בייג'ינג: עיר של טרור

(Minghui.org)

חשבתי שמדיניות הרדיפה הדורסנית הזורמת במערכת הסינית תהיה "מוגבלת" במידה מסוימת כשזה מגיע לעיר מפורסמת כבייג'ינג, בגלל רצון הממשלה להציג תדמית טובה לחברה הבינלאומית ולמשוך השקעות זרות. טעיתי. סיפורים "לא כל כך מחרידים" חשפו בזה אחרי זה שהעיר היתה מכוסה בשקרים וטרור אלים.

פגשתי את גברת וואנג בארצות הברית, היא הגיעה מבייג'ינג לבקר את משפחתה. היא בשנות ה-60 לחייה ובעברה היתה מהנדסת. היא קטנה מאוד, שקטה ומתרגלת פאלון דאפא. בסין היא חיה במעונות השייכים לחברה בה בעלה עובד. אף אחד אינו יודע את שמה כיוון שהיא כל כך שקטה, ובמיוחד כיוון שהיא מדברת בטון נמוך מאד.

גברת וואנג סיפרה שמאז תחילת הרדיפה נגד פאלון דאפא ביולי 1999, מעסיקה והשוטרים מהתחנה המקומית באו לשוחח עמה שוב ושוב, צותתו לטלפון בביתה, עקבו אחריה וחטפו אותה פעמים רבות. באחת מהפעמים, בדרכה לאסוף את כספי הפנסיה שלה, ראתה שמישהו מתקשר בטלפון הסלולארי שלו וזמן קצר אחרי כן היא נחטפה על ידי יותר מ-20 אנשים ונלקחה לתחנת המשטרה המקומית. במשך מספר ימים שהו שוטרים במכונית משטרתית ממש מול ביתה משש בבוקר ועד חצות בהותירם אותה תחת מעקב. אנשים ראו שם שבעה שוטרים בכל שעה, לכן שאלו את השוטרים מה הם עושים, ואלה ענו שהם משגיחים עליה. מאז היא הפכה מאוד מוכרת.

גברת וואנג חייכה כשדיברה על איך המשטרה טיפלה בה, אישה כה זעירה.

זה די מצחיק, אבל יותר מבעית ממה שראינו בסרטים כמו יהודים שנרדפו על ידי הנאצים או סינים שנרדפו בתנועות פוליטיות של העבר. בחברה המודרנית, היכן ניתן בכלל לראות 20 שוטרים חוטפים אישה חסרת ישע בת 60?

שאלתי אותה אם נוכל למצוא את סיפורה בעיתון כלשהו או באיזה אתר אינטרנט, היא ענתה שמעולם לא כתבה את סיפוריה, כיוון שבהשוואה לסיפורים שנחשפו ברשת קלירוויסדום, על עינויים אכזריים שמתרגלי דאפא עברו, הסיפור שלה הוא "פשוט מדי".

כשהיא אמרה לי שהסיפור שלה הוא "פשוט מדי" כדי לדווח עליו, חשבתי לעצמי: "מהנדסת בשנות ה-60 שלה, ניטרו אחריה, עקבו אחריה וחטפו אותה ליד ביתה אם כל הדברים האלה היו מתרחשים באמריקה, התקשורת היתה מיידעת את כולם, וגורמת לגינוי כללי". אחרי קריאה זהירה בנוגע לרדיפה בבייג'ינג ברשת קלירוויזדום, התחלתי להבין מדוע היא אמרה שזה "פשוט מדי".

