התחלתי לתרגל בדאפא במחצית השנייה של שנת 2007. זה היה כשנסעתי עם בעלי לעבודה במדינה באירופה הדרום/מזרחית והתחלתי לצפות בתוכניות של NTDTV שהתחבבו עלי מאד. נודע לי על אמצעי תקשורת טלוויזיוני הנקרא "צפו בסין" והתחלתי לקרוא את החדשות דרך רשת האינטרנט שלה.

בהתחלה קראתי רק את סוג הכתבות כ: חדשות, בריאות, הגירה וכד'. לא התעניינתי בכתבות טיפוח. יום אחד, התפרסמה כתבה על זוג שנרדף בסין בגלל שתרגלו בפאלון גונג. לא טרחתי לקרוא אותה, הייתי ערה למה שדובר בו רק כשרפרפתי בסעיפי הכותרות. ואז יום אחד, הכתבה שפורסמה דנה בסופרת שלמדה בקמברידג'. הייתי סקרנית ורציתי לדעת למה אדם כה פיקח מתרגלת בפאלון גונג ולא מוותרת עליו נוכח הרדיפה, לכן קראתי את הכתבה. אולי בגלל שהסופרת ואני היינו בנות אותו דור, גיליתי שסיפורה היה מעניין מאד. מיד לאחר שסיימתי לקרוא את סיפורה, החלטתי לקרוא את הספר "ג'ואן פאלון". הורדתי והדפסתי את הספר מהאינטרנט, ומיד הבנתי את ערכו וחשיבותו. לאחר מכן חוויתי בהפרעות גופניות שהוזכרו בספר כשהמורה טיהר את גופי. בגלל הבנתי המוגבלת, הייתי ספקנית באותה עת.

בתחילת שנת 2008 לאחר שבעלי סיים את עבודתו באירופה, טסנו חזרה להונג קונג. כשחזרנו לביתנו, נפטרתי מכל הפריטים המגִנים שנרכשו ממורי הפאנג שואי. מאחר שהחלטתי לתרגל בדאפא, הטכניקות האלו היו חסרות משמעות עבורי. הייתי גם רגילה ללכת לקוראי מזלות לאחר ראש השנה הסינית, ונהגתי לפי חיזוי העתיד. הפסקתי גם עם דברים אלו. אבל לא התחלתי לתרגל מיד בפומבי. התירוץ שתירצתי לעצמי היה שעלי לטפל בבעלי שעבר ניתוח בירכו. עמוק בתוכי ידעתי שסיבה האמיתית הייתה בגלל פחדיי. אך לא יכולתי לוותר על רצוני לתרגל בפאלון דאפא. לבסוף, בסוף שבוע אחד של סוף שנת 2008 התעוררנו בשעות הבוקר המוקדמות והלכנו לפארק הסמוך לחפש מקום עבור אתר התרגול.

זה לא קרה עד פברואר 2009 בעת מפגן המחאה שנערך נגד הרדיפה, שהתחלתי באמת לחוש כמתרגלת פאלון דאפא. לאחר שאיתרתי וזיהיתי שני מרגלים קומוניסטים סינים שצילמו תמונות רבות של האירוע, שאלתי את עצמי "אפילו המתרגלים בסין אינם מפחדים מהם, למה עלי לפחד?". לכן הורדתי את משקפי השמש שלי והתהלכתי באומץ בין המשתתפים האחרים במפגן. לאחר זאת עשיתי הכרה עם עמיתה מתרגלת אחת. היא השאילה לי את כל ההרצאות של המורה ואמרה לי לקרוא אותן לפי הסדר הכרונולוגי. אני אוהבת לקרוא אותם הרבה פעמים. חלק מזה בגלל רצוני העז לידע.

לאחר זאת הבנתי שאם ברצוני להיות תלמידת דאפא אמיתית ולעזור למורה בתיקון הפא עלי להתחיל להבהיר את האמת לאנשים בחוץ. מצאתי מקום שם (לפני כמה שנים) גיליתי את הספר "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית". בכל אופן, ביום הראשון כבר נתקלתי במבחן טיפוח סילוק מנטליות התחרותיות שלי. לא עברתי את המבחן. דרך האירוע הבנתי עד כמה רציני הוא התרגול/טיפוח.

