במחנה העבודה בכפייה דא-ליאן, במחוז ליאו-נינג, נמצאים כל מתרגלי הפאלון דאפא הנאמנים בתאים מבודדים, כדי לענותם באכזריות ולהכריח אותם לוותר על אמונתם בפאלון דאפא.

התא המבודד הנו בעצם כלוב ברזל, ברוחב מטר אחד וגובה שני מטרים, העשוי מאבובי פלדה מרובעים. לאחר שהקורבן נגררת לתוך כלוב הברזל, ידיה נכבלות באזיקי ידים הדוקים מאד מעל ראשה, והם גורמים לעור פרקי ידיה להיקרע. אחרי כן רגל אחת מרגלי הקורבן מורמת עד שהיא קרובה למרפק היד ואז היא נקשרת למקומה. שני עבריינים מרימים את רגלה השניה של המתרגלת גבוה ככל האפשר. את פי הקורבן אוטמים בנייר דבק, ואז העבריינים מתחילים לפגוע ולפצוע את אברי מינה. הם יחדירו ידית של כלי ניקוי לתוך נרתיקה, או שיקחו חבל ויעשו בו קשרים (כ-5 עד 7.5 ס"מ בין קשר אחד לשני), ואז שני אנשים, אחד יעמוד לפני הקורבן והשני מאחוריה וימשכו את החבל קדימה ואחורה עד שאיברי מינה יהיו פצועים וישתתו דם. לאחר זאת מכים אותה עם לוחות עץ וימלאו את נרתיקה באבקת צ'ילי ורוטב צ'ילי (תבלינים חריפים מאד, המתרגם). לאחר עינוי כזה נוצרת על הרצפה שלולית כה גדולה מדם הקורבן, עד כדי כך שצריך סחבה בשביל לנקות אותה.

לאחר מכן ידי הקורבן נקשרות מאחורי גבה, ומה שנקרא כובע מתאגרפים מולבש על ראשה, העבריינים ימתחו את רצועות הכובע עד שלקורבן יהיו קשיי נשימה ועור אוזניה נקרע (פציעה שלא מגלידה במשך זמן רב ). הקורבן תוכרח לעמוד ללא נוע 24 שעות ביום למשך 10 – 7 ימים ללא שינה, בסופו של דבר לקורבן תנתן אפשרות לישון שעה עד שעתיים ביום. מניעת שינה מסוג זה תמשך במשך חודשים אחדים נוסף על כך, כל יום תמנע מהקורבן האפשרות ללכת לשירותים במשך שעות ארוכות. מתרגלת פאלון דאפא העלמה לי יו-מיי הוכרחה לאכול את צואתה ןלשתות את השתן שלה כאשר לא היתה מסוגלת להחזיק מעמד. נוסף על זאת שהיה עליה להתנסות בכל העינויים הללו, העלמה האן שו-הואה הופשטה מבגדיה, והשומרים השתמשו במלפפונים, כרישה (סוג של ירק, המתרגם), וכל מיני פריטים אחרים לחדור לאברי מינה. כאשר זה הסתיים תרמוס מים חמים נשפך על הפציעות שלה והיא אבדה את הכרתה כהרף-עין.

השומרים השתמשו באמצעים הברבריים והאכזריים ביותר כדי ל"האכיל" בכוח את מתרגלת הדאפא העלמה מאן צ'ון-רונג ששבתה-רעב במחאה על ההתנהגות והיחס הבלתי אנושיים. רגליה נקשרו בחוזקה עם רצועה וידיה נכבלו מאחורי גבה באזיקים. שני אנשים ישבו על גופה ובו בזמן איש אחר כרע ברך כשברכיו על ראשה, והשתמש במברג כדי לפתוח את פיה. אז הוכנס לפיה מקל כדי להשאירו פתוח. הם הוציאו אחת משיניה ושיניים אחרות התרופפו, החלק הפנימי של פיה נקרע ודימם, ודמה גלש מזוויות פיה.

מתרגלות פאלון דאפא העלמה יאנג צ'ון-הואה והעלמה וואנג שו-הונג נרדפו גם הן בדרכים אלו. המתרגלת העלמה לי פינג, בכל אופן, סבלה מהרדיפה הגרועה ביותר. ג'אנג שיו-ג'ואן כפת את לי פינג בתא בודד, ואילץ אותה לעמוד ללא ניע כל היום. העבריין גם כסה אותה בשתי שמיכות פוך במזג האוויר הקייצי הלוהט והתעלל בה מילולית. רודף אחר, וואנג שין, מנע מ-לי פינג אוכל ומים ולא הרשה לה להשתמש בשירותים. העלמה לי פינג אולצה להטיל את מימיה ולעשות את צרכיה בכל מקום בו היתה. היא סיימה עם פצעים בכל גופה.

