בני האדם לא יודעים באמת מי הם, ואינם יודעים מהיכן מגיעים דברים כגון חושיהם, שכלם, מחשבותיהם ותכונותיהם. למעשה, מגוון ישויות שולטות במחשבותיהם ובפעולותיהם של האנשים. בעקבות עיוורונם ובורותם, בני אדם חושבים שדברים אלו הם טבעם המקורי או המולד. הם מתופעלים כמו בובות (מריונטות), אולם הם אינם יודעים זאת. בני אדם אינם בעלי שום כוח ונשלטים בידי ישויות חיות אלו. זה מאוד קשה לבני אדם לראות מי הם באמת תחת נסיבות כאלה, כך שהם שוקעים באושר אל תוך המבוך ויכולים בקושי לחלץ את עצמם.

הדאפא הביא חוכמה הגבוהה מזו של בני האדם לתלמידי הדאפא. כאשר אנו מסתכלים בבני אדם מרמה גבוהה יותר, הכל מתבהר. הדברים הבאים הם הבנתי האישית של התנהגויות אנושיות וכמה סוגים של ישויות השולטות בבני האדם.

במשך מהלך חיי אדם, כוח גלוי שיכול לשלוט בו נקרא "זמן". תפקידו הוא להפיץ דברים סביב. הוא מגלגל דברים מעלה בדיוק כמו מגילה המלאה בתמונות. הוא לא נותן לך לראות הכל בבת אחת. במקום זאת, הוא פותח עבורך דברים בהדרגה. עקב כך, בני אדם יכולים לחוות זריחה ושקיעה; או אביב, קיץ, סתיו וחורף; ולידה, הזדקנות, מחלה ומוות. "זמן" גורם לנו לחשוב שתהליכים אלו נחוצים להשלמת כל דבר. בעולמות היחידתיים של הבודהות, אין ישויות כגון "זמן" ו "מרחב" (שם יש להם רמה גבוהה יותר של תפיסת זמן). עקב כך, ישויות במקומות כאלה יכולות לראות בברור הכל רק עם מבט אחד. הם יכולים לראות את כל חיו של אדם לפניהם. זה בדיוק כמו מגילת תמונות שנפתחה במלואה.

הישות הקשורה ל"זמן" נקראת "תוצאות". היא תמיד מופיעה בסיום תקופת זמן, כך שבני אדם חושבים שה"תוצאות" מושגות באמצעות עבודתם ומאמציהם. האמת היא שה"תוצאות" כבר שם מלכתחילה. היא פשוט ממוקמת שם בידי ה"זמן" בסוף. ה"הווה" וה"עתיד" הם גוף אחד. הם פשוט מופרדים בידי ה"זמן". עקב השפעת ה"זמן", בני אדם מושלים באשליות. הוא גורם לאנשים לכמיהה לעתיד, להיות בעלי החזקה אל העתיד, ולהיות בעלי החזקה לצפייה לקבלת ה"תוצאות" ולעבוד קשה עבור עתידם. הרמה שלנו כתלמידי דאפא גבוהה יותר ממושג ה"זמן" בעולם האנושי. עלינו לא לפתח החזקות בצפייה לרגע שבו הפא יתקן את השמיים והארץ. אפילו בתוך ה"חורף" הקשה של תהליך תיקון הפא, אנחנו כבר ב"אביב". כך שכאשר מתרגל מסוים מחכה בדאגה לרגע שהפא יתקן את הכל, זוהי החזקה אנושית, ומתרגלים אלו מרשים לעצמם להישלט בידי ה"זמן" שבשלושת העולמות.

