(Minghui.org)

התנסות מהוועידה השנייה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא באינטרנט  בסין

מאז שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא בשנת 1996 אני בריא, מאושר ועליז כתוצאה מלב טהור. לפני כן הרגשתי כאילו אני מחליק מטה בחוסר מודעות לתוך תהום, והיו לי כאבים בגופי ובלבי. כשאני נזכר בהתנסויות שחוויתי דרך ההקשר של החברה של ימינו, כולי מתחלחל, כמה מסוכן היה מצבי הקודם.  נעשיתי מודאג לגבי אנשים שהתנסו במצבים דומים וקיוויתי שהם יזכו באושר הודות לדאפא, כפי שאני זכיתי.

נהגתי בכל הזדמנות לקדם את הדאפא ולהבהיר את האמת ליצורים חיים. במקביל יצרתי קשר עם מתרגלים רבים אחרים, כדי להיפגש ולשתף את ההתנסויות שלנו בטיפוח, לעזור זה לזה ולהשתפר ביחד. מתרגלי דאפא הם גוף אחד ושיפור של יחיד יכול לשפר את השלם. הסביבה של השלם יכולה לעורר את ההתקדמות של כולם בפא. זה יכול לעקור מהשורש את מאמציהם של יצורים מרושעים בממדים אחרים המתמרנים אנשים מרושעים כדי שיזיקו לדאפא, ובכך לאפשר לאנשים נוספים את החופש להתעורר ולהינצל. אני כותב זאת כעת כדי לדווח למורה ולעמיתיי המתרגלים על ההתנסויות שלי במספר תחומים.

למדו את הפא בקבוצה והשתפרו ביחד. כשאחד עוזר לאחרים, הראשון שמרוויח, הוא זה שעוזר

המורה אומר בהרצאות רבות שלימוד הפא בקבוצה והשתתפות בוועידות פא הן מאוד חשובות. הוא ציין שזו אווירה שאסור למתרגלים לוותר עליה. במהלך הטיפוח שלי הרגשתי בצורה עמוקה שאכן זה כך. לפני שהחלה הרדיפה, הרגשתי שאני משתפר במהירות כשלמדתי את הפא ותרגלתי בקבוצה מדי יום. השינוי בגופי היה מצוין. אולם מאז הרוע מנסה להרוס את הפאלון גונג, אני מרגיש שאיבדתי את הסביבה הקבוצתית הטובה הזו. מאז אני לפעמים מתרשל. בעבר ראיתי שמספר מתרגלים התגברו במהירות על מחלות קשות לאחר תרגול בקבוצה, אבל כיום, תחת הלחץ הכבד של הרדיפה ע"י המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס), הם אינם יכולים להמשיך וללמוד את הפא או לבצע את התרגילים, ובוודאי לא לצעוד קדימה בחריצות. המחלות חזרו. אחדים אפילו איבדו את חייהם תחת עינויי המחלות שאורגנו על-ידי כוחות הרשע.

בעודי מתגורר בתוך סין בתקופת הרדיפה, הרגשתי בבירור הפרעה חזקה כשלמדתי את הפא. לעתים קרובות לקח לי יותר משעתיים לסיים הרצאה אחת. כשתרגלתי, לעתים רחוקות הגעתי למצב של שקט. הבנתי שזה בגלל שחסר לי הלימוד בקבוצה. לכן החלטתי ליצור אווירה של לימוד בקבוצה. אם הייתי רק אני שלומד בבית, הייתי קורא את הפא למשפחתי כשזה היה מתאפשר. לפעמים יצרתי קשר עם מתרגלים אחרים כדי שנלמד את הפא ביחד. בעשותי כך, הרגשתי בבירור שאני מסוגל להתרכז בלימוד הפא.

