מאת מתרגלת דאפא בסין

3 בינואר, 2003

היא רק בת 12 ורק התחילה את חטיבת הביניים, אך היא טיפחה במשך למעלה מ-6 שנים.    הוריה היו הולכים ללמוד את הפא באתר התרגול; היא הייתה מצטרפת ולומדת גם. לפעמים   הייתה קוראת פסקה בקול רם. כשהייתה בכיתה א' בביה"ס יסודי, היא יכלה לקרוא   את הספר ג'ואן פאלון מההתחלה ועד הסוף. היא מאוד שקדנית בעשיית תרגיל המדיטציה   בתנוחת הלוטוס הכפולה.

אחרי ה-20 ביולי 1999, כשהחלו לרדוף אחרי דאפא, הוריה היו עסוקים בתיקון הפא,    אבל גם היא לא נשארה מאחור.

אמה הלכה לבייג'ינג שוב כדי לתת תוקף לדאפא במאי 2000 ונעצרה כשחזרה. בצורה בלתי   חוקית היא נשלחה למחנה עבודה באוגוסט. זה היה מבחן רציני לילדה בגיל 10. היא התגעגעה   לאמה, היא תמיד הייתה שומרת ועוטפת את האוכל שדודה הביאה לה כדי לקחת לאמה לאכול.    אולם, כשנשאלה האם התגעגעה לאמה, היא הייתה משיבה מנקודת המבט של הפא. היא ראויה   לתואר של תלמידת דאפא צעירה. אמה גם כן ראויה להיות תלמידת דאפא; היא תמיד שומרת   על רוגע על מחשבתה, צלולת דעת ובלתי מעורערת אפילו תחת הרדיפה המרושעת ע"י   כוח הרוע.

מאותו רגע שהמורה אמר לנו כיצד לשלוח מחשבות נכונות, מתרגלת הדאפא הצעירה שולחת   מחשבות נכונות כל לילה כדי לסייע לאמה, מסייעת לה לצאת ממחנה העבודה בעזרת מחשבות   נכונות, פעולות נכונות ועם כבוד. היא הייתה נוכחת בתרגול קבוצתי בקנה מידה גדול   עם אביה בשעה 5 בבוקר ב-18 ביוני, 2000, בו היו נוכחים כמה מאות מתרגלים. אביה   נעצר בלשכה לביטחון הציבורי. היא ומתרגלים אחרים שהיו נוכחים בתרגול הקבוצה נעצרו   באופן בלתי חוקי במשך יום אחד בתחנת המשטרה, ולא ניתנו להם מזון או שתיה עד 5 בערב   בצהריים של היום הבא שבו חזרה הביתה עם דודה. בנוסף היא יוצאת החוצה לעיתים קרובות   כדי להבהיר את האמת. הטמפרטורה של הבוקר החורפי בצפון סין היא מאוד נמוכה, אך היא   קמה בערך ב-4 כל בוקר כדי לחלק את עלוני המידע, או אם אינה מסוגלת לקום לבד היא   מכוונת שעון מעורר שיעיר אותה. מלא השראה ממנה, אביה גם מצטרף אליה. אחרי שאמה   יצאה ממחנה העבודה, היא גם הצטרפה אליה לחלק את עלוני המידע. כשתלמידת הדאפא הצעירה   נכנסת לבניין, היא רוקעת בכבדות ברגליה כדי להדליק את האורות המופעלים ע"י   קול בפרוזדור. אחרי שהיא שמה בתיבות הדואר את כל עלוני המידע היא בודקת בזהירות   כדי לוודא שזה נשלח בדואר כהלכה.

במרץ 2001, הרוע פתח במסע כלל ארצי בקנה מידה גדול כדי לאסוף חתימות נגד הדאפא.    היא סירבה לחתום. כל המורים ניסו לשכנע אותה ללא שווא. אחרי זה המנהל מתח עליה   ביקורת בחומרה.תחת לחץ כה קשה, היא נשארה יציבה ולא נכנעה; כך היא עברה מבחן זה.    אחר כך היא נזכרה: "לא חתמתי את שמי שם, אך יש את חתימתי בשמיים."

בערב של ה-5 בספטמבר, 2002, כמה בריונים רעים פרצו לביתם באופן בלתי צפוי וגררו   את הוריה בכוח לטנדר המשטרה עם ראשיהם מכוסים. בנוסף הם ערכו חיפוש בביתם, ובכוח   לקחו את תמונתו של המורה, ספרי דאפא, מחשבים, מדפסת, וכו'. הוריה נלקחו באופן בלתי   חוקי ונשלחו למחנות עבודה, בהשאירם אותה לבד בבית שתדאג לעצמה ותחשוש להוריה. כשנהייה   קר, היא הוציאה את בגדי הוריה. היא ארזה אותם והביאה אישית את הבגדים לאביה, שהיה   במעצר בעיר. אבל אמה הייתה עצורה במרחק אלפיים לי (1 מייל=3.2 לי) משם, והיא גם   הייתה חייבת ללכת לביה"ס. היא הרגישה נורא, מתבוננת באריזה של מעילי אמה וחושבת   עליה בקור. למרבה המזל, החברים המתרגלים סייעו להעביר לאמה את החבילה, כך שהוקל   לה.

מתרגלת צעירה יקרה שלי, לא תהיי לבד. לא משנה עד כמה גדולה המצוקה, תהיי מסוגלת   לעבור את זה מכיוון שאת תלמידת הדאפא, ובגלל שהתבגרת דרך חישול. מה שתשאירי מאחוריך   בתוך המצוקה היא המידה הטובה של מטפחת נפלאה.