הדו"ח השנתי של משרד החוץ של ארה"ב: סין ממשיכה ברדיפה אחר הפאלון גונג ובהפרת זכויות אדם

(Minghui.org)

מובאות מתוך "דיווחי המדינה אודות יישום זכויות האדם – 2004" (2004 )

פורסם על ידי 'הלשכה לדמוקרטיה, לזכויות האדם ולעבודה'

רפובליקת העם של סין (רע"ס) הנה מדינה רודנית בה, כפי שמצוין בחוקה שלה, המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס או 'המפלגה') היא מקור הכוח העליון. חברי המפלגה מחזיקים כמעט בכל המשרות הבכירות בממשלה, במשטרה ובצבא. ל-24 חברי הפּוֹליטְביּרוׁ של המ"קס ול-9 חברי הוועדה המתמדת ישנה סמכות מוחלטת. המנהיגים הפכו את השמירה על היציבות ועל הסדר החברתי לדבר החשוב ביותר בסדר העדיפויות, והתחייבו להנצחת החוק של המק"ס. לאזרחים לא היה החופש להביע התנגדות למערכת הפוליטית שברשות המפלגה, או הזכות להחליף את מנהיגיהם הלאומיים או את צורת הממשל.

הרקורד של טיפול  עניין זכויות האדם על ידי הממשלה עדיין דל, והממשל המשיך בביצוע התעללויות רבות וחמורות. לאזרחים לא הייתה הזכות להחליף את הממשלה שלהם ורבים מאלה שהביעו בגלוי את דעותיהם הפוליטיות המתנגדות (לממשלה) הוטרדו, נעצרו או נכלאו, בפרט במערכה שנוהלה בשלב מאוחר של שנה זו כנגד סופרים, פעילים דתיים, מתנגדים (לשלטון) ומגישי עתירות ל'ממשלה המרכזית'. הרשויות מיהרו לדכא קבוצות דתיות, פוליטיות וחברתיות שנתפסו בעיניהן כאיום לסמכות הממשל או ליציבות הלאומית, בעיקר לקראת תאריכים רגישים כמו יום השנה ה- 15 לטבח טיאננמן ב-1989, ואירועים פוליטיים או דתיים חשובים אחרים.

ההתעללויות כללו רציחות שמחוץ לסדרי המשפט, עינויים והתעללות באסירים, שהובילו לאינספור מקרי מוות במעצר, הודאות מאולצות, מעצרים ומאסרים שרירותיים ומאסרים בבידוד. מערכת המשפט הייתה בלתי עצמאית והיעדר הליכים (משפטיים) הולמים  הוא עדיין בעיה חמורה. היעדר הליכים (משפטיים) הולמים בלט בפרט במקרי עונש מוות, ולעיתים קרובות מנעו מן הנאשם להגיש ערעור בעל משמעות. הוצאות להורג בוצעו, לעיתים קרובות, ביום ההרשעה או ביום בו נדחה הערעור. לחץ הממשלה המשיך להקשות על עורכי הדין לייצג את הנאשמים. הרשויות הפרו בצורה שגרתית הליכי הגנה חוקיים במקרים של מתנגדים פוליטיים או אישים דתיים. בדרך כלל הם ייחסו עדיפות גבוהה יותר לדיכוי אופוזיציה פוליטית ולשימור הסדר הציבורי מאשר לאכיפת כללים חוקיים או להגנה על זכויות הפרט. על פי הסטטיסטיקה הממשלתית של 2003, למעלה מ-250,000 אנשים ריצו את עונשם במחנות ל"חינוך-מחדש באמצעות עבודה" ובצורות אחרות של מעצרים אדמיניסטרטיביים שאינם כפופים להערכה משפטית. מומחים אחרים דיווחו כי ב-2003 למעלה מ-310,000 אסירים ריצו את עונשם במחנות אלה.

