"כל עוד תתייחס לעצמך כמתרגל, תוכל להתייחס לזה כיאות"*

ראיתי פעם סיטואציה כשמתרגל הציע עלון לאישה שהלכה עם שתי שקיות גדולות בידיה. היא סירבה לקבל את העלון מכיוון שהידיים שלה היו עסוקות בלסחוב את השקיות. מיד חשבתי: "אם היא הייתה יודעת את מה היא מסרבת לקבל, היא בטח הייתה זורקת את השקיות והייתה לוקחת את העלון בשתי ידיה. מחשבתי השנייה הייתה: "האם זה לא אתה שמתנהג כמו אותה האישה?". המורה נותן לך את הפא של היקום ואתה עדיין סוחב כל מני דברים מטונפים ומסרב לעזבם.

כולנו מכירים את הסיטואציה שבה אנו אומרים: "יש לי החזקה וכבר הרבה זמן אני לא מצליח להיפטר ממנה". אני יכול לומר על עצמי שאם אני אומר משהו דומה לזה, אני משקר. הרי הסיבה היחידה שאני לא יכול להשתחרר מהחזקה, זה רק בגלל שאני לא רוצה להשתחרר ממנה, לא רוצה להסתכל עליה מנקודת המבט של הפא וממשיך לראותה בעיניים של בן אדם רגיל. לא רוצה לראות את הטבע האמיתי שלה, אלא ממשיך להיות באשליה, וממשיך לראות את ההחזקה הזאת כמשהו נחמד ומושך. אם אני באמת רואה אותה כמשהו מגעיל, שאין לו מקום ביקום העתידי, ובאמת מתוך הלב מגיח הרצון לסלק אותה – המורה עוזר, הפא עוזר, אינספור יצורים חיים עוזרים, אין אפשרות שהיא לא תסולק.

איך להבדיל בין שני המצבים - כשאני באמת רוצה להיפטר מהחזקה, לבין מצב שבו אני אומר דברים כדי לצאת לידי חובה? כולנו יודעים כשנוגעים בהחזקה, מנסים לחשוף אותה – זה כואב, כואב מאד – ההחזקה מתנגדת וגורמת לנו לחוש כאב בלב. כשאני אומר: "יש לי הרבה החזקות" או "כבר הרבה זמן לא מצליח..." – זה בכלל לא כואב, זה אפילו נעים – תראו איזה מתרגל אני, כמה ביקורתי אני כלפי עצמי, איך אני מוכן לחשוף את ההחזקות שלי. למה זה לא כואב? מכיוון שאני בכלל לא נוגע בהחזקה. היא לא דואגת לשלומה, היא לא צריכה לגרום לי לכאב, היא אפילו מעודדת אותי: "איזה מטפח טוב אתה!". היא רוצה להשאיר אותי במצב זה שאני אמשיך להגיד "כמה זה קשה להשתחרר מהחזקה".

היכולת לראות דברים מתוך הפא זאת תוצאה של טיפוח ולימוד. לפעמים אנחנו מרגישים שהטיפוח שלנו נעצר, אין הבנות חדשות. קריאת הספר הופכת להיות פעולה די פורמלית. אחת מהסיבות – פיתחנו החזקה להבנה מסוימת, לרמה מסוימת של הפא, מרגישים נוח עם זה, ולא רוצים להסתכן בצעדים חדשים. איך מישהו יכול להעביר אותנו לכיתה ג' אם אנחנו בעצמנו רוצים להישאר בכיתה ב'?. "יש חוק ביקום – אף אחד לא יתערב במה שאתה רוצה". אולי גם בגלל זה המורה סיפר לנו על הדרך שעבר שקיאמוני? שכל פעם שהייתה לו הבנה חדשה הוא היה מגלה שהבנותיו הקודמות היו הבנות חלקיות בלבד.

החזקה זאת מתבטאת בכך שאנחנו מתווכחים עם מטפחים אחרים, לא מוכנים לקבל את דעותיהם, מפגינים ביקורתיות לגבי מה שאחרים עושים, אומרים וחושבים. לא מסוגלים לסמוך על מתרגלים אחרים, מתקשים לשתף פעולה ולפעמים אפילו להיות בסביבה של מטפחים אחרים.

לפעמים שמעתי ממטפחים: "השקעתי יותר מדי בדאפא ועכשיו יש לי בעיות בעבודה ובמשפחה". לגבי עצמי, אני יכול להגיד שאם אני נתקע בקונפליקט זה נגרם בגלל ההחזקות שלא סילקתי ומכיוון שלא השקעתי מספיק בדאפא.

(* ציטוט מהספר "גואן פאלון" הרצאה רביעית,  "הפיכה של הקארמה")