הישות "מרחב", חודרת לרמות גבוהות מאוד. המטרה של ביטוייה בעולם האנושי היא להקצות אזור מסוים לסוגים שונים של ישויות. היא אחראית למושגים האנושיים של מרחק ומה שנקרא גדול או קטן. אם ישות יכולה לעבור מעבר להגבלת ה"מרחב", היא יכולה למלא הכל. היא יכולה לאמץ צורה מסוימת כאשר היא מכנסת עצמה ולפזר כאשר היא מתפזרת. אין לה מושג של מה גדול או קטן, קרוב או רחוק. תלמידי הדאפא לא צריכים להיות נשלטים בידי הישות "מרחב" היא נמוכה מאשר רמתם, לא משנה אם זה מרחב אנושי או מרחב בממדים אחרים. כאשר אנו שולחים מחשבות נכונות, עוצמת האנרגיה שלנו יכולה למלא כל מקום ומקטע בשלושת העולמות, כוללת הכל ולא משמיטה דבר. כל הכוחות הרעים יכולים להיות מושמדים. תא כלא קטן הוא גם הגבלה ורדיפה של תלמידי הדאפא בידי ה"מרחב". תלמידי הדאפא צריכים לתקן את ה"מרחב" בעולם האנושי. שום "מרחב" אינו יכול להגביל תלמידי דאפא מלתקן את הפא. שום "מרחב" בתוך שלושת העולמות אינו מוסמך להגביל או לרדוף תלמידי דאפא. תלמידי דאפא אינם צריכים להחזיק במושג של תא כלא. עלינו להפסיק לקבל בשקט את הסטייה וההגבלה של ה"מרחב". תא כלא צריך להיות שמור לישויות רעות.

הישות "סבל" יכולה לסלק קארמה ולשלם חובות שאנשים חייבים. היא גם מזהירה ודוחקת באנשים שלא לעשות דברים רעים. ביטויה העיקרי הוא הבאת אסונות ומחלות, בין יתר הדברים, גם לאנשים ולאפשר לאנשים לשלם את הקארמה שלהם. בימינו ה"סבל" הוא ישות סוטה. הוא מפריע בתהליך תיקון הפא כאשר הוא מביא צרות לתלמידי הדאפא. הוא משתמש בסבל כדי להרוס את רצונם של תלמידי הדאפא ויוצר כל מיני צרות, בזמן שהוא סובלן ומעודד כלפי אנשים רעים. כאשר יש לנו הרגשת כאב וסבל, ישות זאת בדיוק היא האחראית לכך. במצב כזה עלינו לשלוח מייד את מחשבותינו הנכונות בכדי לחסל אותה, ולא לתת לה להשפיע בשום צורה.

הישות שלרוב היא עם ה"סבל" היא ה"פחד". ישות זאת היא ברמה נמוכה מאוד. אולם התוצאות שהיא מביאה הן חמורות מאוד. השפעותיה מורגשות מאחורי ה"דמיון" וה"סבל". היא גורמת לאנשים לפחד מזה או מכך. "סבל" ו"פחד" שתיהן ישויות סוטות. הן נשלטות בידי כוחות רשע ברמה גבוהה , הן משקיעות יותר מאמצים בהתקפת האדיב והצודק מאשר את הרשע. הביטוי נראה בברור בעולם האנושי. נראה כאילו אנשים אדיבים מפוחדים יותר מאנשים רעים. שפנים מסוג זה תמיד נראים כחיים בפחד.

