הערת העורכים: המחברת מצהירה בסוף המאמר: "בזאת, אני מעונינת לחלוק את התנסויות הטיפוח שלי עם המורה המכובד ביותר; להביע את הכרת התודה שלי על הגנתו, הנחייתו והוראותיו המתמידות; לאמת את הגדולה, הנפלאות, והקדושה שאין לחללה של הדאפא, במהלך ההתנסות האישית שלי. תקוותי היא שחוויותיי בטיפוח ובתיקון הפא יעזרו לחברי המתרגלים ולישויות בעתיד." בנימה זו, אנו מעונינים לראות מתרגלים נוספים צועדים קדימה וחולקים את חוויות הטיפוח שלהם.

קבלת הפא - עם פאלון דאפא התחלתי חיים חדשים

פחדתי מהמוות מאז שהייתי צעירה. לפעמים, הייתי שוכבת במיטה בלילה, אך לא העזתי לעצום עין כי פחדתי שאם אירדם, לא אתעורר. אפילו כמבוגרת התחושה הזו הציקה לי.

יום אחד גיליתי ששותפה לעבודה מהחברה שלנו מתרגלת צ'י גונג שמטפח את לב האדם. כשפגשתי אותה שאלתי: "שמעתי שאת מתרגלת צ'י גונג, איזה?" היא אמרה לי בשמחה: "פאלון גונג." היא הסבירה לי אודות הפאלון גונג. מאוד שמחתי ללמוד על הפאלון גונג. באותו יום בצהריים, שאלתי ממנה את הספר פאלון גונג. קראתי את הספר במלואו, ללא הפסקות. לבי ונשמתי חשו יראת כבוד עמוקה. הפחד מהמוות, שהציק לי כל חיי, נעלם לחלוטין. הבנתי את המשמעות האמיתית של החיים. באותו רגע רציתי לצעוק בלב שלם. שוב ושוב חזרתי: "ניצלתי. ניצלתי".

מרגע שנרגעתי, מייד התחלתי לחשוב לעצמי שאני חייבת להתחיל לנהל את עצמי בהתאם למה שמצוין בספר. פתאום, המחשבות שלי פנו למישהי שמאוד שנאתי. חשבתי שכדאי שאסלח לה, ושאפסיק לשנוא אותה (זמן קצר לפני כן, היא טלפנה אליי וכינתה אותי בשמות לא יפים). אזרתי את האומץ להתקשר אליה ואמרתי לה שסלחתי לה. בסוף השיחה בינינו היא אמרה: "זה מה שכדאי לך לעשות." זו הפעם הראשונה שחוויתי את היופי של הסליחה.

אחרי הצהריים, החלטתי ללכת לביתה של אמי וליידע אותה על החוויה הגדולה הזו. באותו רגע קרה נס. פתאום הרגשתי שכל הגוף שלי היה מאוד קל, כמעט חסר משקל. צפתי לבית של אמי כאילו שמישהו סחב אותי. בדרך כלל, לוקח לי כ - 30 דקות ללכת הביתה, אבל בפעם הזו הגעתי הביתה ב - 10 דקות. מעבר לכך, בכלל לא הייתי עייפה. החוויה הזו שכנעה אותי עוד יותר שפאלון גונג איננו צ'י גונג רגיל. כל מה שנאמר בספר הוא אמת. 23 בנובמבר, 1996, הוא היום המשמעותי ביותר בחיי, כיוון שהוא היה נקודת מפנה בחיי, נקודה בזמן בה החלו חיי האמיתיים.

לימוד הפא - דאפא היא מקור החיים שלי

זמן קצר לאחר שקיבלתי את הפא, יצאתי לנסיעה עסקית בארצות הברית, שם הכרתי מתרגל אמריקאי-סיני. הייתה לו השפעה גדולה על לימוד הפא שלי. הוא היה מסוגל לדבר על הפא מתוך הפא, והוא היה מאוד שקול. הדבר המרשים ביותר שאמר לי היה: "המילים בג'ואן פאלון הן בעלות חיים. ככל שאת שוקעת בספר, ומנסה להטמיע אותו, את לא רק קוראת ספר, אלא, הספר מדבר אלייך". מה שאמר היה מעניין ומרענן, והייתי בטוחה שמה שאמר נכון. מדוע לא היתה לי הרגשה כזו? זה חייב להיות שכשלמדתי את הפא לא שקעתי בגופי ובנשמתי בפא. למרות ששאפתי קדימה, התמקדתי בעיקר בחוויות. היה לי רעיון שגוי שככל שאסבול קשיים אתרומם לרמות גבוהות יותר. לא תפסתי שהדרכים המהירות והיעילות ביותר להעלות את רמתו של האדם היא באמצעות לימוד הפא וטיפוח השין שינג (טבע הלב).

