אנחנו יכולים להגיע לחמלה עצומה רק על ידי מילוי ליבנו ומחשבותינו על האחרים

(Minghui.org)

1) במשך זמן מה חשתי במעורפל שיש לפני מחסום בדרך הטיפוח-תרגול שלי. המחסום מנע ממני לעשות שינויים משמעותיים בדברים הבסיסיים ביותר, לפיכך, מנע ממני להתקדם בטיפוח-תרגול שלי. בכל אופן, לא הצלחתי לראות בבהירות מה היה מחסום זה.

נראה לי שבמשך השנתיים האחרונות שבהן הבהרתי את האמת על פאלון דאפא והצלתי יצורים חיים, שפרתי את עצמי בצורה בקביעות, אבל באותו הזמן חשתי שיש כעין סוכך בלתי נראה המפריד בייני לבין הדאפא.הרגשתי שאין בי את החמלה האדירה הממיסה פלדה וברזל כפי שהמורה אמר. גם לא יכולתי לוותר לחלוטין על ההחזקות של אנשים רגילים.

לא יכולתי להבין מה גרם לבעיה זו.לאחרונה כאשר תרגלתי את תרגיל המדיטציה, פתאום קבלתי הארה, "בעצם הבעיה האמיתית הייתה בזאת שלא יכולתי לוותר לחלוטין על החזקת האנוכיות ".

2) באחת ההרצאות האחרונות המורה דבר על זאת שטבעו של היקום הישן הנו האנוכיות, וזהו של היקום החדש הנו חוסר אנוכיות. ממה שאני מבין, שלהיות אנוכי זוהי תכונה מולדת משותפת של כל הישויות ביקום הישן, כולל מתרגלי דאפא.כדי להתעלות באמת ביקום הישן בזמן תיקון הפא ולהיות   כפי שהמורה שלנו רוצה שנהיה" האלוהויות הכבירות ביותר של העתיד"  ו "הדוגמאות המופתיות של היקום החדש" (פאלון פואו פא הרצאת הפא בועידת הפא באוסטרליה), המפתח הוא שינוי הטבע האנוכי שצריך לסלק אותו לחלוטין עד שלא נשאר כלום.

המורה רוצה ש "נגלה את השורשים" ושנסלק את ההחזקה האחרונה. מהם " השורשים " ומהי "ההחזקה האחרונה"?. מהבנתי "השורשים" ו"ההחזקה האחרונה" הנם טבע האנוכיות מהיקום הישן. באם נוכל לגלות את "השורשים, ולסלק את "ההחזקה האחרונה", זה המבחן האחרון שכל מתרגל דאפא חייב לעבור כדי להיות "האלוהויות הכבירות ביותר של העתיד". היות וזהו המבחן האחרון, קשה במיוחד לעבור אותו.

3) טבע האנוכיות מהיקום הישן,  קיים בכל הרמות. טבע זה שונה מרמה לרמה או באותה רמה עצמה. לכן סילוק האגו והאנוכיות חייב להיעשות בכל תהליך הטיפוח ותהליך תיקון הפא. בתהליך עצמו האגו והאנוכיות מסולקים בהדרגה, שכבה אחר שכבה. קצת ממנה מסולקת כאן אבל עדיין נשאר מחלק ממנה במקום אחר. קצת ממנה מסולק בשכבה זאת, אבל עדיין נשאר ממנה עוד בשכבה הבאה. רק ע"י סילוקה באופן קבוע נגיע להשלמה.

דרך אחרת להסתכל על זאת היא, אם לבו של מתרגל מתמלא עם יותר אנוכיות' יישאר פחות מקום לחמלה וליצורים חיים. מצד שני אם האגו והאנוכיות תופשים פחות מקום בלבו, יהיה יותר מקום ליצורים החיים ולחמלה. וכאשר לבו של המתרגל ריק מאגו ומאנוכיות ומלא ביצורים חיים,  אזי לבו של המתרגל יהיה מלא בחמלה שיכולה להמיס ברזל ופלדה.

תהילה ורגש הם מטבעו של היקום הישן, ברמה הנמוכה ביותר, במימד  של בני האדם. כמו בכל דרכי הטיפוח בהיסטוריה, הטיפוח של פאלון דאפא מתחיל בסילוק ההחזקות של תהילה, רווח ורגשות. סילוק ההחזקות של תהילה רווח ורגשות הנם המאפיינים העיקריים של טיפוח אישי.

ההבדל הוא, לאחר הכניסה לשלב תיקון הפא, כשההחזקות לתהילה רווח ורגשות מופחתים, ההחזקות להגעה להגשמה ולמוסריות אדירה והגעה למעמד ביקום החדש, יוצרות בעיות חדשות שעולות במשך תקופה מסוימת, זו  הייתה גם בעיה גדולה בה נתקלתי בתקופת הטיפוח-תרגול המוקדמת שלי.

