ריסקו אותי בעזרת סל אבנים במשקל 100 ק"ג, ושפכו אלכוהול על פצעי

(Minghui.org)

מאז התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב- 1997 חל שיפור רציני בגופי ובמצבי המנטאלי. חברי   וקרובי כולם היו עדים לתהליך זה. הבולט ביותר היה השיפור המהיר במצבי המנטאלי.    מאז 20 ביולי 1999 כאשר משטרו של ג'יאנג החרים את פאלון דאפא, סבלתי מרדיפה בגלל   נחישותי הטיפוח. הדברים הבאים הם סיכום קצר של התנסותי.

פצעים מהרדיפה

כתף ימנית: בערך 9 ס"מ אורך, 4 ס"מ רוחב ועובי של ס"מ    1. פצע בעורף:בערך 4 ס"מ אורך, רוחב 2.5 ס"מ, ו 1 ס"מ עובי   כתף שמאלית: בערך 10 ס"מ אורך, 2 ס"מ רוחב ו 0.5 ס"מ עובי.

ב- 22 ליולי הוטרדתי על ידי פקידים מהממשלה המקומית ושוטרים מהמשטרה המקומית מספר   פעמים, ולאחר מככן נאסרתי באופן לא חוקי ונשלחתי לתחנת המשטרה. מפקדת המשטרה וקצינים   נוספים ניסו לגרום לי לוותר על הטיפוח. הם ניסו להכריח אותי לעמוד במשך כל הלילה,    הם גערו בי והכו אותי, הם ניסו להכריח אותי לדרוך על תמונות של המורה לי, דבר שסירבתי   לעשות. רדיפה זו נמשכה כמה ימים, לאחר שראו כי אני נחוש לטפח, הממשלה המקומית וקציני   המשטרה שלחו אותי למרכז המעצר, שבו הסוהרים כבלו את ידיי באזיקים, הכו אותי, גערו   עליי והכריחו אותי לשבת על כסא מתכת במשך 5 ימים. למרות נעצרתי בתנאים כאלו למשך   מחצית החודש, עדיין הייתי נחוש בטיפוח שלי, לכן לא הייתה להם ברירה אלא לשחרר אותי.

בזמן שחזרתי הביתה, שוטרים מקומיים הגיעו אלי הביתה במקרים שונים וניסו לאיים   עליי שאפסיק לטפח. הם ניסו לשווא גם לפגוע במוניטין שלי וטענו שאיני עובד קשה מספיק   בשדה, ושביתי מלא בעשב, לשם כך הם רצו לצלם אותו בוידיאו. אולם ביתי היה נקי ומוסדר   ללא כל עשב, אז הם צילמו בית של מישהו אחר שהיה מלא בעשבים וטענו שזהו ביתי. אולם   אשתי גילתה על כך ובעקשנות עצרה אותם מלעשות זאת.

במהלך אוקטובר 1999 הניסו טקטיקות רכות וקשות של רדיפה כנגדי, אבל הכל היה לשווא   הם נעלו אותי במרכז המעצר המקומי ועינו אותי פיסית ומנטאלית במטרה לגרום לי לוותר   על הטיפוח, באותו הזמן פקידי ממשל אמרו לי : "אם תאמר משפט אחד, שהוא שאתה   מוותר על הטיפוח, אז נחזיר אותך לביתך ואפילו תוכל לדרוש בחזרה את דמי השהייה שנגבו   ממל עבור המעצר" אמרתי להם: "לא עשיתי כל דבר רע בכל שטיפחתי 'אמת-חמלה-סובלנות',    אני מעדיף לוותר על חיי מאשר לוותר על הטיפוח." הם נעלו אותי במשך 4 חודשים   ולאחר מכן לשנה במחנה עבודה בכפייה.

כאשר הגעתי למחנה העבודה, גם משתפי פעולה* וגם פושעים עינו באותו הזמן. ביניהם   היה גם סוהר בשנות ה- 50 שלו שלעיתים קרובות הכה מתרגלי פאלון דאפא בדרכים אכזריות,    מבלי להזכיר את ההכאות והגערות שהיו על בסיס יומי, שהשאירו פצעים בכל גופי.

פעם אחת ראש הקבוצה האמצעית הורה לעבריינים להכות אותי. בהתחלה הם הכו אותי בצורה   חמורה עם חגורה, ואז שאלו אותי אם אפסיק לתרגל. כאשר עניתי "כן" הם מחצו   אותי עם סל מלא באבנים ששקל בערך 100 ק"ג. לאחר שרוסקתי לרצפה הם הצמידו את   הסל לצוואר שלי ולכתפי וגרמו לעור שלי לדמם ולהיפתח לגמרי. זה קרה באמצע הקיץ,    ומכיוון שלא טיפלו בפצעי, פצעי הפכו להיות רקובים ומסריחים.

