סוהר: "אני יכול להרוג אתכם איך שאני רוצה, ולדווח שהתאבדתם"

(Minghui.org)

מחנה עבודה בכפיה צ'ינג-דאו בפרובינצית שאן-דונג רודף ומענה מתרגלים מאז 20 ביולי 1999. יש להם יחידה מיוחדת לעינוי מתרגלים. הם אספו מתרגלים ושלחו אותם לכיתת שטיפת מוח. סוהר אחד אמר למתרגלים: "אני יכול להרוג אתכם איך שאני רוצה, ולדווח שהתאבדתם".

ב- 20 בינואר 2000 הסוהר מנג יונג הורה ל"משתפי פעולה" (מתרגלים שנכנעו לשטיפת המוח ועוזרים להתעלל במתרגלים נחושים) לענות את המתרגל שאו צ'נג-לואו שמונה ימים. כשהם לא הצליחו לשבור את רוחו הם היכו בפניו מתוך תסכול, עד שפניו עוותו ובבוקר לא ניתן היה להכירו.

ביוני 2002 סוהרים ומשתפי פעולה עינו באכזריות את וונג דה-הונג בן ה- 60, עד שהוא היה גמור. בכל לילה שמעו אנחות ובכיות, מכות ומילים מבזות, שלא אפשרו לאנשים לישון. כששאו צ'נג-לואו שאל למה הם מכים את וואנג בניגוד לחוק, ענה וואנג בין שהם "עוזרים לו".

אחר כך הם עינו גם את שאו. הסוהרים הורו למשתפי הפעולה לענות אך לא להרוג. יותר מחודש הם עינו את שאו, גרמו לו שחוליות יזוזו בעמוד השדרה. גפיו כוסו חבלות. לפעמים תריסר אנשים היכו אותו בבת אחת, וכשהוא נפל הם דרכו עליו. כשהוא התעלף הם שפכו עליו מים קרים והמשיכו להכותו. ראש הקבוצה צפה במתרחש ואמר ללא בושה: אני מודה לכולכם בשם הממשלה".

פעמים רבות שאל שאו את וואנג בין למה הם מכים מתרגלים. וואנג ענה "אל תדאג, לא נהרוג אתכם, אנחנו רק מוחקים לכם חלק מהקארמה".

בינואר 2003, שאו מחה נגד המכות. וואנג בין אמר מול כולם "אתה עקשן מאד. למעשה הם ממש מקילים איתכם", ובאותו הלילה הוא הורה  לשני משתפי פעולה להכות אותו. הם בעטו בפניו ובראשו בנעליהם, והפסיקו רק כשהיו עייפים מכדי להמשיך. עיניו ואוזניו של שאו דיממו, ועד היום רואים את סימני הבעיטות שם.

ב- 28 במאי 2003 וואנג בין נתן לשאו מכות חשמל באלה חשמלית, כיוון ששאו ביקש ממישהו לשלוח מכתב למשפחתו (למתרגלים לא מרשים לכתוב למשפחות). וואנג הורה לקשרו בחבל, לפקח עליו סביב השעון, ולתת לו לישון שלושה חודשים על הקרקע. הם גם הוסיפו שלושה חודשים לתקופת כליאתו.

מחנה העבודה בכפיה צ'ינג דאו עינה באופן לא אנושי גם את המתרגל וואנג הואי מהעיר לאי-שי. כתוצאה, הוא סבל התמוטטות נפשית, היה מדוכא, ולא יכול היה לאכול או לישון. הוא גם לא היה יכול לעבוד, ולכן מחנה העבודה ניצל זאת כתרוץ לענות אותו עוד יותר. הם היכו אותו, נתנו לו שוקים חשמליים, ו"האכילו" אותו בכפיה (צורת עינוי שפוגעת ברקמות פנימיות עדינות וגורמת לעיתים קרובות למוות). שלושה משתפי פעולה היו האכזריים ביותר, ופגעו בו באמצעות מגפי עור, עד שהם עצמם עייפו. וואנג הואי צרח מכאב, אך אחר הוא היה גמור ולא יכול היה להוציא הגה. הוא לא יכול היה לאכול, והקיא הכל. זמן האוכל הפך לסוהרים זמן עינוי, כשהם מכים אותו במגפי עור וסוטרים לו, עד שפיו ואפו היו זבים דם רב, תוקעים מרפקיהם בצווארו, תוקעים את ברכיהם בגבו התחתון, ובועטים בעצם השוק שלו.

שאו צ'נג-לואו מחה פעמים רבות על כל זה, אך הסוהרים אמרו שוואנג הואי מתחזה. בסוף תקופת כליאתו הבינו הסוהרים את חומרת מצבו, אך המשיכו לענותו. שאו צ'נג-לואו פתח בשביתת רעב מחאתית לעזור לוואנג, ואז נפסקה הכאתו. לכסות על מעשיהם הנפשעים וכדי שלא ייחשפו, הסוהרים נתנו לוואנג כמה טיפולים שטחיים.

בתקופה ההיא וואנג היה מאד חלש וכחוש, ולא יציב נפשית כתוצאה מהעינויים המתמשכים. כל פעם שהוא היה רואה מישהו עם מגף עור, או אפילו מישהו מחליף נעליים, זה היה גורם לו רצון לרוץ. לקח לו זמן ארוך להחלים פיסית ונפשית לאחר שחזר לביתו. הוא לא היה מסוגל להחזיק את עצמו או לטפל בעצמו זמן רב מאד.

המתרגל וואנג בינג-וון מצ'ינג דאו סירב ל"השתנות". הסוהרים נקטו במספר שיטות, כמו מכות, מניעת שינה, וצורות רבות אחרות של הענשה. ב- 2003 הם הביאו משתפות פעולה ממחנה עבודה אחר לעזור להם בשטיפת מוחו. הם נעלו אותו בחדר, ולפי עוזר-סוהר אשר נכח והיה עד למעשה, משתפות הפעולה החלו להכות ולבעוט בו.

לאחר הנסיון שלא הצליח ל"שנות" את וואנג בינג-וון, הם עינו אותו 16 יום בכל שיטות העינויים שהכירו ממחנות עבודה ובתי כלא שונים. הם שרפו את ידיו ופניו במצית, נעצו מחט בעפעפיו, חשפו אותו לקור המקפיא בחורף, שפכו עליו מים קפואים. לשנות את וואנג פירושו היה עבור משתף הפעולה קיצור מאסרו לחצי, ועבור הסוהר – קידום להיות סגן מנהל המחנה.

בנוסף, שום ביקורי משפחות לא הותרו, אפילו לקראת ראש השנה הסינית החדשה, ומכסות העבודה עלו. [נכתב ב- 10 בינואר 2005].