אך הדברים לא תמיד הלכו חלק. כשהקראתי את הפא לאשתי בבית, לפעמים הייתה הפרעה. אשתי הייתה יכולה לכעוס פתאום ולומר: "אל תקריא לי את זה. ממילא לא אקשיב". היא אפילו אמרה דברים יותר גרועים. כאשר זה קרה, הרגשתי רע מאוד בלבי. חשבתי לעצמי שאם מישהו היה מקריא לי את הספר בזמן שאני עושה את מטלות הבית, הייתי מאוד שמח. אך הבנתי במהירות שהעניין היה מכוון ללבי האנושי. מצד אחד, סידרתי מחדש את מחשבותיי, ומצד שני שלחתי מחשבות נכונות כדי לבער את האלמנטים המרושעים שהשפיעו עליה במימדים אחרים. לא החמצתי שום הזדמנות להקריא לה את הפא.

היו לי התנסויות דומות עם מספר מתרגלים. הקיץ שמעתי על מתרגלת שהכרתי היטב, שאינה חרוצה מספיק. התגברתי על מכשולים רבים כדי ללמוד איתה את הפא. הרשויות אסרו באופן בלתי חוקי את בעלה בשל תרגול בדאפא והיא נשארה בבית עם בנה. כיוון שלא הייתה חרוצה, השכנים שלה היו מבקשים ממנה לשחק איתם במה-ג'ונג. גם הבן שלה לא הצליח להמשיך בלימודיו בפא. לכן, הלכתי לביתה לעתים קרובות כדי להתעדכן לגבי מצבו של בעלה ולעודד אותה ואת בנה ללמוד את הפא. רק אז היא הייתה מוכנה לוותר על משחק המה-ג'ונג. לפעמים הייתה לה החזקה לפחד. כשביקרתי אותה היא לא נתנה לי להיכנס פנימה. במקום זאת, היא יצאה אלי ודיברה איתי זמן מה. לפעמים היא הייתה מכניסה אותי לחדר בעל כורחה, ואז למדתי את הפא איתה ועם בנה. זה היה באמצע הקיץ החם. כדי לתת דוגמא טובה תמיד ישבתי ישיבת לוטוס בגב זקוף במשך כל שהותי שם. זיעה ניגרה על כל גופי, אך חשבתי שאני עושה זאת כדי לעזור להם. בעקבות ימים אלו, בעוד אני לומד את הפא בכל סביבה שהיא, על פי רוב אני שומר על תנוחת הלוטוס עם גב זקוף. אני זוכר כשהלכתי לביתה ללמוד את הפא, זה היה עם קשיים גדולים כאילו הבאתי עליה חוסר נוחות או בקשתי ממנה משהו. כמובן שהייתה לי הרגשה כזאת בגלל מושגים אנושיים שעדיין היו לי וכשהבנתי שיש לי מושגים אנושיים כאלו, נפטרתי מהם. מאוחר יותר בנה הפסיק להשתתף בלימוד הפא מכיוון שהיה עסוק בשיעוריו ואחר כך היא הפסיקה את לימוד הפא שלנו בתירוץ של חשש מכך שהשכנים ירכלו על כך שאני נמצא שם. אני מנסה כעת למצוא מתרגלת אחרת המתגוררת בסמוך כדי שתלך ללמוד איתה בביתה. מדי שבועיים אני מתקשר אליה לשאול על לימוד הפא שלה ואם היא זקוקה לעזרה כלשהי.

היה מקרה נוסף שנגע בי עמוקות. מתרגל עמית אחד היה מפקח בעבודה. הוא היה מאד עסוק בעבודתו ולעיתים קרובות כשחזר הביתה השעה כבר הייתה מאוחרת. לא נשאר לו זמן ללימוד הפא, לשליחת מחשבות נכונות, או להבהרת האמת. הייתי מאד חרד לגורלו. צלצלתי אליו לעתים קרובות כדי לתאם לימוד פא משותף וגם הלכתי לביתו כדי לעודד אותו ללמוד ביחד עם משפחתו (כמה מבני משפחתו היו מתרגלים). בהתחלה הוא סירב בנימוס: "אני עם המפקח שלי", "אני עם חברים", "אני עסוק עכשיו". במקרים רבים המושגים האנושיים שלי אמרו לי שלעולם לא אוכל לצור איתו קשר בהמשך. הלב שלי התלונן: "מה היה עליו לעשות שהיה יותר חשוב מפגישה ללימוד הפא?"