התלמידים בתיקון הפא הם אלים ברמה גבוהה. איננו בתהליך הטיפוח האישי יותר. ביכולתנו ומחובתנו לתקן את הסטייה בכל הישויות ברמה נמוכה. עלינו לסלק את כל המחשבות הלא מורגשות לקבלת ה"סבל" וה"פחד". עלינו לא להתייחס אליהן כמשהו שעלינו לשאת החל מהרגע שנולדנו. האמת היא שהן ישויות חיצוניות היעילות לגבינו רק מכיוון שאנחנו מרשים להן לעשות כך ומכיוון שאנו מקבלים את פעולותיהן. כאשר המושג של "פחד" מופיע בראשי, אני מייד שולח מחשבות נכונות בכדי לחסל אותו או שולח אותו בחזרה לאנשים הרעים. אני אפילו משתדל לשלוח את ה"פחד" של חברי המתרגלים חזרה אל האנשים הרעים. זהו המקום שבו ה"פחד" צריך להשפיע. עלינו לא להתייחס אל ה"סבל" באותה צורה. ללא ספק, עלינו לא לתת לו להתערב במסלול תיקון הפא. אלה הן הישויות הרעות שצריכות לסבול. כאשר האנשים הרעים מכים תלמידי דאפא עם אלות חשמליות, ה"הלם החשמלי" צריך לחזור אל האנשים הרעים. האנשים הרעים צריכים ללכת לכלא ולשאת את הרדיפה שהם הכריחו את תלמידי הדאפא לסבול. בואו נתקן לחלוטין את הסבל. בעתיד ה"סבל" צריך להיות ישות מתוקנת.

הישות "ספק", גם היא מפריעה לנו רבות. לעיתים אנו לא יודעים מדוע אנו מפקפקים ביכולותינו. זאת מכיוון שנפלנו למלכודות של ישות זאת. הקדמונים היו הגונים מאוד ומלאי בטחון. הם האמינו באלים, כך שהם יכלו לראות אלים. הציורים של עולמות המערב וציורי הקיר של עולמות המזרח כולם מתארים מה שהקדמונים באמת ראו. שום דבר מזה לא היה "דמיון". כאשר אנחנו לא מאמינים בעצמנו וחסרי ביטחון עצמי, אנו נכבלים בידי הישות הנקראת "ספק". היא אינה שום דבר הטבעי לנו. היא ישות השולטת באנשים ממקום חיצוני. ישות זאת הופכת חזקה מאוד בחברה האנושית הרגילה. היא מונעת מאנשים מלפתח אמונה ישרה בדאפא, ומגבילה ביעילות את השימוש ביכולות העל טבעיות שלנו. "ספק" צריך להיות ברשימה של הישויות שצריכות להיות מסולקות. עלינו לעשות כמיטב יכולתנו להשמיד את המכשולים הנגרמים בידי ישות זאת, ולהשתמש ביכולות העל טבעיות החזקות ביותר בכדי להשמיד את הרוע ולתקן את הפא.

הישות "דמיון", משחקת תפקיד שלילי גם היא בימינו. ה"דמיון" עצמו משמש לבלבל אנשים. היא אינה ביטוי ממשי של היקום. היא תוצאה של מסקנות והשערות חסרות בסיס. היא מחוזרת מאוד ע"י המדע בימינו. נראה שהרבה מההמצאות או התגליות היו תוצאה של "דמיון". האמת היא שהיא לא הייתה אחראית להם. למעשה, ישויות אחרות אחראיות להם. "דמיון" נותנת לאנשים רושם מוטעה של דברים הבאים מ"דמיון" . זה למעשה גורם לאנשים לחשוב כל מיני דברים, אשר כולם אשליות שאינן קיימות. היא נבנית מהעקרונות המוטעים והזיכרונות שאנשים הוסיפו לראשם במשך האינטראקציות היומיות שלהם עם החברה. אז הישות "דמיון" מחברת דברים אלה באקראי ומייצרת תמורות שונות. "דמיון" מפריעה בבירור לתיקון הפא. היא גורמת לנו לדמיין דברים כגון שנעצר, נוכה, נובל וכמה חזק הוא הרשע. היא גורמת לנו לדמיין כיצד אנשים רגילים אינם יכולים להבין אותנו וכמה קשה לספר להם את האמת. היא אפילו מייצרת קונפליקטים דמיוניים בין המתרגלים היוצרים בלבול. עלינו לסלק את הדעה של "דמיון" ממוחותינו. עלינו להשתמש בדברים הנכונים ביותר שהושגו מהטיפוח שלנו כדי לתקן את הדברים הלא נכונים האלה. במקום "דמיון", עתיד המלא בעקרונות מוטעים, עלינו להשתמש במחשבות הנכונות של אלוהויות בכדי לייצר עתיד נכון.