לפני שנת 2001 , היו אלה קציני המשטרה שהיו מעורבים בצורה ישירה ברדיפת מתרגלי פאלון דאפא. אבל בכל פעם שהם הזיקו למתרגלים, הם עצמם היו סובלים מכאבים בכל גופם, והיו להם סימטומים של שפעת חמורה. עתה הם משתמשים באסירים, פושעים פליליים רגילים, לרדיפת מתרגלי פאלון דאפא. גם הפושעים חשים באותם סימפטומים שפעתיים כמו השוטרים. פושע פלילי אחד ששמו גאו פיי-לינג לא היה מסוגל לקום לאחר שהיכה מתרגלות פאלון דאפא. פושע פלילי אחר, וואנג מין-פן, בכה ואמר למתרגלות " אנחנו לא רוצים להכות אתכן, אבל עלינו לעשות זאת, אחרת, ראש האגף יאריך את תקופת מעצרנו". השוטרים במחנה העבודה בכפייה דא-ליאן, לא רק שהם בעצמם ביצעו פשעים, הם גם גרמו לאחרים לבצע פשעים.

כל מי שסירב להיות נוכח בפגישת שטיפת מוח במחנה העבודה בכפייה דא-ליאן, היה סובל כל מיני עינויים אכזריים. נוסף לכך, מתרגלי הפאלון דאפא סבלו לחץ פסיכולוגי חזק, והיה עליהם לבצע כל עבודה פיזית קשה. המתרגלים החלו לעבוד ב-6 בבוקר, וארוחות הצהרים והערב שלהם ארכו רק 20 דקות כל ארוחה. ישנם חמישה תאים בכל קומה, ועל העצורים להשתמש בשירותים, לרחוץ, ולאכול לפי התור. בדרך כלל, אלה שהיו בסוף התור היו חוזרים לעבודה מבלי אפשרות לסיים את ארוחתם.

מחנה העבודה ממוקם באזור מגורים, ורבים מהשכנים יודעים שיש בתוכו בית מלאכה. לאחר שרשויות מחנה העבודה בכפייה הואשמו במתן הוראות לעצורים לעבוד שעות עבודה ארוכות, שמרו במחנה על וילונות סגורים במשך כל שעות היום. כל הפעילויות בבית המלאכה היו חייבת להיפסק לפני השעה 8 בערב, ואחר כך היה על העצורים להמשיך ולעבוד בתאיהם עד השעה 10 או 12 בלילה. כל אלה שלא היו מסוגלים לגמור את מכסת העבודה הנדרשת עד לשעה זאת, היו חייבים להמשיך לעבוד כל הלילה. בכל אופן ביום המחרת, עדיין היה עליהם להשלים מיכסת עבודה נוספת לאותו יום.

השוטרים גם עינו את מתרגלי הדאפא בצורה מנטלית. השתמשו בשניים או שלושה פושעים לפעול כמכשירי עינוי חיים המפקחים ועוקבים אחר כל תנועה של מתרגל אחד . שני הפושעים צריכים לעקוב מקרוב מאד למתרגלי הפאלון דאפא, ואם ימצאו יותר משני מטר מהמתרגל, תוארך תקופת מאסרם באותה תקופת זמן. מתרגלי פאלון דאפא לא מורשים לשוחח עם אף אחד, אפילו לא שיחת חולין. כאשר כתבי העיתונות ביקרו במחנה, נעלו את כל מתרגלי הפאלון גונג בחדר אחד, ותאי הבידוד נוקו במאמץ לשפר את מראה הסביבה ולהטעות את העיתונאים כדי שיחשבו שהתנאים במחנה אינם כה גרועים.

השמות הבאים הינם שמות האחראים לעינויי מתרגלי פאלון דאפא במחנה העבודה בכפייה דא-ליאן :

האו וון-שואי (מנהל המחנה), ג'אנג באו-לי (סגן מנהל המחנה), וואן יא-לין (מנהל המחלקה), האן ג'יאן-מין (סגן מנהל המחלקה), יואן מינג-יואה (סגן מנהל המחלקה), יאנג שנג-שנג (מנהיג צוות, ששמו מאויית כנראה ככה), וואנג שיאו-ג'יון (מנהיג צוות), ו-דא וואנג-ג'יון (מנהיג צוות).

אחדים משמות הפושעים נכללים ברשימה הבאה : ג'אנג שיו-ג'ואן, ג'או הואי, לי יאן-פן, ני הונג, גה הונג, לי ג'ינג, וואנג ין-פן, וואנג שין, גאו ביי-לינג.