באחר הצהריים של ה-5 לינואר 2004, גברת מן שיאנג-רונג, תושבת בייג'ינג, לקחה את בתה בת 16 החודשים, מן שיאו-יואן למגרש המשחקים. כיוון שחילקה חומרים להבהרת אמת, כמה שוטרים בבגדים אזרחיים עקבו אחריה עד שהגיעה לביתה. ב-20:00, שוטרים ו"פקידי 610" הקיפו את ביתה וחטפו אותה בלקחם אותה לתחנת המשטרה של פאנג-צ'נג. מאז היא ובתה נעדרות. ב-6 לינואר, היום השני אחרי מעצרם של גברת מן ובתה, שוטרים מלשכת בטחון הציבור, "משרד 610", המשרד השכונתי, תחנת המשטרה ואנשי בטחון נפגשו ואז טענו פה אחד ששחררו את גברת מן ובתה. אולם, בעלה הלך לתחנת המשטרה המקומית, לתחנות המשטרה במחוז פנג-טאי ובעיר בייג'ינג, אפילו ללשכת בטחון הציבור, משרד העתירות של משרד החוץ, וללשכת העתירות של הממשל המרכזי כדי לחפש אחריהן, אך לא היה מסוגל לקבל מידע כלשהו על מקום הימצאן. מ"משרד 610" המקומי אמרו לו בצורה אכזרית למלא  דוח "נעדרים" בתחנת המשטרה המקומית.

ב-5 לאפריל 2004, מתרגלת דאפא בת 65, גברת דונג שיו-צ'ין, נחטפה ברחוב וואנג-פו-ג'ינג בשעה שהדביקה חומרי הבהרת אמת. היא נעצרה ונכלאה במרכז המעצר צ'י-לי-צ'וי-דונג-צ'נג שבמחוז שא-הֵה של בייג'ינג. אחרי ארבעה חודשים, שמענו ששתי רגליה נפגעו כליל.

גב' שוי ליי,  בת 28ה-, בעלת תואר שני, שבעברת הייתה מועסקת באיחוד האשראי צ'ינג-שאן בלין-אן שבעיר האנג-ג'ואו בפרובינציית ג'ה-ג'יאנג, נעצרה בעת שנסעה לבייג'ינג כדי לעתור עבור פאלון גונג בשנת 2001. שוטרי בייג'ינג הכניסו אותה לכלוב מתכת עם שלושה כלבים מסוג גזע רועים גרמני.

מתרגל הפאלון דאפא מר לין שוּ-סן מבייג'ינג הוא בן 30. כיוון שהדפיס חומרי הבהרת אמת, נעצר על ידי שוטרים ממחלקה מספר 1 באוגוסט שנת 2000.  בית המשפט המחוזי של צ'או-יאנג שפט אותו לשלוש שנים מאסר בכלא. הוא נשלח לכלא צ'יאן-ג'ין הממוקם בעיר טיאן-ג'ין. כדי לכפות עליו לוותר על אמונתו, השוטרים עינו אותו על ידי מניעת שינה, כיתות שטיפת מוח וכו'. אך דבר לא עבד, אז המשטרה השתמשה באלות חשמליות כדי להכותו (אלות חשמל בעלות מתח של 33,000 וולט, המת') .

מר לין נזכר: "בבוקר הראשון לפברואר 2001, הסוהר של הכיתה השישית, ליו בו צ'יואן, שו, וצאי ראש המחלקה, יחד עם שוטרים אחרים, התחילו להכות אותי באמצעות אלות חשמליות. הם התעלמו מהעובדה שגופי כבר היה חלש במידה קיצונית ומזיהומי הגרדת החמורים שלי, והתעלמו אף מכך שסבלתי מעינוייהם במשך 15 הימים שעברו. הם התחילו להשתמש ב-2 אלות חשמליות עם זרם של 33,000 וולט על ראשי וצווארי וחשמלו אותי ללא הפסקה במשך 5 דקות . כשראו שאינני נכנע, הפכו אף יותר אלימים. הם לקחו בהשאלה חבית מלאה אלות מאזורים אחרים. כל השוטרים שהיו בתפקיד בכתה 6 באותו זמן באו אלי. כל אחד מהם החזיק אלה או שתיים והם הלמו בי ללא הפסקה. כדי לדכא את המאבק הכואב והאינטנסיבי שלי, הם כבלו את ידי מאחורי גבי ודרכו עלי. לא יכלתי לזוז כלל. הם הלמו בי בחלקים הרגילים של גופי כולל כפות הידיים שלי, קימורי הרגלי, ראשי, צווארי, ואזור אברי המין שלי. עם מאוד אלפי וולטים הם הלמו בי ללא הפסקה. האוויר היה מלא בריח של שער ועור שרופים". (סימוכין: http://www.clearwisdom.net/emh/articles/2004/5/14/48052.html)

