תערוכת "אמת-חמלה-סובלנות"-ראיונות עם האמנים

(Minghui.org)

צ'ן שיאו-פינג

כמה תמונות של האמנית צ'ן מוצגות בתערוכת אמת-חמלה-סובלנות. לציור "לבבות לוטוס" קיבלה השראה מליל משמרת נרות שהשתתפה בו בוושינגטון די.סי., יחד עם כמה אלפי מתרגלים מכל העולם. כשהחזיקה פנס לוטוס באנדרטה של לינקולן, זלגו עיניה דמעות לנוכח המראה בזוכרה את הסבל של המתרגלים בסין. אולם ציורה מציג תחושה של אור ותקווה, ופחות של עצב. המסר הוא שהרדיפה תובא לקיצה באופן מיידי אם כולם ידליקו פנסי לוטוס בליבם לאחר שילמדו את האמת על פאלון דאפא ועל הרדיפה.

ציורה "איחוד הטבע והאדם" מגיע מזיכרון יקר שלה. כשרק החלה את תרגול הפאלון גונג היא חיה על אי קטן, והיתה הולכת לעיתים קרובות לחוף לתרגל. היא חוותה מין הרגשה של אחדות של הטבע ועצמה, כה מופלא ומוחשי. היא השתמשה במכחול בכדי לתעד רגע יקר זה.

"אהבתי לצייר פיות כשהייתי קטנה, והעתקתי הרבה ציורי אלוהויות מציורי הקיר של דום-הואנג. למדתי ציור סיני מסורתי וקליגראפיה ממאסטרים מפורסמים בסין ולמדתי ציור פחם באוניברסיטה. אז הגעתי לסייפאן, אי טרופי יפיפה. למדתי אמנות באוניברסיטה היחידה בסייפאן ויש לי גלריה משלי. בעזרת עבודתי הקשה, ציורי קיבלו בהדרגה הכרה על ידי השלטונות המקומיים ועל ידי אמנים אחרים. ב-1998 קיבלתי מענק אמן מצטיין מהמושל הכללי. בין 1999 ל-2002, ערכתי שלוש תערוכות אמנות של עצמי וציורי נאספו על ידי בנק הוואי, שלטונות עירוניים, משרד התיירות וחובבי אמנות מכל החוגים. הענף הפסיפי של "וריזון" בחר בעבודותי כתמונות לגלויות, לוחות השנה וספרי הטלפונים שלהם. חמישה בתי ספר הזמינו אותי כמרצה אורחת. התחלתי לתגל פאלון גונג במאי 1999. זה היה רגע מיוחד. אכלתי ארוחת ערב בביתו של חבר. הוא הציג וידאו של פאלון גונג. הבעתו השלוה של המאסטר, ותנועותיו מלאות החן, משכו אותי. קראתי: "האין אלה תנועות של בודהא? זה כל-כך יפה. זה בדיוק מה שאני רוצה ללמוד." לאחר שסיימתי לקרוא את ג'ואן פאלון (הספר העיקרי של פאלון דאפא), הרגשתי נפלא. מאז שהתחלתי את התרגול, גופי עבר טיהור מתמיד. דלקות הקיבה הכרוניות שלי פסקו, וגם כאבי המחזור. בנוסף, מזגי נעשה טוב יותר ויותר. לפני כן, הייתי די יהירה, אבל עכשיו למדתי להסתכל פנימה ולמצוא את החסרותי. חיפשתי תהילה, אבל אני יודעת עכשיו שמטרת החיים היא הרבה יותר מזה, ושיש דברים נפלאים יותר לחפש. לאט לאט הרגשתי עוצמה עמוקה המאפשרת לי לחיות באופן רציונאלי ושלו."

"למרות שעלי להתרכז לגמרי באמנות שלי, הרדיפה של הפאלון גונג שממשיכה הפריעה לי רבות, ולעיתים קרובות זלגו דמעות מעיניי למשמע הסיפורים הטראגיים שקורים למתרגלים בסין. איני יכולה להתרכז בציור מבלי לחשוב על עמיתי המתרגלים. באוקטובר 2001, הצטרפתי ל"צעדת SOS לרוחב קנדה להצלת מתרגלי פאלון גונג הנרדפים בסין." מוונקובר עד קלגרי נשאנו כרזות והלכנו בגשם ובשלג במשך חודש. בדרך ביקרנו בכל השלטונות המקומיים וכלי התקשורת בכדי לספר להם על פנייתינו הכנה: אנא, עיזרו לנו לעצור את הרדיפה! במשך  תקופה זו עמקה הבנתי לגבי האמנות והחיים. בעבר, ציורי הושפעו על ידי שוק האמנות, אבל כיום אני מדגישה יותר את היופי הפנימי שיכול לעורר את רצונם של האנשים ביופי אמיתי. בעוד אושר מגיע על ידי ויתור על דברים, לא על ידי להשיג, אמנות באה מכך שחיים חיים ישרים, ואז היא מתעלה על החיים. כשאני מוותרת על החזקות, לבי נעשה רגוע מאוד ושלו, וכך אמנותי נעשית מטוהרת יותר. הטיפוח הרים אותי לתחום חדש לחלוטין ונתן לי תנופה חדשה ליצירה."

לבבות לוטוס

איחוד הטבע והאדם

השבועה

וואנג וויי-שינג

הציירת וואנג וויי-שינג מספרת שכאמנת, היא גם יכולה לחוש את הסבל של המתרגלים למרות שאיננה נרדפת בסין. הציור "אני רוצה את אבא" מבוסס על סיפורה האמיתי של משפחתה של ג'יין דאי. בציור זה וואנג מתארת את הבלבול בעיניה של הילדה, העצב והתקווה התמימה שאביה ישוב יום אחד. הילדה התמימה נאלצת לשאת את מרירות החיים בגיל כה צעיר.

היא מספרת: "אני שואפת לשלמות באמנות כמו גם בחיים האמיתיים. אולם, כל שאיפה שלי רק הסתיימה ביצירות שבורות במקום בשלמות. לאחר שלמדתי את הפאלון גונג, הבנתי השתנתה בעוד רוחי וגופי שניהם השתנו באופן יסודי. השקפת העולם שלי גם היא השתנתה בהתאם. פעם הערצתי את האימפרסיוניזם. בשנה האחרונה, הייתה לי ההזדמנות לנסוע לפריז, שם העתקתי ציורים בלובר במשך חצי שנה. בחנתי שנית כל ציור במוזיאון ובאמת הרגשתי את ההתעלות של האלוהויות. הטיפוח בפאלון דאפא טיהר את גופי ונפשי והביא אותי לפריצות דרך באמנות.

אני רוצה את אבא

(המאמר תורגם בחלקו.אפשר להיכנס למאמר המקור בקישור מטה)