הממשל שמר על הגבלות נוקשות בנוגע לחופש הביטוי ולחופש העיתונות, כאשר גל מעצרים בשלב מאוחר של השנה סימן מערכה חדשה המכוונת נגד סופרים בולטים ופרשנים פוליטיים. הממשלה ויסתה את ייסוד וניהול ההוצאות לאור/כתבי העת, שלטה בשידורים ובאמצעי תקשורת אלקטרונית אחרת, צנזרה מספר שידורי טלוויזיה זרים ושיבשה מספר אותות רדיו מחו"ל. במהלך השנה, הוצאות לאור/כתבי עת נסגרו ואחרים נקראו לסדר שלא לפרסם חומר שנחשב כמעורר התנגדות כלפי הממשלה ועיתונאים, סופרים, אנשי אקדמיה, סופרי אינטרנט וחוקרים הוטרדו, נעצרו ונאסרו על ידי הרשויות. למרות שהיקף הביטוי האישי המותר המשיך להתרחב בשנים האחרונות, הממשלה המשיכה והגבירה את מאמציה לפקח ולשלוט בשימוש באינטרנט ובטכנולוגיה אלחוטית אחרת בכללם, טלפונים סלולריים, דפדפנים, ואמצעים לשליחת הודעות מיידיות. במהלך השנה הממשל חסם אתרים רבים, החל לפקח על הודעות טקסט שנשלחו באמצעות טלפונים סלולריים, ולחץ על חברות אינטרנט לצנזר תכנים של התנגדות. ארגונים לא ממשלתיים (NGOs) דיווחו כי עד סוף השנה נאסרו 43 עיתונאים.

בעוד מספר המאמינים הדתיים במדינה הלך ועלה, הרקורד של הממשל בעניין חופש הדת נותר עלוב, ודיכוי חברי קבוצות דתיות בלתי רשמיות עלה במספר אזורים במדינה. חברים של קהילות פרוטסטנטיות וקתוליות בלתי רשמיות סבלו מהפרעות מתמשכות ואף גוברות, במספר מקרים, מצד הרשויות. פקידי ממשל רשמיים הגבירו את הערנות לגבי "הסתננות זרה במסווה דתי". הממשלה עצרה ורדפה מספר אישים של דתות מחתרתיות הן בכנסיה הפרוטסטנטית והן בקתולית.

מידת חופש הדת הייתה שונה בצורה משמעותית במקומות שונים. הממשלה המשיכה לאכוף כללים הדורשים מכל המקומות המשמשים לפעילות דתית להירשם בממשלה. רשויות פרובינציאליות רבות דרשו מקבוצות שביקשו להירשם לעמוד תחת פיקוח של ארגונים דתיים "פטריוטים" רשמיים. פולחן דתי בכנסיות, במקדשים ובמסגדים רשמיים רבים התנהל ללא הפרעה אולם, כנסיות בלתי רשמיות נהרסו במספר מקומות, שירותי דת הופסקו, ומנהיגי כנסיות ונאמניהם הוטרדו, נעצרו או הוכו. בסוף השנה, המוני תומכים דתיים נותרו בכלא בשל פעילותם הדתית. לא נעשתה כל התקדמות נראית לעין לנרמל את היחסים בין ה'כנסיה הקתולית הפטריוטית' הרשמית לבין רשויות האפיפיור, אף על פי שהן הממשלה והן הותיקן הצהירו כי הן מוכנות לחדש את המשא ומתן לכינון יחסים דיפלומטיים. הממשלה המשיכה במתקפה שלה כנגד התנועה הרוחנית הפאלון גונג, ועשרות אלפי מתרגלים נותרו כלואים בבתי הסוהר, ב'מחנות לחינוך מחדש באמצעות עבודה' שמחוץ לסדרי מערכת המשפט ובמתקנים פסיכיאטריים. כפי שנמסר, כמה מאות של תומכי פאלון גונג מתו במעצר בשל עינויים, התעללות והזנחה מאז החלה המתקפה כנגד הפאלון גונג ב-1999.

הממשלה לא התירה לארגונים פנימיים, עצמאיים, לא-ממשלתיים, לפקח על מעמד זכויות האדם. אולם, בספטמבר, 'הארגון לנושא מעצרים שרירותיים' של האו"ם ביקר בבייג'ינג, בסיצ'ואן ובטאר - TAR וסיירה ב-10 מתקני מעצר. אף על פי שהממשלה הזמינה את הממונה המיוחד מטעם האו"ם לנושא עינויים ואת הממונה המיוחד מטעם האו"ם לנושא חוסר סובלנות דתית' - ביקורים אלה בפועל לא אופשרו עד סוף השנה. הממשלה אף הזמינה את ראשי 'הסמכות האמריקאית לחופש דתי בינלאומי', אולם, הביקור לא התרחש בשל מגבלות שהחילה הממשלה הסינית על הביקור. בדצמבר, דחתה הממשלה סמינר מתוכנן של 'הארגון לשיתוף פעולה כלכלי להשקעות שמתחשבות בחברה' (OECD), מה שהסתיים בביטול הביקור של 'איחוד המועצה המייעצת למסחר' של ה-OECD שהיה מיועד לדיון בענייני מעמד הפועלים.

