור על אזרחיה להפיץ את אמונתם. האם החברה לא תהפוך לחברה רעה שבה הפקידים יכולים לעשות מה שהם רוצים, תוך הטלת הגבלות חסרות טעם על האנשים הפשוטים?

האמת מדברת בעד עצמה. שיטת הפאלון גונג מוכרת ומוגנת ביותר מ-100 מדינות. היא מתפשטת במהירות במדינות מפותחות במערב. הפאלון גונג אינה כת, והיא לא צריכה להיות מדוכאת. במקום זאת, חוקי המדינה שלנו צריכים להגן עליה. סיימו עם הפורענות הזו ותנו לשמש לזרוח שוב על האדמה הנהדרת הזאת!

חוויתי באמת את כוחם של ההגינות היושר והאמונה של אדם בעת שעבדתי על תיק זה. אצילותם ונחישותם של מאמינים אלו נגע ללבי שוב ושוב. האמונה הנחושה שלהם נגעה בלב אנשים. מתרגלי פאלון גונג הם קבוצה של אנשים רגילים, אך התנהגותם היא מעבר לרגיל. יש להם סטנדרטים מוסריים גבוהים והם אנשים מכובדים. הם נרדפו שלא בצדק. מדינתנו אכזבה אותם.

אני אוהב מאוד את ארצי, ולכן אני חייב לצעוד קדימה ולהיענות לקריאה זו של צדק. אני חייב לומר כמה מילות יושר וצדק עבור מאמיני הפאלון גונג:

להאמין זה לא פשע!

לתרגל פאלון גונג זה לא פשע!

להפיץ פאלון גונג זה לא פשע!