יותר מאוחר הבנתי שזו מחשבה אנושית שעלי לסלק. אמרתי לעצמי: "אמשיך להשתפר בעקביות ואעודד אותו לעשות היטב את שלושת הדברים. כשהרגשתי שהדברים נעשים קשים, ביקשתי ממתרגל שהוא בוטח בו, ללכת לביתו. יותר מכך, שיתפתי בדאגתי גם מתרגלים אחרים שהכירו אותו היטב. כולנו הסכמנו שעלינו לעזור לו ולהיות איתו בקשר לעתים קרובות.

בעזרת המאמצים של כולנו הוא באמת השתפר בטיפוח שלו והחל לקבל בברכה מתרגלים עמיתים שבאו לביתו כדי לשתף בהתנסויות. יום אחד הסכמנו להיפגש בביתו בערב ללימוד הפא. אולם אחה"צ הקאתי פעמיים והרגשתי נורא. רציתי לישון בבית ומאוחר יותר לנהל את המשך היום. אך כשנזכרתי שעלי לעזור למתרגלים עמיתים בלימוד הפא, ידעתי שעלי ללכת ויהי מה. לא יכולתי להרשות לעצמי להחמיץ את הפגישה. שלחתי מחשבות נכונות ואספתי את כוחותיי. כשהגעתי לביתו ללימוד הפא ולשליחת מחשבות נכונות ישבתי כדרכי בלוטוס עם גב זקוף. כעבור זמן מה סימני המחלה נעלמו. הרגשתי את האנרגיה בגופי זורמת במהירות. זו הייתה הרגשה נפלאה.

לפתע הבנתי משהו. המורה אמר:

"במצבים האלה צריך להיות לכם ביטוי הסובלנות, הנדיבות וההרמוניה של תלמידי דאפא. עניינו הוא גם עניינך ועניינך הוא גם עניינו." (הרצאת הפא בוועידת הפא בוושינגטון די.סי. - 2002)
זכיתי בהבנה חדשה למילים האלו. באתי לעזור לחבר מתרגל, אבל בסופו של דבר אני הוא זה שהפיק מכך תועלת. משפחות המתרגלים העמיתים בוודאי זוכות לרווח מכך גם כן. פעם ארגנתי שמתרגלים אחרים ילכו לביתו כדי ללמוד את הפא ולשתף התנסויות. כשדקלמתי את הפא של המורה, הוא מאד התרגש וקרא לשאר בני משפחתו לבוא ולהקשיב לפא וללמוד ממנו. לאחר מקרה זה, הוא סיפר לי, שכשדקלמתי את הפא, הטיאו-מו שלו ראתה מספר גדול של בודהות, טאואים ואלוהויות שבאו לשמוע שם את הפא. הם היו מאחורי כל מימד, שכבות על גבי שכבות. המתרגלים כולם הבינו שהמורה נתן לו לראות את המחזה כדי לעודד את כולנו לצעוד קדימה בחריצות.

לפעמים הייתי נפגש עם מתרגלים שונים בבוקר, בצהריים ובערב. היינו מחליפים מידע ומשתפים התנסויות. לא משנה כמה אנשים נכחו, תמיד דקלמנו, קראנו ולמדנו את ההרצאות והכתבים של המורה. הצבתי את לימוד הפא בעדיפות ראשונה. עלינו ללמוד את הפא כקבוצה ולשלוח ביחד מחשבות נכונות. מחצית מן הזמן הוקדש לכך, והמחצית השנייה הוקדשה לשיתוף התנסויות. כולנו הרגשנו שהתוצאות היו מאד טובות.