כבוד לזכויות האדם

במהלך השנה, התרחשו רציחות ממניעים פוליטיים ורציחות שרירותיות ובלתי חוקיות אחרות. כפי שנמסר, כמה מאות תומכי פאלון גונג מתו במעצר בשל עינויים, התעללות והזנחה מאז התחלת המתקפה כנגד הפאלון גונג ב-1999. מספר קבוצות הנמצאות מחוץ למדינה מעריכות כי כ-2,000 מתרגלי פאלון גונג מתו כתוצאה מרדיפה רשמית.

דווח כי מאז תחילת המתקפה כנגד הפאלון גונג ב-1999, כמה מאות תומכי פאלון גונג  מתו במעצר בשל עינויים, התעללות והזנחה. במהלך השנה, עצרה הממשלה חברי פאלון גונג והאשימה אותם באופן רשמי בבדיית טענות על שעינו אותם.

במהלך השנה היו דיווחים על אנשים, בכללם תומכי פאלון גונג, שנשלחו לבתי חולים פסיכיאטריים בשל הבעת אמונתם הפוליטית והדתית. נמסר כי חלקם אולצו לעבור טיפולים עם שוקים חשמליים.

מגישי עתירות ופעילים אחרים שנידונו למעצר מנהלי דיווחו אף הם כי עונו. דיווחים אלה כללו כי נקשרו בזמנו למיטה או למתקנים אחרים למשך ימים, הוכו, הזריקו להם או ניתנו להם דרך הפה תרופות בכוח ומנעו מהם אוכל ושימוש בשירותים.

בדרך כלל, הממשלה לא התירה פיקוח עצמאי על בתי סוהר או על מחנות ל 'חינוך מחדש באמצעות עבודה' והאסירים נותרו בלתי נגישים לרוב ארגוני זכויות האדם הבינלאומיים. עד סוף השנה, לא הודיעה הממשלה על התקדמות כלשהי בשיחות עם 'הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום' (ICRC) בנוגע למתן גישה ל-ICRC לבתי הכלא, אף על פי שהיו מספר סבבי התייעצויות בין ה-ICRC לבין הממשלה בנוגע למתן היתר ל-ICRC לפתוח משרד בבייג'ינג.

מעצרים ומאסרים שרירותיים נותרו בעיות חמורות. החוק מאפשר לרשויות, בתנאים מסוימים, לאסור אנשים מבלי לעצור אותם או מבלי להגיש נגדם תביעה, ולדון אותם למעצר מנהלי עד  3 שנים במחנות ל 'חינוך מחדש באמצעות עבודה' ובמתקני מעצר מנהליים אחרים ללא משפט. כיוון שהממשלה שלטה חזק על מעבר המידע, היה זה בלתי אפשרי לקבוע את מספר האנשים הכולל שנידון למעצר שרירותי חדש או להמשך מעצרים או מאסרים שרירותיים. על פי הסטטיסטיקות הרשמיות של הממשל ל-2003, למעלה מ-250,000 אנשים היו במחנות 'לחינוך מחדש באמצעות עבודה'. מומחים אחרים מדווחים כי ב-2003 למעלה מ-310,000 אנשים ריצו את עונשם במחנות אלה. על פי דיווחים שפורסמו על ידי 'הפרקליטות העליונה של העם', ב-340 המתקנים ל 'חינוך מחדש באמצעות עבודה' של המדינה הייתה קיבולת של כ-300,000 אנשים. בנוסף, היו מתקנים מיוחדים  למעצר מנהלי של עברייני סמים ויצאניות. ב-2002, הכילו מתקנים אלה למעלה מ-130,000 עבריינים, וכפי שנמסר, מספרם אף עלה. צורה נוספת של מעצר מנהלי עבור נוודים וחסרי בית, הידוע כהשגחה והחזרה לחיק המולדת, בוטלה ב-2003 והומרה למערכת של למעלה מ-900 מקלטים לעזרה הומניטרית בהתנדבות. על פי סטטיסטיקה רשמית, מתקנים אלה שימשו ליותר מ-670,000 אנשים מה-1 באוגוסט 2003 עד ה-30 בנובמבר 2004. הממשלה אף אסרה מספר תומכי פאלון גונג, מגישי עתירות, פעילי עבודה ואחרים בבתי חולים פסיכיאטריים.

