(Minghui.org)

אני תלמידה בת 11. יש לי ציונים מצוינים ואני שואפת להיות מוסרית.  ב-22 ביולי, 1999 הלכתי עם הורי לבייג'ינג כדי להבהיר את האמת לגבי הפאלון גונג לממשלה, אולם נעצרנו על-ידי שוטרים בבגדים אזרחיים ונלקחנו למשרד התִאומים בבייג'ינג. לא קיבלנו ארוחה אמיתית במשך יומיים. המבוגרים היו במצב גרוע יותר מהילדים. בתור אוכל ניתנה לנו רק חצי לחמנייה וירק ממולח בגודל של טוגנים. מאוחר יותר הורי נלקחו על ידי יחידות העבודה שלהם, ואותי שלחו ללכת הביתה לבדי.

הרדיפה הפכה ליותר ויותר אינטנסיבית. דברים שרציתי לומר רתחו בלבי ולא יכלתי לסבול את זה; לפיכך הלכתי שוב עם אמי בספטמבר 2000 למשרד העתירות בבייג'ינג. שני השוטרים שישבו מחוץ למשרד העתירות משכו אותנו בכוח לתוך מכוניתם ושלחו אותנו למשרד התאומים בבייג'ינג. זה היה יום מאוד קר. אחרי שהעבירו אותי ואת אמי דרך סבב של חיפושים גופניים מדוקדקים ישבנו על הרצפה הקרה כקרח. בלילה גם ישננו על "חתיכת הקרח  הזו."

האנשים מיחידת העבודה של אימא באו לקחת אותנו בחזרה. ביום השני, הייתי אמורה ללכת לבית ספר אבל הם לא הרשו לי לעזוב. ביום שני בלילה, שוב עם אמי, ביליתי לילה נוסף על הרצפה שהייתה אף קרה יותר מקודם. תחת רוב התנאים אני מסוגלת להירדם ברגע שאני נשכבת, אבל בפעם הזאת לא ישנתי בכלל במשך כל הלילה. אם זה לא היה כך שטיפחנו פאלון גונג, היינו קופאות.

ביום השני, פקיד מיחידת העבודה של אימא לקח אותנו לתחנת המשטרה. הם אסרו עלינו  לדבר, לשבת או להסתכל סביב. אחרי בערך שעתיים אני נלקחתי והופרדתי מאמי. הפקיד שלח אותי בחזרה לבית ספר ולקח אותי ישר למשרד המנהל ונתן למנהל לדבר איתי. המורים  שלי גם באו ללחוץ עלי. הייתי נחושה לא לוותר על הטיפוח ולבסוף הם עזבו בעצב.

ביולי 2001, הלכתי עם מתרגל צעיר באותו גיל כמוני (בן 11) לכיכר טיאננמן. החזקנו שלט גבוה עם המילים "אמת, חמלה, סובלנות" כתובות עליו. הוטחנו לרצפה בבעיטה אחת משוטר ונגררנו משם בשער.

בסין, האנשים בשלטון הם אכזריים ואלימים, אפילו לילדי בית ספר תמימים וחסרי הגנה כמונו. זה באמת לא אנושי.