לאחר שהבנתי את ההחסרה שלי, הקדשתי כל יום זמן רב ללימוד הפא. כמעט כל הזמן שלי מחוץ לעבודה נוצל ללימוד הפא. ככל שלמדתי יותר את הפא, יותר אהבתי ללמוד אותו. ככל שלמדתי את הספר, גיליתי דברים רבים יותר בספר. בכל פעם שסיימתי לקרוא את הספר, מצאתי משהו חדש. בכל פעם שהרמתי את הספר, לא יכולתי לעזוב אותו. הספר מסקרן כל כך כיוון שלכל מילה בו יש חיים - חיים שגבוהים ממך; כל מילה חושפת משהו חדש ומאיר. גיליתי גם שכשאתה לומד את הפא, עליך גם לתרגל, כלומר, לסלק החזקות. אפילו אם אתה מסתכל על אמת כלשהי בספר, אבל לא משחרר את ההחזקה, היא תתפקד כחומה, שלמעשה תמנע ממך לראות את האמת. לכן, רק כאשר אתה לומד את הפא, אתה יכול להבין את ההחזקות שלך, להצטיין, לזהות את הרעיונות השגויים, ואז, לסלק את ההחזקות. בדרך זו אתה יכול להתרומם לרמות גבוהות יותר.

הבנתי גם את תפארתה וקדושתה של הדאפא. בגלל שהחיים מורכבים וההכרה העיקרית אבודה בעולם האנושי הזה, אם לא היה את הדאפא ולא היה את המורה, לעולם לא היית מסוגל לטפח. בחברה המודרנית, ההכרה של בני האדם מלאה במושגים מסולפים ומחשבות אנוכיות. הדברים האלו, שגם הם חיים, מכסים את ההכרה העיקרית שלך, ומונעים ממנה להשפיע. בכל פעם שאתה נתקל בבעיות, אלו הם הרעיונות והמחשבות המסולפות ששולטים בך. אם אתה רוצה לחזור לאני האמיתי שלך, ושההכרה העיקרית שלך תמשול, עליך לסלק את הדברים הרעים האלו. איך זה יכול להיות כה פשוט! אם אתה לא מטפח בפא, לא יהיה לך כוח. איך ההכרה העיקרית שלך יכולה לגבור על הדברים הרעים האלו ולנתק את השליטה שלהם עליך? לכן, הדרך היחידה לחזור לאני האמיתי היא באמצעות טיפוח בפא, רק ההכרה העיקרית שלך יכולה להיטמע בפא. מושגים הם ההפך מהפא. כך, רק הפא יכול להעיר את האני האמיתי שלך. רק עם הכוח של הפא אתה יכול לנצח את הדברים הרעים, לסלק ולהביס אותם. רק עם הפא אתה יכול לגאול את עצמך ולהעיר את ההכרה העיקרית שלך.

הבנתי שהיקום הכביר שאנו חיים בתוכו הוא כמו רשת תלת ממדית ענקית, עם קישורים הדדיים שמתפשטים אנכית, אופקית, מבפנים החוצה ומלמעלה למטה. כל החיים כלולים בזה; ההבדל היחיד זה מיקומו ברשת. לדוגמא, הרשת האנושית מאוד מורכבת. כאדם, עליך לחיות את חייך בתוך הרשת. אם אתה רוצה להפוך לישות אלוהית, עליך לקפוץ מחוץ לרשת. לכן, יש לנער את כל הגורמים המורכבים הקשורים אליך, כולל אנשים, חומרים, אירועים וכדומה, כלומר, כל מה שיש לך החזקה לגביו. הגורמים האלו יעכבו את עזיבתך, כיוון שהם חושבים שאתה שייך להם. ככל שיש לך החזקה כלפיהם, הם יעכבו אותך יותר, ויהיה לך יותר קשה להתנתק מהם. כשאתה רוצה לטפח לרמות גבוהות יותר, יהיו גורמים מורכבים אף יותר. כיצד אתה יכול לפרוץ ולהתנתק מהם? זה מאוד קשה.

רק לדאפא יש את הכוח האדיר שמאפשר לך לפרוץ שכבה אחר שכבה של ההחזקות כיוון שהדאפא הוא החוק הבסיסי של היקום. לכן, הפא הוא המקור של כל החיים ביקום. כתוצאה מכך, לימוד הפא הוא המכריע ביותר לטיפוח.

המשך יבוא...