לאחרונה הופסק והורד פרסום סיפור בדיוני בהמשכים מאתר האינטרנט המקוון של "האפוק טיימס" ומדיות אחרות. זה מבטיח שכל מתרגלי הדאפא שהיו מעורבים או שידעו על כך או שמעו על כך יחשבו על הנושא באופן רציני. מדוע נכתבו קטעים אלו? למה כל כך הרבה מתרגלים ממליצים עליהם ומפיצים אותם בהתלהבות? האם מתרגלים אלו היו במצב של מטפח? מדוע המצב הלך והחמיר במהירות?

המאמרים הוציאו את המילים של המאסטר מהקשרן, ערבבו את הפא של המאסטר עם הבנות משל עצמם, ואפילו הזמינו אנשים לשאול את המחבר את "השאלות הקשות ביותר ואת השאלות שלא יכלו למצוא להן תשובות" כדי שהמחבר יוכל "לענות עליהן בצורה מקיפה". אף על פי שזו אינה פעם ראשונה שהאנשים פעלו בצורה כזו או שדבר כזה התרחש, ואף על פי שלא רק אדם אחד היה מעורב, סוג כזה של מקרה כזה הוא גרוע במיוחד: זה שווה ערך לגניבת הפא ולערעור הפא.

הפא שהמאסטר לימד את תלמידי הדאפא הוא החוק האמיתי שאף אחד במהלך כל ההיסטוריה לא לימד. זה מקיף את התמונה האמיתית של איך בעתיד יהיה היקום החדש, והוא מכיל סודות שאפילו ישויות שמימיות של העבר לא ידעו. אם אצל אדם יש עדיין מצב של תלמיד דאפא, הוא יחוש הכרת טובה וכבוד לפא שהמאסטר לימד, יטפח ביציבות את השין-שינג שלו על ידי "קבלת הפא כמורה", וישים בעדיפות הראשונה את אימות הדאפא והצלת הישויות החיות. הוא לא יעסוק באימות עצמו על ידי גניבת הפא; לא ישתמש בפא של המאסטר כדרך להטות אנשים לנהות אחריו, לא יאבד את דרכו כשהוא רואה, שומע, או רוכש תובנה חדשה; ולא יהיה כל כך מוכן להיות מוטה על ידי הפיתוי הקל ביותר ולנהות אחרי אותם אנשים האוהבים להגזים, המעזים לומר כל דבר, ולא יכולים לנהל את עצמם ברגע שהם רואים דברים מסוימים באמצעות העין השלישית.

כשאדם אינו יכול להיפטר מההחזקות האנושיות כמו להתחיל משהו חדש רק כדי להיות שונה, לאמת את עצמו, לחפש חידושים, לחוש מרומם ולהתפאר – וזה נמשך במשך זמן רב – הישויות הרעות ביקום ינצלו זאת ויפריעו, יגרמו לצרות וישבשו את תיקון הפא של המאסטר ואת הצלת הישויות החיות . כשאדם אינו יכול להתייחס לדברים בצורה נכונה, לעיתים קרובות הוא הורס יותר מאשר רק את עצמו.

בהרצאה השלישית בספר "ג'ואן פאלון"המאסטר מסביר כיצד אסכולות טיפוח מזויפות הגיעו לבני האדם והתפתחו. ב"ללא החסרה בטבע הבודהא" ב"יסודות להתקדמות במרץ" המאסטר אומר לנו:

"דיברתי בפא פעמים רבות על כך שההופעה של כתבים בבודהיזם של שאקיאמוני ושל תקופת סוף הדהרמה נובעת בעיקר בגלל שיש אנשים שמערבבים את המילים ואת ההבנות שלהם עצמם לתוך פא הבודהא. זהו הלקח הגדול ביותר בהיסטוריה. אבל יש תלמידים שפשוט לא מסלקים את לב האדם הרגיל. הם מנוצלים על-ידי הטבע הדמוני של ההחזקה לצחות הלשון ולכישרונות הספרותיים שלהם, כך שהם מערערים את פא הבודהא בחוסר מודע."

ב"הרצאה בוועידת הראשונה בצפון אמריקה" (מארס 1999) המורה לימד אותנו: (תרגום לא רשמי)

"דברו על ההתנסויות שלכם. אם אתם מפחדים לפגוע בפא, אתם יכולים לדון על מה שהתנסיתם והבנתם מהפא וכיוצא בזה. לאחר זאת אתם מוסיפים את המילים הבאות: המשמעות של הפא הזה באמת עמוקה. זה איך שאני מבין זאת עכשיו מהמקום בו אני נמצא בטיפוח שלי".

ב"לימוד הפא והשבה על שאלות ותשובות בג'-נאן" המורה אומר: (תרגום לא רשמי)

"הפא שלי מועבר על ידי, והוא משולב. הדברים עליהם אני מדבר הם דברים של הדאפא. מה שאני מלמד כאן הם לא השקפותיי האישיות, ולכן כשאתם מתייחסים לזאת אתם יכולים לומר: 'זה מה שכתוב בספר', או 'זה מה שהמורה אמר', שזה גם בסדר. הדרך הטובה ביותר היא לקרוא מהספר. אל תשתמשו במילותיי כאילו אלה המילים שלכם, משום שהן לא יעבדו אז, וזו פעולה של גניבת הפא. אבל אתם יכולים לדבר על ההבנות שלכם – וזה שונה מהפא."

כתבי הפא של המאסטר הופיעו בעולם האנושי לפני פחות מעשרים שנה. האם יש תלמידים, או מתרגלים, שכבר שכחו אותם? כשהם שוכחים אפילו את אזהרות המאסטר ואת הפא שהמאסטר לימוד והם גורמים נזק כל הזמן, האם הם למעשה מטפחים? כיצד אפשר להציל אותם ולהביאם לקוסמוס החדש? האם הם עוזרים למאסטר לתקן את הפא ולהציל יצורים חיים? אנחנו מקווים שכל תלמידי הדאפא יוקירו את הדאפא, יוקירו את הטיפוח, ויטפחו את עצמם היטב, ברציונליות, ועם מחשבות נכונות. רק אז נוכל למלא אחר הנדרים המקודשים שלנו.