מאז שהחלה רדיפת הפאלון גונג בסין ביולי 1999, אני ומשפחתי דאגנו רבות לעמיתנו המתרגלים בסין, אשר התארחו בביתנו לכמה ימים ב- 1998. מה שלומם? האם הם סובלים מרדיפה באופן אישי? ואם כן, האם הם עדיין בחיים?

בתחילת השנה נודע לנו על מאסר בלתי חוקי של סטודנטית לשעבר מאוניברסיטת ברלין ששמה שיונג ווי. היא הייתה הגברת הסינית שדיברה גרמנית שוטפת ואפשרה שיחות בין גרמנים לסינים. מאוחר יותר שיונג ווי הפכה לאורחת רצויה בביתנו. היום אנו יודעים שהיא מוחזקת במחנה עבודה. משתמע מכך שכנראה חברתנו ווי צריכה לסבול מעינוים וטרור גופני, אשר אינם דבר נדיר במחנות עבודה סינים. החלטנו שלא נצפה בשקט כאשר עוול כזה מתרחש.

התחלנו בדרכנו לידע את העולם לגבי גורלה. בפברואר השנה נסעו שלשה מבני משפחתנו, כולל אני לסין לעתור בצורה שלווה ולמסור את דאגתנו וצערנו לממשלה הסינית, כתוצאה מכך נעצרנו בידי הרשויות הסיניות בצורה גסה מאוד. אנו מערביים והוכנו ישר בפנים בגלל ש "פאלון דאפא הוא טוב!", אנחנו יכולים רק לנחש מה עלול היה לקרות לחברינו.

כמעט שישה חודשים מאוחר יותר,במהלך חופשת הקיץ, אני ושתי אחיותיי מהידלברג וחברה שלנו מפירמהסנס התחלנו לעזור לחברתנו הכלואה. במשך שבוע רכבנו כ- 300 קילומטר על אופנינו,אספנו חתימות וביקרנו בעיריות ובמשרדי המדיה,דיווחנו למוסדות הכנסיה וכ'ו. היה חשוב לנו למשוך תשומת לב רבה. כך שתמיד לבשנו חולצות צהובות וגררנו נגרר עליו כתוב "יחד בעבור שחרור חברתנו שיונג ווי". ידענו שככל שיותר אנשים ידעו על המקרה, יהיה ניתן לעשות משהו מהר יותר כנגד אי הצדק הזה. התרגשנו מאוד מאנשים טובי לב שפגשנו, ראש עיר, מועצה אזורית או מוכר בחנות קטנה. הם עודדו אותנו להמשיך להתעקש בשלווה על שחרור חברתנו. המקרה של גאו מינג מאירלנד הוא תקווה גדולה עבורנו. מכיוון שהתקשורת, הפוליטיקאים ואנשי העם האירי עמדו על שחרורו והוא עדיין בחיים וזכה בחופש.

בבית העירה של בופארד ראש העיר ברסכ הקדיש לנו זמן , חתם על עתירה לשחרור שיונג ווי וכתב כמה שורות ב- "SOS!- ספר מסע": "שום דבר טוב אינו קורה אלמלא תעשו זאת אומר אריק האוסטזר. אני מאחל הצלחה רבה למסע לשחרור גברת שיונג ווי".

אנו מקווים מעומק ליבנו שיחד נזכה בחזרתה של שיונג ווי מסין.