הישות המחוברת עם "דמיון" היא "הגיון". היא ברמה מאוד נמוכה. המדע הנוכחי מיקם אותה כבסיס. אולם אנשים אינם יודעים שכל ההמצאות החשובות של בני האדם הגיעו מ"השראה". זה בכדי לומר שהם הורדו מטה אל בני האדם בידי ישויות ברמה גבוהה. "הגיון" רק יוצרת הסברים "סיבתיים" בכדי לגרום לאנשים להאמין בה. "הגיון" מיישמת את עצמה רק בטווח הקרוב. היא יודעת רק ש 1+1=2. אולם יש הרבה מצבים בהם אחד ועוד אחד אינם שווים שתיים. תוצאות רבות שנרכשו מ"חינוך הגיוני" הן למעשה שגויות. בכל מצב שהתוצאות אינן "הגיוניות", הן מסומנות עם הפאזה "מקרים אקראיים". תלמידי דאפא אינם צריכים ליפול אל מלכודת ה"הגיון". בהתבסס על תופעה מסוימת, אם נסיק מסקנות כיצד אנו הולכים להירדף, נהפוך כלואים בסטייה זאת, עקרונות מוטעים. התוצאה ה"סופית" של פעולה אנושית היא למעשה, הרצון של ישויות ברמה גבוהה. ו"הגיון" ו "דמיון" אינם יכולים לדמיין מה ידומיין ואינן מצייתות ל"היגיון" ברמה גבוהה, כמו כן הן אינן יודעות יודעים מה יכול באמת לקרות. הן מוגבלות בידי טבען ברמה נמוכה.

"שלווה" היא ישות אדירה. היא יכולה להביא אנשים אל אמת היקום. כאשר אנו מסתכלים אחורה אל החכמים הקדמונים, כל האנשים החכמים הגיעו אל החוכמה והאמת מהגעה אל מצבי שלווה. החוכמה של האנשים הרגילים המודרניים אינה יכולה להתחיל להשתוות כנגד חכמתם. הסינים הקדמונים ידעו את התוצאות האדירות ש"שלווה" יכולה להביא, כך שהחברה כולה הייתה במצב "'שליו". המורה אמר: "ברוגע, בלי מחשבות אפשר לראות את הפלאים ("בתוך הטאו" , הונגיין, אוסף שירי המורה). במאמרו "ללכת לקראת השלמות המלאה", המורה גם אומר: "עליך גם ללמוד את הפא בכל יום עם לב שקט". אני מרגיש שהמשמעות הפנימית של "שלווה" היא גדולה מאוד. "דמיון", דבר המחוזר רבות בידי האנשים המודרניים היום, הוא ההפך מ"שלווה" ולמעשה פועל כנגד האמת. כל הדברים שאנשים מדמיינים הם עקרונות מוטעים והפרעות מישויות אחרות אל עבר אנשים.

הישויות של "תהילה" ו"רווח" נכנסות שתיהן תחת הסיווג "תשוקות". אחת מהיכולות ששתי ישויות אלו מביאות לאנשים היא רושם מוטעה של אושר. אנו חושבים שהן הביאו את האושר אלינו. האמת היא שזה כלל לא המקרה. הן רק יכולות להחליף את אושרנו עבור הדה. הן לא נותנות לנו דבר ללא החלפה בדה. לדוגמא , אדם בעל "תהילה" כגון פקיד בכיר או מדען גדול. אולם אם אף אחד לא משבח אותו, מחמיא לו, ומעריץ אותו, זה כאילו דבר לא קרה והוא לא ירגיש שום אושר. במקרה של אדם העשיר בקיצוניות, אם אנשים בעולם החיצוני לא משווים עצמם אליו או מקנאים בו, אין לו שום סיבה לחוש מאושר בשל עושרו. אולם אם הוא יפסיד את כל הדה שלו ויסבול ממחלה רצינית לא משנה כמה כסף יש לו הוא אינו יכול ליהנות ממנו. אושר אמיתי בחיים בא ממעמקי לבך. זהו סוג האושר שיכול למלא את כל גופך ולבך, ואינו בא חיצונית. הוא כלול במקור חיינו, ואינו יכול להיות מושג בעזרת "תהילה" או "רווח". האושר שמובא בידי "תהילה" ו"רווח" הוא שטחי. שתי ישויות אלה מבלבלות אנשים רבות.

