אני עובד במרכז לקשישים בארצות הברית. נהגתי להיות חלש מאוד וחולה, נהגתי להילחם למען כל רווח קטן, וכל אלו עשו את חיי מעייפים ומרירים לפני שקיבלתי את הפא. מאז שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, גופי נעשה חופשי ממחלות, בנוסף להרגשה של קלות ובריאות ואני מאושר כל יום ואף פעם לא מרגיש מותש. חיי היומיום שלי הפכו עתה לשקטים ומאושרים ואנשים מסביבי הופכים לחברי. הם החלו להכיר ולתמוך בפאלון גונג בהדרגה כתוצאה מהתנהגותי היומיומית והשינוי הפיזי שראו אצלי. כולם מגנים את הרדיפה המטורפת והדיכוי של פאלון גונג על ידי שלטונו של ג'יאנג זמין.

בכל פעם שאני יוצא לחופשה כדי להיות נוכח בועידת-פא, המנהל תמיד עוזר לי בכך שהוא מארגן עבורי את החופשה. אם המנהל לא מצליח לתזמן את לוח הזמנים, חברי לעבודה מחליפים משמרות בשבילי. הם תמיד נותנים לי טרמפ לחזית בניין הקונסוליה הסינית. פעם המנהל שלח אותי עם מכוניתו האישית ובמיוחד נהג ליד הפסל של גנדי (פסלו של המנהיג ההודי הידוע). אז הוא אמר לי: "פאלון גונג דומה לגנדי ולמרטין לותר קינג..."

כולם מסביבי הם אמריקנים, אבל אני לא יודע הרבה אנגלית. איך אני יכול להפיץ את הדאפא טוב יותר ולאפשר לחוק היקום לנוע עמוק בלבות האנשים?

לכן התחלתי להתייעץ עם אלו שמסביבי לגבי הצגת הפאלון דאפא וביקשתי מהם ללמד אותי איך לקרוא את המילים "אמת-חמלה-סובלנות" (ג'ן-שן-רן בסינית) באנגלית, מילה, מילה. הם לימדו אותי בסבלנות רבה שוב ושוב ואני למדתי מהם בכנות. אחרי כשבועיים כולם כבר יכלו לחזור על "אמת-חמלה-סובלנות". חלק מהם יכולים אפילו לקרוא גם באנגלית וגם בסינית. מאז הם החלו לקרוא חומר של דאפא ואז החלו לקרוא את הפאלון גונג. מאוחר יותר הם ביקשו את קלטת המבוא ואת קלטת התרגילים.

מאז חודש מרץ האחרון תרגלתי חמישה סטים של תרגילים במרכז החצר בכל בוקר בשעת ארוחת הבוקר. לא היה כל קהל, אבל היו עיניים מאחורי כל חלון שמסתכלות עלי. הייתי עקבי והמשכתי לתרגל באביב ובקיץ כך שאחרי חצי שנה רבים הביעו התעניינות ורצו ללמוד פאלון גונג.

אישה מבוגרת אחת שנמצאת במחלקה אוהבת מאוד את המוסיקה של הדאפא. היא פותחת את חלונה בכל בוקר ויושבת לפני החלון להאזין ל"מוסיקת הפלא" של הדאפא. מחלותיה ובעיותיה חולפות מיום ליום ואושר נראה על פניה. היא משבחת את הפאלון גונג בפני כל מי שהיא מכירה. היא מציגה את החומר האמיתי של הדאפא לכל קרוביה וחבריה והאחיות במשמרת הלילה. כשיש מאמרים כלשהם בעיתונים על פאלון גונג, היא גוזרת אותם למעני. האנגלית שלי משתפרת בדרך זו.

פעם ביקשתי ממתרגל להדפיס כמה סיפורי טיפוח של מתרגלים מערביים מהאינטרנט כדי לתת לאישה. אחד מעמיתי לקח את זה ראשון אחרי שהגעתי לשם: "תן לי לקרוא את זה קודם, אחר כך יהיה התור שלה. בסדר?" עמית אחר ביקש לקרוא אותם גם כן.

למחרת היום, אחד מהעמיתים הללו הוריד חלק מהמאמרים של מתרגלי הדאפא מהאינטרנט. הוא הביא אותם למרכז ואפשר לכולם לקרוא ולדבר עליהם. סיפורי הטיפוח האלו של הפאלון דאפא התפשטו בכל מרכז הקשישים.

שאלתי אותם: "על מה המאמרים האלה?"

הם ענו לי: "אלו סיפורים של פאלון גונג. אתה לא יודע בעצמך?"

חייכתי: "יש מיליונים של מתרגלים של פאלון גונג, ולכל אחד יש את הסיפור הנוגע ללב שלו או שלה, אני לא יכול להכיר את כולם. יתר על כן אינני יכול לקרוא אנגלית."

עמית אחר אמר: " לא קראתי את המאמר ההוא גם כן, אבל אני יודע, זה לא חשוב כמה סיפורים יש שם, הם כולם על שלוש המילים הללו "אמת-חמלה-סובלנות".

כולם הסכימו ואז דקלמנו "אמת-חמלה-סובלנות" באותו הזמן.

ראיתי מהמבט על פניהם הטהורות המאושרות שהם ניצלו; כל אלו הם מהנדיבות והחמלה של המאסטר שלנו ומהאמת האדירה של הדאפא.