עמדה נחושה כנגד הרדיפה, כוח אדיר מופגן

(Minghui.org)

למספר מתרגלים ולי היו פרצות, גם כיחידים וגם כגוף כולל, והכוחות הרעים ניצלו את הפרצות האלו. ביולי 2005, מספר מטפחים נעצרו באופן בלתי חוקי ע"י הרשויות, כולל אותי. הם עצרו ורדפו אותנו ללא שום סיבה. למרות כך זה נמשך כעשרה ימים, המחשבות הנכונות ששיתפנו נגד הרוע הרעידו שמיים וארץ. הקרב בין טוב ורע נגע בכל אחד מאיתנו באופן מאוד עמוק. פיתחנו הבנות מאוד עמוקות של מחשבות נכונות, פעולות נכונות, לא להכיר בכוחות הישנים, להתנגד לרדיפה ונושאים אחרים. המאסטר אמר:

"אם לתלמידים יש שפע של מחשבות נכונות, למאסטר יש הכוח להפוך את הגאות" ("הקשר שבין המורה לתלמיד"- הונג יין 2)

זה הופגן בתקרית הזו של עמדה נחושה מול הרדיפה.

עם כוח המחשבות הנכונות, הרוע התמוטט

אחר-הצהריים אחד בסוף יולי 2005 שיתפנו התנסויות טיפוח בביתו של מטפח אחד. מבלי שום עדות, פקידים עצרו חלק מאיתנו, השתמשו בתירוץ של "פעולת פאלון גונג", ולקחו אותנו לתחנת המשטרה המקומית. באחר-הצהריים הבא הם העבירו אותנו למרכז המעצר המקומי ל"מעצר מנהלתי" של חמישה עשר יום בגין האשמות מפוברקות.

כאשר נכנסנו לשער מרכז המעצר, מספר שומרים אמרו לנו להגיד: "נוכח". אמרנו: "אנו לא פושעים. לא נאמר את זה". ברגע זה, השמיים הבהירים השתנו, והחל לרדת מבול. השוטר השומר צעק בכעס: "אם לא תגידו זאת, אכריח אתכם לעמוד בגשם". כולנו התחלנו לשלוח מחשבות נכונות חזקות ביחד. אף אחד מאיתנו לא זז אפילו קצת. מצב זה נמשך זמן מה, ואז הם ויתרו. בין-רגע השומרים איבדו את כל ההעזה שהייתה להם לפני כן. הם אמרו: "ניתן לכם להיכנס פנימה", ופתחו את השער. כאשר הגענו לגבול התחימה הראשון, שומר אחד שוב אמר לנו להגיד: "נוכח". הייתי בראש הקבוצה של המטפחים, וליבי החל להתערער. מטפח אחר ראה את זה ובמהירות משך אותי אחורנית לקבוצה. עדיין לא אמרנו: "נוכח". השומר נהיה נרגז וכועס וסגר את השער. לא זזנו. כמה זמן מאוחר יותר, מנהל תחנת המשטרה אשר הוביל אותנו לשם התחנן לשומר: "אם מטפחי הפאלון גונג לא רוצים להגיד 'נוכח', זה בסדר. רק תן להם להיכנס". בדרך זו, עברנו את כל גבולות התחימה מבלי לומר "נוכח". להיפך, החלק האנושי של השומרים התגלה, והגורמים המרושעים ששולטים עליו נעלמו זמנית. מול כל האסירים האחרים, הוא אמר באובייקטיביות יחסית: "מטפחי הפאלון גונג האלו לא עשו דבר למישהו או פגעו במישהו".

בעבר, שמעתי לעיתים קרובות כמה מטפחים שאומרים שמטפח זה או אחר לא היה מסוגל לעשות זאת, או שלא היה טוב מספיק. אבל בקרב זה של טוב ורע, ראיתי נחישות שאינה מתפוררת של מטפחים. באותו זמן ראיתי גם את הפרצות שלי בהיבט זה.