יום אחד, בחורה מבייג'ינג, שהכרתי לאחרונה, טלפנה אלי. לפני שהתחלתי בטיפוח התעניינתי בפוליטיקה, ותמכתי במלואי בדמוקרטיה שבמדינות המערביות. התחלנו לשוחח ותוך זמן קצר שיחתנו נסובה לשיחה על דמוקרטיה. ככל שדיברתי יותר על הנושא, התרגשתי יותר. חשבתי שאני מבהירה לה את האמת. בכל אופן, לאחר שתלית את האפרכסת בגמר השיחה, לבי הלם במהירות ולא יכולתי להתרכז בביצוע התרגילים בכלל. שאלתי את עצמי "למה התרגשת כל כך בעת השיחה על הדמוקרטיה? התחלת טיפוח/תרגול. האם את מתכוננת להביא את ההחזקות האלה לגן עדן?" לאט, לאט נרגעתי. בפעם הראשונה חשתי בפאלון – אחד היכן שנמצא לבי ואחד שהסתובב במהירות ברקתי הימנית. חשבתי לעצמי "המורה משגיח עלי!" האושר במציאה בית אמיתי לחיי היה מעל המשוער.

הייתי מאד מחושבת מבחינה כספית. היה לי מזל היות וקודם הייתי רואת חשבון. פעם לאחר התרגול הלכתי עם מתרגלות עמיתות למסעדת דים סון (סוג של כופתאות סיניות, המת'). יצא שזה היה עסק טוב היות והמסעדה נתנה הנחה של 50%. ביום ההוא הלכנו למסעדה בסביבות השעה 8 בבוקר. כשהגיע החשבון הוא היה כפול ממה שציפיתי שיהיה. הייתי מופתעת, אך לא ראיתי אף טעות. שלמתי אח החשבון וירדתי למטה, ואז עליתי חזרה לבדוק שוב עם הקופאית. עברנו על החשבון פריט אחר פריט, לא נמצאה כל טעות, לכן יצאתי מהמסעדה.

מיד כשהגעתי לביתי, עלה במוחי שהיות והשעה הייתה רק 9 בבוקר, היא הייתה צריכה לתת לנו את ההנחה של ה-50%. לא יכולתי לשאת את העובדה שהפקיעו לנו את המחיר, אמרתי לבעלי "עלינו לחזור ולמצוא אותה". בעלי ענה "זכרי, שאת מתרגלת פאלון גונג". הבנתי מיד שהמורה שלח לי רמז. בסופו של דבר השתחררתי מההחזקה לכסף. היות ובעלי הוא מערבי, ואני לא דיברתי בניב הקנטוני, הקופאית כנראה טפלה בנו כבתיירים. אם המורה לא היה דוחה את "שנינותי" ובמקום זאת היה נותן לי זמן רב לחשוב על זה, לא הייתי עוברת את המבחן. לאחר מכן קראתי את ההרצאה השמינית בספר "ג'ואן פאלון". בה המורה אמר:

"בסביבה המורכבת הזו של אנשים רגילים, אתה מודע בראש צלול ומפסיד ביודעין במובן של אינטרסים. כשהרווחים שלך ייגנבו על-ידי אחרים, אתה לא תתחרה ותילחם עבורם כמו אחרים. כשכל מיני דברים מפריעים לשין-שינג שלך אתה תפסיד. בסביבה הקשה הזאת תאמן את הרצון שלך ותשפר את השין-שינג שלך. בתוך ההשפעה של כל מיני מחשבות רעות של אנשים רגילים תוכל לצאת מעבר לכל זה."

פחדתי מעקיצות יתושים, ולפעמים הייתי מתעוררת באמצע הלילה בגלל העקצוץ. ולכן לצד מיטתי תמיד היו משחות. יום אחד הבנתי שמשחות הן גם רפואות, ואין עלי להשתמש בהן. מאחר והייתי מתרגלת בפארק, בחוץ, נטיתי להיעקץ יותר, ופעם נעקצתי יותר מ-10 עקיצות על ידיי. עם זאת מאז שהפסקתי למרוח את המשחות, לא חשתי יותר בעקצוצים, אפילו כשהייתי נעקצת. הייתי כה נרגשת שהפצתי את הסיפור כפלא. יום אחד מתרגלת ענתה לי "המורה נטל את זה על עצמו עבורך". מיד התביישתי בעצמי.

המורה תמיד הסדיר שמתרגלות עמיתות, שגורלן אתי, נועד מראש, יפעלו יחד אתי כך שתוכלנה לתת לי רמזים בעִתות קריטיות. כשרק התחלתי בטיפוח/תרגול, הערצתי מאד מתרגלות וותיקות. מתרגלת עמיתה ציינה באוזניי שעלי "לקחת את הפא כמורה, ולא לנהוג כמו שמישהי אחרת נוהגת, במקום לנהוג לפי הפא". כשספרתי את כל ההחזקות שלי שעלי לטפח ולשחרר, כגון תחרותיות, קנאה וגאווה, מתרגלת עמיתה אמרה "כל ההחזקות (שלי) שורשן באנוכיות". כשנכשלתי במבחני שין שינג והייתי מעירה הערה מיואשת על טיפוח כדרך ללא חזרה, מתרגלת עמיתה הייתה מיד מתקנת אותי באומרה "טיפוח הוא נתיב השיבה הביתה".