מסרו מידע מפורט, עדכני ומדויק של התנסויות לאתר קלירוויזדום-מינג-הווי

לעתים קרובות כתבתי בזריזות מידע על מאמצי הבהרת האמת באזורנו. אני שולח את הדיווחים לאתר, כך שנוכל להשתפר כקבוצה גדולה. באוקטובר 2000, לאחר שהתגברנו על מכשולים רבים, ארגנו נסיעה של כ-30 מתרגלים לכיכר טיאן-אן-מן. הצגנו שלט כדי לאמת את דאפא. לאחרי שנעצרנו מחצית מאיתנו יכלו לעזוב את מתקן הכליאה תוך שבועיים. אני חזרתי באותו היום ומייד כתבתי שני דיווחים מפורטים לאתר קלירוויזדום-מינגהווי. לאחר שהמאמר פורסם על ידי אתר מינג-הווי, תחנת הרדיו העולמית של פאלון דאפא שידרה אותו גם היא. מתרגלים רבים שמעו את החדשות והלכו לכיכר טיאן-אן-מן.

פעם אחת במהלך הטיפוח שלי החלקתי ונפלתי כשאימתי את הפא. כתבתי את השיעור שלמדתי על דף כדי להציע אותו להתייחסותם של מתרגלים אחרים, כדי שהם יוכלו להשתפר ותהיה להם דרך יותר קלה. תמיד כשבאה לי הבנה כלשהי, הייתי כותב אותה. רבים מכתביי לא נשלחו לאתר, אך לא התייאשתי. חשבתי שמאמרים אלה היו מסקנות להתנסויות שלי באימות הפא. תהליך הכתיבה של מאמר, הוא גם כן תהליך בו אני יכול להביט בעצמי ולאמוד את עצמי בהתאם לפא. כשכתבתי יכולתי לחשוף משהו שצריך לתקן בהתאם להקשר של הפא. כתיבה היא תהליך של שיפור ההבנה שלי את הפא.

כאשר קורה מאורע פתאומי כלשהו, כמו מאסרם של מתרגלים מקומיים, אני מייד מתעדכן בפרטים ושולח את המידע לאתר מינג-הווי. ראיתי זאת כאחריות חשובה במעלה. אם לא יכולתי להשיג את הפרטים מייד, זה היה בסדר. (מכל מקום, המידע חייב להיות מדויק . אם היה משהו שאיני בטוח בו, לא כללתי אותו. לאמיתו של דבר רצוי היה לאמת את המידע לפני שהשתמשתי בו). כשמתרגלים עמיתים ראו את המאמר, הם היו שולחים מחשבות נכונות כדי להציל ולחזק את המתרגלים הכלואים. לאחר מכן המשכתי את החקירה שלי. כשצץ מידע חדש הייתי כותב ושולח למינג-הווי. כתוצאה מהמאמרים ששלחתי, לפחות ארבעה מתרגלים שהיו במאסר בלתי חוקי זכו לחופש תוך עשרה ימים. זה חיזק את הרצון החזק שלי לחשוף את הרדיפה המרושעת. לפעמים עודדתי מתרגלים אחרים לכתוב מידע או מאמרים לשיתוף התנסויות. גם דיווחתי במהירות דיווחי חדשות על עצמי או על מתרגלים אחרים שסבלו מהרדיפה. כל זה חשף את הרוע בצורה יעילה.

לסלק את ההפרדה וליצור לכידות

כשהרוע מתמרן אנשים מרושעים לרדוף באגרסיביות את הדאפא, הוא משתמש בכל מיני שיטות נלוזות. הרוע מאמץ לעתים קרובות שיטה של חלוקה כדי לבודד מתרגל מתוך הקבוצה. לפעמים אדם זדוני מצווה על מרגל להתקרב למתרגל. הייתה פעם אחת שכמעט נפלתי למלכודת. מתרגל אחד שהיכרתי רומה בצורה זאת והוביל למעצרם של מתרגלים נוספים. בגלל החשש מהימצאותו של מרגל, מתרגלים רבים חוששים ליצור קשר עם עמיתיהם. בעוד אנחנו עושים זאת כדי לשמור על ביטחוננו היחסי, הרוע יכול לנצל את ההחסרה שנוצרה אצלנו. הרוע משתמש בהחזקה של הפחד, כדי ליצור הפרדה וניכור בין המתרגלים.