כמה ימים לאחר מכן, משתף פעולה יחד עם עוד עבריינים גררו אותי לחדר   מים. הם המשיכו לדחוף אותי לרצפה והאכילו אותי בכוח בסם לא ידוע, וטענו שהם מנסים   לטפל בפצעיי. אמרתי להם: "עיניתם אותי עד לנקודה הזו, איך אתם יכולים לדבר   על לטפל בי?" הם השתמשו במברשת שיניים למרוח סמים, אלכוהול וחומץ לתוך פצעיי.    זה היה אכזרי מאד. רק אחרי כמה חודשי פצעיי החלו להחלים, גם אחרי שהם החלימו נשארו   צלקות שנראות כמו גידול, עד ליום הזה אני מרגיש כאב חד וגירוי בפצעים אלו.

הייתה זו הנחישות שלי לטפח בדאפא וחתירתי לחופש אמונה שהובילו אותי ללכת לבייג'ינג   ולחפש צדק בשנת 2000, נעצרתי ונשלחתי בחזרה למרכז המעצר המחוזי. בהוראתו של מפקד   המשטרה המקומית, הוכיתי באופן קשה כשידי כבולות בתנוחת "ידיי חרב"**.    הם הכו אותי עם צינור גומי בעוני 5 סנטימטר, עד שהוא נשבר. אז הכריחו אותי לשבת   על כסא מתכת בזמן שהם דרכו בכוח על רגליי היחפות. הם ניסו חגרום לי לגנות את המורה   לי ואת דאפא, אבל אני לעולם לא אעשה כך, אז הם הכו אותי באכזריות במשך יום שלם,    עד שכל גופי שינה צורה. הייתי כלוא במשך חודש ואח"כ נשפטתי לשנתיים במחנה   עבודה בכפייה.

בזמן שהייתי במחנה עבודה, משתפי פעולה קיבלו הוראה לעשות לי שטיפת מוח, אבל זה   היה לשווא. בנקודה זו מתרגלים אחרים ואני שבתנו רעב במשך 20 יום. בתקופת זמן זו   האכילו אותנו בכפייה באכזריות במקרה אחד הם ניסו במשך 40 דקות להכניס בכוח צינור   גומי דרך נחירי לתוך הקיבה שלי. קצין החינוך, יאנג, מבקר לעיתים קרובות במחנות   עבודה אחרים על מנת "ללמוד" טכניקות עינוי להשתמש בהם על מתרגלי דאפא.    יאנג בחר כל זמן בלילה והשתמש בשיטות כגון שוקים חשמליים, כבילה באזיקים, מניעת   שינה, בעיטות ואגרופים. כל עוד מתרגלים היו נחושים באמונתם הרדיפה לא פסקה. בזמן   שהותי שם היו שני מתרגלי דאפא שעונו עד אשר כמעט נהרגו. הקצינים פחדו להיות אחראים   לכך, אז הם קראו למשפחותיהם לבוא לקחת אותם הביתה. לרוע המזל, זמן קצר לאחר שהם   הגיעו הביתה הם נהרגו. מנהיג קבוצה ששמו הפרטי הוא זאנג ומשתף פעולה ששמו הפרטי   הוא פאן הורו על אירועים אלו.

פאלון גונג נרדף כבר ארבע שנים. במשך שלוש מהן הייתי כלוא מכוון שהייתי נחוש לטפח   פאלון דאפא, לחיות לפי העיקרון של 'אמת-חמלה-סובלנות' ולהיות אדם טוב. בתחילה הייתי   בריא מאד בגופי ובנפשי. לאחר שמחנה העבודה ביצעה בדיקות רפואיות הוא הצהיר שיש   לי מחלת לב קשה ולחץ דם גבוהה. הם כולם טענו של אחיה עוד הרבה זמן.

בסוף דצמבר 2002 שוחררתי. המשטרה לא העזה לרדוף אותי באופן בולט, הם בכל זאת הם   הטרידו אותי בביתי בשני אירועים שונים. אני עדיין חווה כאבים עזים וגירוי בפצעי   ורגליי וידיי חסרות תחושה. קשה לי ללכת או לבצע כל עבודה, ראייתי הידרדרה גם. חוויותיי   הן מנה קטנה מאד מהרדיפה שמתרגלי פאלון דאפא סובלים שהיא דבר שלא ניתן לתאר במילים   אפילו בכתיבה מעייפת.

* משתפי פעולה הם מתרגלי פאלון גונג לשעבר שיצאו כנגד הדאפא בעקבות שטיפת מוח   ועינויים.   **בתנוחת "ידיי חרב" ידיי המתרגל נקשרות מאחורי גבו, יד מאחורי הגב התחתון   ויד שנייה מעבר לכתף. השוטרים מפעילים לחץ רב על מנת ללחוץ את שתי הידיים.