מתרגל מערבי צעיר שהגיע להונג קונג כדי לאמת את הפא, היה מתרגל וותיק, והיה מאד שקדן. הערצתי אותו מאד, עד כדי כך, שבעת שבצעתי את התרגילים או כששלחתי מחשבות נכונות, דעתי הוסחה על ידי מחשבות כיצד להקל על חייו ועל עבודתו כך שיוכל להישאר. מתרגל עמית הזכיר לי: "הטיפוח האישי שלנו לקראת ההגשמה הוא בעדיפות ראשונה. לכל אחד יש את נתיב הטיפוח שלו, שמוסדר על ידי המורה, והוא צריך להסתיים על ידי עצמו". מתרגל אחר כיוון אותי להרצאה רביעית בספר "ג'ואן פאלון":

"ארוויח עוד כסף לסדר את המשפחה שלי כך שלא אצטרך לדאוג לשום דבר. אחרי כן אני אטפח את הטאו". הייתי אומר שאתה חולם בהקיץ. אינך יכול להתערב בחיים של אחרים וגם אינך יכול לשלוט בגורל של אחרים, כולל של אשתך, בניך, בנותיך, הוריך או אחיך. האם אתה יכול להחליט על הדברים האלה?"

לפעמים כשאני מבהירה את האמת לציבור, אני מתבקשת על ידי שוטרי הונג קונג להראות להם את תעודת הזהות שלי. לא ידעתי כיצד לטפל בנושא זה עד שמתרגל עמית אחד אמר לי, "מתרגלים אינם משקרים. בכל אופן אם אינך רוצה שיערכו עלייך חיפוש או לשתף פעולה באופן פסיבי עם הרדיפה, את יכולה לענות בצורה מנומסת בדרך זו "יש לי תעודת זהות, אך זה לא ישרת את ענייני בצורה הטובה ביותר, אם אראה לכם אותה. אם תרשמו את תעודת הזהות שלי, האם תהיו אחראים לביטחוני כשירדפו אותי, כשאחזור לסין?" זה באמת עבד. כל פעם שעניתי בצורה זו, השוטר היה מניד בראשו והולך לדרכו.

הייתי אדם סקרני ואהבתי לדבר, ולא הקדשתי תשומת לב מספקת לטיפוח הדיבור שלי. מתרגל עמית הזכיר לי בנועם, שהזנחתי את טיפוח הדיבור שלי עלולה להקשות על מצב מתרגלים עמיתים העוברים סבל ומצוקה. פעם, מדריך תיירים לא אפשר ללקוחותיו לקבל את עלוני הבהרת האמת שחילקתי. אמרתי לתיירי האוטובוס "פאלון דאפא טוב, מעשים טובים גורמים לתוצאות טובות ודברים רעים גורמים לתוצאות רעות". להיות כנה, באותו זמן חשבתי רק, "מעשים רעים גורמים לתוצאות רעות". מתרגל עמית מיד ציין באוזניי שבגלל שהייתי ללא חמלה, למילותיי היו השפעות הפוכות על האנשים אותם רציתי להציל.

כשגיליתי את ערכו של הספר "ג'ואן פאלון", הורדתי גם העתק שלו באנגלית, עבור בעלי. לאחר זאת אמר "כשסיפרתי לי לראשונה על גדולתו של הספר, לפתע הבנתי את רצינות המצב. הבנתי שתטפחי ותבלי יותר זמן בלימוד. לא רציתי להפריע. לכל אחד צריכה להיות הזכות להחליט על סוג החיים שהוא או היא רוצים לנהל".

