בשלות

אחרי שקראתי את המאמרים של תלמידי הדאפא מסין בוועידת הפא האינטרנטית, אני חש שאף מאמר כבר לא נכתב עם לבבות של אדם רגיל. הן בצורת הכתיבה והן בַתוכן, אף אחד מהם לא מעביר תחושה שהוא נכתב רק כמשימה שיש לסיים, ואין בהם כבר הקלישאות הכוזבות של רטוריקה ריקה בסגנון מפלגתי; כבר לא קיים הלב האנושי של דיווח על הישגים עם המנטליות של "אם לא אדבר על זה, מי יֵדע?" על פי רוב לא קיימת בהם צורת החשיבה של תרבות המפלגה. גם יכולתי לחוש בהם את הבשלות שבמהלך הטיפוח-תרגול.

צורת הטיפוח-תרגול של תלמידי הדאפא היא בדיוק טיפוח-תרגול בין אנשים רגילים – מאמתים את הפא, מצילים ישויות חיות ומתנגדים לרדיפה בין אנשים רגילים. במצב כזה שבו אין צורת טיפוח-תרגול שהושארה לנו על ידי אנשי העבר כתקדים שניתן להתייחס אליו, הכול תלוי במטפחים עצמם שיסללו את הנתיבים שלהם, ונדרש מכל אחד להתעורר ולאמת את הנתיב של עצמו – אין מודלים לחיקוי. הדרך שכל אחד הולך בה יכולה רק להיות מודל לחיקוי לאנשי העתיד. אי אפשר [לטפח] בִמקום מישהו אחר – מי שמטפח משיג. תחת הלחץ הגבוה המרושע שנכפה עליהם, בדרך טיפוח שבה אין תקדים שניתן להתייחס אליו, בעולם החולין המעשי ביותר של חברת המין האנושי, תוך כדי ההתדרדרות המהירה היומיומית של המוסר האנושי, תחת הדרישות המחמירות של הדאפא לגבי השיפור של תלמידי הדאפא – הצלחתם לעבור את זה. במאמרים, רוב התוכן הוא ניתוח רציונלי, חיפוש ליקויים, ושיתוף התנסויות למען אימות הפא, למען הפחתת נזקים, למען המטרה שכל העמיתים לטיפוח יוכלו לפעול עם מחשבות נכונות ופעולות נכונות, למען מציאת דרכים [לעזור] למטפחים הנרדפים ולמען הצלת יותר מאנשי העולם. כבר אין הביטויים המליציים לצורך הדגשת האווירה הרגשנית. מאמרים ישרים, מדויקים ונקיים שאינם נושאים את הרגשות האנושיים אינם דבר שאנשים רגילים מסוגלים לכתוב, כי העולם הפנימי של המטפח הוא טהור ונקי.

זאת רק אחת מהתחושות שהיו לי ממאמרי שיתוף ההתנסויות באינטרנט של תלמידי הדאפא בסין. הרושם הכולל הוא שרוב תלמידי הדאפא הבשילו, שצורת הטיפוח-תרגול הבשילה, שההבנה של המטפחים לגבי הטיפוח-תרגול הבשילה, ושההתנהגות הרציונלית הנובעת מכך שהלבבות האנושיים הולכים ופוחתים – הבשילה גם כן. כשכל תלמידי הדאפא יוכלו להיות כך, הרוע יסולק לחלוטין ואלוהויות ובודהות יתגלו בגדולה.

לי הונג-ג'י
29 באוקטובר 2005