ניסיוני בשינון כתבי הדאפא מהזיכרון בהיותי בכלא

(Minghui.org)

מוקדש ליום הולדתו ה-52 של המורה ויום השנה ה-11 להכרת הציבור את פאלון דאפא

לפי זכרוני, לפני ה-22/7/1999 הייתי מתעורר כל יום בערך בסביבות שעה 4 בבוקר. הייתי הולך לאתר התרגול להצטרף לקבוצת התרגול, וכמעט כל ערב הצטרפתי לקבוצת לימוד הפא. את רוב זמני לאחר העבודה הייתי מעביר בלימוד הפא. בדרך כלל הייתי משנן שלושה פרקים מג'ואן פאלון. ניסיתי ללמוד בע"פ את ג'ואן פאלון וגם זכרתי חלקים ממנו. אבל הרגשתי שזה קשה מאד ללמוד בע"פ פרק - פרק את כל הספר. חשבתי שזה בלתי אפשרי לעשות זאת.

בתחילת שנת 2000 הוחזקתי במרכז מעצר. הבאתי עמי את העותק של ג'ואן פאלון כספר כיס. התחלתי לשנן אותו בע"פ. לקח לי כשבוע כדי לשנן את הפרק הראשון, ארבעה ימים את הפרק השני, שלושה ימים את הפרק השלישי ויומיים לכל פרק נוסף מיתר הפרקים. עכשיו יכולתי לדקלם את כל הספר. לאחר זאת לא הייתי זקוק יותר לספר כדי להמשיך ללמוד את הדאפא. אני זוכר שגנב אחד ממחוז שאנדונג שהיה עצור אתי, חלם שהגיע לרובד השני של גן-עדן לאחר שקרא את ג'ואן פאלון. מיד לאחר שסיים לקרוא את הפרק התשיעי הוא הועבר למקום אחר. חיים ניצלו.

ביולי 2000 נשלחתי למכנה עבודה בכפייה. באמצע יולי, קצינים מהמשרד של המערכת המשפטית הגיעו למחנה כדי לפקח על רדיפת מתרגלי הפאלון גונג. כל מתרגלי הדאפא הנחושים בדעתם נקשרו. ללא שינה, ללא מים וללא אוכל וכמו כן חל עליהם איסור להשתמש בשירותים. לאחר כמה ימים הגיעו משתפי פעולה (שהיו קודם מתרגלי פאלון דאפא ואבדו את דרכם בגלל שעברו שטיפת מוח ועינויים) ממחנה העבודה בכפייה מאסאנגיא. כשמתרגלי הדאפא עייפים מהעינויים, משתפי הפעולה ניסו לבלבל אותנו על-ידי הצגת הדאפא בצורה מסולפת ועל-ידי עיוות העקרונות בכוונה. בסביבה כזו תחת הלחץ המתמיד של הכוחות הישנים, ובגלל ההחזקות שלי הייתי מבולבל לתקופת זמן. כמו שהמורה אמר ב-ביסודות להתקדמות במרץ II,"להסיר את ההפרעות":

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות."

כשאני משנן את הדאפא, המשמעויות הפנימיות של ג'ואן פאלון מופיעות אחת אחר השניה ומחסלות את התיאוריות המזויפות של משתפי הפעולה.

ספרתי לחברי המתרגלים על ההארה וההבנה שלי מהדאפא, וכולנו ידענו מה עלינו לעשות (הייתי בר-מזל על שקראתי את המאמר של המורה "סלק את ההפרעות"). כשספרתי להם שהמורה בקש מאתנו להיות

"אלוהות איתנה בלתי ניתנת לזעזוע, הדומה ליהלום".

התחלנו להזיל דמעות.