מעצרים ממושכים, בלתי חוקיים על ידי פקידי בטחון רשמיים נותרה בעיה חמורה. ה-SSP דיווח כי מ-1998 עד ל-2002, 308,182 אנשים נעצרו לתקופות זמן ארוכות יותר מהמותר על פי חוק.

תבנית מיוחדת של מרכז לחינוך מחדש שימשה למעצר מתרגלי פאלון גונג, שסיימו את תקופת שהייתם ב'חינוך מחדש באמצעות עבודה', אולם הרשויות החליטו להאריך את מעצרם.

על פי חוקרים זרים, היו למדינה 20 מוסדות 'אנקאנג' (בתי חולים פסיכיאטריים ברמת אבטחה גבוהה לעבריינים בלתי שפויים), שנוהלו ישירות על ידי 'השר לביטחון הציבור'. מספר מתנגדים (לשלטון), מגישי עתירות עקביים ואחרים שוכנו במוסדות האלה יחד עם חולי נפש. נמסר כי ל"חולים" בבתי החולים האלה ניתנו תרופות בניגוד לרצונם והם נחשפו בכוח לטיפול בשוק חשמלי. הנהלים לאשפוז אדם במתקן אנקאנג לא היו ברורים. דיווחים מהימנים מציינים כי מספר פעילים פוליטיים ופעילי איגודי המסחר, מאמינים דתיים "מחתרתיים", אנשים שעתרו שוב ושוב לממשלה, חברי 'המפלגה הדמוקרטית הסינית' המוחרמת ותומכי פאלון גונג נכלאו במתקנים האלה למשך שנים.

מאז החרימה הממשלה את הקבוצה הרוחנית פאלון גונג ב-1999, מהלכים נפשעים העוסקים בהאשמת פעילי פאלון  גונג נוהלו כמעט לחלוטין מחוץ לכותלי מערכת המשפט הרשמית. בדצמבר, עורך דין מבייג'ינג שלח מכתב פתוח ל'קונגרס העם הלאומי' בו הוא מדגיש את נושאי המעצרים השרירותי וההליכים הבלתי חוקיים במקרים הנוגעים לפאלון גונג. המכתב התמקד במעצר שבוצע באפריל ובהרשעה המנהלתית שבאה בעקבותיו של הלקוח שלו, הואנג ווי משיג'י-אשואנג שבפרובינציית הא-ביי. הלקוח שוחרר ב-2002 לאחר 3 שנות חינוך מחדש בגין פעילויות פאלון גונג. על פי מכתב הפתוח, הוא נעצר שוב ב-13 באפריל, נערך חיפוש בביתו, ופקיד בטחון רשמי חתם בשמו על הודאה. הואנג נידון ב-3 ביוני לשלוש שנים נוספות של חינוך מחדש בשל הקשר שלו לפאלון גונג. כאשר ניסה הואנג לתבוע במחאה את הממשלה, נשלל מפרקליטו ההיתר לראות את הלקוח שלו. על פי (הנאמר) במכתב, רשויות בית המשפט והכלא אמרו לפרקליט כי רק 'משרד 610' (610 Office) של משרד המשפטים מטפל בנושא הפאלון גונג. המכתב מתאר כיצד הסבירו לו השופטים כי לבתי המשפט ישנן הוראות מחמירות שלא לטפל במקרים של פאלון גונג וכי, במקרים כגון אלה, החוק לא נוהג על פי נהלים טרום משפטיים רגילים. מכתבו של הפרקליט מסכם כי היחס שניתן לתומכי הפאלון גונג שנמצאו אשמים אינו חוקי.