מתרגלת פאלון דאפא אחת מהעיר דא-צ'ינג שבפרובינציית היי-לונג-ג'יאנג נחטפה בינואר 2002 בכיכר טיאננמן. המשטרה שלחה אותה למרכז המעצרים דונג-צ'נג. אחרי שמונה ימים של שביתת רעב, היא רומתה ונאמר לה שהיא עומדת לעבור בדיקה בבית החולים המשטרתי של בייג'ינג. במקום זאת נלקחה למרתף אפל. המרתף היה מלא בתאי עינויים עם מסכים ומיקרופונים חבויים. אזיקים ושלשלאות נמצאו על כל מיטה. צרחות נוראיות ורעש מאלות חשמליות מילאו את האוויר. היא תארה את המראות: היו "שוטרים שנשאו אלות חשמליות וקיללו, כמו רוחות מהגיהנום. הם האכילו בכפייה ובאלימות ובכוח מתרגלי פאלון דאפא, הזריקו סמים לא ידועים, חשמלו מתרגלים עם אלות חשמליות, נתנו אגרופים ובעטו, או כבלתו מתרגלים בחזקה רבה למיטות. לא הרשו למתרגלים לזוז, אפילו לא כדי להשתמש בשרותים... שניים או שלושה שוטרים באו והשכיבו אותי בכוח על מיטה, בזמן שקיללו ומשכו בשערי, הם האכילו אותי בכוח דרך האף. הם לא יכלו להכניס את הצינור, אז הם משכו אותו החוצה וניסו את הנחיר האחר שלי, מה שגרם לי להקאה ולכאב עז. הם לא היו מוכנים להוציא את הצינור, וזה הפך את הדיבור והנשימה לקשים..."

מר לי יואן-צ'ון, מרצה באוניברסיטה הלאומית המרכזית. כיוון שעתר למען פאלון גונג פעמים רבות, לא רק שמנעו ממכתביו להגיע ליעדם, הוא נעצר במרכז המעצר צ'ינג-הֵה של מחוז האי-דיאן ובמחנה העבודה טואן-הֵה. השומרים איימו עליו בכך שאמרו, "או שתמות או שתשתגע".

אם כל העובדות המזעזעות הללו גרמו לי לחוש רחוק מעבר לים, המקרה הבא כפה עלי להביט ברדיפה העקובה מדם והכריח אותי לחשוב מה עלי לעשות כשאני רואה סוודרים מעבודת יד עם תגיות "תוצרת סין".

אישה בשנות ה-60 שלה חיה בסאן-לי-טון, מחוז צ'או-יאנג, היא גמלאית שעבדה במפעל . בשעות אחר הצהרים של הרביעי בפברואר 2004, היא נעצרה בעת שביקרה מתרגל פאלון דאפא אחר. המשטרה בזזה את ביתה ושלחה אותה למחנה עבודה. בתחילה המשטרה עינתה אותה, לאחר מכן כפו עליה להשתתף בכיתת שטיפת מוח, ולבסוף כפו עליה לעבוד. היא נאצלה לארוז יותר מ-300 אלף זוגות של מקלות אכילה בתוך 40 יום, אחרת לא היו מרשים לה לישון או להתרחץ. מאוחר יותר היא הועברה למחנה העבודה לנשים דא-שינג, שם כפו עליה לסרוג סוודרים, צעיפים, כפפות וסוודרים לכלבים. האשה נזכרה: "המוצרים האלה מיוצאים והם באיכות גבוה מאוד. העבודה גרמה כאבים עזים לידי, זרועותי וגבי; אפילו גרדת הופיע על עכוזי. המשטרה לא אפשרה לנו לעמוד או לנוע סביב אפילו מעט. המשטרה והאסירים היו מכים ומקללים אותנו כחלק מהשגרה היומית שלהם..."

חיוכה הרגוע של גברת וואנג נעם לי. אולי הסיפור שלה הוא לא עקוב מדם כמו המקרים האחרים. אבל כמה עוד בדיוק מהמקרים ה"פשוטים מדי" האלה מתרחשים בבייג'ינג ממש עכשיו? במהלך חמשת שנות הרדיפה של פאלון גונג, בייג'ינג הפכה לעיר טרור אמיתית.