בשנת 2004 אם ובתה פגשו את מתרגלת א'. לאחר מכן שלושתן נעצרו. כשהרשויות שחררו את האם ואת בתה, מתרגלת א' פתחה בשביתת רעב והשתחררה תוך שבוע מן המעצר בעזרת מחשבות נכונות. אך שמועות נפוצו על כך שמתרגלת א' הינה מרגלת. חדשות אלה פורסמו גם באתר מינג הווי. לכן יותר ויותר אנשים התחילו לחשוד במתרגלת א' כמרגלת. אחרי הכול, מתרגלת א' נעצרה מספר פעמים ושוחררה פעמים רבות לאחר שביתות רעב. רבים גם הכירו אותה ובטחו בה. המתרגלים נחלקו לשתי קבוצות בהתבססם על מה שחשבו עליה - האם היא מרגלת או לא. אפילו אלה שניסו להבהיר את האמת לגביה נחשדו כמרגלים. הבנתי שהרוע במימדים אחרים, ניצל את פחדם של המתרגלים, כשהוא יוצר פרסום מזויף. המטרות היו להפריד מתרגלים מקומיים, למנוע מאיתנו ליצור קבוצה מלוכדת ולמנוע ממתרגלים מקומיים לשתף התנסויות ולאמת את הדאפא עם מתרגלים מאזורים אחרים. שיתפתי מתרגלים אחרים במחשבותיי כדי לנסות לסלק את אי ההבנה. אבל כיוון שהשין שינג שלי לא הגיע לרמה מסוימת, התוצאה לא הייתה כמקווה. שנה חלפה מאז, והחשד עדיין קיים. השמועה על המרגלת הסתובבה אפילו בבית הסוהר בקרב מתרגלים שהיו כלואים שם.

כשהבנתי את הרצינות של הנסיבות, שוב יצרתי קשר עם מתרגלים שחשדם היה החזק ביותר. סיפרתי להם ברצינות על המידע שאספתי, כשאני מדריך אותם להביט פנימה ולבחון את עצמם על פי הפא של המורה. מצאתי גם דרך לקשר בין שתי הקבוצות, כדי שיכירו זה את זה ויסלקו את אי ההבנה. יותר ויותר מתרגלים הבינו את האמת בנושא הזה. ההפרדה בינינו נעלמה.

למעשה במקרים רבים מתרגלים מקומיים תיפקדו כגוף אחד. הלבבות שלנו היו מונחים באותו המקום והאנרגיות שלנו נאספו מאותה נקודה. זה גרם למכה קשה לרוע מחד, ולהצלת יצורים חיים מאידך. כאשר כל אחד מאיתנו עשה את עבודתו בנפרד, בעוד זה הפך לפעולה רצונית, מה שחסרה לנו הייתה האחדות. אני מאמין שבעזרת כוחו של המורה ומאמציהם של המתרגלים העמיתים, המתרגלים המקומיים יוכלו לייצור בוודאות גוף הרמוני שלא ניתן להריסה. אנחנו יכולים לאמץ דרכים שונות וגמישות (בין אם נתקבץ לגוף אחד או נעבוד בנפרד כיחידים) כדי לבער את האלמנטים של הרוע, להתעורר ולהציל יצורים חיים.

במשך כל שנות הטיפוח האלו חמלתו של המורה נגעה בלבי עמוקות. לא משנה אם אני נכשל ונופל או צועד קדימה בחריצות, המורה מאיר אותי עם הפא, נותן לי רמזים, מחזק אותי, עוזר לי להשתפר ודוחף אותי קדימה. אני מאמין שכול המתרגלים יכולים להשתפר בוודאות ולהתקדם בטיפוח. לכן בכל פעם שאני קם מנפילה, אני עוזר למתרגלים אחרים שנפלו גם הם, והם מתקשים להתרומם. כשאני מציב את המטרה שלי וצועד קדימה, אני גם מזכיר לאותם מתרגלים שעדיין מהססים, אבודים או שהרפו מהדרך. אני מרגיש שזו המשימה שלי. זו הדרכתו של המורה המשתקפת בתוכי.

אלה הן התנסויותיי בטיפוח ובאימות הפא. אם יש משהו שאינו הולם אנא ציינו זאת.