הייתי מלאת צער על זאת שבעלי לא הצטרף עדיין לטיפוח בדאפא, וידעתי שאם לא אטפח כראוי, ארחיק אותו מהדאפא. בעת שניסיתי להיפטר ממזגי הרע, שיתפתי אותו במחשבותיי כל אימת שעמדתי במבחן שין שינג. דרך תהליך זה הוא יכול היה להבין את מסע טיפוחי. האמנתי שאם הוא יעבור את ההתנסות אתי, לא יקשה עליו להתרגל לקצב המהיר בו אני משתנה. זה התרחש כפי שהוא חזה, שנעשיתי פחות ופחות מעוניינת בעשיית דברים שאהבתי לעשות בעבר, כמו לקרוא את העיתון, לצפות בטלוויזיה, לשחות וללכת לבארים. במקום זאת ביליתי יותר זמן בלימוד הפא, ביצוע התרגילים והבהרת האמת. פתאום פיתח לו תחביב לשחק כדורת דשא (באולינג על דשא) והיה אפילו יותר עסוק ממני. כמה פעמים חשתי מובסת כשנכשלתי במבחן שין שינג, אבל הוא היה זה שעודד אותי. שאלתי אותו "האם ראית בי איזה שיפור לאחר שאני מתרגלת זמן כה רב?" והוא ענה, "כן, נעשית יותר מעודנת ונעימת הליכות, ואכפת לך פחות מכסף. עורך נראה יותר טוב ועינייך קורנות". לפעמים הייתי שומעת כיצד הוא מספר לחבריו כמה טוב הוא פאלון דאפא רומז להם לבצע את התרגילים. הבנתי שבמודעותו רצה שאטפח היטב. מאז שהתחלתי לטפח ולתרגל, נעלמו הדברים מהם סבל, עודף החומצות (גסטריטיס, דלקת רפידת הקיבה, המת'), טיניטוס (טנטון באוזניים), כל האלרגיות נעלמו.

היו לי חברות קרובות מטיאן-ג'ין, שהיגרו לאוסטרליה, אירופה ולארה"ב. שלחתי להן את הספר "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית", אך לרובן לא היה אכפת כלל. חשבתי, כל עוד שיש לי את עמיתי המתרגלים, זה היה בסדר אם לא הבינו אותי. יותר מאוחר הבנתי שלבטח יש לי קשרים עמוקים שנועדו מראש עם אלו שהיו חברותיי הקרובות בחיים אלה. אין עלי לפעול רק עם עמיתיי המתרגלים ולהתנכר מחברות אלו. עלי להיות בהרמוניה עם הפא ולתקן את סביבתי. חברותיי נטו לשוחח אתי בטלפון ולספר לי אודות חייהן. אם אשנה את השיחה לנושא רציני כזה, הן לא תתרגלנה לכך, ולכן התחלתי לשלוח להן אי מיילים ולהסביר להן מדוע על האנשים הסינים לפרוש מהמפלגה ואת חשיבות העניין. רובן פרשו, ואני לא ויתרתי על אלו שעדיין לא פרשו.

אותו דבר עשיתי עם אלה שעבדו אתי בעבר בסין. אחד שלח לי מייל בו סיפר שקבל קריאה טלפונית דומה מחו"ל, וכי שמע לעצה ופרש מהמפלגה. רציתי להריע לחבריי המתרגלים. הייתי כה גאה להיות חלק מצוות יוצא דופן.

בדיוק כשגמרתי לקרוא את כל ספרי  הדאפא ואת ההרצאות בחודש יולי האחרון, בעלי קבל פרויקט חדש, והיה עלינו לשוב לאותה מדינה באירופה לעוד שנתיים. עמיתיי בהונג קונג עזרו לי להכין חומרי הבהרת אמת, קנו נגן מוזיקת התרגול, והלוו לי ספרי דאפא אלקטרוניים. ידעתי שהיצורים החיים שעלי להציל מחכים לי שם.

לאחר שעברנו, וללא עמיתים מתרגלים, גלשתי כל יום באתר האינטרנט מינג-הווי (הגרסה הסינית של אתר קלירוויסדום). לעתים תכופות התרגשתי עד דמעות בקוראי את מאמרי שיתוף ההתנסויות גלויות הלב שנכתבו על ידי מתרגלים עמיתים.

כשהבהרתי את האמת בהונג קונג, לא הייתה בי מספיק חמלה. במקום לעזור, ציפיתי שאנשים ייזמו בעצמם את הפרישה מהמפלגה. כשאני מסתכלת לעבר, אני מבינה שהמורה הציע לי הצלה כשהייתי עדיין אדם רגיל והיו לי מחשבות מטונפות. כיצד יכולתי להיות ללא חמלה כלפי יצורים חיים? עד עתה הצלחתי לשכנע כאן מעל עשרים אנשי עסקים סיניים, לפרוש מהמפלגה.

הצלחתי למצוא מתרגלת עמיתה מקומית. לעתים תכופות היא שולחת לי חומרי הבהרת אמת ברגע שהיא מסיימת את התרגום שלהם. רציתי להציג כאן לאנשים את הדאפא, הם טובי לב ותמימים. הורדתי לנגן ה- MP3 את המוזיקה והשירים שיצרו מתרגלי דאפא. אני מפעילה את המוזיקה במכוניתי, ובעלי שר יחד עם המוזיקה. זו הרגשה נפלאה להיות מבורכת כל יום על ידי הדאפא.