תקרית של הצלת ישויות חיות וחיסול הרוע

ביומיים הראשונים שלנו במעצר, הרוע תפעל את הרשויות ואת משתפי הפעולה שלהם כדי להמשיך לתקוף את הדאפא ואת מטפחי הדאפא, בשימוש בכל התכסיסים שיכלו לאסוף. לפעמים, רק אדם אחד תקף. פעמים אחרות, כולם תקפו. במרכז המעצר בפרט, אלמנטים של המפלגה הקומוניסטית התקינו מה שנקרה "משפט מזוייף". הם השתמשו בזה כדי לתקוף, לענות ולפעול בצורה נבזית נגדנו. הם איבדו את כל הרציונליות והחשיבה הנורמלית. הם נאמו ברשעות מלמולים קומוניסטים ופליטות שנאה לעבר הדאפא ממעמקי נשמתם. זו הייתה הפעם הראשונה שלי שהתמודדתי מול מקרה מרושע כמו זה. כל המטפחים החלו לשלוח מחשבות נכונות יחדיו. נראה שלפעמים המחשבות הנכונות פעלו, ופעמים בהן כאילו נראה שלא. באותו הרגע, הייתה בי רק מחשבה אחת: כל עוד מעשי הרוע נמשכו, אנו נמשיך במחשבות נכונות. אחרי מספר שעות, דברים החלו להשתנות. הבנתי שזה לא בגלל שהמחשבות הנכונות שלנו לא פעלו. זה בגלל שהכוח המרושע בטווח מסוים התקבץ כאן, ושהרוע המשיך להוסיף את האנרגיה שלו כאן. זה גרם לנו להרגיש שמחשבתנו הנכונה לא פועלת. למעשה, איננו יכולים להפנות את המחשבה הנכונה שלנו לרוע מסוים או להשתמש בזה כדי להציל את עצמנו.

אנו צריכים להשתמש במחשבות נכונות חזקות מעמדה של הצלת יצורים חיים, לשלוח אותן בסקאלה רחבה, וכן גם לשורש הרוע. אחרי ששיתפתי את ההבנה הזו עם מטפחים עמיתים, אי שפיותו של הרוע ופעולותיו המשתוללות הופחתו באופן דרמטי.

בגלל שאלמנטים רעים הושמדו לבסוף, האנשים שנשלטו על ידיהם החלו לחשוב באופן רציונלי. הם היו מסוגלים להבחין בין טוב לרע באופן וברמה השטחית. מאוחר יותר, חלקם ביקשו מאיתנו להבהיר להם את האמת. חלקם אמרו שהם רוצים שנעזור להם להבין יותר את הדאפא כאשר נשוחרר. כאשר הם שמעו ממטפחת מהחדר הסמוך שרה: "באים למענכם", הם ביקשו שנשיר את השיר הזה בשבילם.

אחרי התנסות זו של שימוש במחשבות נכונות כדי להשמיד את הרוע, הבנתי יותר לעומק ששליחת מחשבות נכונות חזקות להשמדת הרוע זה לא רק מנקה את המימד של המטפח עצמו, אלא גם אחד מן הצעדים בהצלת יצורים חיים. בגלל שכאשר אלמנטים רעים שולטים על אדם, אדם זה לא יקשיב לשום אמת של פאלון גונג, וזה כנראה יוביל אדם שניתן להצלה ללכת לקראת השמדה עצמית. אלו היו האלמנטים המרושעים שגרמו להם לבצע פשעים נגד הדאפא.

מטפחים עמיתים הבהירו את האמת בחוכמה

כאשר שהיתי עם מטפחים עמיתים לפני שהרדיפה החלה, כולם נראו כמטפחים רגילים. היה נראה שלא היה משהו מיוחד בהם. כאשר חלק מאיתנו נעצרו, חוכמתם בהבהרת אמת בהשוואה אלי הייתה מעולה. לא היה כל שוני אם המטפח היה מאזור כפרי וחסר השכלה או בעל תואר גדול. לכולם הייתה חוכמה ייחודית משלהם, במיוחד שני המטפחים בעלי התארים. שני אלה השתמשו במה שלמדו או זכרו מהלימודים כדי להתחיל בשיחות על הבהרת אמת עם אנשים רגילים שהיו מעוניינים בדברים האלו. התוצאות היו טובות. אלו שרצו לשמוע לאמת תמיד שאלו אותם עוד שאלות. בזמן שהמטפחים האחרים הבהירו את האמת, שלחתי מחשבות נכונות חזקות כדי שאנשים אלו יוכלו להאזין לאמת בתשומת-לב וריכוז. לפני כן לא התעניינתי לדעת דברים של אנשים רגילים. עכשיו הבנתי שמידע זה יכול לשמש בהבהרת אמת לאנשים שונים במצבים שונים.

עם עמדה נחושה נגד הרדיפה, המאסטר הציל אותי

כאשר הייתי אמור להשתחרר ממרכז המעצר, משרד ה-610  המקומי ותחנת המשטרה המקומית עדיין סרבו לתת לי ללכת. הם עמדו לשלוח אותי למרכז שטיפת המוח העירוני. כאשר משפחתי המשיכה ושאלה אותם למה, הם אמרו: "זו אחת מהתקנות מהסמכויות העליונות. כאשר תגיע לשם, אם תתנהג היטב, תוכל לחזור לביתך תוך מספר ימים". ראיתי דרך השקרים הללו מייד, אבל לא ידעתי איך להתנגד לרדיפה. המכונית בה הייתי הייתה בדרכה למרכז שטיפת המוח. זו הייתה דרך ארוכה, והשוטרים הבחינו שהם נוסעים בכיוון הלא נכון. לכן, לקח לנו זמן רב להגיע למרכז שטיפת המוח. במהלך המסע עצרנו מספר פעמים. היו לי שתי הזדמנויות לברוח. אבל לא בחרתי בדרך של חיים חסרי בית. חשבתי על איך לחזור הביתה באופן גלוי ומכובד.