הוכנסתי לצינוק פעמים רבות. העברתי את ימי החורף והקיץ בתא סגור, בו סבלתי מרעב, צמא, ריחות מגעילים ועקיצות יתושים. אבל חשתי שהזמן חולף במהירות היות שהייתי זקוק לזמן כדי לשנן את הדאפא. בדרך כלל שיננתי את ג'ואן פאלון (הספר העיקרי ללימוד הדאפא) לפחות פעם אחת ביום ואת הונג יין (אוסף השירים של המורה לי הונג ג'י ) לפחות פעם אחת ביום. בג'ואן פאלון יש משפט אחד

"אורו של הבודהא זורח בכל מקום ומביא את ההגינות והצדק לשלמות ובהירות".

בזמן שאני שיננתי את הדאפא, האנרגיה שנפלטה זיקקה את הסביבה. חבר מתרגל אחד שהיה כלוא בתא הסמוך, היה במצב מאד מבולבל עקב העינוי הברוטלי שעבר. כשנכלאתי שם לראשונה, היו לו כשעתיים של שקט ביום, רוב הזמן היה צועק או נאנק בגלל סבלו מהכאבים העזים. וכשאני נכלאתי שמתי לב שכל פעם ששיננתי את הדאפא, האנרגיה שנפלטה יכלה לעזור לחולים המנטליים בחדרים הסמוכים והם נעשו יותר מרוכזים וערניים להווה ונרגעו. כך כששיננתי את הדאפא כל יום, זמן אנקות החבר המתרגל פחתו יותר, ומוחו התבהר יותר ויותר. לאחר כחודש מוחו התבהר לחלוטין והוא שוחרר בערבות לטיפול רפואי. אינני יודע אם הוא יקרא את המאמר הזה, אבל זו כוחה של הדאפא שעזרה לו להחלים ולצאת מהבלבול המנטלי שנגרם לו על-ידי העינויים. אני מקווה שהמשיך ללמוד דאפא לאחר שחזר לביתו.

הייתי כלוא בצינוק 150 יום. כאשר קציני המשטרה גילו שהחזקתי שם לא פעלה כמצופה, הם פנו לשיטות של שטיפת-מוח. שטיפת מוח אחת ארכה 49 יום, שטיפת מוח אחרת ארכה 81 יום. המשטרה לא בקשה ממשתפי הפעולה "לעבוד עלי" היות ופחדו שדרכי יחזרו לדרך הישרה. אז הם הפעילו כל יום 10 שעות סרטי וידיאו שהופקו במיוחד כדי להשמיץ את הדאפא. אני לא התייחסתי לסרטי הוידיאו והמשכתי לדקלם במוחי את הדאפא. אחר כך ניסו להכריח אותי לקרוא חומר המשמיץ את הדאפא, התנגדתי ללא היסוס. הם בקשו מאסירים פליליים לקרוא את החומר הזה באוזני, אטמתי את אוזניי בידיי. כשהגיעו קציני המשטרה לסוף תושייתם, האריכו את תקופת מאסרי שוב ושוב והכריחו אותי לעבוד שעות ארוכות. אבל אני המשכתי לשנן את הדאפא, התוכן של ג'ואן פאלון כיוון אותי ועשה אותי יותר נאור. לפעמים יכולתי לשנן בע"פ כמה פרקים ביום. זה ארך עד שתקופת מאסרי הסתיימה.

לאחר שובי הביתה, קראתי את המאמרים החדשים של המורה ולמדתי את שלושת הדברים החשובים שהמורה אמר שעלינו לעשות. קראתי סיפורים רבים של חברים מתרגלי דאפא. מהישגיהם הגדולים למדתי וראיתי את החסרונות שלי. כחלקיק מהדאפא עלי לעשות מה שאני משער שעלי לעשות. כעת כשאני נתקל בנושא כלשהו אני חושב: האם זה התכנון של הכוחות הישנים? בלי להתחשב, אני מבסס את שיפוטי לפי הדאפא. נקודת המפתח היא להבין את הדאפא כשהיא מבוססת על הדאפא. לאחר שקראתי את מאמרי המורה האחרונים, אני חש את הדחיפות להצלת יצורים חיים ואני חש כי דבר הערך היקר ביותר הוא בהיותי מתרגל דאפא. חברים מתרגלי דאפא ששוחררתם ממחנות עבודה בכפיה, האם תתחלקו בהבנתכם עמי?