לאחר תקופת זמן של לימוד הפא, החילותי בסילוק החזקות אלה. בכל אופן, עדיין הרגשתי בקיר בלתי נראה היוצר מחסום בייני לבין הפא ולא הצלחתי לחוש בחמלה העצומה, עליה מציין המורה. עכשיו למדתי שההחזקות לתהילה, רווח ורגש, הגעה להגשמה והשגת מקום ביקום החדש, הם כולם הביטוי העצמי. לסלק את הביטוי אינו אותו דבר כמו סילוק ההחזקה עצמה.

ההחזקות שלי להגשמה, למוסריות אדירה, והשגת מקום ביקום החדש, חלשות יותר, בהשוואה לאלו שהיו לי בעבר. בכל אופן, יש לי החזקה גוברת למצב הטיפוח היומי שלי. ליתר דיוק, אם ביום מסוים אני מצליח היטב, בלימוד הפא, שליחת מחשבות נכונות,עיסוק רב בהבהרת האמת, הצלחה בעבודת תיקון הפא, וסילוק כמה החזקות, אני חש שמחה וזה עושה לי את היום.מצד שני, אם אני לא מצליח ביום מסוים לעשות היטב את הדברים האלה או מגלה שיש לי כמה החזקות חדשות, אני חש אבוד ומרגיש כאילו בזבזתי את זמני במשך היום.

בהיותי במצב זה, ריכזתי את כל מחשבותיי בשלושת הדברים שהמורה מבקש מאתנו לעשות, אבל זה לא נעשה. נעשיתי מאושר בחושבי על זאת, הייתי מאושר בגלל שמצב הטיפוח-תרגול שלי נראה טוב בגלל שרבים מהיצורים החיים ניצלו. חשתי אבוד- וזאת לא בגלל שהיצורים החיים נפגעו ע"י אי העשייה שלי את הדברים היטב, אלא בגלל שבזבזתי את זמני.אם בעבר הייתה לי החזקה לתוצאה הסופית של הטיפוח-תרגול, עכשיו יש לי החזקה למצב הטיפוח-תרגול שלי העכשווי. שני המצבים האל נראים שונים, אבל בסופו של דבר הם באים ממני עצמי. לא משנה אם זאת ההרגשה או תחילת וסוף מחשבותיי, הם באים כולם ממני עצמי.

בזמן שאני כותב עכשיו, אני מגלה בתוך עצמי החזקות נוספות: ההחזקה לשמר את מצב הטיפוח-תרגול שלי העכשווי. בעבר היו לי מעידות במהלך הטיפוח-תרגול שלי, ובתת-ההכרה חשתי שזה באמת קשה לחזור למגמה החשובה של תיקון הפא, וחזרה לנתיב הזוהר שהמורה ארגן עבורנו. ובאותו הזמן, לא הייתי בטוח לחלוטין ביכולתי לחסל את  הרוע,  ולא לאפשר לכוחות הישנים להכתיב את הסדר שהם ארגנו. לכן, דאגתי תמיד שמא אשגה ואהרוס את כל שהשגתי בטיפוח שלי. בגלל זאת, לעיתים קרובות אני שם דגש על זאת ומנסה לא לשגות, במקום להציל יצורים חיים. במילים אחרות, בהתחשבות בעצמי וביצורים החיים, לבי נטה לעיתים קרובות כלפי עצמי. בנסיבות אלו, למרות שאני משפר את עצמי באופן קבוע, אף פעם זה לא נעשה בגדול,  ופיגרתי בהשוואה למתרגלים אמיתיים. הסיבה הראשונית הייתה ההחזקה של האנוכיות.

המורה חוזר ואומר לנו, שמטרת הטיפוח היא לא השינוי מבחוץ אלא שינוי האופי המוסרי של האדם. אם האופי נשאר אותו דבר ולא משתנה, זה לא חשוב ולא משמעותי השינוי כלפי חוץ. קחו אותי למשל, אם לבי מלא באגו ובאנוכיות,  כיצד הוא יכול להיות מלא בחמלה עצומה שיכולה להמיס ברזל ופלדה? כיצד הוא יכול להיות חלק מהפא?.

רק כשהוא מלא במחשבות על האחרים!.  הלב יתמלא בחמלה עצומה

עכשיו הבנתי את דרך טיפוחי לעתיד.

לסיום ולשיפור כולנו, המתרגלים, אני מעתיק את הקטע האחרון של מאמר המורה "ללא החסרה בטבע הבודהא"

"הטבע שלכם בעבר נבנה למעשה על בסיס אגואיזם ואנוכיות. מעתה ואילך עליכם קודם לחשוב על אחרים כשאתם עושים דבר כלשהו, כך שתשיגו את ההארה האמיתית של "חוסר האנוכיות והאלטרואיזם, אחרים קודם, ואני – אחר-כך". לכן מעתה ואילך, לא משנה מה תעשה או תגיד, עליך להתחשב באחרים ואפילו בדורות הבאים! עליכם להתחשב ביציבות הנצחית של הדאפא!".