"אנוכיות" חודרת אל רמות גבוהות ביקום. אולם גם יכולתה מוגבלת. היא תחומה בידי אנוכיותה שלה וקובעת גבולות עם ישויות אחרות. היא פועלת רק לפי מאסר קטן , ואינה בעלת העומק והרוחב של "חוסר אנוכיות". אם ישות אינה מזוהמת ב"אנוכיות" ובמקום זאת מחבקת "חוסר אנוכיות", היא מביאה דברים כל-כך יפים אל חייה. "חוסר אנוכיות" קרובה יותר אל תכונת היקום – אמת,חמלה וסובלנות.

הרבה רגשות "טבעיים" שיש לאנשים מובאים גם הם בידי ישויות אחרות. הטעמים של "חמוץ, מתוק, מר, מתובל ומלוח" והאהבה בין גבר ואישה נחשבים כדברים החיוניים לבני אדם. אולם כאשר מטפח קופץ החוצה מהחזקות אלו ומסתכל שוב על בני אדם, הוא מבין שאנשים מרגישים מאוד "מאושרים" עם חייהם למרות שהם נשלטים בידי חיים אחרים. הם חושבים שהם עושים דברים אלו בעצמם. כיצד הם ידעו האם הם נשלטים בידי דברים מאחוריהם? במהלך תקופת טיפוח מסוימת, כמה מתרגלים אינם חשים במליחות אפילו אם הם לוקחים חופן מלח ושמים אותו בפיהם. זאת מכיוון שהישות שנקראת "מליחות" לא שולטת בהם עוד.

תלמידי הדאפא הם אלוהויות הגבוהות מבני אדם. עלינו לא להישלט יותר בידי ישויות ברמה נמוכה. כאשר אנו נפטרים מההגבלה של ישויות נמוכות אשר סוטות, עלינו לחזור אל המקור הטהור שלנו של "אמת, חמלה וסובלנות", רק זה הוא המקור האמיתי שלנו.

למעשה בני אדם אינם יכולים לשלוט בדבר. הדבר היחיד בו הם שולטים הוא בחירתם האישית. מהרמה הגבוהה ביותר אל הרמה הנמוכה ביותר של היקום, ישויות יכולות רק לתת ואינן יכולות לבקש דבר בתמורה. "הטיפוח תלוי במאמצים של כל אחד בזמן שהשינוי של הגונג נעשה על-ידי המאסטר." מה אנו יכולים לטפח בעצמנו? ללא מורה, אין לנו דבר. הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות הוא לבחור לב המטפח אדיבות ולרצות לחזור אל המקור, העצמי האמיתי. הכל מתבצע בידי המורה ואין לנו דבר מלבד הלב והנטייה להיות טובים בכדי לחזור אל המקור. הכל ניתן לנו מאת המורה.

אין מילים היכולות להתחיל לתאר את הכרת התודה שאנו חשים כלפי המורה האדיר והנדיב על כל הדברים שנתן לנו.

האמור למעלה הוא רק הבנתי המוגבלת במסעי אל העצמי המקורי האמיתי. בענווה אני מבקש תיקונים מכל המתרגלים העמיתים.

קישור למקור המאמר: http://www.pureinsight.org/node/699