הבנת כל דבר מנקודת מבט של הפא מובילה לחמלה

(Minghui.org)

בשנים האחרונות מצב הטיפוח שלי בזמן פעילויות הבהרת האמת בציבור היה לעיתים טוב ולעיתים רע. לעיתים יכולתי להתייחס לכל דבר מנקודת המבט של אימות הפאלון דאפא. לעיתים עדיין התייחסתי עם דעות אנושיות לעמיתי המתרגלים. כאשר חשבתי על הסיבות לכך, הבנתי שכל הדברים האלו קשורים לכמה טוב הבנתי את הפא וכמה טוב היה מצב הטיפוח האישי שלי. כאשר למדתי את הפא היטב, מצבי היה טוב, ואם לא - הוא היה רע.

לדוגמא, כאשר לא יכולתי להתרכז בלימוד הפא, לא יכולתי לנהל את עצמי היטב. כך שנקלעתי בקלות לקונפליקטים עם מתרגלים עמיתים ואפילו עם אנשים רגילים. לא יכולתי להתייחס לאחרים עם חמלה, ולא יכולתי להרים את עצמי מהמצב של להיות נרדף אל המצב של הצלת כל היצורים החיים. היה קשה מאוד עבורי להיפטר מהאנוכיות. כאשר למדתי או הבנתי את הפא היטב, הייתי שונה מאוד. בזמן עימות לא הייתי מחזיק בנקודת המבט שלי והייתי מסוגל להתייחס לאחרים עם חמלה. כאשר הבהרתי את האמת השומעים היו מוכנים לקבל מה שאמרתי. בזמן החלפת התנסויות עם מתרגלים אחרים יכולתי לדבר על בסיס הפא. כעת אני מבין את המשמעות המופלאה של מילות המורה בג'ואן פאלון "אנחנו אומרים שכשאתה לוקח צעד אחורה בזמן קונפליקט, תגלה שהים והשמים הם ללא גבולות ובטוח יהיה מצב אחר. “

הבנתי גם שאם מתרגל אינו נחוש בלימוד הפא, למתרגל לא תהיה חמלה אמיתית, כיוון שחמלה אמיתית משמעותה שבאמת אכפת מאחרים. רק כאשר המתרגל משיג מצב זה של חוסר אנוכיות, הוא יוכל להיות סובלן כלפי אחרים. כאשר עובדים עם מתרגלים אחרים באימות הפא, לב אכפתי ישחק תפקיד חשוב בשיתוף הפעולה. החמלה האמיתית נובעת מהפא. כאשר הייתי מסוגל לנהוג בכל החיים מנקודת המבט של הפא, ליבי היה מלא חמלה כבירה.

שני דברים קרו באחרונה ועזרו לי להבין זאת טוב יותר. האחד היה שמתרגל ביקר אותי על התקדמות איטית בפרויקט שלי ושמנעתי מאחרים לעזור. הרגשתי מאוד לא נוח לשמוע זאת. חשבתי שלא אכפת לו מהלחץ שנשאתי, ובמקום זאת הוא הוסיף לי עוד קשיים. התקרית השנייה קרתה בשיתוף התנסויות לאחרונה. מתרגל דיבר הרבה על הבנתו את הטיפוח. לפתע לא יכולתי לשאת עוד את דבריו. חשבתי שהוא השתמש בכל הזמן ולא נתן לאחרים הזדמנות לדבר. בדיוק באותו הרגע הוא ביקר אותי, טוען שהוא הרגיש מורחק עקב העדר שיתוף פעולה כללי בוועידה.

לפתע שאלתי את עצמי, “מדוע אני שומע את אותן תלונות כל הזמן?”, אז הבנתי שעלי להסתכל פנימה. גיליתי שעדיין יש לי החזקה לפרסום במעמקי ליבי, עדיין הייתי מעורב בקונפליקטים עם אחרים, ואפילו קינאתי באחרים. ברגע שעליתי על החזקות אנושיות אלה, הרגשתי שיותר אכפת לי מאחרים.

נזכרתי במילות המורה בועידת הפא בפילדלפיה בשנת 2002

"כשאלוהות אחת מציעה רעיון, הן לא ממהרות להכחיש אותו, לא ממהרות לבטא את הרעיונות של עצמן ולא חושבות שהרעיונות שלהן הם יותר טובים. במקום זאת הן מסתכלות על התוצאה הסופית של הרעיון שהאלוהות השנייה הציעה. המסלול הוא שונה - המסלול של כל אחד הוא שונה, וכל העקרונות שהיצורים החיים אימתו והתעוררו אליהם הם שונים, אבל ייתכן מאוד שהתוצאה היא זהה. לכן הן מסתכלות על התוצאה.”

המורה ממשיך

"בנוסף לכך, אם יש חוסר במשהו, הן משלימים אותו ללא תנאי ובשקט, כדי שיהיה מושלם יותר. כך כולן מטפלות בדברים.”

באותו רגע הבנתי את המשמעות האמיתית של להסתכל בתוכנו והבנתי את האפקט של להסתכל פנימה.

הוארתי גם לעובדה שלהתייחס למתרגלים העמיתים עם מושגים אנושיים ולא מנקודת המבט של הפא, בייחוד כלפי המתרגלים אשר נשארו מאחור בטיפוח שלהם, היא הסיבה העיקרית להיעדר שיתוף פעולה. הדרך היחידה להשיג מצב של חוסר אנוכיות היא נחישות בלימוד הפא, עשיית שלושת הדברים שהמורה ביקש היטב ולהישאר בנתיב תיקון הפא.