כאשר הגענו למרכז שטיפת המוח, הרעיון להתנגד לרדיפה נוצר בראשי, והתחלתי לבצע זאת. כאשר משפחתי התווכחה עם השוטרים של "משרד 610", ביקשתי רשות להסתפר ולאכול. בהזדמנות זו, התקשרתי לאשתי ולפקידים מעבודתי הקודמת. סיפרתי להם בקצרה איך המרכז לשטיפת המוח רודף בצורה אלימה מטפחים. סירבתי באופן מוחלט לחזור למקום הרע הזה, וביקשתי את עזרתם. בעקבות כך באה משפחתי במהרה לראות אותי, ודרשה ששוטרי ה-610 ישחררו אותי. משרד ה-610 לא היה יכול לאפשר את זה וביקש את הוראות הממונה באופן חוזר ונשנה, אבל ללא כל תוצאות. השוטרים אמרו שאני חייב להיכנס לכיתת שטיפת המוח כדי "לשוחח" קודם, ואם אתנהג היטב הם ישחררו אותי מייד. נלקחתי למה שנקרא "חדר חינוך ועזרה", שבו הייתי מול ארבעה או חמישה אנשים אשר נשלטו ע"י רוח הרפאים המרושעת של המפלגה הקומוניסטית. הם לא הרשו לאף אחד להיכנס לתוך החדר.

בתחילה, הם העמידו פנים שהם מאוד נחמדים. כאשר הבטתי דרך התחבולה הזו, הם ישר קפצו ותקפו אותי מילולית. התנהגותם המשוגעת נראתה כאילו הם עומדים לירות במישהו. בכל אופן, האווירה המרושעת לא השפיעה עלי, בגלל שליבי, שמאמין בצורה נחושה בדאפא, לא התערער אפילו לרגע. הם צעקו באופן היסטרי כדי לאלץ אותי להגיד דברים חסרי כבוד על המאסטר והדאפא. הם ביקשו ממני להגיד: "תומך במפלגה הקומוניסטית הסינית" ועוד כל מיני דברים אחרים.

העימות נמשך קרוב לשעה וחצי. אני רק השבתי לכמה שאלות: "איך פגשת בפאלון גונג"? סיפרתי איך אשתי שכבה חולה במיטה ואיך הצליחה לקום ולדאוג לעצמה אחרי שתרגלה פאלון גונג. "מה אתה חושב על הפאלון גונג?" אמרתי להם שתרגילי הפאלון גונג יכולים להעניק בריאות טובה. עקרונות הפאלון גונג מלמדים אדם איך להיות אדם אפילו יותר טוב בין אנשים טובים. גם אמרתי להם שפאלון גונג אינו מתערב בפוליטיקה.

בנוסף, מי שהשתולל הכי הרבה, הבטתי ישר בעיניו כאשר שלחתי מחשבות נכונות. הם ראו שאמונתי בדאפא הייתה מוצקה. אחד מהם אמר: "אתה רוצה ללכת הביתה כאשר אתה מתנהג בצורה כזו? אתה תעלה למעלה (חדר-השינה של המרכז לשטיפת המוח)". באותו הרגע, הייתה בי רק מחשבה אחת: "המאסטר קובע את גורלי. ההחלטה שלכם אינה נחשבת". לא חשבתי על ללכת הביתה באותו הרגע. ליבי היה רגוע וטהור וללא פחד. פתאום, קצין "עזרה וחינוך" אמר: "עקוב אחר הוראות המשרד ושחרר אותו מייד". אז, כל הצד האנושי של קציני ה"עזרה וחינוך" התגלה. הם אמרו: " אנו אוהדים את הפאלון גונג. כאשר יהיה לך זמן, אנו יכולים לשתות תה יחדיו". כל אחד מהם לחץ לי יד כאשר עזבתי.

בדרכי חזרה הביתה, ליבי הבין מה קרה. זה היה המאסטר שהציל אותי מן הרוע. אלו לא היו התוצאות כתוצאה מהעזרה של משפחתי. זה רק היה כך על פני השטח, אנו נענים לדרך האנשים הרגילים. לחשוב על חמלתו האינסופית של המאסטר, דמעות זלגו על פני. לא יכולתי לעצור אותן. הרגשה כזאת של הכרת תודה למאסטר הייתה קשה מלתאר. אני רק יכול לטפח בנחישות בדאפא בעתיד, ולהיות מטפח דאפא שהמאסטר לא יצטרך לדאוג עליו. זה מה שהמאסטר רוצה לראות.