במהלך השנה, פיקחו הרשויות על שיחות טלפון, הודעות פקס, אי-מייל, הודעות טקסט והתקשורת באינטרנט. הרשויות אף פתחו וצנזרו דואר פנימי ובינלאומי. שירותי הביטחון עקבו בצורה שגרתית אחר משרדים ובתי מגורים ונכנסו אליהם על מנת לאפשר גישה למחשבים, טלפונים ומכשירי פקס. בכל בתי המלון העיקריים הייתה נוכחות ניכרת של ביטחון הפנים, ולפעמים שתלו מיקרופונים בחדרי המלון וחיפשו אחר חומרים רגישים או רכוש.

החוקה מצהירה כי חופש הביטוי וחופש העיתונות הנם זכויות בסיסיות שכל אזרח יכול ליהנות מהן אולם, בפועל הממשלה הגבילה את הזכויות האלה בחומרה. הממשלה פרשה את 'התפקיד המוביל' של המפלגה, כפי שהוענק לה בהקדמת החוקה, כהגבלת זכויות אלה. הממשלה המשיכה לאיים, לעצור ולכלוא פרטים רבים על שמימשו את חופש הביטוי. גל מעצרים שהופיע מאוחר באותה שנה אותת על מערכה חדשה כנגד סופרים. המטרה התמקדה בפרט בכותבי מסות באינטרנט. הממשלה ויסתה בנוקשות את ייסוד וניהול ההוצאות לאור/כתבי העת. הממשלה לא התירה לאזרחים לפרסם או לשדר ביקורות על מנהיגים בכירים או דעות הקוראות תגר באופן ישיר על חוק המפלגה הקומוניסטית. המפלגה והממשלה המשיכו לשלוט בחוזקה בתקשורת המודפסת, המשודרת והאלקטרונית והשתמשו בהן על מנת להפיץ את דעות הממשלה ואת אידיאולוגית המפלגה. כל עובדי התקשורת היו כפופים להוראות ציבוריות ברורות של הרשויות הפוליטיות, שהורו ללכת בעקבות הנחיות המק"ס ו"להנחות את דעת הציבור". הנחיות רשמיות ובלתי רשמיות המשיכו לדרוש מעיתונאים להימנע מסיקור נושאים פוליטיים רגישים רבים. הוראות, הנחיות ותקנות ציבור אלה הגבילו מאוד את חופש העיתונות המשודרת והכתובה מלדווח על החדשות והובילו למידה רבה של צנזורה עצמית. הממשלה המשיכה במסע תעמולה נמרץ נגד הפאלון גונג.

מערכת בקרת האינטרנט של המדינה העסיקה בזמנו 30,000 אנשים והייתה, לכאורה, הגדולה בעולם. על פי דיווח של אוניברסיטת הארוורד ב-2002, הממשלה חסמה לפחות 19,000 אתרים בתקופה של 6 חודשים ויתכן כי חסמה אף 50,000 (אתרים). מדי פעם חסמה הממשלה אתרים של כמה ארגוני חדשות עיקריים זרים, ארגוני בריאות, מוסדות חינוך, ארגונים ועסקים מטאיוואן או מטיבט, ארגונים דתיים ורוחניים, פעילים דמוקרטים, ואתרים הדנים בטבח בטיאננמן ב-1989. כפי שנמסר, הרשויות החלו להפעיל טכנולוגיה מתוחכמת יותר המאפשרת, במקרים מסוימים, לחסום תוכן ספציפי באופן סלקטיבי ולא את האתר כולו. טכנולוגיה כזו שימשה גם לחסימת אי-מיילים שהכילו תוכן רגיש. בדרך כלל הממשלה לא רדפה אזרחים שקיבלו פרסומי אי-מייל המתנגדים (לשלטון), אולם שליחת הודעות כאלו לאחרים הסתיימה לעיתים במעצר. כפי שנמסר, השימוש באינטרנט בכל המסופים בספריות הציבוריות היה תחת מעקב.

הממשלה המשיכה לנהל תעמולה פוליטית חריפה ומערכה משטרתית כנגד תנועת הפאלון גונג. המתקפה הממושכת כנגד התנועה, שהממשלה החרימה ב-1999, נמשכה, ולא היו דיווחים על מחאות ציבוריות במהלך השנה. מתרגלי פאלון גונג היו חשופים, במקרים רבים, למעקב צמוד של צוות הביטחון המקומי, ויכולת הניידות האישית שלהם הוגבלה מאוד, בפרט בזמנים בהם הממשלה סברה כי תהיינה מחאות ציבוריות.

החוקה מאפשרת חופש אמונה דתית ואת החופש לא להאמין. אולם, הממשלה רצתה להגביל פעילות דתית של ארגוניים שנמצאים תחת סנקציות ממשלתיות ושל מקומות פולחן רשמים ולשלוט בהתרחבות ובהיקף הפעילות של הקבוצות הדתיות. בדרך כלל, מידת כיבוד הממשלה את החופש הדתי נותרה עלובה, אף על פי שמידת החופש הדתי הייתה שונה מאוד באזורים שונים במדינה. החופש להשתתף בפעילות דתית שעברה סנקציה רשמית גבר באזורים רבים במדינה, אולם המתקפה כנגד קבוצות לא רשמיות, בכללן קבוצות פרוטסטנטיות וקתוליות מחתרתיות, נמשכה והוקצנה במספר מקומות. הממשלה המשיכה לרדוף בפרט את התנועה הרוחנית הפאלון גונג.

מתרגלים הנמצאים מחוץ למדינה דיווחו כי מתקפת הממשלה כנגד הקבוצה נמשכת. מאז החרימה הממשלה את הפאלון גונג ב-1999, עצם האמונה בלבד בשיטה (אף אם לא עשית דבר באופן פומבי) היוותה עילה מספקת להעניש מתרגלים בעונשים שנעו מאובדן עבודה עד למאסר. אף על פי שהרוב הגדול של מאות אלפי המתרגלים שנעצרו מאז 1999 שוחררו, רבים מהם נעצרו שוב לאחר שחרורם, וכפי שנמסר, אלפים נותרו ב 'מחנות לחינוך מחדש באמצעות עבודה'. אלה שזוהו על ידי הממשלה כ"מנהיגים מרכזיים" יועדו לטיפול אכזרי במיוחד. חלק קטן של המתרגלים הורשע ע"י בית משפט. רוב המתרגלים נענשו באופן מנהלתי. בנוסף לכך שנידונו ל 'חינוך מחדש באמצעות עבודה', כמה חברי פאלון גונג נשלחו לאחר שחרורם ממחנה העבודה למתקני מעצר שהוקמו במיוחד ל"שיקום" מתרגלים שסירבו להתכחש מרצון לאמונתם. בנוסף, מאות מתרגלי פאלון גונג אושפזו בבתי חולים לחולי נפש.

המשטרה השתמשה, לעיתים קרובות, בכוח מוגזם כאשר עצרה מפגיני פאלון גונג שקטים. במהלך השנה, המשיכו להישמע טענות בנוגע להתעללות במתרגלי פאלון גונג מצד המשטרה וצוותי בטחון אחרים. על פי הארגון הזר 'המשימה הגלובלית להצלת מתרגלי פאלון גונג נרדפים' (foreign-based Global Mission to Rescue Persecuted Falun GongPractitioners ), 1,047 מתרגלי פאלון גונג, בכללם ילדים וקשישים, מתו מאז 1997 כתוצאה מהרדיפה הרשמית. קבוצות אחרות הנמצאות בחו"ל מעריכות כי כ-2,000 מתרגלים מתו במעצר.

הממשלה המשיכה במאמציה לאסור מתרגלים שעדיין אינם במעצר אף ב-2003, והתירה שימוש בטקטיקות של הפעלת לחץ פיזי רב ופגישות ללימודי אנטי פאלון גונג, על מנת להכריח מתרגלים לוותר על הפאלון גונג. כפי שנמסר, אפילו מתרגלים שלא פעלו או מחו בפומבי נאלצו להשתתף בשיעורי אנטי-פאלון גונג או שנשלחו ישירות למחנות ל 'חינוך מחדש באמצעות עבודה'. במספר מקרים השתמשו בעינויים ובמכות לגרום להם לוותר על אמונתם. כפי שנמסר, שימוש בטקטיקות אלה הסתיים במספר גדול של מתרגלים שחתמו על התחייבות להתכחש לתנועה.